מסלול חד יומי בבהר דר

בספטמבר 2015 שהינו יום וחצי בבהר דר, אתיופיה. טסנו מארבע מינץ' הדרומית לבהר דר (דרך אדיס אבבה). בהר דר מוכרת בעיקר בשל שני דברים: מפלי הנילוס הכחול והמנזרים באגם טאנה.

מלכתחילה, חשבנו שהמנזרים לא מאוד יעניינו אותנו, והחלטנו לטייל רק באזור המפלים. הגענו לבהר דר אחה"צ. הסתבכות במציאת מקום לינה, שעלתה לנו בזמן רב וקצת עצבים, והתבאסות מהאווירה בעיר (זה עניין לגמרי סובייקטיבי – מצב רוח, ציפיות וכו') עשו אותנו תשושים וחסרי רצון להישאר בעיר.

בחור נחמד שעובד בהוסטל שבחרנו, הציע שנצא למחרת לטיול שמשלב את המנזרים והמפלים, והתשישות גרמה לנו להסכים. גם בדיעבד היינו צריכים לדבוק בתכנית המקורית. השיט באגם (שהוא מעין כנרת עם מים עכורים) היה ארוך ומעייף, בכל מנזר ביקשו מכל אחד/ת מאיתנו 100 בירר! (נכנסו רק לאחד) והכי גרוע - השיט גזל את רוב הזמן, כך שבקושי הגענו למפלים.

מצד שני, פגשנו בשיט אנשים נחמדים/ות לאללה שעם חלקם/ן המשכנו לטייל! החלק של מפלי הנילוס התנהל בלחץ - נסיעה מקרטעת של שעה וחצי (!) לכל כיוון, הליכה מאוד מהירה למפלים כדי להספיק לפני החשיכה, ושימוש בסירה כדי לקצר את ההליכה, שהיא בעצם החלק הכי נחמד.

המפלים יפים (לא המרשימים ביותר שראיתן/תראו), אבל ההמלצה החותכת שלנו היא להקדיש מספר שעות לטיול רגלי באזור, לישיבה עם צידה טעימה בכל מיני נקודות (כולל המפלים), ולמפגש עם המקומיים. האזור מאוד יפה ואפשר לטייל בו שעות!

בנוגע למנזרים, בתור מישהי חובבת היסטוריה, אם אתם מטיילים באזורים נוספים באתיופיה היפה, תתאמצו על מנזרים אחרים, שיהיו בעלי ערך היסטורי וארכיטקטי דומה ואף יותר, ופשוט תדלגו על השיט המייגע באגם טאנה. ובכלל, אם גם המפלים הם לא יעד בטיול – דלגו לגמרי על בהר דר! תיהנו!

את הטיול למפלי הנילוס הכחול התחלנו בחיפוש התחנה המרכזית שממנה יוצא האוטובוס לכיוון המפלים ובה מצאנו את האוטובוס שנוסע לכיוון הכפר שממוקם ליד המפלים (Tissisat או Tisabay, אחד מהשניים אני לא בטוחה איזה). הנסיעה עלתה 26 ETB כשכמובן ביררנו את המחיר לפני על מנת שלא נשלם מחיר משולש.

לאחר שעה הגענו לכפר והתחלנו לחפש את המשרד של הפארק, כשבדרך נתקלו בדרכנו מלא מדריכים שרצו לקחת אותנו למפלים, לחלקם סירבנו בנימוס ולחלקם העיקש בצורה פחות מנומסת. שילמנו 30 ETB די כניסה לפארק ועקבנו אחר ההוראות של מדריכי התיירים במשרד בכדי לדעת את הדרך. בנוסף, צילמנו את המפה שהייתה שם (לא הייתה אפשרות לקחת מפה מהמשרד). 

במהלך הדרך התגלה לנו נוף יוצא דופן ויפיפה, שמבחינתנו היה מיוחד ושונה מיתר המדינות בהן ביקרנו. יחד עם הנוף היפה ראינו אנשים כפריים שחצו את דרכנו רכובים או מובילים חמורים עם ציוד עליו.

מרחוק שמענו פתאום את רעש המפלים ועד מהרה הם התגלו בפנינו יפיפים ושופעים במים (אם כי נתקלנו במרשימים יותר). המשכנו ללכת והגענו לגשר השני במסלול (הראשון לא היה מספיק משמעותי בשביל להזכירו כאן) שהיה טיפה מלחיץ. זה מסוג הגשרים הארוכים והדיי גבוהים וצרים שזזים ממש כשעולים עליו, אבל בכל זאת עברנו אותו. ב

קצה השני של הגשר היה מאהל של מאמא אתיופית שהכינה קפה אתיופי מסורתי (בונה) שאותו שתינו אל מול הנוף היפיפה. המסלול הוא מסלול מעגלי והתחלנו לחזור חזרה, שבחזור הדרך כרוכה בחציית הנהר בסירה. 

כשעמדנו וחיכינו לאוטובוס חזרה מהכפר, גברים צעירים הציעו לנו לעשות "בוקינג" למושב באוטובוס (את האמת שהם הציעו לנו כבר שירדנו בבוקר מהאוטובוס). לא הבנו כל כך במה מדובר ולמה צריך לעשות "בוקינג" לאוטובוס שעוד שנייה מגיע, אך כשהוא הגיע הבנו. אוטובוס אחד עם אולי 50 מושבים אמור להכיל בין 70 ל100 אתיופים שרוצים לעלות עליו, והצעירים שעושים "בוקינג" לאוטובוס הם חבר'ה שיש להם הסכם עם הנהג ופשוט שומרים לך את המקום. עלות ה"שירות" 20 ETB.