רקע
אידהו הפכה למדינה ה-43 של ארה"ב ב-3 ליולי 1890. בצפון היא גובלת בקנדה, בדרום במדינת יוטה ומדינת נבדה, במזרח במדינת וואיומינג, ובמערב באורגון ובמדינת וושינגטון. מאז היווסדה ועד היום נותרה נקיה, טבעית ומדוללת אוכלוסין.
ה"לבנים" הראשונים עברו ב-1805 בדרכם למערב ולחוף האוקינוס השקט. בעקבותיהם הגיעו הציידים אשר הטמינו מלכודות לחיות היער ולבונים בנהרות. הנודדים שהגיעו חאזור במהלך 60 השנים הבאות לא נעצרו באידהו והמשיכו למערב. רק באפריל 1860 נטו את אוהלם המתיישבים הראשונים: קבוצה של מורמונים שנדדו צפונה ממדינת יוטה הסמוכה.
במשך השנים הקרובות נתגלו מרבצי הזהב בצפון המדינה וליד עיר הבירה בוייסי (משם נתחיל את הטיול) והביאו לגל של התלהבות עצומה ולתחילת ההתיישבות הגדולה באזור. בשנת 1862 נספרו כבר יותר מעשרת אלפים מחפשי-זהב בנהרות אידהו. גילוי מרבצי הכסף במכרות הזהב בשנת 1885, היו גם הוא לגורם מדרבן נוסף, והניע את תושבי מזרח ארה"ב לכיוון מערב. מתיישבים מהחוף המערבי, מסן-פרנסיסקו, מסקרמנטו ואפילו מוונקובר בקנדה הרחוקה מצאו עצמם בשבילי אידהו מקווים למצוא שם את אושרם. השמועות על האוצרות הטמונים באדמה והזורמים בנהרות הגבירו עוד יותר את ההתלהבות ושיירות המתיישבים הלכו וגברו, והביאו בעקבותיהם בעלי מלאכה שונים שהקימו מפעלים לרווחת כולם.
באידהו כ-2000 אגמים, עשרות אלפי ק"מ של נהרות, יערות בראשית וגנים לאומיים רבים שמעטרים את המדינה. בחורף מתכסים ההרים הגבוהים בכסות שלג, וגולשים רבים פוקדים את 18 אתרי סקי הנמצאים באזור ומצויידים בכל המתקנים. אתר הסקי הקרוב ביותר לאיזור הטיול הוא בסאן-ואלי (Sun Valley), לא רחוק מהבירה בוייסי. ראפטינג בנהרות שוצפים, טיפוס הרים, דייג סאלמון וסקי מים (בקיץ) הם מהאטרקציות הרבות העומדות לרשות המטייל.
650 הק"מ שעברו המתיישבים במדינת אידהו (ממזרח למערב) נקרא ה"מסלול לאורגון" The Oregon Trail. לאורך הטיול שלנו, נתקל לא פעם בשלטים חומים רבים המספרים את סיפור שיירות העגלות שהתנהלו בכבדות ובאיטיות עמוסות מהגרים.
נהר הנחש Snake River, בדרום מדינת איידהו, זורם ממזרח ממדינת וואיומינג הסמוכה למערב לכיוון מדינת וושינגטון. אורכו כ-1600 ק"מ, וכמחציתו נמצא בתחומי אידהו. הנהר המתפתל (ומכאן נובע שמו - "הנחש") חותר ברובו דרך שטחי בזלת ויצר במהלך השנים קניונים מרהיבים ועמוקים.
המסלול שלנו עובר לצד 170 ק"מ מתוואי הנהר.
בירת המדינה, בוייסי (Boise) (184,000 תושבים), נבנתה בסוף המאה שעברה כתחנת מעבר למתיישבים ועם הזמן התפתחה והפכה לעיר המחוז בדרום איידהו. אתרי הביקור במרכז העיר כוללים את בניין הממשל, מוזיאון התחבורה (המציג את מבחר עגלות החלוצים), ומוזיאון למדע לנוער (עם מיטב ההפעלות לשוחר המדע הצעיר). כמו כן מומלץ לבקר במוזיאון הבאסקים.
חלוצי הבאסקים הגיעו לצפון אמריקה עם גלי ההגירה במחצית השניה של המאה ה-19. הבאסקים הגיעו ממחוז ביסקיא בצפון ספרד והחלו לעבוד בתור רועי צאן, עובדי מכרות וחוטבי עצים. מן ההתחלה הם היו ידועים בכנותם, בחריצותם ובהיותם אנשי עמל. עם היוודע בספרד הרחוקה שראשוני המהגרים הצליחו למצוא עבודה מעבר לאוקיינוס, הגיעו רבים אחרים בעקבותיהם. היום הריכוז הגדול בעולם מחוץ לגבולות חבל הבאסקים בספרד נמצא באיידהו ובבוייסי. בעיר נבקר במרכז הבאסקים Basque Block (בין שדרות קפיטול ורח` גרוב), הכולל את המוזיאון (שם נמצאת רשימה של כל המתיישבים הבאסקים ועצי המשפחה שלהם מאז שהגיעו לעיר), מרכז למורשת הריקוד הבאסקי, מקום המשמש גם לפגישות חברתיות, חתונות ואירועים חברתיים. את מיטב המאכלים של ארץ המולדת תוכלו להזמין במסעדות הנמצאות במרכז. פעם בשנה, בסוף השבוע האחרון של יולי, מתקיים בעיר אירוע דתי וחאפלה גדולה לזכרו של הקדוש אגנטיוס מהעיר לויולה בספרד, הפטרון של הבאסקים והמייסד של הכת. האירועים כוללים מופעים של מוסיקה, מחול וספורט ובו משתתפים גם מתחרים המגיעים במיוחד מחבל הבאסקים. מה שברור הוא שספרדית לא כדאי לדבר בזמן הביקור.
המסלול
כדאי להתחיל את הסיור המעגלי מהעיר בוייסי (Boise) במערב, בכביש I-84, ולנסוע ישר עד לגלנס-פאריס (Glenns Ferry) שם נעצור לראות את המקום בו חצו העגלות של חלוצי המערב את הנהר. מכיוון שלאורך מרחק של מאות קילומטרים מהנהר היו רק מקומות חצייה בודדים, התרכזו בעבר השיירות בדרכן למדינת אורגון במעברים הבודדים עליהן חלשו שבט האינדיאנים שו-שון, שהיוו באותה העת את האוכלוסיה המקומית. האינדיאנים לא ראו בעין יפה את ה"לבנים" העוברים בשטחם, וקרבות עזים התחוללו בין שני הצדדים.
משם נמשיך בכביש הראשי עד שנראה הסתעפות לכביש 30 בעיירה בליס (Bliss), שם נפנה דרומה מעט ושוב מזרחה במקביל לנהר.
נעצור בהגרמן (Hagerman) - שמורת טבע לאורך הנהר, בה נראה עשרות מפלי מים הפורצים מהרכס ממול וגולשים לנהר. במקום נמצא מוזיאון פרה-הסטורי ובו שלד הסוס העתיק ביותר ביבשת אמריקה הצפונית.
בהמשך מזרחה נעצור למנוחה בעיר טווין פולס (Twin Falls), עיר המחוז המרכזית לאורך הנהר. בצומת הראשית במרכז העיר נפנה שמאלה (צפונה) לכביש 93 אשר יחזיר אותנו לנהר ולגשר פרין (Perrine Bridge). זהו גשר מרשים ביותר המתוח לאורך של 487 מטר וכ-150 מטר מעל לפני הנהר השוצף מתחת.
מנקודת התצפית ליד הגשר ניתן לראות את ה"רמפה" אותה הכינו לקפיצתו המרשימה של האופנוען איבל-קאניבל בשנת 1974. האופנוען הנועז התערב על סכום של 6 מליון דולר שיוכל לחצות את הנהר (במקום שרוחבו היה כ-400 מטרים!) בעזרת האופנוע הרקטי שבנה. הוא אמנם "המריא" - אבל מצנח החרום נפתח לפני הזמן והוא צנח לתהום הקניון ונחת מטרים ספורים מהמים הגועשים... מיותר לציין שאיבל-קאניבל מעולם לא ניסה לחצות שוב את הנהר. האופנועים שאיתם הלהיב את הצופים נמצאים כיום ב"מוזיאון ההיסטוריה של אמריקה" בוושינגטון הבירה וקאניבל הוכר כאחד האמיצים באזרחי ארה"ב.
מזרחה לטויין-פאלס נגיע למפלי שו-שון (על שמו של שבט האינדיאנים) הצונחים מגובה של 65 מטרים בין אבני הבזלת. כ-50 ק"מ מזרחה מטווין-פולס נעבור עיירה בשם מורטה (Murtaugh), ומשם נעבור לדרך עפר (ניתנת למעבר על ידי כל רכב) לכיוון קולדרון-לין (Cauldron Linn) לסטאר -פולס (Star Falls). כאן נחזה בנהר האדיר הנדחק למעבר צר של 12 מטרים בלבד בין קירות הבזלת, ונוכל להתפעם מהקצף הרב העולה מהמקום והמדמה נהר רותח.
החל מנקודה זו נמצא את הנהר זורם מולנו באיטיות מה, כאשר בצדדיו מגרשי גולף ופרקים לרוב. מכאן נעזוב את כביש 30 ונחזור לכביש הראשי בברלי (Burley). נחצה אותו לכיוון רופרט (Rupert). את הטיול נסיים בחופי אגם וואלקוט (Lake Walcott), אגם שנוצר על ידי סכר מינידוקה שהציף שטח עצום והמשמש כיום לנופש ודייג. (שטחו 80 קמ"ר).
כעת ניתן לחזור לכביש 84, וממנו מערבה לבוייסי, או דרומה לסולט לייק סיטי (Salt Lake City), בירת יוטה (עדיין בכביש 84), מרחק של כ-355 ק"מ. כביש אפשרי נוסף שמוביל לכיוון דרום הוא I-93 מטווין-פולס, ולאחר מרחק לא רב (30 ק"מ) נחצה את הגבול למדינת נבדה. משם נגיע לעיירה ג`קפוט (Jackpot), מקום מושבו של "מועדון קזינו 93" להימורים.
