(מי שרוצה לקרוא את הבלוג בתצורת פייסבוק (יותר תמונות ופוסט נפרד לכל יום), ניתן לעשות זאת כאן:
https://www.facebook.com/groups/kosherfamilytrip)
אחרי ההשלמות הקודמות ברוקיז הקנדיים, ילוסטון, גליישר, ג'ושוע טרי, עמק האש, פארק ציון, סדונה וסגווארו, הגיע הזמן ליעד הבא של חופשת הקיץ - שבועיים של רואד-טריפ מהפסגות והקניונים של קולורדו 🏔️ ועד למדבריות והמערות של ניו מקסיקו 🏜️.
נחתנו בדנוור, קולורדו, ירדנו דרומה בזיגזג ממזרח למערב, וכעבור שבועיים סיימנו את הטיול והמראנו חזרה מאל-פאסו, טקסס.
חברת ההשכרה היחידה שבה מצאתי השכרה חד-כיוונית של רכב SUV בקטגוריה של סברבן, היתה אוויס.
את כל הלילות העברנו בבתים של Airbnb ו-Vrbo, למעט לילה אחד בסנטה פה, ניו מקסיקו, שבו התארחנו במלון, אבל כזה שדאגנו מראש שיהיה בו חדר עם מטבח.
המקומות שבהם ביקרנו היו מחוץ למסלול שרוב המטיילים עושים, אלה מסלולים ופארקים לאומיים שנמצאים במקומות מרוחקים יותר ולכן מתויירים פחות.
מבחינת כרטיסים, חלק מהפארקים במסלול דורשים הזמנת חלונות זמן קשיחים מראש. הם אמנם מוגבלים בכמות, אבל בגלל שכאמור מדובר במקומות פחות מתויירים, כשנפתחו חלונות ההזמנה (כל אחד בזמנו), ביצעתי את הזמנת הכרטיסים בלי לחץ 🕰️.
קולורדו
יום 1 - שלישי, 23 ביוני 2026
נחתנו בדנוור בשעות הצהרים המוקדמות ליום שמש חמים ונעים ☀️, לקחנו את השאטל לתחנת ההשכרה של אוויס, שם בילינו קרוב לשעה. למרות שהרכב הוזמן כ-5 חודשים מראש ללא הגבלת מיילים, הנציגה דחפה חיוב נוסף של 360$ (כ-17% יותר מההזמנה המקורית) בטענה שזה חיוב על השכרה חד-כיוונית. בפועל, בחוזה החיוב הוא על מיילים. בנוסף, היא גם ניסתה לתת לנו רכב עם קילומטראז' גבוה להחריד.
כשבסופו של דבר יצאנו משם, נסענו לאכול במסעדה שבה אכלנו לפני שבע שנים - East Side Kosher Deli. זו חנות של מוצרים כשרים ואוכל מוכן שבחלקה האחורי יש מסעדה. כמו שזכרנו מ-2019, האוכל היה מושלם! 🥩
אחרי ששבענו, נסענו למסלול מעגלי קצר בגן האלים (Garden Of The Gods), שנמצא קרוב לקולורדו ספרינגס, כשעה נסיעה דרומה מדנוור. בפארק יש סלעים אדומים בתצורות מעניינות וביניהם שבילי הליכה נוחים. בדרך ראינו עננים אפורים וכשבדקנו את התחזית ראינו שצפויה סערת רעמים ⛈️. כשהתקרבנו לפארק החל לרדת גשם שהלך והתחזק ככל שהתקרבנו. כשהגענו לפארק הגשם הפך לברד. לא סתם ברד, אלא ברד צפוף בגושים גדולים שחששתי שינפצו את שמשות הרכב. העמדתי את הרכב מתחת לעץ שריכך את החבטות וחיכינו שהברד יירגע. כעבור כ-5 דקות הברד הכבד הפך לגשם קל וכעבור 5 דקות נוספות, יצאה השמש והשמים חזרו להיות כחולים .
הסתובבנו בשבילי הפארק במשך כארבעים דקות ויצאנו חזרה לכיוון דנוור.
בדרך עצרנו לאסוף הזמנה שעשינו בוולמארט. סטארט-אפ! במקום לשרוף יותר משעה בשיטוט ברחבי החנות 🛒, הזמנו מראש את כל המוצרים לפיק-אפ בשעה שהערכנו מראש שבה נגיע לאחד מהסניפים של וולמארט בדנוור שיש בהם איזור שמיועד למוצרים כשרים (בכל וולמארט אפשר למצוא מגוון גדול של מוצרים כשרים, אבל יש מוצרים ספציפיים שנמכרים רק בסניפים מסוימים). לא יודע למה לא חשבתי על זה עד היום.
יום 2 - רביעי, 24 ביוני 2026
היעד הבא בטיול שלנו, הוא מסלול באורך 4.8 ק"מ שמוגדר כמסלול קשה ונמצא במרחק של כ-3 שעות נסיעה מערבה מדנוור, כך שהיינו צריכים להתקדם לכיוון שלו לקראת יום חמישי. מירי, אריאל ואיתן לא יעשו את המסלול וישארו בבית, אז חיפשנו בית שיש בו ג'קוזי, או בריכה 🤽🏻♂️. באיזור של המסלול לא מצאנו משהו רלוונטי, אז החלטנו לקחת בית במרחק של שעה וחצי נוספים מערבה בעיר גרנד ג'נקשיין. זה הרחיק אותנו מהמסלול, אבל קירב אותנו ליעד של יום שישי.
התחלנו את היום עם ארוחת בוקר במסעדה מאתמול, וכשסיימנו קנינו שם מצרכים נוספים (מצרכים עלאק, שוקולדים וממתקים 🍫🍭.
בתכנון המקורי רצינו לנסוע מדנוור לפארק Colorado National Monument - חצי שעה מערבית לגרנד ג'נקשיין - אבל במהלך הנסיעה ראינו שהראות הולכת ונעשית גרועה יותר ויותר. כשהיינו במרחק של כשעה נסיעה מהפארק, התקשרנו למרכז המבקרים ושאלנו אם יש טעם להגיע, נאמר לנו שבגלל שריפות יער, הכל מלא עשן ואין ראות 💨. החלטנו לוותר ולנסוע ישירות לבית שהזמנו דרך Airbnb.
הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות, פרקנו את הרכב ובדקתי את מזג האוויר. בתחזית ראיתי שצפוי גשם בסביבות השעה 7:00 בערב (עד היום לא היה לי מושג שבעונה הזו, סופות רעמים וברקים הן דבר נורמלי בשעות אחה"צ בקולורדו ⛈️), והחלטתי לצאת לפארק בתקווה שהגשם ישפר את הראות וברגע שהוא ייפסק אני אוכל לצלם את הנוף.
אחרי החוויה של הסערה אתמול, מירי, אריאל ואיתן העדיפו להישאר בבריכה ויעלי ואני יצאנו לפארק. ה"גשם" היה טיפות בודדות שירדו פה-ושם 💧, אבל למרות הראות הלא-אידאלית, הנוף עדיין היה מרשים.
יום 3 - חמישי, 25 ביוני 2026
המסלול שיעלי ואני עשינו נקרא Hanging lake. כדי לטייל שם, יש צורך להזמין אישור מראש לתאריך ולשעה שבה רוצים להתחיל. לקחתי בחשבון את זמן הנסיעה ממקום הלינה שלנו, וגם את העובדה שליעד הבא שלנו יש שעת כניסה מוגדרת מאוחר יותר באותו יום, והזמנתי כניסה לשעה שתתאים לחלון הזמן הזה .
הגענו לכניסה לחניון של המסלול, קיבלנו תדריך מהיר לגבי המסלול, מצאנו חניה מוצלת 🌲 והתחלנו לצעוד. המסלול מטפס לאורך הנחל, חוצה את הנחל 7 פעמים באמצעות גשרים (יש מיספור), ומגיע אל האגם והמפלים שנשפכים אליו. ניתן להמשיך ולטפס עד שמגיעים למפל מים שיוצא מאמצע קיר סלע ענק.
בכל מקום שקראתי על האגם, התיאור היה פחות או יותר כזה: "המים מציגים גוונים מהפנטים של טורקיז עמוק, ברקת (Emerald) וירוק-כחול. הצבע הייחודי נוצר בזכות שילוב של מים צלולים במיוחד המגיעים מהמסת שלגים, יחד עם ריכוז גבוה מאוד של מינרלים המומסים במים ונשטפים מסלעי הגיר שבקניון. המינרלים הללו מחזירים את אור השמש בצורה שיוצרת את הגוון הטורקיזי הזוהר". כל התמונות שראיתי, כולל באתר הרשמי, הציגו אגם טורקיז מהמם ביופיו. יש אזכור לגבי שריפות יער ב-2020 שזיהמו את האגם, גרמו למים להיות עכורים, אבל מצוין שם שמאז האגם השתקם וחזר לצבע הטורקיז. ספויילר - הוא לא 😅.
המים אמנם חזרו להיות צלולים, אבל בינתיים, במקום טורקיז יש ירוק.
אחרי שנחנו ואכלנו במקומות הישיבה המוסדרים שמסביב לאגם, עלינו אל המפל הנוסף, ולאחר מכן התחלנו לרדת חזרה. בערך אחרי 60-70 מדרגות נזכרנו שרצינו לספור מדרגות בדרך חזרה, אז התחלנו מאיפה שהגענו. ספרנו 1,036 מדרגות, מה שאומר שבסה"כ יש כ-1,100 מדרגות.
סיימנו את המסלול מוקדם ממה שציפיתי, וכבר בשעה 2:20 יצאנו לדרכנו לכיוון הפארק Maroon Lake, כדי לראות את ההשתקפות המפורסמת של Maroon Bells על האגם 🏔️. יש 2 אפשרויות גישה לפארק הזה - הזמנה של כרטיסים לשאטל, או הזמנה של כרטיס לחניה אחרי השעה 5 אחה"צ. מספר הכרטיסים לחניה מוגבל. הגענו לכניסה בשעה 3:30 ושאלנו את הפקח של הפארק מה ניתן לעשות בסביבה עד שעת הכניסה, ההצעה שלו היתה כרוכה בנסיעה של מעט יותר מחצי שעה לכל כיוון, אז החלטנו לוותר, חנינו במקום מוצל קרוב לנחל, פתחנו חלונות והלכנו לנוח. אין כמו צלילים של ציוצי ציפורים ורעש של מפלונים כדי להירדם 😴.
המזל שלי בקולורדו לא משהו כנראה, כי כשהגענו לאגם, נשבה רוח והשמים היו מעוננים ואפורים ☁️. השתקפות לא היתה שם, זו היתה צללית, אבל ה-Maroon Bells עדיין יפיפה.
סיימנו את הביקור שם כעבור מספר דקות ויצאנו חזרה לכיוון גרנד ג'נקשיין והצטרפנו למירי, אריאל ואיתן בבריכה 🏊♂️
יום 4 - שישי, 26 ביוני 2026
היום נסענו לביקור קצר במצוק הדרומי של הפארק הלאומי הקניון השחור של הגניסון (Black Canyon of the Gunnison). הקניון נקרא כך מ-2 סיבות:
קירות הקניון מורכבים ברובם מסלעים כהים שנחצים לעיתים על ידי "עורקים" בהירים של סלע ורוד-לבן, מה שמדגיש עוד יותר את הרקע הכהה והשחור של הקניון 🪨.
הקניון עמוק מאוד (הנקודה העמוקה ביותר 829 מטר, הממוצע כ-610) ומשאיר את מעמקי הקניון שרויים בצל כבד וכהה רוב שעות היום. באזורים הצרים ביותר, אור השמש מגיע לתחתית למשך כ-33 דקות בלבד ביממה ⏱️.
לאורך המצוק יש מספר נקודות עצירה שמהם ניתן להגיע בהליכה קצרה אל נקודות תצפית שונות על הקניון והנהר שזורם בתחתיתו, אנחנו בחרנו לעצור בנקודת התצפית הראשונה של הפארק ובתצפיות Painted Wall View, ו-Cedar Point. לטעמי, אלה 2 הנקודות עם הנוף היפה ביותר בפארק.
לאחר שסיימו את הביקור, נסענו לכיוון הבית שהזמנו דרך Airbnb בעיר מונטרוז (Montrose) והתארגנו לקראת שבת.
יום 5 - שבת, 27 ביוני 2026
שבת מנוחה.
יום 6 - ראשון, 28 ביוני 2026
בשעת בוקר מוקדמת יצאנו מהעיר מונטרוז לכיוון הפארק הלאומי הדיונות הגדולות (Great Sand Dunes National Park), שנמצא בדרום-מרכז קולורדו ובמרכזו שדה דיונות ענק בשטח של 78 קמ"ר.
בדרך עצרנו בנקודת התצפית Dillon Pinnacles Vista. מה שהופך את המקום לייחודי הוא השילוב בין מגדלי סלע משוננים וכהים שנוצרו מהתפרצויות געשיות, לבין מימיו הכחולים של מאגר Blue Mesa - מקור המים הגדול ביותר במדינת קולורדו 🏞️.
אחרי צילום זריז המשכנו בדרכנו לפארק הדיונות, עשינו את המסלול Montville Nature Trail (800 מטר), משם עברנו לחניון של הדיונות והתחלנו לצעוד על החולות. אחרי כמה עשרות מטרים שבהם רוח עוצמתית שלא הפסיקה לרגע העיפה עלינו כמויות אדירות של חול, החלטנו שהבנו את הרעיון וחזרנו לרכב. למי שזה מעניין אותו - הסבר על היווצרות הדיונות במקום הזה בסוף הפוסט.
מהפארק נסענו אל הבית שהזמנו דרך Vrbo בעיירה מונטה ויסטה (Monte Vista. בספרדית - "מבט להר"). בית קטן וישן, אבל הכי נחמד שהיינו בו בטיול הזה. הבעלים שיפצו אותו בצורה יפהפיה והפכו אותו למזמין ונוח 🏡.
אחרי שפרקנו את הרכב, אני נסעתי לבד חזרה אל הפארק. בדרך לפארק התלבטתי אם לטפס אל הדיונה Star Dune - דרגת קושי בינוני, 11.7 ק"מ - או אל High Dune - גם דרגת קושי בינונית, אבל רק 4.8 ק"מ. החלטתי לעשות את הקצר יותר, כי רציתי להספיק להגיע לפסגה כשהשמש בזווית טובה ☀️.
ידעתי שצעידה על דיונות זה לא פיקניק, אבל עדיין לא הערכתי נכון. בכל נעל, סחבתי איתי לפחות חצי קילו של חול, הרוח לא איפשרה לי לנשום ונאלצתי לשים חולצה על הפנים, והחול נכנס לכל מקום 🥵. במהלך הטיפוס רציתי לצחוק על עצמי שחשבתי לעשות את המסלול הארוך, אבל לא הצלחתי להסדיר את הנשימה בשביל זה 🫁.
קשה, קשה, אבל שווה. הנוף מפסגת הדיונה מהמם!
את מה שלקח לי כשעה לטפס, ירדתי בריצה (רוב הדרך) תוך כ-15 דקות... 🏃♂.
ניו-מקסיקו
יום 7 - שני, 29 ביוני 2026
היום טיילנו בשמורה Kasha-Katuwe Tent Rocks National Monument. הכניסה לשמורה אפשרית רק עד השעה 1:00 בצהריים, והיא נמצאת במרחק של כ-3:30 שעות נסיעה מהעיירה שבה העברנו את הלילה. בנוסף, תכננו עצירה קצרה שהאריכה את המסלול, לכן השכמנו קום ויצאנו לדרך מוקדם.
תחילה נסענו אל נקודת התצפית על גשר הריו גרנדה (Rio Grande Gorge Bridge). הגשר, שנפתח בשנת 1965, תלוי בגובה של 172 מטרים מעל נהר הריו גרנדה הזורם בתחתית הקניון, והוא החמישי בגובהו בארה"ב. אורכו הכולל של הגשר הוא כ-390 מטרים.
מאחר שהשביל להולכי רגל על הגשר סגור כעת, הסתפקנו בצילום מהשביל שעל שפת הקניון ובנסיעה הלוך-חזור לאורכו.
מכאן המשכנו בדרכנו אל השמורה, השוכנת בשטחו של השבט האינדיאני פואבלו קוצ'יטי (Pueblo de Cochiti). כדי לטייל במקום יש להזמין כרטיסים מראש הן באתר השבט והן באתר הפארקים הלאומיים. מספר המקומות מוגבל מאוד (150 מבקרים ביום), והאתר סגור למבקרים בימי שלישי ורביעי, וכן בחגים ובתאריכים הקדושים לשבט.
טיילנו במסלול Tent Rocks Slot Canyon and Cave Loop (5.3 ק"מ, דרגת קושי בינונית). חלקו הראשון של השביל עובר בתוך קניון צר ומפותל (Slot Canyon), ובהמשך הוא מטפס בתלילות אל ראש שולחן סלע (Mesa). לאורך המסלול ישנם סלעים ייחודיים בצורת קונוסים המזכירים אוהלי טיפי אינדיאניים - תצורות המרכיבות את ה"צוקים הלבנים", שזוהי משמעות השם "קאשה-קאטוואה" בשפת שבט הפואבלו.
לאחר שסיימנו את המסלול, נסענו לסנטה פה, הגענו למלון מריוט שבו הזמנו חדר, והעברנו מספר שעות של מנוחה בבריכה.
יום 8 - שלישי, 30 ביוני 2026
לקראת הטיול של יום רביעי (מחר), היינו צריכים להתקדם לכיוון צפון-מערב. המקום הקרוב ביותר שמצאנו בו לינה היה העיר פרמינגטון (Farmington).
העיר ממוקמת במרחק של כשעה ורבע נסיעה מ-Four Corners Monument - נקודת המפגש הייחודית של ארבע המדינות: יוטה, אריזונה, קולורדו וניו מקסיקו. מאחר שלא היה סיכוי שנעביר את כל היום רק בנסיעות, החלטנו לקפוץ לבקר שם.
אחרי שחזור (בערך) של התמונה שלנו מ-2019, נסענו חזרה לכיוון פרמינגטון. בדרך עשינו עצירה קצרה כדי לצלם את הר הסלע (מונוליט) שיפרוק (Shiprock) שמתנשא לגובה של כ-482 מטרים מעל פני המדבר מסביבו. השם ניתן למקום בשנות ה-70 של המאה ה-19 בשל הדמיון שלו לאוניית מפרשים גדולה. היה להם חוש דמיון מפותח בהחלט.
מכאן המשכנו בדרכנו, ולקראת ערב הגענו לפרמינגטון, אל בית ה-Airbnb שהזמנו. רגע אחרי שנכנסנו, התחלנו להצטער על כך שאנחנו נשארים כאן רק לילה אחד. הבית חדש, יפה, גדול ומאובזר להפליא, ובמטבח אפילו חיכו לנו חטיפים, שתייה ומכתב ברוכים הבאים שהשאיר המארח.
יום 9 - רביעי, 1 ביולי 2026
את היום הקדשנו לביקור בשמורה המדברית בִּיסְטִי/דֶה-נַא-זִין (Bisti / De-Na-Zin Wilderness) שמשתרעת על שטח של כ-180 קמ"ר.
השם משלב שתי מילים משפת הנאוואחו, המייצגות את שני חלקי השמורה:
ביסטי (Bisti) - "אזור של גבעות חימר קלויות" (או גבעות אפר).
דה-נא-זין (De-Na-Zin) - "עגורים עומדים", על שם חריטות סלע עתיקות של עגורים שנמצאו באזור.
בשטח השמורה ישנם שטחי ענק של צריחי סלע (Hoodoo), פטריות אבן, מבוכי חימר צבעוניים ומאובנים. חשוב לדעת שאין בשמורה שום סימון שבילים, וכדי לנווט בשטח חובה להשתמש באפליקציה עם מפות אופליין.
בשלב התכנונים מצאתי ב-Alltrails ארבעה מסלולים שרציתי לבקר בהם. שניים מהם היו קרובים מאוד זה לזה - Bisti Badlands ו-Bisti Wings. במקום לצעוד בכל אחד מהם בנפרד הלוך-חזור, החלטתי לנצל את כלי יצירת המסלולים של האפליקציה ולחבר אותם למסלול מעגלי אחד באורך 15 קילומטרים, כולל סימון של כל נקודות העניין המעניינות לאורך הדרך. שני המסלולים הנוספים - Valley of Dreams ו-Ah-Shi-Sle-Pah - ממוקמים באזור אחר של השמורה, כשאת האחרון הגדרתי מראש כבונוס ("Nice to have").
השמורה נמצאת במרחק של כשעה נסיעה מפרמינגטון. מאחר שרק אני עושה את המסלול הארוך, ובהתחשב בחום הכבד, הייתי צריך לתמרן בין שעות הנסיעה, זמן ההליכה הממושך ושעת הצ'ק-אאוט מה-Airbnb. חישוב מהיר של הזמנים הניע אותי לבקש מהמארח צ'ק-אאוט מאוחר. שלחתי לו הודעה, הסברתי את המצב, והוא הסכים בשמחה.
יצאתי לכיוון המסלול ב-4:45 לפנות בבוקר. כדי להגיע לנקודת ההתחלה, צריך בשלב מסוים לרדת מהכביש הראשי ולנסוע כארבעה-חמישה קילומטרים על שביל חצץ. הגדרתי במפות גוגל את חניון המסלול כיעד, אבל בשלב מסוים מצאתי את עצמי באמצע שום מקום. פתחתי את Alltrails כדי להבין מה קורה, וגיליתי שבמקום לפנות שמאלה לכיוון החניון, גוגל החליט להפנות אותי ימינה.
נסעתי לכיוון החניון, התפללתי שחרית ויצאתי לדרך. עצרתי בכל נקודות העניין שסימנתי לעצמי. ככל שהתקדמתי, הבטריה של הטלפון שלי הלכה והתרוקנה. את הבנק בטריה (Power Bank) שכחתי לקחת כמובן. כ-5 קילומטר לפני סוף המסלול הבטריה נגמרה, אבל כבר ידעתי לאן אני צריך ללכת וניווטתי לבד לכיוון החניון.
חזרתי לפרמינגטון, ארזנו את הדברים האחרונים, העמסנו את הרכב ויצאנו כולנו יחד לכיוון היעד הבא - Valley of Dreams.
בניווט לכיוון האיזור הזה אל תקשיבו למפות גוגל! האפליקציה הציעה לנו שתי אפשרויות הגעה: אחת ממזרח ואחת ממערב. לגבי הגישה המערבית נכתב שמדובר בשביל עפר לאורך 22.5 קילומטרים, ולגבי המזרחית - שביל עפר של 27.5 קילומטרים. על זו ממזרח בכל מקרה היינו צריכים לנסוע בסוף היום בדרך למקום הלינה. כמובן שבחרנו בגישה ממערב. העניין הוא שבגוגל בחרו להתעלם מכ-30% נוספים של דרך עפר במסלול הזה, ומצאנו את עצמנו נוסעים לפחות 30 קילומטרים על שביל משובש. כשיצאנו משם בסוף המסלול, התברר ששביל הגישה המזרחי דווקא הרבה יותר סימפטי ונוח. לקינוח, מיקום החניון של Valley of Dreams מסומן באופן שגוי הן בגוגל והן ב-Alltrails (אם כי הסימון ב-Alltrails קרוב יותר למציאות).
הגענו לתחילת המסלול בסביבות 2:30 בצהריים והיה ברור שאת Ah-Shi-Sle-Pah אנחנו כבר לא נעשה. מדובר במסלולים של כ-6 ק"מ כל אחד, ובחום של 35degrees, זה לא רלוונטי. אחרי כחצי קילומטר, מירי, אריאל ואיתן החליטו לחזור למזגן ברכב, ויעלי ואני המשכנו הלאה והשלמנו את המסלול.
בשעות הערב המוקדמות עשינו עצירה באלבוקרקי (Albuquerque) כדי להצטייד לשבת. נכון, זה היה רק יום רביעי, אבל זה היה המקום היחיד בדרך שבו יכולנו להשיג חלות. אחרי עוד מספר עצירות לתדלוק, שירותים וקפה, הגענו סוף סוף ב-1:15 בלילה אל הבית שהזמנו דרך Vrbo בעיר לאס קרוסס (Las Cruces) שבדרום ניו מקסיקו, כ-55 ק"מ מהגבול עם מקסיקו
יום 10 - חמישי, 2 ביולי 2026
היום היה צום י"ז תמוז, מה שאומר - יום מנוחה.
אבל... בתכנית של מחר היה ביקור בפארק החולות הלבנים (White Sands National Park) ובגלל שזה יום שישי + התחזית הראתה שיהיה חם גיהנום (39degrees), תכננו להגיע לשם בשעות הבוקר. כשהשמש זורחת בעוצמה כזו, הנוף בעיקר מסנוור (משקפי שמש הם חובה), והשעות היפות ביותר בפארק הן דווקא שעות השקיעה. לכן, ארגנתי לעצמי שתייה קרה ומשהו קטן לאכול בצאת הצום, ויצאתי לבד לכיוון הפארק בשעות אחה"צ.
בפארק נמצא שדה דיונות הגבס הגדול ביותר על פני כדור הארץ, המשתרע על פני כ-710 קמ"ר. השטח כולו מוקף לחלוטין באזור צבאי המשמש לניסויי טילים ונשק מתקדם. בזמן ניסוי, כביש US-70 (שממנו מגיעים למקום) והפארק עצמו נסגרים לחלוטין מטעמי בטיחות למשך מספר שעות. מומלץ מאוד לבדוק את לוח הזמנים המעודכן באתר ה-NPS לפני ההגעה כדי לא להיתקע מול שערים נעולים.
כיוונתי להגיע קצת לפני השקיעה. התקדמתי על החולות כדי למצוא נקודה גבוהה מספיק (יחסית, המקום די מישורי עם גבעות נמוכות) ושלא יהיו בה עקבות רגליים של אנשים אחרים. צילמתי כמה תמונות וחיכיתי לרגע השקיעה כדי לצלם עוד. מעט לפני צאת הצום (20:45), התחלתי לצעוד חזרה לכיוון הרכב ושברתי את הצום תוך כדי הליכה. הגעתי לאוטו ונסעתי שעה וקצת חזרה לבית.
יום 11 - שישי, 3 ביולי 2026
במקום שבו אנחנו שהינו, שבת נכנסת מאוחר (7:58). מאחר שהתוכניות היחידות שלנו היו ביקור קצר בשמורת החולות הלבנים והכנות לשבת, יכולנו להרשות לעצמנו לצאת מאוחר. נסענו שעה וקצת, בילינו כמה דקות בכבשן של השמורה (הטמפרטורות באמת היו 39degrees), קנינו מזכרות במחיר מופרז במרכז המבקרים, וברחנו מהר חזרה למזגן בבית.
כשחזרנו, הכנו שניצלים בכמות שנראתה כאילו אנחנו עומדים לשהות כאן שבוע נוסף, התארגנו לשבת והספקנו לנוח הרבה לפני שהיא נכנסה.
יום 12 - שבת, 4 ביולי 2026
שבת מנוחה.
בשבת חל יום העצמאות האמריקני. מעט לפני מוצאי שבת, השכנים שלנו הדליקו עשרות זיקוקים, וכשיצאה שבת יצאתי החוצה לצלם קצת. חזרתי פנימה, עשינו הבדלה, ולאחר מכן בדיקה קצרה גילתה שבמרחק של שלוש דקות נסיעה בלבד מהבית יש מופע זיקוקים רשמי שמתחיל בעוד רבע שעה. נסענו לכיוון, וכשראינו עשרות רכבים חונים בשטח פתוח לא רחוק משם, עצרנו גם אנחנו ונהנינו ממופע זיקוקים מרהיב ולא מתוכנן.
יום 13 - ראשון, 5 ביולי 2026
את היום הקדשנו לביקור במערות קרלסבד (Carlsbad Caverns National Park) שבדרום-מזרח ניו-מקסיקו - 3+ שעות נסיעה לכל כיוון מלאס קרוסס.
זוהי אחת ממערכות המערות הגדולות והמרשימות בעולם, המפורסמת בזכות נטיפי ענק, זקיפים, וחלל עצום שנקרא "החדר הגדול" (The Big Room). כדי לבקר במערה יש צורך להזמין כרטיסי כניסה מראש לחלון זמן ספציפי, מכיוון שמספר הכרטיסים היומי מוגבל (הכניסה האחרונה למערה היא ב-2:30, והיציאה האחרונה במעלית היא ב-4:45).
מגיעים קודם כל למרכז המבקרים כדי לעשות צ'ק-אין, ומשם יש שתי דרכי גישה למערה: ירידה ישירה במעלית, או הליכה ברגל דרך הפתח הטבעי (Natural Entrance) - מסלול תלול של כ-2 קילומטרים שיורד לעומק של כ-230 מטרים מתחת לאדמה. מירי ואיתן לקחו את המעלית, ואילו יעלי, אריאל ואני לקחנו את הגישה הרגלית. בגלל התור למעלית, אנחנו הגענו לנקודת המפגש לפני מירי וחיכינו לה שם. הסתובבנו במערה במשך כשעתיים וחצי.
בנסיעה חזרה עצרנו לשטוף ולשאוב את הרכב, שהיה מטונף לגמרי בגלל כביש העפר מיום רביעי והדיונות מימים חמישי ושישי. הגענו לבית בשעות הערב והתקפלנו לקראת הטיסה חזרה הביתה למחרת.
טקסס
יום 14 - שני, 6 ביולי 2026
זה היה יום החזרה הביתה, אז לא עשינו יותר מדי. בבוקר עשינו צ'ק-אאוט מהבית בלאס קרוסס ונסענו לכיוון שדה התעופה באל פאסו, טקסס. מכיוון שהטיסה שלנו הייתה רק בערב, חיפשנו דרך נעימה להעביר את הזמן והלכנו על פעילויות במתחם סגור וממוזג - שיחקנו באולינג וצפינו ב"צעצוע של סיפור 5".
אחה"צ נסענו לשדה התעופה כדי להחזיר את הרכב השכור, שם חיכתה לנו הפתעה לא נעימה כשבחשבונית שקיבלנו, הופיע חיוב שגבוה ב-50% יותר מהסכום שנקבע בחוזה המקורי. משם המשכנו לטרמינל ועלינו על הטיסה חזרה.
אחרי מספר התכתבויות עם נציגי אוויס (פניתי אליהם לראשונה כבר ביום שבו הוצאתי את הרכב. דאגתי שיהיה לי עותק של החוזה ההשכרה המקורי), שלושה ימים אחרי שהחזרנו את הרכב, אוויס החזירו את 1,100 הדולרים שהם גבו שלא כדין.
----------------------
פארק הדיונות הגדולות (Great Sand Dunes) מוקף בהרי סן חואן (San Juan Mountains) ממערב וברכס סנגרה דה קריסטו (Sangre de Cristo) ממזרח.
הדיונות נוצרו כתוצאה משחיקת סלעים על ידי נחלים ונהרות, שסחפו איתם חול אל העמק שבין הרכסים. רוח דרום-מערבית הנושבת באזור בקביעות סחפה את החול לכיוון צפון-מזרח, וכשהיא הגיעה לקצה העמק, היא נתקלה בחומה טבעית אדירה - הרי סנגרה דה קריסטו הגבוהים. הרוח נאלצה לעלות במהירות כדי לחצות את רכס ההרים, וכתוצאה מכך שמטה את החול ממש למרגלותיהם.
מנגד, רוחות מזרחיות חזקות הנושבות מדי פעם מתוך מעברי ההרים דוחפות את החול חזרה אל העמק. הניגוד הזה גורם לדיונות לצמוח לגובה במקום להתפזר, ושומר על יציבותן לאורך מאות שנים. זהו מחזור מיחזור טבעי ואינסופי של חול.
