סן פרנסיסקו
עזבנו את אורגון, לצערנו, אך גם לשמחתנו מכיוון שאנחנו עומדים לפגוש את דני ותמי. כולנו כבר חסרי סבלנות, אנחנו רוצים להגיע לסן פרנסיסקו כמה שיותר מוקדם, להתמקם בקמפ ולחכות לחברינו, משפחת פורת. אבל כרגיל, תכנונים לחוד ומציאות לחוד. אחרי לילה שכלל חיפושים אחרי מקום לינה ולבסוף התמקמות באחד מאזורי המנוחה לשנת לילה רועשת ממנועי משאיות, קמנו מוקדם בבוקר כדי שנספיק לטפל בבעיית הטלפון הסלולרי שלנו ואז להמשיך הלאה. למה בעייה בסלולרי? קיבלנו "עונש" מחברת הטלפונים הסלולרים. איזה מעשה רע עשינו? דיברנו מקנדה, בעוד שהשירות לטלפון הזה הוא לארה"ב בלבד. אנחנו שכחנו שמדובר ברשת לארה"ב בלבד אבל בניגוד למקומות שבהם אין קליטה לרשת, בקנדה הייתה קליטה, כנראה על ידי התחברות לרשת אחרת.
אפילו גבו יותר דקות זמן אויר על השימוש. אף אחד לא התריע בפנינו שאנחנו עושים משהו אסור. שבוע אחרי שעברנו מקנדה לארה"ב, הטלפון פשוט התנתק. אין קו. ההערה שהופיעה על גבי הצג הייתה שיש בעיה בסים-קארד. כאשר התקשרנו לראשונה לחברה ננזפנו אבל אמרו לנו שהעניין יסודר. מכיוון שנסענו לאגם קרייטר תארנו לעצמנו שלא תהיה קליטה (כרגיל בפארקים לאומיים). מיד כשנכנסו לקליפורניה בדקנו את הקו ו...ללא שינוי, אין קו ואותה הערה מופיעה. אז באותו בוקר אפי התקשר שוב ואז התחילו העניינים להתגלגל, כשאפי מדבר בטלפון ציבורי עם כל אנשי השירות של החברה. מכיוון שהם לא יכולים לחזור אלינו (כי אין לנו טלפון) אנחנו צריכים לחייג אליהם מחדש בכל פעם ובכל פעם עונה איש שירות אחר ואפי צריך להזדהות מחדש ולספר את הבעיה מהתחלה ועם מי הוא כבר דיבר. בקיצור, אנחנו צריכים לקבל סים קארד חדש, אין אפשרות לתקן את המצב דרך הטלפון והעובדה שאין לנו כתובת בארה"ב ואין לאן לשלוח דואר מאד קשה להם. משעה שמונה וחצי בבוקר עד השעה שלוש (!!!) אפי עומד בטלפון הציבורי, עד שאחת המנהלות הגדילה ראש והייתה מוכנה לשלוח את זה לחברת השליחויות בסן פרנסיסקו ושאנחנו נאסוף את זה משם. לא עזרו התחנונים שתשלח את זה במשלוח אקספרס, זה יגיע רק אחרי יומיים.
בין שיחה אחת לשנייה הצלחנו להזמין קמפ בסן פרנסיסקו. כבר נכתבו דברים על הקמפים ומחיריהם בסן פרנסיסקו. הם מרוחקים מהעיר ומאד יקרים. אז מהמבחר שעמד לרשותנו (לא הרבה) בחרנו בקמפ שנמצא ב- larkspur ויש בקרבתו אוטובוס ומעבורת לעיר. המחיר - 48$ ללילה וזה הקמפ הכי צפוף שהיינו בו. אם חשבתי שבוונקובר היה צפוף אז זה בא ולקח אותו בסיבוב. בין קרוון לקרוון אין מרחב בכלל (בדרך כלל יש מקום לשולחן וכסאות גם בקמפים העירוניים). למרות היום המייגע, הגענו לקמפ בערב ואירחנו את דני, תמי וילדיהם ענבר, תומר ואיילון. הצפיפות לא העיבה על שמחת המפגש, פתאום הרגשתי כמה התגעגעתי אליהם וכמה התגעגעתי לשיחה בעברית והילדים, כמובן, שהיו "צמאים" לחברים. אני מניחה שבאותו לילה שכנינו לקרוון סבלו קצת מהרעש.
את יום המחרת בילינו ב- exploratorium - מוזיאון המדע של סן פרנסיסקו, לבחירתם של דני ותמי. המוזיאון מהווה חלק ממתחם שנקרא palace of fine arts ברחוב lion . במוזיאון שתי קומות מלאות במתקני "נסה ולמד" כיאה למוזיאון מדע. את חלקם כבר הכרנו וחלקם היו לנו חדשים. את הקומה השנייה נתנו לילדים לגלות לבד ואנחנו התיישבנו בקפיטריה לשיחה מהנה. בשעה שלוש החלטנו להמשיך הלאה ולטייל בעיר. מצאנו שיש שאטל חינם מאזור המוזיאון לכיוון היוניון סקוור (union square). מכיוון שלא היינו כאן במרכז המבקרים נודע לנו על כך במקרה. בכל אופן, מי שמגיע לסן פרנסיסקו שיברר על השאטל הזה. טיילנו באזור הדאון-טאון שמלא בניינים גבוהים, בעיקר של בנקים ובצ`יינה טאון שמלאה חנויות צפופות מלאות מזכרות וכל מיני דברים שקשורים לסין. באזור היוניון סקוור הייתה הופעה של להקת פופ, היה נחמד ונשארנו לראות קצת. את הילדים לא עניינה ההופעה אבל הכיכר הגדולה שמשה להם כמגרש למשחקי תופסת. נפרדנו בערב אחרי טיול בעליות ובמורדות של רחובות העיר היפה הזאת. על יופייה של סן פרנסיסקו מעיבים עלובי החיים שמסתובבים ברחובות (הכוונה להומלסים וקבצנים). יש מקומות שממש לא נעים ללכת בהם.
נסענו בחזרה לקמפ באוטובוס, כמו שהגענו. האוטובוס מביא אותנו ממש קרוב לקמפ, אבל שימו לב, יש שלוש חברות אוטובוסים. החברה שנסענו בה מסיעה לפרברים ועל תחנות האוטובוס שלה אין את מספרי הקווים. זה גרם לנו להסתובב כמעט שעה בעודנו מחפשים את תחנת האוטובוס הנכונה. בנסיעה בחזרה לקמפ נכונה לנו אכזבה: בעוברנו על הגשר המפורסם "גולדן גייט" ציפינו למראה מרהיב, אבל בניגוד לתמונות של הגשר המואר בלילה, הגשר היה חשוך. בגלל החיפוש אחרי התחנה אפי החליט שנמאס לו מאוטובוסים והוא נוסע עם הקרוון לעיר. בכל מקרה, מחר, צריך לאסוף את הסים-קארד מחברת השליחויות. גם סן פרנסיסקו על גבעותיה, לא הפחידה את אפי ואכן למחרת בבוקר נסענו לעיר עם הקרוון. לזכותו של אפי יאמר שהסתדר לא רע, אפילו מצוין, (אמנם ברחוב לומבארד לא נסענו, אבל עברנו כמה ירידות די תלולות). אחרי קבלת החבילה (סוף סוף יש טלפון) אפי אפילו מצא חניה על יד golden gate park. אני חוזרת שנית, אפי מצא חניה בסן פרנסיסקו עם קרוון. אה.. וגם ללא תשלום.
עמק הנאפה
נפגשנו שוב עם משפחת פורת וטיילנו בפארק, נכנסנו לגן היפני. היה נחמד, אבל לא מדהים. הגן קטן ומעוצב בצורה אסטתית: פרחים, פגודות, גשרים קטנים. המקום יפה אבל לא הכרחי לבקר בו. המשכנו בטיולנו בפארק והילדים נהנו מאד בגן שעשועים רגיל וחביב, מהסוג שיש כמוהו בארץ הרבה, אבל ילדים נעשים לפעמים מאושרים דווקא מהדברים הקטנים האלה. אז מה אם הם בסן פרנסיסקו הנחשבת לאחת הערים היפות בעולם, בתוך פארק שנחשב לאחד מהפארקים העירוניים היפים בעולם? להם יש גן שעשועים, מגלשות, סולמות, נדנדות. פה הם רוצים להיות, את מי מעניין הגן היפני כשאפשר לטפס על סולם. אחרי שעתיים ממש גררנו אותם משם. יצאנו להרפתקה בגולדן גייט פארק כי לא מצאנו את הדרך החוצה, עברנו בתוך שבילים צדדיים וצעדנו ממש קרוב לכביש המהיר כשממטרות מרטיבות אותנו ואין לאן לברוח, לרדת מהמדרכה לכביש זה סכנת נפשות, אבל קצת מים וכמה שבילים לא נכונים ובסוף מצאנו את דרכנו לחניה. בחרנו לצאת מסן פרנסיסקו לכיוון עמק נאפה כדי לבלות שם מחר. לאחר ארוחת צהריים מאוחרת או יותר נכון ערב מוקדמת ניסינו לחפש קמפ אבל במקום שבו מופיע קמפ לפי תוכנת streets and trip יש מרכז מסחרי גדול, קמפ? אין. בגלל השעה המאוחרת, הילדים שצעקו מאחור שהם רוצים מוטל וה"פרצופים המתחננים" שעשיתי לאפי, הצטרפנו לדני ותמי ושכרנו חדר במוטל. קצת שינוי, זה דווקא כיף, למרות שהיה מאד מוזר שוב לארגן דברים בתיק אחרי שאנחנו רגילים שהכול זמין לנו בקרוון. המוטל נמצא ב- fulton, עלה 50$ ללילה.
בבוקר, אחרי שדני ואפי ערכו קניות בסופר, הכנו ארוחה טעימה בקרוון וכבר הייתה כמעט שעת צהריים כשיצאנו לכיוון "הנאמן הזקן" של קליפורניה. לא, זו לא טעות, גם לקליפורנים יש גייזר... אחד!! אנחנו שכבר ראינו גייזרים, הרבה גייזרים, יכולנו לוותר. אבל אנחנו היום עם חברים וממש לא חשוב לנו מה נראה. הגייזר - California oid faithful in napa valley, נמצא במקום פרטי (18$ ל-2 מבוגרים ו-2 ילדים). הגייזר מתפרץ פעם בארבעים דקות, וכדי שלא יהיה יותר מדי משעמם בזמן ההמתנה, אפשר להאכיל חיות. לאחר שראינו את ההתפרצות שהייתה בהחלט מרשימה וגבוהה, נסענו ליקבים של נאפה, אבל השעה הייתה כבר ארבע וברוב היקבים כבר נערך הסיור האחרון. באחד מהם יכולנו להסתובב קצת אבל לא יותר מזה. מאוד יפה לנסוע באזור הזה, אם כי חלק מהכבישים צרים, רואים את הכרמים והיקבים המעוצבים. נסענו על כביש 29 ממזרח לעיר קליסטוגה. בדרך ראינו את פארק המדינה both napa valley state park ונכנסנו לעשות פיקניק ומנגל. בפארק יש בריכת שחיה. בזמן שאפי ודני הכינו את הבשר, מינגלו, ניפנפו והכינו אפילו פירה כתוספת (כי אין פה את כל הסלטים הטעימים שיש בארץ ושאפשר לאכול עם הפיתה, גם פיתה אין!!!) תמי ואני התיישבנו לנו על שפת הבריכה בעוד הילדים נהנים במים במשך כשעה, עד לשעת הסגירה. כמובן שהבילוי היה נחמד והארוחה הייתה מצוינת (הילדים ערכו את השולחן יפה וחגיגי). אין ספק, אנחנו מתגעגעים לפיקניקים המשותפים בגני יהושע. עידו התאכזב שלא מצאנו פארק עם דשא כדי להשתולל בו, אבל זה היה הכי קרוב לאזור בו טיילנו. מכיוון שלא טיילנו בפארק אנחנו לא יודעים מה יש בו. הכניסה לרכב עולה 6$ וזה כולל בריכה, אפילו בהשגחת מציל, עסקה משתלמת.
לכיוון יוסמיטי
עכשיו הגיעה שעת הפרידה, לאחר שלושה ימי בילוי משותפים (וערב) כל משפחה ממשיכה במסלולה. דני ותמי חוזרים ללוס אנג`לס ואנחנו, שקצת שינינו תוכניות כדי לפגוש חברים (סן פרנסיסקו מתוכננת לנו כיעד ראשון אחרי החזרת הקרוון), נוסעים ליוסמיטי. נשיקות, חיבוקים ואפילו בכי ועצב (רותם המתוקה והרגישה, הפרידות קשות לה). כדי לשפר את מצב רוחה אפי הסכים אפילו להשמיע בקרוון את אחד הדיסקים שהיא אוהבת, למרות שהם גורמים לאוזניים שלו סבל. אנחנו מגיעים לקמפ שהזמנו מאוחר בלילה, אבל עד עשר יש ריינג`ר בשער כך שהיה מי שיקבל את פנינו. נשארנו בקמפ ליום מנוחה - לילדים, ויום כביסה - לנו. הילדים מזמן לא ראו סרטים ומשלימים היום את ה"חסך".
אחרי שקיימנו הבטחה לעידו (דיונות) הגשמנו משאלה לרותם (סוסים וכל הקשור בהם) הגיע תורו של אפי וב"קופסת החלומות" הפעם: צפייה במשחק פוטבול. לא לטעות, לא מדובר בכדורגל. הספורט האהוב על אפי או יותר נכון הספורט היחידי שהוא אוהב זה פוטבול אמריקאי. הוא יכול להשאר ער בשעות הקטנות של הלילה או לקום לפנות בוקר לפתוח טלויזיה ב- metv ולצפות במשחק. אפי בדק ומצא שמתקיים משחק טרום עונה באוקלנד, עיר על יד סן פרנסיסקו. הקבוצות המשחקות הן קבוצת הבית: הריידרס מאוקלנד ושכניהם ממול: הפורטיניינרס מסן פרנסיסקו. אין לנו שום מושג בפוטבול (חוץ מאשר לאפי), אבל אפי מאד רצה אז הלכנו לאחד הבילויים היקרים שהיו לנו בטיול הזה. מחיר החניה: 50$! יקר יותר ממחיר קמפ ללילה!! ואין אפשרות להישאר שם ללילה, תסמכו על אפי שהוא בדק. אווירת ההפנינג מתחילה עוד לפני הכניסה למשחק, במגרש החנייה, כאשר החבר`ה מחנים את הקרוון או המכונית, מוציאים שמשיה או גזיבו, צידנית ומנגל ומתחילים בחגיגה האמיתית: אוכל, שתייה, מוזיקה ומשחקי מסירות, בכדור פוטבול, כמובן. הקרנבל ממשיך באצטדיון הענק.
כולם בתלבושות הקבוצה האהובה עליהם, מחופשים ומאובזרים בשונות כמו: כובעים, צעיפים, כוסות ועוד. אפילו בגדי תינוקות עם סמל הקבוצה. בניגוד לארץ אין יציע אוהדים לכל קבוצה, אנחנו במגרש הביתי של אוקלנד ויש רוב ברור לאוהדיה בצבעי שחור/אפור, אבל ביניהם יושבים גם לבנים/אדומים. מסתבר שהחבר`ה אפילו מכירים אחד את השני, יש הקנטות הדדיות בחיוך אבל אין מריבות או מכות (מזה חששתי). לפני המשחק יש הופעת ריקוד ושרים את ההמנון ובמהלך המשחק רוקדות להן המעודדות. בהפסקה עולות קבוצות ילדים לשחק. אני ישבתי והסתכלתי על כל הטיפוסים הססגוניים שבקהל. אני חושבת שגם הילדים נהנו מהאווירה ו..לא הם לא קיטרו!!! למרות שצפיתי במשחק אין לי עדיין שום מושג מה משחקים פה? ולמה אין שער? מושגים כמו: קוורטר בק וטאץ` דאון הם עדיין בגדר תעלומה. אה, ועוד משהו קטן למי שבכל זאת קצת מתעניין, הריידרס נצחו בגדול!! ואנחנו עברנו עוד חוויה אמריקאית טיפוסית. את הלילה בילינו בקמפ בסן ליאנדרו העיר הסמוכה לאוקלנד. אנחנו עוד לא מתארים לעצמנו שנחזור לקמפ הזה יותר מפעם אחת. עוד פארק לאומי אחד לפנינו והוא האחרון שלנו בטיול הזה - יוסמיטי. הנסיעה לשם קשה, הדרך מפותלת מאד ועולים לגובה רב. מצאנו קמפ חמוד לפני הכניסה ליוסמיטי. בקמפ יש בנוסף לבריכה גם פינת חי גדולה ובבוקר יש אפשרות לראות האכלה של חיות. הקמפ Yosemite pines נמצא על כביש old highway 120, למרות שהוא מופיע בספר של פספורט אמריקה, הוא כבר לא נותן הנחות. המחיר - 27$ ללילה, ממש מציאה בהתחשב במחירי קליפורניה. בבוקר אפי והילדים הלכו לראות את האכלת החיות ולאחר מכן המשכנו ליוסמיטי.
יוסמיטי הוא פארק ענק, אבל בכל הפארק אין קמפ עם חיבורים. כצפוי, הקמפים ב- valley היו מלאים והריינג`רית הפנתה אותנו לקמפ crane flat. בכל הפארק יש רק שתי תחנות לריקון ביוב ומילוי מים וגם הן לא מופיעות במפה של הפארק. יש אחת בוואלי ואחת במזרח. ביום הראשון בפארק לא עשינו כלום, כמעט. כנראה שהפרשי הגבהים הטרידו אותנו והרגשנו עייפות לא ברורה. הקמפ שלנו בגובה 6000 רגל והוואלי בגובה 4000 רגל. אחה"צ הלכנו למרכז המבקרים ביוסמיטי ווילאג`. הסרט שמוצג שם הוא חובה!! לא לפספס. נופים מדהימים וסרט שעשוי מאד יפה. עלינו לשאטל שעובר בוואלי, רק לצורך נסיעה, להתרשם רושם ראשוני מהמקום ולחשוב באילו מקומות נרצה לרדת. בערב עשינו מדורה עם תפוחי אדמה ומרשמלו. הלכנו לישון מוקדם כדי לקום מוקדם ולטייל כמה שיותר. כהרגלנו, למרות השאיפה לצאת מוקדם, רק בעשר יצאנו מהקמפ.
היום אנחנו נוסעים לכיוון מזרח יוסמיטי, על כביש 120. תחנה ראשונה: toulumne grove - חורשת עצי סקויה ורד ווד (יש עוד אחת יותר מפורסמת בדרום הפארק). המסלול הוא כמייל וחצי. יורדים לכיוון החורשה ובחזרה עולים וזה קצת יותר קשה. השביל סלול כמו כביש, רחב ונוח להליכה. ראינו את העצים הגבוהים האלה, שגובהם ורוחבם לא נתפס, אני חושבת שגם לא במצלמה. בתחתית גדם של עץ חצבו מנהרה שאפשר לעבור דרכה, בגדם אחר שנפל לאדמה חצבו שביל שאפשר לעבור בתוכו. אפי כמעט נתקע בתוכו בזמן המעבר. אני מייד חשבתי על פו הדב שהיה צריך לרזות כדי לצאת מהחור בעץ. נסענו כשעה בדרך טיוגה עד למרכז המבקרים כדי לקחת מפת מסלולים. מפות המסלולים מופיעות בנפרד בכל הפארקים ואפשר לקבל אותן במרכז המבקרים. באזור המזרחי יש רק מסעדת פאסט פוד אחת ומסעדה בתוך המלון. כדאי להצטייד באוכל, כי הפאסט פוד יקר ולא משהו. נסענו ל- tuolumme meadows , סלעי הגרניט הגדולים שעל חלקם אפשר לטפס אבל היינו עייפים וויתרנו. בדרך חזרה ירדנו לאגם tenaya lake, המים היו קרים מאד והייתה רוח חזקה ששיבשה את תוכניותינו לשבת שם, ליהנות מהנוף ולאכול ארוחת אחר צהריים נעימה. אנחנו לא באמת אוכלים ארוחת אחר צהריים, למרות שאיזה five o`clock tea לא היה מזיק לי כאן. סתם חטיפים ונשנושים. אבל היה לנו קר ואחרי רבע שעה רצינו לחזור לקרוון, מסתכלים במבט קצת מקנא על שני ילדים צרפתיים שמשתעשעים להם במים כאילו אין מחר וכאילו הטמפרטורה שם נעימה. אנחנו נוסעים בין סלעי בזלת שנראים כמו מדרגות ומגלשות שבנה הטבע. אפילו הכביש מתמזג בנוף שנראה קצת כמו אבן מנצנצת. לקראת סוף הדרך הנוף מתחלף לעצי רדווד ענקיים.
חזרנו לבלות את הלילה באותו קמפ. זה אחד הקמפים הפחות מסודרים שהיינו בהם בתוך פארק לאומי. המשטחים לא ישרים בכלל, השירותים נמצאים במבנה מאולתר (לנו יש בקרוון איזה כיף!!), אין הקפדה על כיבוי המדורות ואין תחנת ריקון או מילוי מים. את הלילה הבא נבלה בקמפ דרומי יותר. הקמפים ביוסמיטי מתחלקים בגדול לשניים: אלה שבעמק יוסמיטי (המבוקשים יותר) ואלה שלא. לארבעה קמפים בוואלי יש אפשרות להזמין מקום מראש, שאר הקמפים כאן הם בשיטת first come first serve שזה אומר "כל הקודם זוכה" או בלי פתגמים "מי שמגיע ראשון תופס". אז נסענו לקמפ מרוחק שנקרא bridalveil creek (הינומת הכלה). כדי להגיע אליו צריך לרדת 2000 רגל לוואלי ולעלות 3000 רגל נוספים. בחרנו בקמפ הזה בגלל קרבתו ל- glacier point שבו נהיה מחר בבוקר. התכנון הוא לבלות היום בוואלי, לעלות לישון בקמפ, משם נסע לגליישר פוינט ואחר כך דרומה ל- wawona, כמעט שעה נסיעה. אין ריינג`ר בכניסה לקמפ, צריך לתפוס מקום ולהניח בו משהו ואחר כך להכניס כסף למעטפה ומשם לתיבה. היה מאד קשה למצוא מקום כי רוב הקמפ מיועד לאוהלים, המקומות המעטים לקרוונים מיועדים בעיקר לקרוונים קצרים יותר. מצאנו מקום, השארנו כסאות, שילמנו ( 14$) והלכנו. נסענו ל- bridalveil fall, מפלים הנמצאים בדרך מהקמפ לוואלי. אין שם חניה מסודרת לקרוונים, אבל אפי הסתדר כמובן. המפלים גבוהים מאד, אבל הזרם לא מאד חזק, לפחות לא כמו שתיארו לי שהיה כאן בחודש יוני, המים הגיעו עד למקום בו האנשים עומדים.
אפי ועידו טיפסו על הסלעים עד למפלים, למרות האיסור, כולם עושים את זה. בדרך צפינו באל-קפיטן, סלע הגרניט העצום שהוא אחד מסמלי הפארק הזה. בוואלי, חנינו בחניית יום של curry village, אכלנו צהריים (יש פאסט פוד מקסיקני ופיצה, מקום ממש נחמד). נסענו בשאטל למפלי יוסמיטי (Yosemite falls). יש הליכה קצרה לכיוון המפלים הנמוכים ומרחוק רואים גם את הגבוהים. הנפילה של המים מיוחדת ושונה ממפלים אחרים. שלושת רבעי משפחה (מלבדי) ירדו שוב לסלעים כדי להרגיש את המים הקרירים וליהנות מהטיפוס בין הסלעים (בעיקר עידו). המשכנו עם השאטל ל- mirror lake אבל אני לא קראתי את העיתון שבו כתוב שזה אגם עונתי עד הסוף ועכשיו, מה לעשות, זאת לא העונה. היו שם כל כך מעט מים שרותם ועידו הצליחו לחצות את האגם. אם לא הבנתם, האגם נראה כמו שלולית. כדי להגיע לאגם הולכים כחצי שעה בנוף יפה, אבל ההליכה באמת מיותרת. על יד האגם יש חול שנראה כמו חול של ים, מעניין איך הוא הגיע לשם? בשאטל, בחזרה לחניה ראינו זאב, לשמחתה של רותם שממש רצתה לראות זאב. לא הצלחנו לצלם מהאוטובוס, אפי ניסה לחפש אותו לאחר מכן אבל הוא כבר לא היה שם כמובן. במקום זה ראינו אייל. בשעה תשע בלילה הגענו לקמפ ו.. מישהו חנה בעמדה שלנו. התברר שהיינו צריכים לשים פתק על העמוד בכניסה לעמדה ומכיוון שלא שמנו הם הזיזו את הכיסאות שלנו וחנו. עכשיו תדמיינו איך נשמע ויכוח באנגלית בין גרמנים וישראלים. לאחר מכן ובחוסר שביעות רצון הם זזו למקום סמוך שהיה פנוי (הקרוון שלהם היה קטן יותר ולכן יכלו לחנות שם). קר בלילה ביוסמיטי, הימים חמים אבל הלילות קרים ובמיוחד לפנות בוקר, אפילו הדלקתי חימום.
הגענו ליומנו האחרון ביוסמיטי. נסענו מהקמפ לנקודת התצפית glacier point. מההר הגבוה נפרש נוף של כל העמק למטה וממול הסלעים הגדולים שמקיפים את העמק. מנקודה זו גם רואים עוד שני מפלים vernal falls והמפל השני Nevada falls. זו גם נקודת תצפית יפה על הסלע שנראה כמו חצי כיפה ונקרא half dome. זה אחד מסלעי הגרניט המרשימים שיש פה ביוסמיטי. ניתן לראות אותו ממקומות שונים בפארק. משם המשכנו לכיוון היציאה הדרומית wawona. במקום יש שחזור של כפר מתקופת הבהלה לזהב. מסתובבים בכפר בין בתי עץ. הבית היחיד מאבן הוא בית הכלא. בעצם מדובר בחדרון קטן עם מיטה וחלון מסורג. ראינו את הכנסייה, הכיתה ומבנה שמשמש כאסם וגם כאולם ריקודים בסופי שבוע. יש נפח (אמיתי) שבעזרת מרצע עושה עבודות פירזול בברזל. אפשר להמשיך את הסיור בכרכרה רתומה לשני סוסים, כמו שנסעו כאן פעם. הנהג, שעושה את עבודתו כבר 32 שנים, הוא בעצם הריינג`ר היחידי בארה"ב שתפקידו לנהוג בכרכרה. הוא מספר לנו בדרך שהשנה עכשיו 1915, המשכורת שלו 50$ והוא רוב הזמן שיכור. כדי להגיע מאזור הקמפ שהיינו בו לאזור הכפר הזה (מרחק שעה נסיעה בערך) נזקקו לכרכרה של ארבעה סוסים שאותם החליפו בדרך במשך ארבע פעמים (חשבון פשוט, 16 סוסים לנסיעה אחת). הנסיעה נמשכה 8 שעות. בסיום הרכיבה, שנמשכה כעשר דקות, הודינו לנהג והוא כמחווה נתן לילדים סיכת ריינג`ר צעיר. איזו שמחה. סיפרנו לו שדווקא הפעם החלטנו לוותר על עשיית החוברת ומתן הסיכה ללא עשיית החוברת זה בהחלט צ`ופר אמיתי. הכפר נקרא pioneer Yosemite historic center. אל תוותרו עליו, במיוחד עם ילדים. הנסיעה בכרכרה עלתה לכולנו 10$.
המקום האחרון ביוסמיטי - חורשת עצי הסאקוייה, ה- mariposa grove. בגלל מספר מקומות החנייה המוגבל אין אפשרות כניסה עם קרוון בכלל וכשהחנייה מלאה הם לא נותנים להכנס וממליצים לקחת את השאטל. השאטל יוצא מאזור הכפר המשוחזר ויש לו תחנה גם בכניסה הדרומית לפארק. בזמן שהמתנו לנסיעה הכרנו את נהגת האוטובוס, דנה. אשה בת 69 שעושה את העבודה הזו להנאתה כבר כמה קייצים, בעלה נוהג בסיור הקרוניות בעמק. שניהם פנסיונרים, עובדים בקיץ ומטיילים בחורף בעיקר עם קרוון. איזה יופי של חיים! בחורשת מריפוסה יש כמה מסלולים ויש אפשרות לנסיעה בקרוניות שכוללת הסברים בשפות שונות (לא בעברית) ועצירות בדרך. אנחנו בחרנו במסלול הקצר, 0.8 מייל, שמגיע עד לעץ המפורסם "הגריזלי הענק" שהוא עץ בן 2700 שנה. אחד העתיקים ביותר והרחבים ביותר. בעץ, שנקרא California tunnel tree, יש גם מנהרה שעוברים בתוכה ובעיקר מצטלמים. במסלול הקצר עוברים בעצם בחורשה מלאה עצי סקויה עצומים. הצטלמנו על יד שורשי עץ שנפל - fallen monarch.
כאשר נופל עץ על אחד השבילים הם לא מפנים אותו משם, הם פשוט חותכים את הגזע המפריע למעבר. זה יותר קל מאשר להזיז עץ שלם, כל כך גדול וכבד, ככה שעוברים מדי פעם בין שני גזעי עץ חתוכים. רותם אומרת שאת יוסמיטי היא אהבה במיוחד. אכן, זה אחד הפארקים היפים שראינו. הנוף מיוחד, שונה ומגוון. הפרשי הגובה יוצרים מפלים מקסימים ומסלולי נסיעה יפים. חורשות עצי הסקויה מחד וסלעי הגרניט ה"ערומים" מאידך. מצד אחד נוף בראשית, עצים שהיו כאן מאז שקליאופטרה שלטה במצרים ומצד שני מגרש גולף ובית מלון שקצת מקלקלים את התחושה הראשונית הזו. אנחנו נפרדים מיוסמיטי בדרכנו להיפרד ממשהו שהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו בארבעת החודשים האחרונים - הקרוון. בעוד כמה ימים אנחנו מחזירים את הקרוון ולצורך זה אנחנו נכנסים שלושה ימי הערכות: לאריזה, ניקיונות ופרידה מחפצים שלא נצטרך יותר. מכיוון שמקום מסירת הקרוון הוא סן פרנסיסקו, או ליתר דיוק סן-ליאנדרו, מצאנו את הקמפ Anthony Chabot campground שנמצא בפארק Chabot regional park אחרי מסירת הקרוון אנחנו חוזרים לראות את סן פרנסיסקו מגובה מכונית רגילה ועל כך ועל חיינו השונים כמטיילים, בכתבה הבאה.
הפינה של אפי - טלפונים
טלפון ציבורי בארה"ב הוא יצור מוזר ושונה. קודם כל צריכים לחייג את המספר ולאחר מכן מקבלים הודעה כמה כסף צריך להכניס. אם לא תגיב מספיק מהר, תעלה על הקו מרכזנית שתנסה לעזור לך לבצע את השיחה. שימו לב, בחלק מהמקומות לא ניתן לחייג על חשבון כרטיס האשראי שאינו מקומי (מארה"ב). עלויות השיחה הן בדרך כלל חצי דולר לשיחה מקומית (7 ספרות) ודולר עבור שיחה בין ארצית (10 ספרות חיוג) עבור 4 דקות. החלופות האחרות שיש הן כרטיסי חיוג (Pre-Paid) או שימוש בטלפון סלולארי. לגבי כרטיסי חיוג - יש לברר באינטרנט איזה הכי זול ואיזה מאפשר מספר גישה בחינם. לא תמיד הכרטיסים האלה אמינים והרבה פעמים תגלו שהם נגמרים מהר יותר מהצפוי. תקראו טוב את האותיות הקטנות, כי יש שם כל מיני חיובים מסוגים שונים. חלק מהכרטיסים הם בינלאומיים ומאפשרים חיוג לארץ. אנחנו השתמשנו בכרטיס שנקרא Mega Clean & Stable. שיחה לארץ עלתה 2.5 סנט לדקה וזהו (החיוב היה לפי דקות ולא היו עלויות נלוות נוספות - למעט בחיוג לסלולארי בישראל) והחיוב היה אמין. לכרטיס יש שני חסרונות שאפשר להתגבר עליהן: הראשונה - לא ניתן לקנות אותו מחוץ לארה"ב (נדרש כרטיס אשראי מקומי). אני נעזרתי בחברי גיא שהוא תושב ניו-יורק. עם קצת חוצפה ישראלית, אפשר תמיד לבקש עזרה מסוג זה מאחד השכנים בקמפ בו אתם נמצאים. החיסרון השני הוא שאין לו מספר גישה חינם אלא מספר מקומי ב-Massachusetts. חסרון זה לא היווה בעיה עבורי בזכות השימוש בטלפון סלולארי.
לגבי טלפון סלולארי, שימוש בטלפונים של הרשתות הישראליות הוא מאוד יקר. לכן, החלופות הקיימות הן: רכישת טלפון בארץ מחברה שנקראת פלא-זול, רכישת טלפון עם זמן אויר קנוי מראש או להיות מנוי באחת החברות האמריקאיות. השרות שחברת פלא-זול מציעה נשמע מאוד משתלם בייחוד לתקופות קצרות עד בינוניות. מכיוון שיצאנו לחצי שנה - העדפתי ללכת על טלפון מקומי בארה"ב. חברות הסלולאר בארה"ב מציעות מסלולים של 30$-50$ לחודש בהתחייבות לשנה וזמן אויר לא מוגבל. טוב לכאלה שהולכים להיות קרוב לשנה או יותר. החברות המובילות הן T-Mobile, Verizon ו- Nextel (אולי שכחתי עוד כמה). האופציה השלישית - רכישת טלפון עם זמן אויר קנוי מראש. כאשר נגמר זמן האוויר, קונים כרטיס עם קוד למילוי יתרת זמן האוויר. חשוב לקרוא את האותיות הקטנות וחשוב שהטלפון יהיה Nation Wide. הכי זול שמצאנו היה סלולר של חברת Net10 שנותנת דקת זמן אויר ב-10 סנט לדקה. עלות הטלפון הבסיסית הייתה יקרה יותר (50$ במקום 30$) אך היא כוסתה במהירות בזכות העלויות הנמוכות של זמן האוויר (שאר החברות היו באזור ה-25 סנט). אנחנו השתמשנו חופשי בטלפון וסך כל ההוצאות שלנו לשיחות לא עבר את ה-400 $ (כולל שיחות לארץ). ושתי הערות חשובות מאוד לסיום. האחת, בארה"ב בעל הטלפון משלם על זמן האוויר של השיחות הנכנסות. השנייה, את הטלפון קניתי בוולמארט, קשה למצוא אותו סתם כך בתוך העיר. תמיד כדאי גם לקנות במרכזי הקניות מחוץ לעיר ולא בתוכה (וללכת לרשתות הגדולות שמוכרות אלקטרוניקה ולאו דווקא לסוכנויות של חברות הסלולארי).
