מאחר והטיסה שלנו למערב קנדה (קלגרי) יוצאת מבוסטון אנחנו עוזבים את מפלי הניאגרה ונוסעים מזרחה. בדרך עוצרים ליומיים בפינגר לייקס (Finger Lakes). זהו אזור עם אגמים מאורכים ויפים המשמשים אתר נופש לניו יורקרים (שכחתי לציין כי אנחנו במדינת ניו יורק). היומיים היו שלווים ומהנים ואני יכול רק לשתף אתכם בשתי חוויות קטנות. האחת מחוף ליד איתקה (Ithaca), והשניה ליד חופי אגם עלום שם בשעת אחר צהריים מאוחרת (ובמזג אוויר אידיאלי להפלגה). לפני שהגענו לבוסטון ציפתה לנו עוד הפתעה נעימה - מפגש עם אורי ואיילת וילדיהם, ליאור, יהל ועילם, חברים מישראל, שנקרו בדרכנו ובילו איתנו יום בלתי נשכח בעיירה מוכת העבר וודסטוק. בבוסטון לקחנו מלון בקרבת נמל התעופה והתארגנו לטיסה מערבה.
בחוף אגם באיתקה אני מנהל דיאלוג הזוי עם מצילה בת שמונה עשרה. היא לא מאשרת לתמר להרטיב את קרסוליה במים עם מצופי הידיים הכתומים שקנינו לה הבוקר. אני מסביר לה שתמר רק תשכשך את רגליה ברדודים וזהו. היא הולכת, ולאחר שתי דקות מגיעה מצילה מנוסה יותר, בת שמונה עשרה וחצי. היא מסבירה לי שלפי החוק מכיוון שהמצופים הכתומים הללו, החובקים את זרועותיה של תמר, לא מאושרים על ידי המחוקק הפדראלי, אסור לתמר להיכנס איתם למים. החוף באיתקה מתוחם על ידי מצופים ושטחו מצומצם ביותר. במים טובלים כעשרים אמריקאים, אני וקרסוליה של תמר. בשתי עמדות שונות מוצבות מצילות חמורות סבר, ומדי מספר דקות מגיחה חדשה, חותרת בקיאק לעבר זו המרוחקת ומחליפה אותה, זו שהוחלפה חוזרת באותו הקיאק ומחליפה את המצילה שלידנו. אני מסביר למצילה המנוסה שהילדה מאוד קשורה למצופים החדשים שלה, ושאני אביה אהיה לידה בכל זמן שמולקולת מים תלחך את קצות אצבעותיה (לא ציינתי את עובדת היותי בוגר קורס מצילים בשדות ים, כי שיערתי שהקיבוץ לא מוכר על ידי החוק הפדראלי). היא הסתכלה בי כלא מאמינה והסתלקה. לאחר כשתי דקות, שבמהלכן יכולתי להישבע שראיתי מספר טיפות מים שפגעו לתמר בברך, מגיעה המצילה האחראית. היא מקשקשת לי שוב על החוק הפדראלי. ואני מקשה עליה, מה אם אוריד לתמר את המצופים הלא פדרליים האם אז מותר יהיה לה להיכנס למים?
- כמובן, היא אומרת. איתם אסור, בלעדיהם אין בעיה.
- מה ההיגיון, אני לא מרפה. אנו לא רוצים שהיא תתרגל למצופים לא מאושרים, ותסמוך עליהם ואז יום אחד הם יכשלו ו...
- אם זה כך, העניין פתור, אני מחייך לעברה, כיוון שאצלנו במשפחה שללנו מתמר את שיקול הדעת בנושאי ים, שחיה, בריכות ואגמים, אין סכנה שהיא תסמוך על המצופים בעתיד. זה פשוט לא בתחום אחריותה הפדראלית.
- אדוני האם אתה מעוניין שאקרא למשטרת הפארק לצורך ישוב העניין? דגל לבן. בכי. סוף.
האמריקאים אוהבי חוק. למען האמת הם מכורים לחוקים שלהם, ולכן אין תענוג גדול יותר מלגרום לאמריקאי לחרוג מהנהלים, לאלתר, או לאמץ קודים של תרבות לבנטינית. אנחנו מגיעים בשעה חמש וחצי לרציף סירות ישן לחופי אחד הפינגרים. המשרד נטוש. אני קורא, דופק, מצלצל, צועק, שורק ולבסוף מגיע נער אמריקאי מנומנם ומביט בי במבט שואל. אנחנו רוצים לשכור סירה לשעה-שעתיים. אי אפשר, הוא מתנצל, אנחנו סוגרים בחמש, תבוא מחר. הוא לא מודע לכך שנפלט מפיו ביטוי הקסמים "אי אפשר". לנוכח צמד מילים שחוק זה כל גופי נעשה חידודין חידודין, אותות חשמליים מציפים את שאריות המוח שנותרו לי, ואדרנלין מחלחל לקצות רגלי. מה פירוש "אי אפשר"? וודאי שאפשר. מזג האוויר נפלא, האגם שקט, הסירה עומדת ריקה ומוכנה.
עכשיו אין לו סיכוי נגדי, אני שובר בזה אחר זה את כל ההתנגדויות שלו ואז מגיע הסיום המענג. תשמע, זה מאתיים דולר ליום שלם, ואנחנו לא משכירים לפי שעה (הילד סוחר אמיתי). כמו שמארק טווין אמר, עכשיו נותר רק לסכם על המחיר.
- כמה לשעתיים?
- מאה לא פחות (הילד אשכרה מנהל איתי משא ומתן...).
- מאה? אני רוצה לשכור לא לקנות.
- אז כמה?
- חמישים יעבוד.
- שבעים וחמש. זה כבר בסדר מבחינתי אבל אני לא עומד ביופי של הסיטואציה.
- יאללה, שבעים סגרנו (ומושיט יד ימין לסימן סגירת העסקה). ההפלגה באגם בסירת מנוע היתה בונוס לא מבוטל לעסקה שביצעתי עם האמריקאי.
