מסלול עד שבוע בדבארק

טיילנו בסימיאן, טרק רגלי של 3 ימים (למעשה שעתיים הליכה ביום הראשון והאחרון ויום הליכה מלא ביום האמצעי) . הקבוצה כללה 4 תיירים, מדריך, מלווה חמוש (חובה לכל מטייל בפארק הלאומי) , טבח שהוא גם איש לוגיסטיקה ועוזר נוסף. הציוד נישא על גבי פרדות (עדיף להתארגן עם צימידן/תרמיל גדול אחד לכל 2 אנשים) .

הנוף בפארק הינו נוף הררי יפה עם מפל מרשים, פוגשים מקרוב להקות של "קופי אריה”, וניתן לראות מגוון עופות דורסים וציפורים בכלל. יש בפארק גם זאבים ואנטילופות (ראינו מעט) .

הליכה בקושי בינוני: בוץ, הליכה בגובה 3000-3600 מטר, עליות (לא דרמטי) .

לינה ב Community Lodge ׁ (מבנה פח מינימלי עם מיטות ללא חשמל ועם תנאי סניטציה ירודים) . אם לא צפוי גשם, בעיני עדיף לבקש או להביא אוהלים (כל הציוד מגיע עם איש הלוגיסטיקה על גבי פרדות) .

ניתן לשכור לכל יום בנפרד פרדה לרכיבה עבור מי שמתקשה בהליכה או לסחיבת התיקים הקטנים - 10$-מסייע מאוד לכל הקבוצה!

האוכל שהוכן לנו היה מעל המצופה (טעים ומגוון) , אך תנאי הכנתו על ידי המקומיים העלו חשש לבעיות תברואה. לשקול הכנת אוכל עצמאית (על בסיס כירת גז של החברה המארגנת) כולל שטיפת כלים (כדאי להביא סבון נוזלי וספוגית) על ידי המטיילים (למרות שלא מקובל ופחות נוח) .

טיפים: לא מתאים לעונה הרטובה. גם בעונה היבשה כדאי לקחת מעילי גשם, פנסי ראש, ציוד חם ללילה כולל שק שינה טוב (טמפ' קרובה לאפס בלילה! ) , מקלות הליכה, תיקים קטנים להליכה, מטען נייד.

שורה תחתונה - מקום יפה לטרק בקושי בינוני, הקופים הינם אטרקציה, תנאים בסיסיים - להתכונן.

הטרק בסימיאן היה הנקודה שהכי התקשיתי ללמוד ולתכנן מהבית. אבל! בטיול עצמו הסתבר שהחששות היו לשווא ואפשר לטייל בשמורה המדהימה הזו בלי בעיה. לא בחרנו באפשרות הכי זולה – שילמנו 75 דולר לאדם ליום, שכללו:

• כניסה לשמורה – כולל צירוף שני שומרים-מלווים.
 

• לינה – הבשורה – יש אפשרות חוץ מאוהלים! בחרנו בלודג'ים (ארבעה קירות בטון ומיטות צבאיות) בעיקר בגלל הגשם. התמזל מזלנו לגשם רק בלילות, אבל היה הרבה בוץ וקור חודר עצמות בלילה. בקשו מ”הסוכן” שדרכו סגרתם את הטיול שיוודא שיש מקום בלודג'ים לכולם!
 

• תחבורה – מגונדר ישירות לשמורה בוואן לוקח שלוש שעות, בחזרה – ארבע וחצי שעות.
• אוכל – שנינו טבעוניים ולא רצינו שאף חיה תסחוב בשבילנו ציוד ואוכל. הקבוצה זרמה איתנו והחלטנו לצרף טבח+צוות לסחיבת הציוד והאוכל (בתשלום כמובן!). הם הלכו בנפרד בדרך הקצרה מנקודה לנקודה, פרסו את הציוד במבנה ליד הלודג' ובישלו בוקר, צהריים (כריכים ארוזים ופירות) וערב. אחלה אוכל!
• מים – 3 ליטר לאדם. היינו מצוידים בכדורי טיהור מים. בפועל לא תמיד עברנו ליד מאגרי מים, אז טוב שלא סמכנו על זה.
 

חשוב:

• קבוצה – החלטנו מראש שלא נצא שנינו לבד, אבל התקשינו למצוא קבוצה. בגונדר פגשנו במקרה אחלה אנשים, וזה חשוב משום שיש הרבה שעות להעביר יחד בהליכה ובעיקר בתום ההליכה. בנוסף, תמיד עדיף להיות בקבוצה גדולה למקרה חירום. תיעזרו ב”סוכנים” שיודעים על עוד תיירים שמחכים לצאת לטרק, אל תתפשרו על כימיה.
• ביגוד – בספטמבר היה קר מאוד בלילות. ישנו עם חולצה וגרביון טרמיים. בזמן ההליכה, כשהשמש יצאה, היה חם ולכן הכרחי להתלבש בשכבות!
• ציוד נוסף – פנס חובה ללילה!
 

אפשר לטייל בפחות כסף ופגשנו אנשים שעשו את זה, אבל לדעתנו ההפרש לא מצדיק סחיבה של עוד ציוד על הגב, שינה בקור וכו'.

בספטמבר 2015 עשינו טרק של שלושה ימים בהרי הסימיאן בצפון אתיופיה. בהתייעצות עם הבחור שדרכו סגרנו את הטיול (ראו טיפ על תכנון הטיול בקלות), החלטנו לצאת לשלושה ימים. פרק הזמן הזה התאים לזמנים של כל הקבוצה (9 אנשים) וגם לרמת הכושר ושאר הרצונות.

לדעתי שלושה ימים הם פרק זמן מצוין כדי לחוות את המקום המטריף הזה – בכל יום הנוף משתנה, וזה משאיר לא מעט שעות בסוף כל יום לשבת יחד, לאכול ולשוטט באזור הלינה. כמו שכתוב בטיפים רבים, אפשר לטייל כאן יום אחד או שבועיים, אבל בכל אופן, ציינו לעצמכםן שההבדל בין שלושה לארבעה ימים הוא מאוד קטן ואפשר לשחק איתו בקלות ע”י הזזת נקודת הפתיחה והסיום של הטרק.

צירפתי מפות מסומנות - אחת של המסלול המלא ו-3 של חתך וגבהים, לפי מקטעים. אולי השמות לא אומרים עכשיו הרבה, אבל תרשמו ובטיול זה יהיה הרבה יותר ברור – המסלול שלנו:

יום 1 – התחלה בנקודה כלשהי אחרי ביות-ראס עד לודג' סנקבר – בערך 9-10 ק”מ (המפות לא מדויקות, אבל נותנות סדר גודל). הליכה לא מאוד מאוד קשה (תעיפו מבט על שינויי הגבהים).

יום 2 – הליכה מסנקבר עד גיץ' (הלודג', לא הכפר, מרחק של 1-2 ק”מ ביניהם). בערך 13-14 ק”מ, יותר עליות וירידות מהיום הראשון ולכן יותר קשה. עם זאת, אל תתביישו ללכת לאט ולעשות הפסקות מול הנוף! זה גם חלק מהכיף וגם יש המון שעות אור ואין טעם לקרוע את הרגליים ולא ליהנות מהדרך! (אני מדברת בתור מישהי שהיא לא מטיבת לכת ממש, כושר ממוצע).

יום 3 – מגיץ', דרך פסגת אימט גוגו, עד לנקודת הסיום בעין עמידה. עוד 12 ק”מ בערך. הטיפוס לאימט גוגו הכי קשה.

חשוב לזכור – ניתן לשחק עם נקודת ההתחלה והסיום, כדי להאריך או לקצר את ההליכה. שימו לב שצריך לסגור את זה מראש, כי המלווים לא דוברים אנגלית בדר”כ.

שלמנו על רכב במשרדי הפארק שיקפיץ אותנו לסנקבר. לרכב לקח כשעה ועשרים, על שביל עפר הררי, כשעכשיו עובדים על השביל לשפרו ולהרחיבו. בין Buyit Ras לסנקבר היו מלא בבונים.

הגענו ב-9:00 לסנקבר, שם שכרנו את הפרידות (130 ליום: פרד+ מוביל פרד). בסנקבר ישקלו את התיקים: עד 45 ק"ג, זה פרד אחד. תביאו להם את התיקים ואת החבלים והשקים, והם יגידו לכם מי המוביל שמוצמד אליכם. כדאי להביא כסף מדויק, יש סיכוי שיגידו לכם שאין עודף. שימו לב, שמשלמים גם על היום שהפרד חוזר.

יום 1: סנקבר (Sankaber) לגיץ' (Gich). ב-9:15 התחלנו את המסלול. שימו לב, שכדאי בהתחלה להתחיל בקצב איטי, להתרגל לגובה ולאוויר. כמו כן, שימו לב שכל הטרק אתם הולכים בקצב הנוח לכם, משום שהסקאוט ילך בקצב הנוח לו, או בקיצור, ירצה להגיע כמה שיותר מהר ליעד.

מסנקבר, הלכנו כשעה וחצי מהירים יחסית, הפסקה של כרבע שעה, ואז הליכה של עוד 1:45, עשר דקות הפסקה, ואז עוד כשעה הליכה. לאורך המסלול מדי פעם רואים בבונים. סך הכל מ-9:15 עד השעה 14:00, שבה הגענו ללודג’ של מקוננט - 4:45 שעות.

בתקופה זאת, של סוף מאי, יש גשמים בהרים, וחשוב לסיים מוקדם, משום שהגשמים בדר כלל מתחילים אחרי הצהריים. בלודג' של מקוננט יש שמונה מיטות בשני חדרים, שיוצאים מתוך חדר אחד, המשמש כחדר אוכל. המיטות מוצעות ועם שמיכה מחממת. 

בלודג' ניתן להשיג: בירות, בשר, ביצים (3 בירר), יין, דבש, מים מינרלים (25 בירר), קולה ועוד. יש שירותי בול פגיעה במרחק שתי דקות. מים לשטוף ידיים תבקשו מהם, והם יוציאו לכם ג'ריקן. בשעות הערב והלילה קר מאוד (כובע פליז, גטקס, גופיה ארוכה, ופליז עליון - היה סביר), ואין טיפה של אור, כך שאפשר לראות את כל הכוכבים.

יום 2: גיץ' לצ'נק (Chennek) דרך Imet Gogo. יציאה ב-7:10, כשעה הליכה עד שמתחילה עליה רצינית, אך קצרה. בתשע הגענו ל-Imet Gogo, נוף מדהים, גולת הכותרת של הנוף בסמן. לאחר מנוחה, צילומים וכדומה המשכנו.

ב-9:22 התחלנו לרדת, כחצי שעה ואז עשינו עוד עצירה של עשר דקות. המשכנו בהמשך הירידה עוד דקות מעטות, ואחריה עליה ארוכה בדרגה בינונית, 55 דקות, ואז שוב עצרנו לנוח לכעשר דקות, ואז עוד כ-55 דקות של עליה עד לפסגה, כולל עצירת בבונים.

נחנו 20 דקות, התרשמנו מהנוף והמשכנו במישור כמה דקות, ואז מתחילה ירידה רצינית. 55 דקות ואז עצרנו לעשר דקות. המשכנו עוד כחצי שעה עד לכביש, ומשם הליכה של כרבע שעה במעלה הכביש. ב-14:05 הגענו לצ’נק. סך הכל 6:55 שעות.

חפשנו Ibex - לא מצאנו. רק בבונים. יש בבונים באזור צ'נק, שנותנים ממש להתקרב אליהם, אפשר לתת להם בננות. הסקאוט התעקש לחפש בצד של הלודג', פגשתי מטיילים שהם ראו את ה-Walia Ibex, ליד השלט שמופיע שם עם התמונות של היעלים. הלודג' בצ'נק דומה ללודג' בגיץ'. מים מינרלים עולים שם 30 בירר.

כשהגענו לצ'נק, אז מוביל הפרידות הגיע זה מכבר, אבל הוא חיכה לבוא להגיד לנו שלום, או באמהרית: "לקבל טיפ". נתנו לו 25 בירר, וגם זה נראה יותר מדי. מה גם שמשלמים לו על עוד יום חזרה.

יום 3: חזרה לדבארק. אם תרצו לחזור בהסעה מאורגנת, יעלה לכם המחיר השערורייתי של 2,400 בירר. אנחנו חזרנו במשאית. בדארק נפרדנו מהסקאוט, ונתנו לו טיפ של 26 בירר. שוב, לדעתי, מיותר לגמרי (מה גם ששלמנו לו על עוד יום וגם דאגנו לו להסעה עד לדבארק במקום שילך ברגל 58 ק"מ).

Simian mountains ethiopia צפון אתיופיה אוקטובר 2011 אוטובוס לדבארק- מתחנת האוטובוס בגונדור ניתן לתפוס אוטובוס במחיר של 42 ביר. נסיעה של 4 שעות. התחנה המרכזית נפתחת בשעה 5, להגיע 15 שעה לפני הפתיחה. יש מצב שנערים ידרשו כסף על הורדת התיק מגג האוטובוס (תלוי ביכולת המיקוח/ סבלנות שלכם) את כל הבאים מסדרים מהמשרד National Park בדבארק.

כניסה לפארק 90 ביר כפול מספר הימים. קמפינג 10 ביר כפול מספר הימים, סייר (אתיופי נחמד ולא צעיר עם קלצ'ניקוב) – חובה, 75 ביר כפול מספר הימים, אוהל 50 (לא במצב מזהיר אך סביר) ביר כפול מספר הימים, מזרון 25 ביר כפול מספר הימים, ציוד מטבח 60 (אמור לכלול בנזיניה) ביר כפול מספר הימים, חמור 60 (יכול לסחוב 40 קילו) ביר כפול מספר הימים, חמור 70 ביר כפול מספר הימים, אפשר לקבל גם על המלצות על מסלולים במשרד.

ניתן להתחיל ללכת מדבארק. אפשר לנסות לתפוס טרמפ ולהתקדם ביום הראשון והאחרון את האזור שקרוב לדבארק, למעשה יש דרך עפר שנעה במקביל לכל אורך ימי הטיול. יש משאית שמעבירה ציוד ומקומיים בכביש העפר לאורך כל המסלול, יוצאת בערך פעמיים ביום מ-Chennek to Debark, ב-09:00 ו-12:00, מחיר בין 100 ל-200 ביר (יש סיכוי שיבקשו שתרדו לפני מחסום הכניסה לפארק או לפני דבארק מפני שהם לא רוצים להסתבך עם אלו שמארגנים ג'יפים לאותם מקומות במחיר מופקע. השער היה 17.09 ביר לדולר. בלילה קר טילים, ביגוד חם וסק"ש טוב יהיו תענוג. 

לטרק להרי סימיאן באתיופיה, מספיקים שלושה לילות וארבעה ימים כדי להגיע לפסגה הראשונה וליהנות מהנוף. צריך רק להשיג הקפצה למחנה הראשון, כי אז יש הליכה ארוכה של ארבע שעות. תשאלו על אופציה כזאת במשרדי הפארק. בבוקר תופסים אוטובוס מאוטו וי טרה של גונדר לדבארק, יורדים במשרדי הפארק ושם סוגרים את הטרק. מסיימים את הטרק כל יום בשעה סבירה, כך שאפשר לבשל, אבל אם לקחתם מבשלת, זה יוצא הבדל זעום בכסף וזה די מפנק להגיע למחנה ולגלות שהאוכל חם ומוכן, פשוט צריך לא לתת למבשלת להשתולל עם הקניות. 

מדריך - 40 ביר ליום. פורטר - 35 ביר ליום. מבשלת - 30 ביר ליום. שומר – 30 ביר ליום. החמור - 20 ביר ליום. המחירים הם משוערים אבל הם קבועים. המבשלת תבדוק איזה כלי בישול יש לכם ואולי תבקש שתשכירו דברי מטבח או גזיה ותקנו שמן. היא גם תצא אתכם לקניות בשוק המקומי. לקחת מבשלת אומר שהיא תבשל גם לשאר הצוות והאוכל שתקנו ישמש גם אותם.

דבארק Debark היא עיירה קטנה שנמצאת כ-100 ק``מ מצפון מזרח לגונדר שמשמשת בסיס יציאה לטרק בהרי הסימיאן עוצרי הנשימה. לעיירה מגיעים באוטובוס מקרטע מגונדר. הנסיעה נמשכת 4.5 שעות. בעיירה מלון יחיד בשם- Simian Park Hotel. 

במשרדי הפארק אפשר לברר פרטים אודות מסלול הטרק בהרי סימיאן. במשרד קונים את כרטיסי כניסה ומכירים את השומר/מלווה שמוצמד לכל קבוצת מטיילים מטעם הפארק. לפי חוקי המקום, כל קבוצת מטיילים מחויבת לשכור שומר חמוש שמשמש גם כמורה דרך. 

רכס הרי סימיאן מגיע בשיאו לגובה של 4300-4500 מטרים. הנופים שמסביב ``צבועים`` בירוק יוצא מן הכלל עם נחלים קטנים ומפלי מים שמתפתלים בנוף הררי תלול.

מחנה הלילה הראשון נמצא בסנקבר. למחרת היום ממשיכים לכפר גיץ` מעליו נמצא המחנה בו לנים את הלילה השני. מגיץ` אפשר להמשיך לפסגת הר קרובה בשם אימיט גוגו.

הטרק נמשך סה``כ 4 ימים - בשני הכיוונים- הלוך וחזור. לפני היציאה לטרק כדאי להצטייד באוכל וציוד בשוק של גונדר. לטרק צריך להביא שק שינה ואוהל. כדאי להביא בחשבון שבקיץ בשעות אחר הצהריים יורדים לעיתים גשמים.