טנזניה - טיפוס על הקילימנג'רו

כיבוש הקילימנג'רו נשמע אולי כמשימה בלתי אפשרית אבל בפועל, אם יש לכם את הכסף הדרוש, תוכלו לעשות זאת בקלות יחסית, לבחור אחד מבין כמה מסלולי הליכה ולצאת לדרך. כך תגיעו לנקודה הגבוהה ביותר בכל היבשת השחורה ותזכו בחוויה שתשאר איתכם כל החיים.

תמונה ראשית עבור: טנזניה - טיפוס על הקילימנג'רו - תמונת קאבר
© קרן טאוב

בכתבה הזו:

ההכנות שלפני

ההר הכי גבוה באפריקה מרשים גם במבט מלמטה, ורבים מעדיפים להסתפק בכך, ולא בכדי: הטיפוס על הקילימנג'רו כרוך בהוצאה כספית אדירה, ואם תצליחו לסכם את הפרויקט בפחות מאלף דולר, ראו זאת כרווח גדול. אבל קילימנג'רו זה הרבה מעבר לכסף: מכתשי הקרח שעל הפסגה, העננים שמביטים בכם מלמטה, הנופים, הצבעים, וכמובן השלט שאומר: "מזל טוב, אתם בנקודה הגבוהה ביותר באפריקה" – הופכים את הטיפוס על הקילימנג'רו לחוויה שאין לה תחליף.

כמו תמיד כשזה נוגע למזרח אפריקה, המחירים הגבוהים לא קופצים בגלל הרעבתנות של חברות התיירות, אלא בזכות הממשלה: על כל יום שבו אתם נמצאים בתוך שמורת ההר עליכם לשלם לממשלה כ-110 דולר (נכון ליולי 2009), וכך, גם המסלול הקצר ביותר (שישה או חמישה ימים), בתוספת מדריך וטבח (כי הבישול על ההר אסור על מי שאינו מוסמך לכך), עלול לרוקן את תקציב הטיול שנועד לעוד חודשים ארוכים. אז כן, אם אין סיכוי שתשלמו אלף דולר בשביל לטפס על הר, כדאי שתמשיכו לכתבה אחרת, אבל אם הרים, נופים בלתי אפשריים ואתגרים פיזיים ונפשיים מדליקים לכם את האדרנלין, אז תישארו. כי אם בטיול תרמילאים מותר פעם אחת לחרוג ממסגרת התקציב הנוקשה – זו כנראה הפעם הזאת.

רוצה להצטרף לקבוצה איכותית היוצאת לטרק הקילימנג'רו? לחצ/י כאן לפרטים >>

הקילימנג'רו. צילום: קרן טאוב

איך מתחילים?

בארושה, בירתה הלא רשמית של צפון טנזניה, תמצאו חברות רבות שיציעו לכם דילים כאלו ואחרים עוד לפני שתספיקו לרדת מהאוטובוס. תתמקחו, אבל אל תתפשרו: ישנן חברות מסודרות עם ניסיון מוכח, רישיונות מסודרים ורשימה בינלאומית של לקוחות מרוצים, שיגיעו בסוף (לאחר התמקחות, אמנם) לאותם המחירים שייתנו לכן במשרדים צדדיים סוכני תיירות פחות רשמיים. תזכרו, שבסופו של דבר קילימנג'רו הוא לא הר שכדאי לזלזל בו. נכון, הטיפוס לא קשה וכל אחד יכול לעשות את זה, אבל הסכנות עדיין קיימות, ומדריך עם ניסיון יכול לעשות את ההבדל.

המחירים, בתוספת פורטרים, אוהלים, מדריך, טבח והסעה – צריכים להיות בסביבות ה-1050 דולר במסלול מצ'מה (Machame Route), שנחשב למסלול הפופולרי והטוב ביותר. טבח, כאמור, אין לכם ברירה אלא לקחת וקחו בחשבון שאליו מצטרפים גם עוזר טבח ופורטרים שיסחבו את האוכל, פורטרים שסוחבים את האוהלים ופורטרים שסוחבים את הציוד של חבריהם למסע. אל תמצאו את עצמכם מתלבטים בנוגע לפורטר של עצמכם, פורטרים תמיד יהיו כלולים במחיר שיוצע לכם, וגם אם תצליחו להוריד אותם במחיר בטענה שתסחבו לעצמכם את הציוד, תראו שלאורך כל הטיול הם יבקשו לקחת לכם את התיק ולעזור לכם. אם תתעקשו זה יעזור, אבל תתכוננו לזה שתהיו התיירים היחידים על ההר שסוחבים את התיק של עצמם, שזה אומר שאנשים יסתכלו עליכם בגבה מורמת, אבל גם בהרבה הערכה.

אגב, ישנם דילים שאפשר לסגור גם מהארץ, ולאורך הטיול בוודאי תפגשו הרבה אירופאים שטסו באיזה דיל "הכל-כלול", שבו נקבע המסלול וסוג המעיל שישכירו עוד לפני שרגלם פגשה בקרקע אפריקאית. הדילים האלו הם לרוב הפסד כספי ענק למטייל המתעצל: סגירת הפרטים במקום מסתכמת במחירים נמוכים במאות דולרים מהדילים שנסגרים מהארץ, ואין שום סיבה שסגירת הפרטים במלואם, החל מבחירת מסלול, דרך תיאום השכרת ציוד ועד תפריט ארוחת הבוקר, תארך יותר מיום או יומיים.

איזה מסלול, כמה ימים?

מסלול מצ'מה נחשב למסלול מצויין מבחינת הסתגלות לגבהים, כיוון שבמהלכו עולים לגובה של 4,600 מטר, לאחר מכן יורדים ל-3,900 ומשם ממשיכים ועולים שוב לגובה של 4,600 לפני הטיפוס לפסגה. ההליכה בגבהים והעלייה והירידה אמורות להקל את ההסתגלות ואת הסכנה למחלת גבהים, והמסלול מאפשר לרווח את הטיול ולפרוש אותו על שבעה או שמונה ימים, ואפילו יותר, בניגוד למסלולים אחרים שבהם יום ההסתגלות יהיה יום של הישארות בשטח המחנה, ללא הליכה.

הרבה אנשים מעדיפים את מסלול המרנגו (Marangu Route). הוא קורץ למבקרים בשל כינויו "מסלול קוקה קולה", שרומז שמדובר במסלול קל למדי, ואשר במהלכו ישנים בבקתות בלבד, אבל למרנגו חסרונות רבים – העלייה והירידה הינן באותו מסלול והעלייה רציפה ולא כוללת התאקלמות בגבהים. מחיר המסלול גבוה מראש כיוון שיש להוסיף כ-50 דולר ללילה על הלינה בבקתות, וכל זה עוד לפני שציינו כי הפורטרים והמדריכים שלכם יישנו בחוץ, בקור, פעמים רבות אף ללא אוהלים, שעה שאתם תישנו בפנים – וזה שיקול נוסף שמומלץ לקחת למי שבוחר את המסלול.

קביעת אורך הטיול תלויה כמובן בכושר האישי ובניסיון קודם עם הרים. הניסיון מוכיח, שאנשים עם כושר ממוצע הצליחו גם במסלול הסטנדרטי של מצ'מה בשישה ימים, אבל מי שלא טיפס בעבר מעולם יכול לשקול להאריך את המסלול ביום או שניים. הבעיה כמובן היא שכל יום נוסף הוא יום נוסף בשמורה, ובהתאם לכך המחיר עולה. מי שמתכוון לטפס על הרים נוספים במזרח אפריקה יעשה בחוכמה אם ישמור את הקילימנג'רו לסוף. הר אלגון באוגנדה (4,321 מטר גובה) והר קניה (4,985 מטר גובה) ישמשו הכנה טובה לקראת הקילימנג'רו, 5,985 גובה, שנחשב, אגב, להר הגבוה ביותר בעולם שאינו משתייך לרכס.

בדרך לפסגה. צילום: קרן טאוב

מה לובשים, מה אורזים?

בחברות המקצועיות לא יתנו לכם לצאת לדרך לפני שהמדריך יבדוק את הציוד שלכם ויוודא שיש לכם שק שינה שמתאים לטמפרטורות קיצוניות, נעלי הליכה מקצועיות ובגדים מתאימים לקור בפסגה, שעשוי להגיע בלי קושי למינוס 17 מעלות. אם אין לכם את הציוד הזה, אתם תצטרכו לשכור אותו שם, וזה כדאי, כי קילימנג'רו זה לא ההר לבדוק איך אתם שורדים בלילות קרים בלי שק שינה מתאים. סביר להניח שהמדריך שיבדוק את הציוד שלכם יגיע למסקנה שאין לכם מספיק בגדים חמים לפסגה. כל החברות מציעות השכרת ציוד מקצועי במחירים טובים (כשניים וחצי דולר ליום למעיל איכותי), ובחברות מסוימות יספקו לכם בלי תוספת כסף ציוד נוסף רק ליום של הפסגה (כפפות, גטקעס, וכדומה). בכל מקרה, מומלץ להצטייד בארץ כמו שצריך ולבצע בארושה רק השלמות בסיסיות.

אז מה, בתכל'ס, צריך לקחת איתכם? במחלקת הביגוד, כמו בכל טרק, כדאי להצטייד במכנסי טיולים רציניים ובחולצה תרמית, שיכולים לשדרג את חוויית הטיול שלכם, ובאופן כללי מומלצים לכל תרמילאי שמתכנן לבחון את כישורי הטיפוס שלו במהלך הטיול. בנוסף לנעלי הליכה טובות, מומלץ לקחת גם סנדלי שורש (או סנדלי טיול אחרים ופחות פטריוטיים), שיעשו חסד עם כפות הרגליים שלכם בשעות שאחרי ההליכה.

אל תזלזלו במזג האוויר: זה נכון שלאורך הימים חם, ונכון שעל הפסגה תהיו רבע שעה במקרה הטוב, אבל זו רבע השעה החשובה ביותר בטיול, והיא לא תעבור בשלום אם תגיעו למעלה בלי כפפות או כובע רציני, שמכסה לפחות חלק מכובד מהפרצוף. גרביים חמים הם חובה לפחות ליום של הפסגה וגם כפפות, ולפחות שני זוגות מכנסיים זה על זה, ולרוב זה יהיה שלושה: טייץ, מכנס מחמם ומכנס רוח. זה נשמע מוגזם, אבל זה לא.

פנס ראש הוא חובה כיוון שעל הפסגה מתחילים לטפס בחצות, ואתם ממש לא רוצים להתמודד עם הטיפוס הזה (כשבע שעות, מתוכן לפחות חמש וחצי בחושך מוחלט) כשאתם מחזיקים פנס ביד. זה אולי נשמע כמו דבר זניח למדי, אבל הניסיון מוכיח שגם עקשנים ביותר נשברו ועברו לפנס ראש. כמובן, רוב הטיול מתבצע באור יום מוחלט, ולכן אולטרסול ומשקפי שמש זה ציוד חובה בשעות האור – לימים החמים של הדרך, אך גם לפסגה המושלגת.

מעבר לזה, קחו כל דבר שאתם עלולים להזדקק לו או לא רוצים לוותר עליו. אם אתם מעשנים, תצטיידו בגפרורים, כי מציתים מתקשים לתפקד בגבהים דלילי החמצן, ואם יש לכם כוונות לעשות צרכים במהלך השבוע, אל תשכחו להצטייד בנייר טואלט, כי אף אחד על ההר לא יספק לכם אותו. מצד שני, המקומיים מסתדרים יופי עם עלים.

הצבעים השונים של הקילימנג'רו. צילום: קרן טאוב

הכנות רפואיות ומתי מטיילים

מבחינה רפואית, קחו כל דבר שאתם עלולים להזדקק לו. הקילימנג'רו אמנם מתפתח מאוד מבחינה תיירותית ובחלק מאתרי הקמפינג ימכרו לכם קולה ובירה, אבל רופא או איזושהי סמכות רפואית מוגדרת לא תמצאו שם. נכון שיד הגורל יכולה להפגיש אתכם עם איזה סטודנט לרפואה או אפילו רופא ממש, אבל אי אפשר לסמוך על זה וכדי למנוע ירידה מוקדמת מן ההר כדאי להצטייד מראש.

אז מה לקחת במדור הרפואי? התייעצו עם רופא משפחה או רופא מטיילים בנוגע לכדורים לטיפול במחלת גבהים ובקשר לתרופות נוספות למניעת בחילות ואלרגיות. קחו כל דבר שעלול להיות שימושי: כדורים לשיכוך כאבים, מדחום, גם אמצעי חבישה שונים והכנה נפשית לשלפוחיות אפשריות ברגליים או בקיצור – באמת הכל, כי בסופו של דבר מדובר בפיסת נפח לא גדולה מהתרמיל, שעושה את ההבדל בין להישאר או לרדת. כמובן, אם אתם כבר על ההר ואיזו מחלה מסתורית החליטה להפתיע דווקא עכשיו, מומלץ כן לחפש עזרה בין המטיילים השונים לפני שיורדים. כפי שתיווכחו במהרה, ההר מוצף במטיילים מכל צבע ומכל סוג והסיכויים שתמצאו ביניהם רופאים, רופאים בהתהוות או סתם משוגעים לדבר שמסתובבים עם בית מרקחת פרטי – לא רעים בכלל.

התקופה המומלצת לטפס על הקילימנג'רו היא תקופת ה"היי-סיזן", כלומר, יולי-אוגוסט. כמובן, כמו תמיד, טיול בעונת התיירות עלול להתבטא במחירים גבוהים יותר או בקשיים במיקוח. העונה הפחות מתויירת עשויה להקל עליכם בהורדת המחיר, אבל אל תשכחו שיש סיבה לכך שזו עונה פחות מתויירת. באיזור פברואר הטמפרטורה בפסגה עשויה לרדת אל מתחת למינוס 25 מעלות, ואם לא נולדתם בסיביר, ייתכן ותעדיפו להתמודד עם מחירי יולי-אוגוסט מאשר עם הקור של פברואר. אז זהו. הגעתם בזמן הנכון עם הציוד הנכון וסגרתם על המסלול הנכון במחיר הנכון. עכשיו קחו נשימה עמוקה, תסדרו את התיק על הגב, תביטו למעלה – ותתחילו לצעוד. אתם לא תצטערו על זה.

ימים ראשון ושני לטיפוס

הבוקר הראשון של הטיול עלול לגרום לפלשבק מצער לטיול שנתי בכיתה ד': המוני אנשים, החל מזאטוטים שלגמרי צריכים להיות עכשיו בבית ספר ועד ישישים מעוררי הערכה, גברים חסונים, גברים פחות חסונים, בחורות שבריריות ובחורות פחות שבריריות – כולם יהיו שם, כולם יהיו נרגשים, וכולם יציגו לראווה מלתחה מרשימה של ציוד הכרחי יותר והכרחי פחות. הרבה מהם יהפכו לפרצופים מוכרים לאורך הטיול, הרבה מהם יישברו באמצע, כשסימניה הראשונים של מחלת גבהים יתנו את אותותיהם. מה שבטוח, בניגוד לטרקים אחרים במזרח אפריקה, כאן לא תהיו לבד, אפילו לא לדקה.

בכניסה להר תירשמו וגם תתריעו על המסלול שלכם – במקרה שלנו, מסלול מצ'מה (Machame Route), שישה ימים. הריטואל הטקסי של לחתום יחזור על עצמו בכל מחנה, לפני הפסגה, אחרי הפסגה וגם ביציאה מהשמורה, שם אף תידרשו לחתום האם הגעתם לפסגה ובאיזו שעה. הגובה ההתחלתי משתנה ממסלול למסלול, אולם במסלול מצ'מה הוא מתחיל מ-1,800 מטר מעל פני הים.

היום הראשון במסלול מצ'מה רגוע למדי. ביום הזה עוברים ביער גשם, שעל אף שמו הוא בדרך כלל נותר יבש למדי בחודשים יולי-אוגוסט. סביר להניח שאחרי הרשמה ושקילת התיקים בכניסה לשמורה, תתחילו לקראת צהריים, אבל המסלול לא ארוך ואחרי ארבע או חמש שעות כבר תגיעו למצ'מה האט (Machame Hut), בגובה 3000 מטר מעל פני הים, המחנה הראשון שלכם להר. הצוות שלכם, שתמיד יגיע לפניכם, כבר יפרוש בשלב זה את האוהלים שלכם עבורכם, ושעה שתאווררו את הרגליים ותחתמו בספר ההרשמה, הם כבר יעמלו על ארוחת הערב.

בכל שטחי המחנות שתהיו בהם נמצאים שירותי בול פגיעה מסודרים, לא מזוהמים מדי ועם מנעולים תקינים. נייר טואלט כמובן שאין על ההר, אז תצטיידו מראש בכמות שמספיקה לכם, ואל תעשו את הצרכים במקומות שלא יועדו לכך. בקילימנג'רו מפוזרים שירותים גם לאורך המסלול והמסר ברור, אז תחסכו מפקחי השמורה הפתעות לא צפויות. בכלל, בכל זמן שאתם על ההר, תעשו מאמץ לשמור על הניקיון. נכון שהסיכויים הגדולים הם שהצוות שלכם יכרכר סביבכם וירים כל פירור שלא נמצא במקומו, אבל אל תייצרו עבורם יותר עבורה משיש להם, כי כבר יש להם, והרבה.

את היום השני מתחילים מ-3000 מטר, שזה כבר גובה שאנשים רבים מתחילים לפתח בו תסמינים שונים של מחלת גבהים. אסור לזלזל בתסמינים וצריך להיות קשובים להם. בכל אופן, מהגובה הזה התצפית למטה צפויה להיות מורכבת בעיקר מעננים ומהר מרו (Meru) הסמוך, שמגיח מהם. ביום השני ההליכה נחשבת לקלה ביותר, והיא לא צריכה לקחת יותר מארבע שעות. בסופו של היום תגיעו לשירה האט (Shira Hut), שזה גם המחנה היחיד לאורך הדרך שיש ממנו דרך גישה לרכב, על כל צרה שלא תבוא. אחרי שתגיעו לשירה האט ותתמקמו באוהלים ייקחו אתכם המדריכים למערות שירה (Shira Caves), שנמצאות במרחק 30 דקות הליכה. חשיבות ההליכה למערות היא בעיקר בהסתגלות לגובה: מחנה שירה נמצא בגובה 3,800 מטר והליכה בגבהים מזרזת את ההסתגלות.

ימים שלישי ורביעי לטיפוס

היום השלישי הוא היום החשוב ביותר מבחינת ההתאקלמות לגבהים לפני העלייה לפסגה. ביום הזה יוצאים משירה האט, כאמור – 3,800 מטר, ועולים למגדל הלבה (Lava Tower), שנמצא בגובה של 4,600 מטר. ההליכה למגדל הלבה אורכת כשלוש שעות, ושם בדרך כלל נהוג לאכול ארוחת צהריים, על מנת לשהות בגובה הזה לפחות שעה לפני שיורדים. ממגדל הלבה המסלול יורד עד למחנה ברנקו (Baranku), שנמצא בגובה 3,950 מטרים מעל פני הים. גם שם, כמובן, תתבקשו לחתום.

הדרך ממחנה ברנקו למחנה בראפו (Baraffu), התחנה האחרונה לפני הפסגה הנכספת, לא קלה, אבל גם לא ארוכה במיוחד. שש או שבע שעות אחרי היציאה אתם צפויים להגיע כבר למחנה האחרון, בגובה של 4,600 מטרים. במהלך היום עוברים את מקור המים האחרון ליומיים הקרובים, ולכן הצוות שלכם ייסחב עד המחנה עם ג'ריקנים מלאים וישתדל להתקמצן כמיטב יכולתו על מים מיותרים. קבלו זאת בהבנה.

במחנה האחרון, כיאה להר מתוייר, תוכלו לקנות במחירים מופקעים שאינם מתקבלים על הדעת בשום אופן בירה מקומית וקוקה קולה, וכן חולצות עם מפת הקילימנג'רו וחולצות "ג'אסט דאן איט", על משקל הסיסמה המפורסמת של החברה ההיא, נו, זאת של הנעליים. גם החולצות, במידה ובצבע המוגבל שבדיוק הגיע היום, יימכרו במחירים בלתי סבירים בעליל, ואין שום צורך לפתוח את הארנק: ביציאה משמורת ההר תמצאו הכל, במגוון רחב של מידות וצבעים, ובמחירים הרבה יותר ידידותיים. ביום הזה אתם גם תלכו לישון מוקדם מאוד, שכן הקימה תהיה סמוך לחצות. סביר להניח שכבר בשעות הערב המוקדמות יהיה לכם קר, אבל גם אם לא, קחו בחשבון שכשתקומו בלילה, הטמפרטורה תהיה נמוכה, מאוד.

ימים חמישי ושישי לטיפוס

סמוך לחצות יעירו אתכם אנשי הצוות והטיפוס לפסגה יתחיל. אל תשכחו להצטייד בכל הביגוד החם שברשותכם, בפנס ראש ובמצלמה שמורה היטב בתוך נרתיק או בגד מגולגל. אם לא תדאגו לחמם אותה כראוי, היא עלולה לבגוד בכם בשעת אמת ולסרב לעבוד, כפי שקורה לרבים וטובים, ואתם באמת לא רוצים לפספס את ההנצחה ההיסטורית. כדי שאכן תהיה כזאת, תאכלו את ארוחת הבוקר שיגישו לכם, שתו משהו חם ושוב, אל תשכחו להתלבש היטב.

בהרבה חברות תיירות נוהגים הטבח ועוזרו לחמם את המים שייכנסו לבקבוקים שלכם ביום הטיפוס לפסגה, כדי שלא תקפאו בדרך למעלה. זה נשמע מוזר, אבל זה יעיל באופן מפתיע, ועל אחת כמה וכמה אם אנשי הצוות שלכם יפתיעו אתכם באמצע הדרך עם תה או מרק בתרמוס. אל תשכחו להצטייד בחטיפי אנרגיה או בסתם נשנושים שיזניקו אתכם במקרה של תשישות בדרך למעלה. הטיפוס לפסגה ארוך, לא קל, אבל אפשרי בהחלט. לפניכם ואחריכם, או יותר נכון, מעליכם ומתחתיכם תראו שיירות אינסופיות של אורות, עדות לפנסי הראש של המוני המטיילים שמתכוונים גם הם לכבוש את הפסגה. ואם הם יכולים, אז גם אתם.

הטיפוס מתחיל, כאמור, מגובה של 4,600 מטרים. התחנה הראשונה בדרך תהיה סטלה פוינט (Stella Point), בגובה 5,685 מטרים, ומשם באמת כבר אין סיבה לדאגה. בערך בשלב הזה השמש תתחיל להפגין נוכחות, ועד שתגיעו לפסגת אוהורו (Uhuru Peak), בגובה 5,895 מטרים, היא כבר תהיה למעלה. ההליכה מסטלה לאוהורו קלה יותר מהדרך לסטלה, גם ברמה הנפשית: האור שעולה ומתחיל לחשוף את קרחוני הענק שנישאים מכל עבר מעודד מאוד להמשיך למעלה.

זריחה על הקילימנג'רו. צילום: קרן טאוב

עשיתם את זה, הגעתם לפסגה – נהדר. עכשיו רק צריך להצטלם ליד השלט (וכולם מחכים אחריכם, אז תזדרזו), לספוג את המראות ולרדת. אל תתעקשו להישאר יותר מדי זמן למעלה, במיוחד אם אתם לא רגילים לגבהים – הטיפוס המהיר (1,300 מטר בשבע שעות!) עלול לתת את אותותיו מאוחר יותר, גם אם האדרנלין מעכב את כאבי הראש נכון לעכשיו. הירידה מהפסגה למחנה בראפו היא באותה הדרך, ואם אתם עומדים בזמנים סביר להניח שתישלחו בחזרה לאוהלים לשינה קלה של שעה או שעתיים. אחרי כן, גם אם תקומו עם כאבי ראש, כפי שקורה להרבה אנשים, במיוחד לאלו שהתעקשו להישאר למעלה ולצלם עוד קצת – אין סיבה לדאגה, כיוון שאתם כבר בכיוון למטה. את היום מסיימים במווקה האט (Mweka Hut), בגובה של 3,100 מטרים בלבד, וזה כבר באמת קטן עליכם עכשיו.

את היום השישי והאחרון למסע מסיימים תוך שלוש או ארבע שעות. מחוץ לשמורה ימתין לכם כהרגלו ספר ההרשמה המתיש, בו תציינו אם אכן הגעתם לפסגת אוהורו ולאילו מן הפסגות הנמוכות יותר. אם אכן הגעתם לפסגה או לאחת מאחיותיה הנמוכות, תקבלו בסופו של דבר תעודה המאשרת כי הגעתם לפסגה הזו או הזו, בשעה הזאת, בתאריך הזה, וכו'.

המסמך אמנם מייצג אירוע מרגש למדי, אבל הוא מוגש לכם על דף -A4 שעבר עיצוב חובבני מינוס, וגם אם חברת התיירות תשקיע ותעשה למינציה לתיעוד ההיסטורי, הסיכויים שהוא ישרוד את המשך הטיול, בהנחה שתקופת התרמילאות נמשכת, אינם גדולים במיוחד. אז במילים אחרות, אל תיקשרו יותר מדי, התמונות הן ממילא הוכחה הרבה יותר מרשימה. בנוסף לתעודה, ימתינו לכם מחוץ לשמורה כמה עשרות סוחרים לא ממולחים במיוחד, שמבקשים להיפטר מסחורת קילימנג'רו כזו או אחרת. זה המקום לקנות את החולצה ספוגת הגאווה, להצטלם בפעם האחרונה על רקע ההר ולהתחיל להפנים: איזה קטע, טיפסתי את הקילימנג'רו. באמת קטע.

רוצה להצטרף לקבוצה איכותית היוצאת לטרק הקילימנג'רו? לחצ/י כאן לפרטים >>

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

חזרתי מההר לפני כמה ימים - מי שרוצה פרטים או המלצות מוזמן

השב  · 

טרק הקילימנג'רו -רמת קושי

השב  · 

היי הדר

השב  · 

איך מצטרפים לקבוצת טיפוס?

השב  · 

שינה

השב  · 

טיפוס לקלימנג'רו

השב  · 

תוספים

השב  · 

תגובה לאמיר

השב  · 

אחלה כתבה!

השב  · 

בנוגע לכושר הגופני

השב  · 

כיצד לבנות את כושר הגופני?

השב  · 

חלק מהמידע שסיפקת - מוטעה ומבלבל

השב  · 

הכתבה מעולה, אבל

השב  · 

על הכיאפק של כתבה!!!

השב  · 

כתבה מדהימה

השב  · 

תגובות פייסבוק

סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×
    הפעלת נגישות