”סיני מחכה לישראלים“

שוב חזרנו משבוע בסיני. שארם וד`הב מוצפות ברכבים עם לוחיות ישראליות (עם הדגל, כחול לבן), רק שהנוהגים בהן הם ברוב המקרים ערביי ישראל, שמצאו את המקום הנכון לברוח מהמציאות במדינה. יהודים נחמדים תמצאו רק בראס שיטאן ובביר סווייר, שם נהדר כמו תמיד, ושקט כמו שאף פעם לא היה.
המצרים סימפטיים למחנה השלום ומבקשים למסור שאצלם אין אינתיפאדה. הבדואים מתגעגעים, ועל הפיגועים הגדולים, לצערנו, שמענו שוב (בדומה לפיגוע בדולפינריום) ברדיו היחיד שבין נואיבה לד`הב - אצל חאג` עטאייג בלגונה של ראס אבו קלום.

להבדיל מהישראלים, התיירים מאירופה אינם מושפעים ממש מהמצב. האיטלקים קנו את שארם-א-שייח, ומי שרוצה לצלול בראס אום סיד ייאלץ לשלם 20 לירות לאדם, ויקבל שמשייה ומשקה קל אחד חינם, באדיבותו של איטלקי שמן ומזיע במיוחד, שגם בנה מדרגות מאבן עד לקו המים. אוגוסט תמיד היה חודש טוב לצלילה, והממוצע לשבוע זה עמד על צב גדול אחד לכל שתי צלילות (בראס שיטאן), מורנה גדולה ושלושה דולפינים (!!!) בטאוור, בשארם.

לאחר כמה שנים שלא נסענו צפונית למפרץ הכרישים, הנסיון לחזור אל חופי ראס נאצרני גילה מראה מזעזע - 15 ק`מ של כביש ומלונות בשלבי בנייה שונים, ממש עד לכניסה הדרומית לנאבק, ליד המגדלור שלפני המחסום הצבאי. כל המלחה הענקית בנוייה - ממש גועל נפש. הגיע הזמן לתקן את המפות. מה שכן - בקרוב אפשר יהיה לשייט אל מצרי טיראן בקייאק צלילה, אותו נוריד למים במרחק של קילומטר מריף גורדון...

בסנטה קתרינה שקט מופלא ואוויר נהדר. אם מתעלמים מהאוטובוסים מלאי התיירים שמגיעים למנזר כל בוקר, אפשר לספור את התיירים המטיילים ברגל על אצבעות יד אחת. ומסתבר שגם בוואדי שרייג` אפשר ללקט קצת ח`בק ריחני לתה. ההרגשה היתה בטוחה יותר בסיני מאשר בישראל השבוע. כמו בכל שבוע בעשרת החודשים האחרונים. סעו, ואל תגידו שלא אמרנו לכם.