בוקר יום ראשון, השמים כחולים - מזג האוויר מושלם. אחרי ארוחת בוקר טובה אני יוצאת לדרך. השעה היא בערך 7:40.
אני צועדת מקטע קצרצר לאחור, לאורך הכביש השקט, מהאכסנייה שלי ב- Golderli עד לחווה בשם Steinenberg. שם אני עוזבת את הכביש ופונה ימינה לתוך שדה. מעט אחכ אני מגיעה לאתר קמפינג פרימיטיבי, ליד נחל. אני חוצה את הנחל על גבי גשר - ומתחילה לטפס ביער. מקטע היער אינו ארוך ואני מגיחה מבין העצים וצועדת שוב מקטע קצרצר במקביל לכביש שקט.
כשעה הליכה, בעלייה כל הזמן, מאז עזבתי את מקום הלינה שלי, אני מגיעה לבקתה בשם Berghaus Bundalp. אני עוקפת אותה בלי לעצור. מעט אחכ השביל, שהתפתל אנה ואנה מהבוקר, פונה בכיוון דרום - לעבר רכס שבו מסתתר, אני יודעת, מעבר ההרים Hohtürli.
השיפוע - שהיה משמעותי רוב הזמן במילא מהבוקר, מתחדד כאן. אבל השביל ברור וטוב והנופים - פראיים ומלהיבים.
המקטע הראשון הוא על מדרון עשבוני מעט, אך בשלב כלשהו גם מעט הצמחייה הזו נשארת למטה.
המדרון עכשיו סלעי-כהה ומעט מתפורר, אם כי השביל עדיין נוח למדי.
אני מגיעה לראש גבעה קטנה, שם יש ספסל ונוף משגע לאחור - לצפון.
אחרי שאני עומדת שם מעט, מביטה על הדרך הארוכה שעשיתי הבוקר מאי שם למטה - וצופה הרחק צפונה אל רכסי ההרים שממלאים את האופק, אני מתפנה להביט קדימה להמשך השביל.
המקטע האחרון עד למעבר ההרים הוא על צלע הר סלעית-בהירה - וכמובן תלולה עד מאוד. קשה להבין, כשמביטים קדימה, היכן בדיוק מתפתל שם שביל.
סוף סוף אני מזהה את מעבר ההרים ואחכ גם את בקתת ההרים שנטועה על הרכס משמאל למעבר, מעט מעליו.
הנופים פראיים מאוד והמדרון הוא לא רק תלול הוא גם מתפורר. נעשתה שם עבודת שביל ראויה להערכה - כדי לאפשר מעבר בטוח יחסית, של בני אנוש ממוצעים כמוני. פה ושם ישנן קורות עץ שתוחמות את השביל ושומרות עליו מפני התפוררות, או כאלו שמשמשות כגשרון קטן. מדי פעם יש מעקה או כבל ברזל לאחיזה. השביל תלול לעיתים וחשוף לעיתים - אבל ממש מעניין ומהנה להליכה. אני מתקדמת לאט ובריכוז ומרשה לעצמי עצירות רבות, כדי להביט אל הנוף וגם לבחון את הצעדים הבאים.
גם הפעם העלייה מסתיימת במדרגות, שבנויות כאן מעץ ואדמה, ושוב אני ״נתקפת״ בתחושה של התעלות - כשאני מגיעה לראש המעבר.
Hohtürli, בגובה 2778מ׳, הוא המעבר הגבוה ביותר במסלול.
הנופים פראיים ואדירים עם קרחון שתלוי בסמוך, אגמון קרחוני אפור מעט למטה, פסגות מעוטרות בשלג ועמקים אדירים לכל עבר.
אני עושה למעלה הפסקה ארוכה. זהו מעבר הרים די רחב ויש שם כמה ספסלים, אפשר לשבת.
אני מוותרת על עלייה של כ- 50 מ׳ נוספים - לבקתה, בעיקר מכיוון שיש פה די הרבה מטיילים ורובם עולים או יורדים בשביל לבקתה.
לבסוף אני מפנה את תשומת ליבי אל השביל שיורד בתלילות אל העמק הטרשי מצידו השני של המעבר.
אני מתחילה לצעוד למטה, על המדרון המתפורר, לאט ובזהירות. הברכיים שלי כואבות, במיוחד שמאל שהכאב בה חד, אבל הנופים האדירים מפצים בקלות על המאמץ!
היום יום ראשון, סופ״ש. ומזג האוויר מושלם. כך שלא מפתיע שיש הרבה מטיילים.
אני מוצאת את עצמי מברכת שוב ושוב את הבאים ממול לשלום.
ככל שאני מתקדמת בשביל, אוכלוסיית המטיילים משתנה. אני פוגשת יותר ויותר משפחות, אנשים בג׳ינס, עם ארנקים במקום תרמיל וכו׳
בסביבות 12:15 אני מגיעה לבקתת Ober Bärgli.
המקום הומה אנשים. בכל פינה יושבים מטיילים, על סלעים או על הקרקע.
אני קונה ice-tea ומוצאת לי פינה על סלע. מצטרפת לקהל שנהנה פה מאטרקציה טבעית-נופית יוצאת מגדר הרגיל, גם במונחי שוויץ, בדמות Oeschinensee.
לא בכדי האגם המטריף הזה נחשב לאחד האגמים היפים באלפים.
מדובר באגם אובלי, בצבע כחול-צלול, שיושב בגובה של מעל 1500מ׳, במעין אמפי-תאטרון - תחום ממזרח ע״י קירות אדירים שפסגותיהם מושלגים ומנוקדים בקרחונים. ובמערב הוא נשפך לעמק מיוער.
המראה של האגם, עם כל התפאורה שמסביבו, מנקודת הזווית הגבוהה הזו - הוא באמת בלתי נתפס!
למען האמת - המראה הוא בלתי ניתן לתאור מכל זווית.
אני יושבת שם למעלה, משקיפה אל הנוף, במשך שעה ארוכה. אני לוגמת מהמשקה וכותבת בפנקס הקטן שלי.
בסופו של דבר אני אוספת את עצמי וממשיכה לצעוד בשביל למטה.
השביל מכאן והלאה רחב ודי עמוס במטיילים. ממשיך בירידה משמעותית.
קשה להסיר את המבט מהאגם, זה מראה שפשוט לא נמאס והוא כמובן משתנה ככל שאני מתקדמת בשביל, מחליפה כיוון, מתקרבת אל האגם ולבסוף מאגפת אותו מצפון.
סוף-סוף אני מגיעה לצד המזרחי של האגם.
אבל הרושם הראשוני שלי מכאן - לא נעים בכלל!
למרות שהאגם משגע מכל כיוון - כבר קשה להתעלם מהמוני בני האדם שרוחצים או שטים במים, ממנגלים, מטיילים, משחקים וממלאים כל פינה.
זה פשוט גן חיות!
אני מעט בשוק. הזמנתי לי לינה באכסנייה לצד האגם אבל בדקות הראשונות אני ממש רוצה לברוח.
אחרי דקות ארוכות של היסוס, אני נגשת למקום הלינה שלי: Mountain House Arva.
כצפוי במקום פועלת מסעדה. הגעתי בשעת צהרים, משהו כמו 2. החצר מלאה בסועדים והצוות מתרוצץ בינהם עם מגשים עמוסים.
אני עומדת עם התרמיל שלי בפינה כמה זמן עד שאישה נעימה ניגשת אלי. כשאני מסבירה שהגעתי לכאן ללינה, היא שואלת אם אני מסכימה להמתין קצת עם ה- check-in, עד שהבלאגן יירגע מעט.
היא מפנה אותי לחצר קטנה של ה- Chalet שניצב ליד המסעדה - משקיף אל האגם. יש שם ספסלי פיקניק, המקום מגודר ומוגבה מהאגם והשביל. זה מרחיק אותי טיפה מההמולה.
אחרי שאני מסירה את התרמיל, מתיישבת וחולצת נעליים אני מתחילה להרגע...
לקראת השעה 3 אני מקבלת את החדר שלי - ומגלה ששודרגתי. במקום חדר בסיסי באכסנייה (שנמצאת מעל למסעדה, ואני בטוחה שהיתה מספקת אותי לחלוטין) אני זוכה לחדר פשוט בעיצובו אך נוח ומאוד-מאוד מקסים ב- Chalet. יש רק עוד זוג מטיילים שלן כאן הערב אז בעלת הבית מציעה לשכן אותי כאן ואני כמובן מסכימה בשמחה. אני חולקת שרותים ומקלחת נעימים וגם מרפסת גדולה עם החדר השני. המרפסת צופה אל הגינה הקטנה ומעבר לה - אל האגם וההרים. זה בוודאי אחד המקומות הנהדרים ביותר בהם לנתי אי פעם!
הטירוף המוחלט שסובב את האגם נמשך עד 4 אחה״צ בערך. כשהשמש יורדת אל מאחורי ההרים - נעשה קר. בבת אחת כל מטיילי היום נעלמים.
אני יוצאת לשיטוט מסביב לאגם, והפעם אני כמעט לבד (יש פה מלון נוסף, גדול יותר, אבל נראה שגם בו אין כרגע כמעט אורחים).
בשעות הבאות אני מבלה כך - משקיפה אל האגם מהמרפסת של החדר, או מטיילת לצידו. משוחחת ארוכות עם הצמד שלן כאן (שווצרים נחמדים).
אח״כ אני אוכלת ארוחת ערב, במסעדה של האכסנייה - כשאני יושבת ליד חלון גדול שמשקיף אל הנוף. אני צופה בערב שיורד ובצבעים שמתחלפים בחוץ.
איזה מזל גדול יש לי שבחרתי ללון כאן. כל כך חבל היה לו מיהרתי לעזוב עם אותו רושם שעטף אותי כאשר הגעתי.
זה היה יום קצר אך מלא באתגרים וחוויות.
בערב, בחדר הנעים שלי, אני עושה תכניות לסיום המסע שלי על ה- Via Alpina.
למרות שסוף המסע כבר קרוב מאוד, אני לא מרגישה עצב. השביל שנבחר במידה כלשהיא כאילוץ, אחרי אינספור לבטים, בצל המון מגבלות וקשיים, ובעקבות ביטול חוזר ונישנה של תכניות קודמות - קיים בגדול. יש באמתחתי מספיק ימים כדי להגיע עד Lake Geneva (נק׳ הסיום של השביל) ובשלב מסוים במהלך השביל - חשבתי שאולי זה מה שאבחר לעשות. אבל אני מחליטה לסיים לפני כן, גם לאור שינויים במזג האוויר, גם בגלל כאב ברכיים וגם כדי להשאיר זמן לדברים אחרים, שתכננתי מראש...
סיכום יומי, ע״פ האפליקציה outdoor active:
מ- Golderli ל- Oeschinensee דרך מעבר ההרים Hohtürli
כ- 13 ק״מ
+ 1340 מ׳
- 1200 מ׳
כ- 4.5 שעות נטו של הליכה
