ישנתי טוב בחדר הפרטי שלי (חדר דורם אבל הייתי בו לבד) ב- Rifugio Arona. היה לי נוח ונעים.
ארוחת הבוקר בסיסית מאוד: קפה, לחם די יבש ומעט מאוד ממרחים (ריבה, חמאה אולי עוד משהו). אכלתי ויצאתי לדרך ב- 7.
המקטע הבא, ע״פ הספר, עד ל- Varzo כולל ירידה מצטברת בת קצת מעל 2000 מ׳. הנתון הזה מדאיג אותי מאוד. עד כה הרגשתי מצויין, בלי יבלות ובלי כאבי ברכיים. אבל 2000 מ׳ ירידה כמעט רצופה זה הרבה. יצאתי לדרך קצת בהיסוס ואולי זה מה שגרם לי לאבד את הריכוז בהמשך...
הנוף של Alpe Veglia כבר מהבקתה היה נפלא. ירדתי לעמק, חלפתי על פני מפל יפה והתחלתי לצעוד לפעמים על שביל לרוב לצד הכביש שהוא חלקית כביש עפר וחלקית בנוי מאבנים.
הדרך נפלאה ממש! התפתלתי כלפי מטה לצד נקיק יפה ומרשים שבו זרם נהר. בהמשך הופיע עוד חלק מהמם של העמק מתחתיי. זה היה קליל ומקסים ואני הלכתי מוקסמת ובלב צוהל.
משום מה פספסתי את הפיצול לשביל שייקח אותי ל- Alpe Valle ולהמשך המקטע שלי. המשכתי להתפתל עם הדרך בהתלהבות ורק אחרי שפניתי שמאלה לשביל הליכה צר שהוביל אותי בחדות למטה דרך שדה - נזכרתי פתאום שאין לי בעצם ירידה חדה במקטע ואני למעשה אמורה להתחיל לטפס מתישהו (ובכלל לצד ימין של הכביש, לא שמאל). פשוט נסחפתי עם הדרך ולא חשבתי על הניווט בכלל (אני אפילו לא זוכרת שראיתי את הפיצול).
אופס.
בדיקה באפליקציה הראתה שאני כמעט קילומטר וכ- 200 מ׳ ירידה אחרי אותו פיצול נעלם. יכולתי עדיין לחזור אבל החלטתי לבנות לעצמי מסלול חלופי ל- Varzo. זה היה קל כי אתמול כשלמדתי את המקטע, בגלל שחששתי מהפרש הגובה, בדקתי אופציות חלופיות. עוד תרמה להחלטה גם העובדה שהמקטע של מחר מתחיל בעלייה רצופה של 1800מ׳ ! מ- Varzo, ואם אעשה לי היום יום קל, הרי שאוכל להתחיל את העלייה כבר היום ובכך אפצל אותה.
המשכתי עם השביל למטה ואחר כך בעלייה לא קשה עם כביש ליישוב קטן בשם San Domenico שם חברתי לשביל F36B. השביל הזה יורד בעמק ביער, כשהוא חותך שוב ושוב את הכביש. הכביש ממשיך ומתפתל למעשה עד ל- Varzo בתחתית העמק, ויכולתי להמשיך בו עד לשם. אבל התכנית החלופית שבניתי לעצמי כללה חזרה ל- GTA לטובת אלמנט מסויים (עליו בהמשך) במקטע הירידה ל- Varzo שסקרן אותי.
השביל לא היה מלהיב מאוד מבחינה נופית, בוודאי יחסית לימים הקודמים שהיו מרהיבים, אבל הוא היה חביב ומעניין. חלפתי על פני כמה בתים שמפוזרים להם ביער, 2 שרידי כנסיות עתיקות ועוד כמה מבנים מעניינים.
לקראת 10 אחרי עלייה לא ארוכה במקטע שביל רחב במה שנראה כמו הכיוון ההפוך - חברתי לשביל F36 שיקח אותי בחזרה ל- GTA ב- Trasquera.
השביל הזה היה חמוד וקליל. עם הפרשי גובה זניחים, הרבה צמחייה רעננה מסביב, סלעים בצידי השביל ופה ושם נופים טובים למטה לכיוון תחתית העמק ו- Varzo.
בכל המקטע מסן דומניקו עד Trasquera לא פגשתי ולו מטייל אחד.
ל- Trasquera, כפר עתיק מנומנם שיושב בגובה 1100מ׳ בערך, הגעתי בסביבות השעה 11:30. אחרי שצעדתי בצל ביער בשעות האחרונות, ובירידה רוב הזמן, כשהגחתי אל הכביש בכיוון מרכז הכפר, גילית כמה חם כבר בגבהים שנושקים ל- 1000מ׳...
התיישבתי להפסקה ארוכה במרפסת של מסעדה אשר משקיפה אל הנוף.
ב- 12:20 חזרתי לצעוד, יורדת במורד הכפר לצד הכביש ונבלעת לתוך היער בשביל שתחילתו ליד כנסייה גדולה שמשקיפה אל נופי העמק הירוקים, בתחתית הכפר.
בירידה מ- Trasquera בדרך ל- Varzo השתמרה ״Mulattiera״ (mule track) - דרך פרדות עתיקה שנקראת גם Via della Fede. ע״פ המדריך שלי היא אחת מדרכי הפרדות העתיקות המוצלחות ביותר שניתן עדיין לראות. לא ידוע בדיוק מתי היא נבנתה אבל ישנם סימנים שהיא מקדימה את המאה ה- 12 (אגב, נעשו בה עבודות שימור כלשהן, היא לא ניצבת כעת בדיוק כפי שנשתמרה).
ההתחלה של הדרך היא ממש ליד הכנסייה.
המשכתי על דרך האבנים המסותתות בירידה ביער בשיפוע ניכר. אני חושבת שהדרך נמשכת כ- 3 ק״מ מפותלים ובשיפוע והיא אכן מרשימה. למען האמת, הגישה שלי כלפיה השתנתה כמה פעמים תוך כדי הירידה ביער, שלקחה לי כשעה. תחילה לא יכולתי שלא לחשוב על האנשים שבנו בידיהם את הדרך, עבודת פרך שעבורה כנראה זכו לפיצוי נמוך. לא פחות נכמר ליבי על הבהמות האומללות שמשכו עגלות עמוסות וכבדות לאורכה. אח״כ, קצת התמרמרתי על כאבים בכפות הרגליים שהמדרך הלא סלחני הזה גרם לי. אבל ככל שהתקדמתי לא יכולתי שלא להתפעל מההישג המרשים. לבנות דרך כזו, במעלה מדרון כל כך מיוער ותלול, באמצעים שעמדו לרשותם באותם ימים, זה בעיני די מדהים.
זה בהחלט מקטע ייחודי ומעניין שאני שמחה שלא החמצתי.
מדהים לציין שדרך הפרדות היתה הגישה היחידה לכפר Trasquera עד 1963 !
ההתעניינות שלי בדרך הסיטה כנראה את תשומת ליבי מהעובדה ש-ככל שירדתי בגובה נעשה יותר ויותר חם.
בסביבות 13:30 מצאתי את עצמי צועדת על הכביש בתחתית העמק בכיוון מרכז העיירה/כפר Varzo בשמש בחום איימים !
את אירופה פוקד גל חום קיצוני שכמותו היבשת לא ידעה. עד כה, זה ממש לא השפיע עלי. להפך: נהנתי ממזג אוויר מצויין.
Varzo נמצאת בגובה של כ- 530 מ׳. נמוך בהרבה מהגבהים בהם ביליתי בימים הראשונים של השביל. צעדתי כ- 15-20 דקות בשמש למרכז הכפר כשאני מחפשת בית קפה / בר / משהו פתוח וממוזג. לא היתה טיפה של צל. בסוף, כשאני ספוגה בזיעה וכבר קצת מבוהלת מהמצב, נכנסתי לבר שליד תחנת הרכבת. הוא לא היה ממוזג אבל ישבתי במרפסת המוצלת, עם תה קר, וניסיתי לדמיין שנושבת רוח נעימה...
רבצתי שם עד כמעט 3 ואז חזרתי למרכז וניגשתי לקנות כמה דברים בחנות (שהייתה סגורה כשהגעתי) כדי לחדש את האספקה שלי. התקווה שלי לשיפור במזג האוויר התפוגגה. היה עדיין נורא בחוץ ואני הבנתי שאין שום סיכוי שאני מתחילה לטפס בחום הזה מפה - כדי להמשיך בשביל. גם לא היתה לי סבלנות לרבוץ איפשהו עוד שעתיים-שלוש, עד שהחום יישבר ואוכל להמשיך (עוד היום כפי שרציתי). אחרי שסיימתי את הקניות בחנות - פניתי לבית המלון שבמרכז Varzo ולקחתי לי חדר (גדול יפה ונוח אך לא ממוזג 😬).
סיכום יומי.
התחלה: Alpe Veglia.
סיום: Varzo. (דרך San Domenico ל- Gebbo ו- Trasquera)
לינה: Hotel Sempione. חדר מצויין אך לא ממוזג. אנשים חמודים מאוד. לא יודעים אנגלית. ארוחת הבוקר איכזבה.
מרחק: 21.5ק״מ.
עלייה מצטברת: 280מ׳.
ירידה מצטברת: 1435מ׳.
גובה מירבי: 1750מ׳.
גובה מינימלי: 565מ׳.
השביל שבחרתי היה קל ונחמד אבל לא ברמה של הימים הקודמים מבחינת נופים.
השיאים היו:
החלק הראשון לאורך הכביש/דרך שיוצא מ- Alpe Veglia והיה משגע.
ה- Mulattiera העתיקה.
אני נוטה לחשוב שהדרך הגבוהה עליה ויתרתי טובה יותר. אפשר לחלק את הירידה הארוכה ע״י לינה ב Trasquera.
