יום ראשון, ה- 9.10 – Coast to Coast יום 9.
בוקר יום ראשון ובחוץ אפור מאוד ומטפטף.
אני בודקת את מצב כף רגל שמאל שלי - ומגיעה למסקנה שאני כשירה לצאת לדרך גם היום... כן, את כף הרגל מעטרת יבלת מפחידה אבל אני חובשת אותה ומאמינה ש... יהיה טוב. משום מה הכאב שמתחת לקרסול - לא מדאיג אותי יותר מידי...
-
למרות האופטימיות אני נחושה לדלג על הירידה התלולה לאורך הכביש בחזרה אל השביל שבעמק!
אני מתייצבת מוקדם בחדר האוכל - מתיישבת לאכול ארוחת בוקר ובמקביל - מנסה לזהות מי מהאורחים נמצא כאן עם רכב. מהר מאוד אני קושרת שיחה עם המשפחה שמתיישבת בשולחן לצידי (אבא, אמא ו- 3 ילדים די בוגרים). הם נוסעים בכיוון הנכון אבל אין להם ברכב מקום פנוי. האבא מציע להקפיץ אותי למטה לפני שהוא יחזור לאסוף את המשפחה אבל אני בטוחה שאמצא טרמפ אחר שלא יצריך את הנהג לסיבוב שכזה. מאותו רגע, פחות או יותר כל חדר האוכל (שכאמור מאוכלס ברובו ע"י רוכבי אופניים) מנסה לארגן לי טרמפ. כמעט כל מי שמצויד ברכב, גם אלו שנוסעים בכלל בכיוון ההפוך, מציע להקפיץ אותי בחזרה אל השביל.
באופן כללי – וזה די מוסכם ע”י כל המטיילים הזרים שפגשתי על השביל הזה – האנגליים באיזורים הכפריים האלו הם אדיבים, חברותיים ונכונים לסייע באופן מאוד יוצא דופן ומחמם לב!
-
לבסוף נמצא האדם שנוסע לבד ובכיוון המתאים! רק שהוא מתכנן לצאת לדרך בסביבות 10...
אני כל כך נואשת להמנע מק"מ נוסף של הליכה (ועוד בגשם, בירידה ולאורך כביש...) שאני מחליטה להמתין לו. במילא התכנית שלי להיום היא הליכה קצרה וקלילה עד Richmond (רק 17 ק"מ, פחות או יותר!).
-
אני יושבת עם ספר כשעה בחדר הקריאה, בעיקר בוהה בנוף הרטוב שבחוץ, עד שהאדם הנחמד שהתנדב להסיע אותי מגיע. במגרש החנייה אנחנו נכנסים ל- BMW חדשה ומפוארת! (אם כבר טרמפ... 
)
כשהנסיעה מסתיימת במורד הכביש, בסמוך לכפרון Grinton (כעבור פחות מ- 10 דקות... בחיי שאתמול הדרך היתה ארוכה לפחות פי שתיים!), אני קצת מצטערת לצאת בחזרה אל השביל... אבל אני מודה לאיש הנדיב ומעמיסה את התרמיל ויורדת מהגשר אל שולי הנהר ופונה עם השביל בכיוון מזרח.
-
די מהר אני מבינה שמצב הרגל שלי לא השתפר עד כדי כך... בשעות הבאות אני צועדת בשביל הרטוב כשכאב טורדני מלווה כל צעד :-( אני הולכת לאט מתנחמת בעובדה שצפוי לי יום קצר וקל.
ההליכה היום היא שילוב של שדות בוציים, מקומות ישוב קטנטנים, כבישים צדדיים. פה ושם השביל נכנס לאיזה יער ולעיתים קרובות הוא סמוך לנהר. מידי פעם ההליכה היא בשיפוע - אבל אף פעם לא קשה ממש. השמים אפורים ומטפטף לסרוגין.
בסה"כ זה מקטע חמוד - אבל אין בו שום דבר שמלהיב אותי מספיק כדי לשפר את מצב הרוח שלי שהוא עגמומי למדי.
הקטע האחרון - אל תוך העיירה הגדולה ריצ'מונד, בוצי במיוחד. אני אפילו מוותרת על מקטע שביל שנמתח במקביל לכביש - ובוחרת לצעוד על אספלט. הדבר היחיד שמעניין אותי - זה להגיע.
Richmond הוא מקום הישוב הגדול ביותר לאורך ה- Coast to Coast. וזו בהחלט עיירה מסבירת פנים עם מרכז עתיק ואפילו טירה מעניינת. יש פה כל מה שצריך כדי להצטייד להמשך השביל אלא אם הגעתם - כמוני, בצהרי יום א' בשבוע (או אז הרבה מהחנויות סגורות, למשל בית המרקחת שאני כל כך זקוקה לו...).
כשאני מגיעה לכיכר המרכזית (גדולה, עתיקה, ומטופחת, מרוצפת אבן) אפילו השמש מגיחה סוף-סוף מבין העננים.
למרות הכאב ברגל, גמעתי את המרחק בפחות מ- 5 שעות.
אני נכנסת לבית קפה של רשת Costa שממוקם בכיכר ומתיישבת באנחת רווחה. ה- info center לא פעיל בימי ראשון אבל תוך שאני שותה קפה ומנשנשת מאפה מתוק אני מארגנת לעצמי חדר ללילה מעל פאב שנמצא ברחוב צדדי לא הרחק מכאן.
אחרי הפסקה ארוכה אני צועדת אל החדר שלי ולמרות הרצון לנוח, אחרי התארגנות קצרה, אני חוזרת למרכז העיירה אל ה- Co-Op.
ב- Co-Op אני שמחה מאוד לפגוש בניקו הגרמני! אנחנו עומדים שם ומשוחחים שעה ארוכה וכשאני מספרת לו על הכאבים שיש לי בכף הרגל הוא מוציא מהתרמיל הענק שלו משחת-קור כזו לטיפול בפציעות וגם כמה פלסטרים מיוחדים ליבלות של חברת Compeed (שהתבררו כממש, ממש מצוינים!). לדבריו המצב הפיזי שלו מצוין. אין לו שום יבלת ואף איבר לא כואב לו והוא מבטיח לי שזה בסדר גמור שאני אקח ממנו את האוצר (כאמור בשביל ביקור בבית המרקחת אני אצטרך להמתין עד מחר, והם ממש לא פותחים מוקדם!).
בתמורה לנדיבות הרבה שלו (וגם סתם כי הוא כזה מקסים), אני מזמינה אותו לקפה בבית קפה סמוך שם אנחנו יושבים כחצי שעה לפני שהוא קם וממשיך ללכת (התוכנית שלו היא להתקדם היום עוד קצת וללון היכן שהוא בדרך - כדי לחסוך לעצמו כמה שאפשר מהמקטע הבא שהוא ארוך מאוד). אני חוזרת לי בצליעה אל החדר החמים שלי במצב רוח מאוד משופר ועם הרבה תקווה בלב…
סיכום היום:
נק' התחלה: Grinton.
סיום: Richmond.
מרחק משוער: כ- 16 ק”מ.
זמן ברוטו על השביל: כ- 5 שעות.
