חוויות מחוף השנהב

קפיצה לחוף השנהב וביקור בבירה אביג`ן (העיר השניה הכי מסוכנת בעולם אחרי בגדד) מבטיחים חוויות שלא ישכחו - נוף מדהים ועוצר נשימה מהחלון של החדר במלון, דקלים וחוף, נשים עם סירים על ראשן, כבישים משובשים ושיטוט קצר לבד בחוץ..
כתב וצילם: מאיר ליטמנוביץ`. תרגמה מרוסית: קלרה קוזין
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: חוויות מחוף השנהב
romayanu/Dollarphotoclub ©

חוף השנהב - מידע כללי, והכנות לנסיעה

בדרך כלל, לפני נסיעה לחו"ל (ובמיוחד כאשר יש קצת זמן) אני מחפש באינטרנט מידע אודות אתרים ואטרקציות מיוחדים ומעניינים בארץ אליה אני טס, על מנת למלא את שעות הערב הפנויות (אם יישארו) לאחר העבודה. ובכן, להלן מידע כללי: חוף השנהב (Côte d`Ivoire ) היא אחת מהארצות המפותחות ביותר באפריקה המערבית, וחברה טובה של ישראל. כמחצית מיבול פולי הקקאו בעולם מקורם בחוף השנהב, אשר ברוכה באוצרות טבע נוספים - נפט ויהלומים.

 תוספות "קלות" לנתונים הכלליים: חוף השנהב, אשר היתה תחת שלטונה של צרפת, שאפה לעצמאות- דבר אשר הוביל לעימותים בין השלטון הצרפתי לבין תושבי המדינה, שסופם במהפכה ולאחריה מלחמת אזרחים. כיום 80 אחוז המדינה לא נמצאים תחת שליטת הממשל, ובשנה שעברה היו שני נסיונות של המורדים להשתלט על שדה התעופה הבינלאומי של אביג`ן (Abidjan) בו נחתנו...

 אלא שכל האמור לעיל לא היה ידוע לי עת הציעו לי במקום עבודתי לנסוע לאיזשהי מדינה אפריקאית עם שם מוזר ומשעשע לפגוש את לקוחותינו החדשים. קיבלתי את ההצעה בשתי ידיים ומבלי לדעת מה מצפה לי... ההרפתקנות הינה חלק בלתי-נפרד מהאופי שלי, אין מה לעשות... השאלה האם אני אוהב הרפתקאות "עד כדי כך" עלתה בפני יום לאחר מכן, כאשר הוזמנו להדרכה של מנהל הפרויקט של האזור. להלן תמציתה:

  • לא לשתות מים בשום פנים ואופן.
  • לא לאכול בשר (כולל עוף) בשום פנים ואופן.
  • חיסונים- לא הכרחי.
  • תשנו במלון בשם "סופיטל אבידג`ן"- הוא נחשב למלון טוב, קודם ישנו שם צוותים של מ"אייר פרנס". לשאלתי "ואיפה הם ישנים עכשיו?" נעניתי "ועכשיו הם פוחדים לישון שם, נוחתים לשעה בבנין (Benin), מחליפים צוות וטסים הלאה"....
  • משדה תעופה לאוטובוס של המלון הומלץ להגיע בריצה, בלי לעצור ובלי לסובב את הראש...

למרות זאת (?) הובטח נוף מדהים ועוצר נשימה מהחלון של החדר במלון... כאשר שאלתי את המדריך "ומה לגבי לצאת החוצה לטייל, ללכת לשוק, לקנות מזכרות?" הוא הביט בי מבט משונה משהו, אך נזכר כי לא הייתי שם אף פעם וענה "שב ליד החלון באוטובוס, תפתח את העיניים ותבין הכול". אקדים את המאוחר ואומר שאכן הבנתי, אך אנחנו עוד נחזור לנקודה זו. מיד לאחר ההדרכה נכנסתי לאינטרנט לאסוף מידע עדכני יותר. התברר כי היום אביג`ן הינה במקום השני בין הערים הכי מסוכנות בעולם (המקום הראשון נתפס על ידי בגדד), על נסיון להשתלט על שדה התעופה כבר כתבתי, והדובדבן שבקצפת - ממשלות אנגליה וצרפת ממליצות בחום לאזרחיהן להימנע ככל האפשר מהביקורים במדינה זו...

 על רקע מידע זה, המלצת אחד מאתרי האינטרנט לבילוי עם כושית יפהפייה בחוף הים נראתה לי כמגוחכת ביותר, כמו ההצעה לנסוע לכפר מדהים במרחק של 50 ק"מ בלבד מהבירה. בנוסף, אחת מעמיתותיי סיפרה לי שכאשר שכרה שם מונית, ניסו להוציא אותה בכוח מהרכב, ונהג המונית כמעט נרצח על "תמיכתו בלבנים". התמונה כולה התבררה רק יומיים לפני הנסיעה, אישור סופי לנסיעה טרם היה מוכן והבנתי שאם לא אקבל ויזה וכל הנסיעה תתבטל- לא אצטער על כך במיוחד... אך הגורל החליט אחרת - הדרכון חזר עם מדבקה משעשעת של פיל והתחלתי להתכונן לנסיעה.

לתחילת הכתבה

נחיתה ומפגש ראשון

הנהלת החברה מאשרת טיסות לאפריקה במחלקת עסקים (מסיבות של בטחון אישי), לכן 9 שעות טיסה מפריז (כולל הפסקה של שעה בבנין) עברו די סביר. יצאנו מהמטוס ושמנו לב כי לפני כמה רגעים נגמר גשם טרופי מרענן. הכל נראה יפה ורגוע - דקלים, שלוליות וג`ונגל שמתחיל מטרים ספורים משדה התעופה. נכנסנו לטרמינל ממוזג (!) והגענו לבדיקת דרכונים. הוזהרנו שמבקרי הגבול בחוף השנהב נוהגים לערוך בדיקה באופן איטי במיוחד - לא צריך להתרגש, אך כדאי לנסות להגיע בין הראשונים. ביקשתם - קיבלתם. לפני רק 2-3 אנשים, בידי דרכון כחול וטופס לבן שנתבקשנו למלא במטוס. באחד מהכיסים מסמך אשר מסביר בצרפתית טהורה מה אני עושה במקום נידח זה...

פתאום ניגש אלי תושב המקום לבוש בגדים אזרחיים ומתחיל לומר משהו בצרפתית. אני לא מתייחס אליו. הוא הולך. הטור בקושי זז. בעוד 5 דקות הבחור ניגש שוב ושוב פונה בצרפתית. אני ממשיך לא להתיחס. הבחור הולך. בפעם השלישית הוא פונה אלי באנגלית די טובה ושואל איפה "החוברת הצהובה" שלי. אני מראה לו את הדרכון ואת הטופס - לא מסתפק וממשיך לבקש את "החוברת הצהובה". שוב לא מתייחס אליו ולמזלי הגיע תורי. הבחור חזר ואמר "לאחר בדיקת הדרכונים תיגש לקופת החולים של שדה התעופה". ברגע זה הבנתי סוף סוף כי "החוברת הצהובה" זה פנקס החיסונים. וכמובן לא עשיתי חיסונים - לא נתבקשתי ואני גם לא מת על חיסונים. אני יודע טוב מאוד כי אעדיף שיוציאו אותי מארץ זו על פני חיסון במקום הזה, כי מושגי היגיינה פה טיפה מיושנים ואחוז חולי האיידס הוא טיפוסי לאפריקה ובכלל לא מבוטל. אמרתי לו "בוודאי, רק אשים חותמת בדרכון וארוץ לקופת החולים שלכם".

אני עובר בדיקת דרכונים, וניגש אלי שוב מישהו באזרחי. "לא, אני לא מבין צרפתית" אני עונה לו. והוא מאוד רוצה לדעת למה הגעתי לארץ המדהימה שלהם. אני מוציא מכיסי דף הסבר ונותן לו לקרוא. הוא קורא, משחרר אותי ואני מגיע לדלפק של המלון שלנו. לשם מגיעים גם עמיתי - אליהם לא היו טענות מנציגי קופת החולים.

 הדרך לאוטובוס היתה הרפתקאה קטנה - צעירים מקומיים מייד מסתובבים סביבנו בעיגול ומנסים לחטוף תיקים מידינו על מנת להכניס לאוטובוס, לעזור לעלות במדרגות - מה שאתה רוצה או לא רוצה - רק תן להם כמה מטבעות לטיפ. נהג האוטובוס כנראה קשור אליהם כיוון שלא התערב כלל. בקושי נפטרנו מהעוזרים, התיישבנו באוטובוס ויצאנו לדרך. הכי מצחיק הוא שנוף העיר מהחלון שלי במלון נראה לא רע בכלל - לגונה, בנייני רבי קומות, כבישים רחבים. שברים בכבישים ובניינים הרוסים לא רואים ממרחק זה. במלון עצמו, אף על פי שמוגדר כ-5 כוכבים, המזגנים בקושי עובדים, מים חמים נוזלים בזרם דליל ביותר, ועוד בישראל נתבקשנו שלא להתקרב לבריכה.

אגב, פרט קטן- אני ממש רחוק מלהיות גזען. לדעתי לצבע עור, לאום וארץ מוצא של אדם אין שום קשר לידע מקצועי או אינטליגנציה. אך תתארו לעצמכם תמונה כזו: כבישים הרוסים לגמרי - כנראה על ידי טנקים, מכוניות נוסעות מצד לצד של הכביש כדי לא להיתקע בבור, חוקי התנועה כלל לא קיימים, מסביב נשים עם סירים על ראשן, צעירים עם מבנה גוף אתלטי ומשכנע משהו עומדים במרכז הכביש ותוקעים בך מבט. חום שמגיע לשלושים מעלות - וזה בנוסף ללחות לא נורמלית. ציוד מביאים בארגזים מעץ עם מנעולים ענקיים - למנוע גניבות.

 תמונה אחרת לגמרי במשרד שאליו הגענו - 25 נציגי לקוחותינו, אין ביניהם אף אדם לבן, אך כולם לבושים בבגדי מעצבים מהשורה הראשונה, חולצות לבנות מכופתרות עם שרוול ארוך וחפתים, עניבות מותאמות, שעוני יוקרה. גם הזהב על עור שחור נראה הרבה יותר טוב מאשר על עור לבן... מסביב מסכי LCD, WINDOWS XP. לקוחותינו מדברים ביניהם צרפתית - שפת האם שלהם, וגם האנגלית שלהם לא פחות טובה מזו של לקוחותינו בצרפת, ואת הצד הטכני הם מבינים אפילו יותר טוב.

לתחילת הכתבה

ובכל זאת צעדים עצמאיים בעיר הגדולה

בערב אני יורד לבדי למסעדת המלון - העמיתים הישראליים שלי מפוחדים עד למוות ולא סומכים עליה. הם אוכלים ארוחת מילואים - טונה ופיתות שהביאו עימם מהארץ. ואני אוכל מרק דלעת הכי טעים שאכלתי אי פעם, של שף המסעדה בשם ג`ן מרי משהו. מנה שניה - קנלוני עם רוטב בזיליקום, עגבניות וגבינת עזים, טעים ביותר. אחרי זה שותים ביחד בירה בלובי של המלון והולכים לישון. הפגישה הראשונה עם הלקוחות נקבעה ל-10 בבוקר (13:00 בצהריים בארץ) אפשר לישון בשקט. בבוקר יום המחרת מתחילים להתקשר לשגרירות ישראל (ערב יום העצמאות). את רוב העבודה סיימנו אתמול ולכן אפשר לנסות לקבל הזמנה לבית השגריר. לוקח שעתיים למצוא מישהו דובר עברית, הם מודיעים שישמחו לראותנו (לא מפתיע - בחור כזה...). אבל ישנה בעיה "קטנה" - החגיגה מחר ואנו מחר נהיה בפריז... טוב, אין ברירה, את הערב נבלה במלון.

אני מתעלם מהמלצות של עמיתי ומחליט לצאת קצת החוצה עד השקיעה. חצי שעה הספיקה - לשילוב של חום ולחות התווספה הרגשה שכל הרחוב מביט בך ושלא כדאי להיכנס לחנויות או בניינים אחרים - אפשר לא לצאת משם. את המצלמה החלטתי להשאיר במלון. הגעתי לצומת הראשון, הסתכלתי על השוק המקומי (אוכל לצערי, ולא חפצים), לא התלהבתי. חזרתי למלון, בו החבר`ה התכוננו כבר לקרוא עלי קדיש. אחרי זה חזרנו שוב על המתכון של אתמול - ארוחת ערב עם עצמי במסעדת המלון ובירה ביחד בלובי.

בבוקר נסענו לשדה התעופה. אציין כי הצוות של "אייר פרנס" יודע אנגלית, אך הם לא מתלהבים להשתמש בה. לדוגמא - ניגשת אליך דיילת ושואלת משהו. אתה עונה לה "מצטער, אחותי, רק אנגלית" והיא עוברת לאנגלית. בעוד חמש דקות ניגשת שוב ושוב פונה בצרפתית- חוסר עקביות מוחלט... אבל הדבר הכי מצחיק- את כל ההודעות הם חייבים לומר בשתי השפות - קודם בצרפתית ואחר כך באנגלית. באנגלית הם עושים את זה פחות טוב ובאמצע ההודעה פשוט נמאס להם מהשפה והם ממלמלים משהו ברמקול רק כדי לגמור עם זה.

 אז יצאנו מאביג`ן, טסים איזה רבע שעה. הטייס אומר משהו בצרפתית ולאחר מכן ממלמל איזה משפט באנגלית ממנו אני מבין רק "משרד הבריאות". מיד רצות בשני המעברים שתי דיילות עם לפידים בידיהן. פחד אלוהים איזה סירחון... הסתבר שכך הם מחטאים את המטוס לפי הוראות של משרד הבריאות.

בשדה תעופה על שם "שרל דה גול" כמה מודעות - על דבר באנגולה ועוד איזו מגיפה במוזמביק. אחת מהם אומרת: "אם חזרתם מאפריקה ופתאום התחילה אצלכם שפעת - כדי להתייעץ עם הרופא, אולי זו בכלל לא שפעת...". בצרפת יש לנו עוד 12 שעות - המטוס הבא לארץ יוצא רק בבוקר יום למחרת, אך "אייר פרנס" מארגנים לינה במלון בכלל לא רע עם חצי פנסיון - חינם, אין כסף. ויתרנו על ארוחת ערב והלכנו לטייל בשאנז אליזה. פריס באביב יפהפיה או שזו נראה כל-כך טוב רק על רקע של אביג`ן? אלוהים יודע... אך אני מודה לו מקרב לב על זה שחזרתי...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה