פרולוג
"מבקש המלצה על טיול זוגי בתחילת הקיץ לאירופה. טיול של 10 ימים עד שבועיים, בדגש על טבע של אגמים, מפלים, ערוצי נחלים וכו'.. בנוסף קח בבקשה בחשבון את היחס לישראלים במדינות השונות"
ההכנות לטיול של השנה נפתחו, איך לא, בשיחה עם ג'מיני. מהפכת ה AI לא פסחה גם עלינו, ואם יש מישהו שיודע הכל, תמיד זמין להתייעצות והכי חשוב - אף פעם לא מתלונן שאני נודניק וחופר (בניגוד למישהי שאני מכיר די טוב) אז למה לא להיעזר בו? שלא לומר - לתת לו לעשות את רוב העבודה?
ג'מיני, יאמר לזכותו, העלה לא מעט יעדים פוטנציאליים, חלקם לא רעים בכלל, חלקם אפילו טובים, פרט לעניין קטן ושולי: כבר היינו בהם. בסופו של דבר, אחרי פסילות לא מעטות, הגענו ביחד לתוצאה שממילא כיוונתי אליה מראש: סלובקיה. יעד קרוב, לא יקר מדי עם טבע מושלם כמו שאנחנו אוהבים ולא פחות חשוב (אולי הכי חשוב), עדיין מוכנים לסבול אותנו, הישראלים, שם.
אחרי שהיעד אושר ע"י הרמה הממונה, האתגר הבא היה למצוא איך להגיע אל סלובקיה. טיסות ישירות לסלובקיה אין, והאפשרויות שקפצו לעין מיד היו בודפשט או וינה, שגובלות עם סלובקיה מדרום וממערב, בהתאמה. אבל הטבע המרשים של סלובקיה, הרי הטטרה וגן העדן הסלובקי, נמצא דווקא בצפון מזרח המדינה, מה שמחייב נסיעות לא קצרות, גם מוינה וגם מבודפשט. בעודי מתייעץ עם ג'מיני איפה כדאי לעשות עצירות לילה בדרך - הפתרון הפשוט והטריוויאלי הגיע, כמובן, מאלין.
"קראקוב!"
"מה?"
"מה ששמעת. קראקוב! בוא ננחת בקראקוב. זו אמורה להיות עיר יפהפייה, ומזמן רציתי לבקר שם.."
ג'מיני תמך מיד ברעיון של זוגתי שתחייה (מה שמעיד על תבונתו הרבה): "נחיתה בקראקוב", הוא קבע בנחרצות, "היא רעיון מצויין, ולמעשה מבחינה גאוגרפית, זוהי הדרך הקצרה ביותר להגיע להרי הטטרה!"
אה באמת?! אז אם אתה כזה חכם, למה לא הצעת מראש שננחת בקראקוב?? (שואל בשביל חבר..)
בהערת אגב, השאלה הזו ליוותה אותי לכל אורך תכנון הטיול, וגם תוך כדי הטיול, במקרים הרבים שבהם התייעצתי עם ג'מיני. הוא אמנם העלה לא מעט הצעות והמלצות טובות (לעיתים אפילו מצוינות), אבל בלא מעט מקרים הרגשתי שהוא מנסה לרצות אותי ולהתיישר עם דעתי (שהיא כמובן הנכונה והצודקת 😉). במקרים אחרים, מצאתי את עצמי מתקן ועורך את ההצעות שלו, על מנת שתהיינה הגיוניות יותר. לדוגמה, התכנון שלנו לסלובקיה כלל את הרי הטטרה הנמוכים, הרי הטטרה הגבוהים והעיר קושיצ'ה. ג'מיני הציע להתחיל מהרי הטטרה הנמוכים, לעבור לגבוהים, לסיים בקושיצ'ה ואז לחזור לקראקוב. מבט חטוף במפה מבהיר שמדובר במסלול לא אופטימלי, וזה עוד לפני שדיברנו על כך שהרבה יותר נכון מבחינה "טיולית" לשלב הפוגה עירונית בין שני מוקדים של טבע (אבל זה באמת לא משהו שהייתי מצפה מג'מיני לדעת).
המקומות שעליהם ג'מיני המליץ היו בד"כ באמת "הטופ של הטופ", אך לעיתים קרובות הוא פספס המלצות נוספות סמוכות, בסגנון "אם כבר מגיעים אל X, שווה גם לבקר ב Y, שאולי לא מצדיק נסיעה מיוחדת בפני עצמו, אבל אם הוא נמצא על הדרך - אז שווה".
בקיצור, סיוע של AI (ג'מיני, צ'אט GPT או כל כלי אחר) בתכנון הטיול ובהתייעצות בזמן אמת תוך כדי הטיול הוא מומלץ מאוד, אבל עם כל הכבוד לבינה המלאכותית - אל תוותרו בשום אופן על הבינה האנושית!
הטיסה לקראקוב וחזרה בחברת LOT הפולנית הוזמנה בינואר 2026, מעט לפני פרוץ מבצע "שאגת הארי". המבצע, מן הסתם טרף את כל הקלפים. LOT עצרו את כל הטיסות מ ואל נתב"ג, ובסופו של דבר גם קיבלנו את המייל הבלתי נמנע שהטיסות שלנו מבוטלות. בצער רב נאלצנו להזמין את הטיסות מחדש דרך אל על (במחיר כפול, מיותר לציין, אבל בכל זאת נציין, כי אם אפשר להתמרמר עוד קצת על המוביל הלאומי - אז למה לא? הם הרוויחו את המרמור שלנו ביושר רב). לשמחתנו, תאריכי הטיסות החדשות חפפו בגדול לתוכנית המקורית, ובסופו של דבר נאלצנו "רק" להוסיף לילה נוסף בקראקוב, ללא צורך לשנות את כל מקומות הלינה שכבר הזמנו. צרות של עשירים.
כל מה שנותר כעת היה לספור את הימים ולהתפלל מדי בוקר ולילה לכבוד נשיא ארה"ב, שיחוס על הטיול שלנו וייחכה עוד קצת עם חידוש המלחמה באיראן. הימים האחרונים לפני הטיסה עברו עלינו במתח בלתי נסבל, לאור העליות והמורדות במו"מ והאיומים שנלוו אליו, אך בסופו של דבר נתב"ג נותר פתוח לשמחתנו הרבה, והטיול השנתי שלנו יצא לדרך.
ורק עוד מילה אחת לפני שממריאים - אי אפשר שלא להמליץ על אפליקצית תכנון הטיולים המעולה של Wanderlog. הכלי המושלם לבנות טיול מא' ועד ת', עם כל הפרטים הנחוצים. את תכנון הטיול עצמו מומלץ לעשות מול מחשב בגרסת הדפדפן, ואח"כ בזמן הטיול התוכנית זמינה באפליקציה בנייד.
היום הראשון
הטיסה שלנו אמורה להמריא ב 7:00 בבוקר. מגיעים לנתב"ג בסביבות 4:00, ובאופן לא מפתיע המקום מפוצץ עד אפס מקום. נראה שאנחנו לא היחידים שצריכים התאווררות באופן בהול. פונים מיידית לקיוסקים של ה"בידוק העצמי", מה שמקצר לנו מאוד את שלב ה"ארזתם לבד?" והצ'ק אין - 20 דקות על השעון ואנחנו אחרי. גם שלב תיקי היד עובר במהירות מפתיעה, 20 דקות נוספות ואנחנו כבר בדיוטי פרי. מרשים מאוד לאור כמות האנשים. הפעם באמת, ללא טיפת ציניות. כל הכבוד לרשות שדות התעופה. מה שמגיע - מגיע.
אלין, להלן כתבתנו לענייני תעופה, מזהירה מראש ש"בטוח יהיה איחור בהמראה. כל נתב"ג מלא במטוסי תדלוק אמריקנים". בסופו של דבר אנחנו אכן ממריאים באיחור של כ 45 דקות. לא נורא, בהתחשב בנסיבות (ובמיוחד בהתחשב בזה שעד לפני יום לא היינו בטוחים שבכלל נמריא..).
נוחתים בשדה התעופה על שם הוד אפיפיוריותו יוחנן פאולוס השני בקראקוב למזג אוויר אביבי ונעים. התור לביקורת הדרכונים ארוך יחסית, כתוצאה מהמעבר של האיחוד האירופי למערכת בקרת הגבולות החדשה, הדורשת מכל תייר לתרום את טביעת האצבע שלו למאגר ולעבור "פוטו רצח". עוברים גם את זה בשלום, אוספים את המזוודות - והחופשה מתחילה.
עפ"י התכנון המקורי של הטיול, כעת היינו אמורים ללכת לקחת את הרכב השכור, לנסוע דרומה ולחזור לקראקוב בסיום הטיול, לשלושת הימים האחרונים. אך כאמור, בשל שינוי הטיסות שנכפה עלינו, נוסף לנו עוד יום בקראקוב גם בתחילת הטיול. אם אין ברירה אז אין ברירה..
אתנחתא קלה לטובת מידע כללי וכמה טיפים על קראקוב, שבהחלט אפשר לדלג עליהם, ובעיקר הזדמנות להציג את החידוש הגדול של הפוסט הזה ⚠️ (אזהרת חפירה, למי שלא הבין את השנינות הרבה). מכאן ואילך, כל מידע שהוא בחזקת חפירה לא הכרחית - יוצג בליווי האייקונים ⚠️, למען שלום הקוראים ובריאותם הנפשית.
⚠️ קראקוב - (כמעט) כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול
קראקוב (Kraków) היא העיר השנייה בגודלה בפולין (אחרי הבירה וורשה, כמובן). בעיר מתגוררים מעל 800,000 תושבים, ואם לוקחים בחשבון את גודל המטרופולין של קראקוב כולו - כ 1.4 מיליון תושבים. שדה התעופה הבינלאומי של העיר - Kraków John Paul II International Airport נקרא החל משנת 1995 על שמו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, אשר שימש במשך תקופה בתפקיד הארכיבישוף של קראקוב. למעשה, באופן רשמי השדה בכלל לא נמצא בקראקוב, אלא בעיירה הסמוכה בליצה (Balice), אבל בתור מי שהפכו שדה תעופה שנמצא בין לוד לבין פתח תקווה לשדה התעופה של ת"א - נראה לי שאנחנו האחרונים שיכולים לבוא בטענות.
ההגעה משדה התעופה אל העיר פשוטה מאוד ומהירה. ניתן כמובן להזמין מונית, אבל זה באמת מיותר לחלוטין. תחנת הרכבת Kraków Lotnisko צמודה לטרמינל, ממש מעבר לכביש, ואפילו אין צורך לצאת החוצה - פשוט עולים קומה ועוברים בגשר הפנימי, עפ"י השילוט. הנסיעה לתחנה המרכזית של קראקוב, Kraków Główny, עורכת 17 דקות בלבד. כרטיסים ניתן לרכוש במכונות האוטומטיות שבתחנה. יש לשים לב שכרטיסי התחבורה הציבורית של קראקוב אינם תקפים לרכבת.
בקראקוב אין אמנם רכבת תחתית, אך היא מרושתת בצורה מצוינת בחשמליות ובאוטובוסים בתדירות גבוהה, וניתן להגיע בקלות מכל נקודה אל כל נקודה. התדירות יורדת משמעותית לאחר השעה 22:00, ומרבית הקווים מסיימים פעילות עוד לפני השעה 23:00. ניתן לקנות כרטיסים בתחנות, בחשמליות/באוטובוסים או (הכי פשוט - בכל זאת המאה ה 21) באפליקצית התחב"צ המקומית Jakojade. אם קונים כרטיס נייר - יש לתקף במכונה היעודית בתחילת הנסיעה. אם קונים באפליקציה - מתקפים באמצעות קוד הנסיעה שנמצא בחשמלית/אוטובוס.
רוב מוקדי העניין בעיר מרוכזים באזור העיר העתיקה - Stare Miasto, המוקפת בפארק המקסים פלאנטי (Planty). ברובע היהודי, קז'ימיז' (Kazimierz) ישנם מוקדי בילוי רבים, מסעדות טובות ומספר רב של בתי כנסת. מובן שגם מחוץ לאזורים האלה יש עוד המון מה לראות ולגלות.
המטבע המקומי הוא זלוטי, המכונה בקיצור PLN (Polish Zloty. אם מישהו יודע מהיכן הגיחה ה N בסוף - אשמח להחכים). נכון לכתיבת שורות אלה, הזלוטי שווה קצת פחות משקל. במרבית המקומות מוכנים לקבל גם דולרים ו/או אירו, וכמעט בכל מקום שבו תשלמו באשראי - יציעו לכם לשלם בדולרים (בשערי המרה מופרכים). מבחינת טיפים, בחלק מהמסעדות מוסיפים דמי שירות לחשבון מראש (תחת הסעיף serwis) ובחלק לא, ואז הציפיה היא לטיפ של 10-12 אחוזים, או פשוט לעגל כלפי מעלה. כאשר רוכשים בקבוקי שתייה ישנה תוספת פיקדון, כמו בארץ.
ואחרון חביב - שירותים. כמעט בכל מקום השירותים הם בתשלום של 2-5 זלוטי. מומלץ לדאוג שתמיד יהיו לכם מטבעות בכיסים..
⚠️
מגיעים לתחנת הרכבת, וכמובטח - תוך 17 דקות על השעון אנחנו במרכז העיר. אלא שלרוע המזל, בצמוד לתחנת הרכבת שוכן גם הקניון המרכזי של קראקוב, Galeria Krakowska. סיבוב שופינג תוכנן כמובן לחלק השני של הביקור בקראקוב, בסוף הטיול.
אבל אנחנו כבר פה..
"קבל את הדין, זה נופל מלמעלה.." אני מזמזם לעצמי את מיכה שטרית בזמן שאני יושב על אחת הספות (הלא נוחות) שבקניון עם כל הפקלעך שלנו, בעוד אשתי היקרה עושה בקניון סיבוב של "רק כמה דקות"..
בסופו של דבר הכמה דקות נגמרו, ואנחנו ממשיכים למלון שהזמנו ללילה הראשון בטיול - Nomadic Suites. המלון נמצא בפינה הצפון מערבית של העיר העתיקה ומרוחק פחות מ 2 ק"מ מתחנת הרכבת, אך להיגרר עם המזוודות לאורך מדרכות קראקוב הלא ממש ידידותיות לגלגלים ותחת השמש הקופחת קצת פחות מתאים לנו כרגע. עולים לגג התחנה ולוקחים מונית. איכשהו אנחנו מצליחים ליפול על נהג שעוקץ אותנו ב 40 זלוטי לנסיעה של 10 דקות ברחובות הצרים והפקוקים של העיר העתיקה, אבל לפחות מגיעים בנוחות. החדר עדיין לא מוכן ולכן אנחנו משאירים את המזוודות בשמירת החפצים ויוצאים לסיבוב ראשון בעיר.
מהמלון אנחנו פונים לכיוון שער הכניסה הצפוני של העיר העתיקה, שער פלוריאן (Brama Floriańska). עוברים דרכו ומתרשמים ממנו וממבצר הברביקאן (Kraków Barbakan) המרשים שנמצא מאחוריו. תופסים קצת צל בפארק פלאנטי (Planty) המקיף את העיר העתיקה מכל עבריה ומנשנשים פטל.
לאחר מנוחה קצרה ממשיכים ללכת בפארק המקסים נגד כיוון השעון ולבסוף חותכים אל כיכר סזצפנסקי (Plac Szczepański). בכיכר מספר מבנים מרשימים, ובראשם ארמון סזטוקי (Pałac Sztuki). המזרקה שמול הארמון עובדת שעות נוספות בהרטבה ורענון של המקומיים. מתיישבים בבית קפה שארלוט (Charlotte) לארוחה קלה וטעימה וממשיכים אל הכיכר המרכזית.
הכיכר המרכזית של העיר העתיקה, רינק גלווני (Rynek Główny) היא כיכר גדולה ויפה. במרכזה נמצא מבנה מרשים, הסוקיניצ'ה (MNK Sukiennice), שהוא למעשה פסז' ענק, מלא בדוכני מזכרות ופיצ'פקעס שונים ומשונים. בתוך הפסז' נמצאת גם הירידה למוזיאון התת קרקעי (Rynek Podziemny), שדרכו ניתן לחוות את קראקוב של ימי הביניים. בחלק הדרומי של הכיכר נמצא מגדל היכל העירייה (Wieża Ratuszowa) ובחלק המזרחי - בזיליקת סט. מארי הענקית (Bazylika Mariacka) והאנדרטה לזכר המשורר אדם מיקיוויץ' (Pomnik Adama Mickiewicza). מסתובבים בכיכר ובהחלט מתרשמים.
חוזרים למלון למנוחה קצרה, ואחריה יוצאים לכיוון מתחם הטירה - וואוול (Zamek Królewski na Wawelu), שנמצא בחלק הדרומי של העיר העתיקה. השעה 19:30 ובחוץ עדיין אור מלא - ללא ספק אחד היתרונות הגדולים ביותר של טיול במאי-יוני. אנחנו מסתפקים במבט מלמטה על המתחם, כולל המוזיאונים והקתדרלה הגדולה והיפה, מקיפים מכיוון מערב ומגלים את הגרסה המקומית לשדרת הכוכבים של הוליווד, עם טביעות ידיים של סלב'ס מקומיים. מגיעים עד פסל הדרקון (Smok Wawelski) המפורסם (שאם לומר את האמת - לא ממש דומה לדרקון..) וממתינים עם כל שאר התיירים לראות אותו יורק אש.
מכיוון שכבר הגענו עד נהר הוויסלה, באופן די ספונטני לוקחים שייט קצר וחביב בנהר, ולאחריו מתיישבים לארוחת ערב ראשונה בעיר, במסעדת מולטו (Molto) שבכיכר המרכזית. האוכל טעים, האווירה טובה, בכיכר מנגנים ורוקדים וההתחלה של החופשה נראית מבטיחה במיוחד.
היום השני
מתעוררים לבוקר יפה נוסף, בוקר ראשון של חופשה. ארוחת בוקר זריזה במלון, צ'ק אאוט ואנחנו כבר במונית בדרך חזרה לתחנת הרכבת ומשם לשדה התעופה, לקחת את הרכב השכור. המונית עלתה חצי מחיר לעומת המונית של אתמול, מה שרק מחזק את החשד שלנו לעקיצה. בכל מקרה, הלקחים הופקו, וכשחזרנו לקראקוב בסוף הטיול עברנו להזמין מוניות רק דרך אפליקצית Bolt.
את הרכב השכור הזמנו מחברת U-Save דרך האתר של Booking.com. מדובר אמנם בחברת לואו קוסט, אבל עם ביקורות טובות יחסית, וממילא כבר הבנו שכל חברות השכרת הרכב הן טובות באותה המידה כל עוד אתה לא צריך מהם שום דבר, ורעות באותה המידה ברגע שצריך מהן משהו. אזור השכרת הרכבים נמצא בפינה מרוחקת יחסית של השדה, אך אל דאגה - יש שאטל. ממתינים מספר דקות בתחנת האוטובוס שמחוץ לטרמינל עד שהשאטל מואיל בטובו להגיע, עולים ומגיעים. הנציג של חברת השכרת הרכב מתגלה כחביב מאוד. מסביר הכל באדיבות ובניגוד למקרים קודמים בהם נתקלנו לא פעם, לא מנסה לדחוף לנו שלל תוספות וביטוחים שלא ביקשנו. הוא גם ממליץ מיוזמתו לצלם סרטון של הרכב מכל צדדיו לפני היציאה (לא שלא היינו עושים זאת בכל מקרה..) הזמנו סקודה קאמיק - קיבלנו אופל מוקה. אהלן וסהלן. נותר רק לשלם דמי יציאה (מופרכים) של 100 אירו על המעבר לסלובקיה ואפשר לצאת לדרך.
⚠️ קצת על חווית הנהיגה בפולין ובסלובקיה
הנהיגה בפולין ובסלובקיה קלה, נוחה ובטוחה - כל מה שאי אפשר לומר על נהיגה בישראל. הכבישים בדרך כלל מתוחזקים היטב, הנהגים אדיבים ומאפשרים להשתלב בתנועה ללא בעיות ועל צפירות אין בכלל מה לדבר כי זה משהו שלא קיים. חשוב לשים לב לנושא המהירות המקסימלית המותרת, כי היא נוטה להשתנות לעיתים קרובות וישנה הקפדה בנושא, בדגש על נהיגה בשטח עירוני. כמו במדינות אירופאיות אחרות, כבישים שעל פניו נראים ראשיים ושניתן לנסוע בהם מהר יחסית עוברים לא פעם דרך כפרים ועיירות, ואז חובה להאט.
הפנייה שמאלה היא בד"כ ברמזור ייעודי, אך ישנם מקרים בהם נוסעים במקביל ישר, וצריך להמתין עד שכל הרכבים יעברו ורק אז ניתן לפנות.
בפולין ישנם כבישי אגרה, אך אנחנו לא נסענו בהם. בכל מקרה, אין צורך במדבקה או משהו דומה. בסלובקיה כן נדרשת "מדבקה", שבימינו היא כבר לא מדבקה פיזית, אלא וירטואלית. נכנסים לאתר, ממלאים את פרטי הרכב, בוחרים את משך הזמן הרלוונטי, משלמים ושלום על ישראל.
⚠️
עולים על ה"זאקופנקה", הכינוי לכביש המחבר בין קראקוב לבין זאקופנה, ולאחר כשעה וחצי של נסיעה מגיעים למקום הלינה שהזמנו בזאקופנה - ווילה נוסאל (VILLA NOSAL). מדובר בפנסיון מודרני ויפה, שאמנם מעט מרוחק ממרכז העיירה, אך יש חנייה מסודרת ונוחה ויש תחנת אוטובוס מעבר לכביש. סה"כ בהחלט מומלץ (כמובן, בחירה מ-צ-ו-י-נ-ת של אלין)
פורקים את המזוודות, מתארגנים ותופסים אוטובוס לכיוון המרכז. אני נאבק עם מכונת הכרטיסים שמסרבת לשתף פעולה ולבסוף מצליח לשלם בדיוק כשאנחנו מגיעים לתחנה שבה אנחנו צריכים לרדת, בכניסה הדרום-מזרחית למדרחוב.. 😐. מתחילים ללכת במדרחוב ופונים אל הבית ההפוך (Dom do góry nogami Zakopane), אטרקציה חביבה אך למען האמת כזו שמתאימה יותר לילדים. נכנסים, עולים לקומה השנייה וממצים די מהר גם בשל תחושת סחרחורת קלה.
ממשיכים לטייל במדרחוב היפה (רחוב קרופווקי - Krupowki) שעמוס בחנויות, מסעדות ובתי קפה ונהנים מהאווירה האביבית. מתפנקים עם גלידה מקומית וכשמגיעים לסוף המדרחוב מתפצלים. אני פונה שמאלה, לכיוון כנסיית העץ (Our Lady of Częstochowa and Saint Clemens church in Zakopane) ובית הקברות העתיק של זאקופנה (Pęksowy Brzyzek National Cemetery in Zakopane), בעוד אלין מחליטה לוותר, וממשיכה לכיוון השוק (Targowisko pod Gubałówką).
5 דקות של הליכה ואני מגיע אל כנסיית העץ, ומאחוריה בית הקברות העתיק. למה בעצם להיכנס לבית קברות בטיול?.. שאלה טובה. מדובר בבית קברות מטופח מאוד, בתוך פארק, והקברים שבו יפים ומיוחדים. שליחתנו לשוק מעדכנת במקביל שהוא מאכזב, מרבית הדוכנים כבר סגורים ומה שפתוח - לא מעניין.
מתאחדים מחדש בנקודה שבה התפצלנו ועולים במעלה המדרחוב לאכול ארוחת ערב במסעדה שאלין שמה עליה עין עוד כשירדנו - Restauracja Góralski Browar שנמצאת על גג הקניון Centrum Handlowe Krupówki 40, ומשקיפה על כל הרחוב. מזמינים המבורגרים עסיסיים, בירה וקוקטייל ומרוצים מיום מוצלח מאוד בזאקופנה. המדרחוב מקסים ותענוג לטייל בו (עדיף ללכת בירידה, מדרום מזרח לכיוון צפון מערב).
סוגרים את היום עם כוס תה חם במרפסת של החדר בפנסיון, מול ים אין סופי של חושך, שקט ושלווה מהסוג שבארץ אפשר רק לחלום עליהם.
היום השלישי
כבודן של קראקוב וזאקופנה במקומו מונח, אבל הטיול הזה הוא קודם כל טיול טבע, והיום הגיע הזמן להתחיל סוף סוף לטייל. זאקופנה ידועה אמנם בעיקר בתיירות החורף והסקי שלה, אך באביב ובקיץ היא מציעה שפע של מסלולי טיול יפהפיים, ובהמלצתו של ג'מיני אנחנו בוחרים לפתוח בעמק קושצ'ליסקה - Dolina Kościeliska, שהשם שלו אמנם שובר שיניים, אך הוא נחשב לאחד העמקים היפים ביותר בצד הפולני של הרי הטטרה, ומרוחק רק כ 15 דקות מזאקופנה. לקראת ההגעה אל העמק אנחנו מבחינים באנשים באפודים צהובים שמסמנים לנו תנועות לא ממש ברורות.
מה כבר עשינו?? 😟 😟
עד מהרה מסתבר שבסה"כ מדובר במאעכרים המקומיים, שכל אחד מנסה לגרום לנו להיכנס לחניון שלו. מכיוון שהגענו מחוץ לעונה ובאמצע השבוע - אין ממש בעיה למצוא חנייה ממש ליד הכניסה לעמק. משלמים 30 זלוטי (מזומן בלבד) על חנייה ליום שלם ומתחילים בטיול.
אורכו של המסלול, מהכניסה לעמק ועד הבקתה שבקצהו הדרומי (PTTK shelter on Hala Ornak) הוא כ 5.5 ק"מ, במגמת עלייה מאוד מתונה, ולוקח כשעתיים של הליכה נינוחה. את ארבעת הק"מ הראשונים, שהם גם הפחות מעניינים, ניתן לעשות במרכבה רתומה לסוסים. מדובר בתענוג לא זול (400 זלוטי, שוב מזומן בלבד), אך מכיוון שאנחנו מתכוונים להמשיך גם לאגם שאחרי הבקתה - אנחנו בוחרים באפשרות הזו ועולים לכרכרה.
העמק מתחיל רחב ופתוח, ולאט לאט הולך ונהיה צר יותר. הנסיעה לצד ערוץ הנחל נעימה מאוד. הכרכרה מביאה אותנו עד Skała Pisana (כ 45 דקות כרכור), ושם יורדים וממשיכים ברגל, לצד אינספור תלמידי תיכון פולנים שנמצאים בעונת הטיולים השנתיים שלהם. ראוי גם לציין שלאורך המסלול ברחבי העמק פזורים בכל כמה מאות מטרים שירותים. אמנם שירותים כימיים, אבל עדיין מבורך.
לאחר כ 45 דקות של הליכה אנחנו מגיעים למזלג השבילים: ימינה - לבקתה, שמאלה - לאגם סמרצ'ינסקי (Smreczyński Staw). אנחנו פונים קודם כל לאגם ומתחילים לעלות בשביל צר, מרוצף בצורה מאוד לא נוחה וחשוף לשמש. באופק הרי הטטרה, שהפסגות שלהם עדיין מכוסים בשאריות אחרונות של שלג. בהמשך המסלול נכנס אל תוך היער, ומסתיים בעלייה קשוחה נוספת עד האגם עצמו. סה"כ כ 45 דקות של הליכה לא קלה בכלל, ולא מומלצת למי שאינו מטיב לכת. ג'מיני, אגב, הגדיר את המסלול אל האגם כ"עלייה קלה של כ 25 דקות בתוך יער".. שקרן!
אבל יש תמורה למאמץ, והאגם מהמם ביופיו. אנחנו מתמקמים על אחד מספסלי העץ שפזורים על מרפסת התצפית ואלין שוכחת את העייפות ומתחילה לתקתק תמונות. מעבירים שעה של רביצה מול האגם ומתחילים בירידה חזרה.
תוך כדי הירידה מתחיל לטפטף גשם. שולפים את מעילי הגשם מהתיק וממשיכים ללכת בלוק אירופאי קלאסי של נעלי טיולים, מכנסיים קצרים ומעיל גשם. הירידה חזרה עד הבקתה לוקחת לנו כ 35 דקות, כשלקראת הסוף הטיפטוף מתחזק והופך למבול של ממש, כולל רעמים וברקים. נכנסים אל הבקתה ומתחממים עם שתייה חמה ופאי תפוחים מסורתי ומחכים שהמבול יירגע. תוך כדי הגשם אלין מצליחה לצלם על יד הבקתה כמה סנאים חמודים, והמוראל שוב גבוה.
בניגוד לעומס המטיילים הכבד שהיה בדרך אל הבקתה, את הדרך חזרה מהבקתה אל היציאה מהעמק אנחנו עושים בבדידות (כמעט) מזהרת. הטבע המושלם כולו שלנו, וההליכה לצד המים הזורמים בעמק הירוק היא פשוט תרפיה נהדרת לנפש. גם הגשם נעלם כלעומת שבא, השמיים מתבהרים והשמש חוזרת לחייך. בשלב מסויים אנחנו עוצרים למנוחה קלה - ומקבלים את האטרקציה האמיתית של היום: שועל! ההתלהבות בשיאה, ואלין עושה לו בוק שלם.
בסופו של דבר אנחנו מגיעים לקראת 19:00 אל קצה העמק, שפוכים לחלוטין. מתיישבים במסעדה שבכניסה לעמק, שקיבלה ביקורות די טובות בגוגל, אבל אנחנו מתאכזבים, הן מהאוכל עצמו והן מהשירות של המלצרים המפוזרים משהו. מסיימים במהירות וחוזרים אל הפנסיון.
שורה תחתונה: 👍👍👍👍👍
עמק קושצ'ליסקה הוא עמק מקסים, וכדאי מאוד להקדיש לו יום טיול מלא. מהמסלול המרכזי בעמק יוצאים מסלולי משנה רבים שגם בהם ניתן לטייל. אנחנו תכננו להיכנס בדרך חזרה למסלול נקיק קראקוב (Wąwóz Kraków), שכולל גם את מערת הדרקון (Smocza Jama Cave), אך נאלצנו לוותר בסופו של דבר בשל השעה המאוחרת. אגם סמרצי'נסקי יפהפה, אך העלייה אליו קשה.
היום הרביעי
מתעוררים לעוד בוקר עם מזג אוויר בהזמנה. אחרי ארוחת הבוקר אנחנו מחליטים להשאיר שוב את הרכב בחנייה של הפנסיון, ולנסוע לזאקופנה באוטובוס. יורדים שוב במדרחוב, הפעם בלי להתעכב יותר מדי, ומגיעים אל השוק, שבשעות הבוקר הוא בהחלט הרבה יותר "חי" לעומת הערב. במקום דוכנים רבים של גבינות, ממתקים מסורתיים שונים שייגרמו לכל רופא שיניים להחוויר (או אולי לחייך בהנאה במחשבה על הרווח הצפוי..) וכמובן מזכרות. מסתובבים קצת ומגיעים בסופו של דבר אל התחנה התחתונה של פוניקולור גובלוואקה (Zakopane - Gubałówka) שנמצאת ממש מאחורי השוק.
העלייה בפוניקולור אל ראש הרכס נמשכת דקות ספורות, וכאשר מגיעים למעלה כל זאקופנה פרושה תחתינו, כשמדרום אליה מתנשאים הרי הטטרה האימתניים. בפסגה פזורים בתי קפה רבים ואנחנו מתמקמים באחד מהם ומזמינים קפה ואת העוגה המסורתית ששנינו חולמים עליה עוד מהארץ - עוגת בזה (Beza): שילוב מושחת במיוחד של מרנג, קרם קצפת ופירות יער. מזג האוויר למעלה קריר יחסית - לא לשכוח עליונית.
אנחנו פונים מערבה, והולכים לאורך הטיילת שעל הרכס, שנראית למעשה ממש כמו המשך של השוק מלמטה: אותם הדוכנים בדיוק, אחד לאחד. במקום ישנם גם מתקני משחקים שונים, פארק חבלים ואפילו גן חיות קטנטן (Park Gubałówka - Mini Zoo). לאחר כחצי שעה של הליכה מול הנוף המשגע אנחנו מגיעים לתחנת רכבל כסאות (Polany Szymoszkowej - Stacja Górna), ויורדים איתו חזרה אל העיירה (בהערת אגב - ישנה גם תחנת רכבל מרוחקת יותר שבה ניתן לרדת חזרה אל העיר, למי שמעוניין להמשיך לטייל על הרכס: בוטורווי ויירך Butorowy Wierch).
מאתרים ב Google Maps את תחנת האוטובוס הקרובה, הולכים אליה ותופסים אוטובוס חזרה אל הפנסיון.
כעת מבצעים הפרדת כוחות: אלין בוחרת להישאר בחדר לנוח בעוד אני יוצא לטיול נוסף בעמק סטז'יסקה (Dolina Strążyska). העמק הזה נמצא ממש בפאתים הדרומיים של זאקופנה, והמסלול מתגלה כעוד בינגו. בדומה לעמק קושצ'ליסקה, גם כאן מדובר בהליכה שלווה בתוך יער, לצד נחל זורם וכשברקע ציוץ ציפורים. באמת שלא צריך יותר מזה. השביל רחב ונוח מאוד להליכה, במגמת עלייה מתונה מאוד עד בלתי מורגשת. המקום גם הרבה פחות עמוס מעמק קושצ'ליסקה.
בארץ בסוף המסלול מקבלים סיכה כלשהי. זאת יודע כל מי שהיה בצבא. באירופה לעומת זאת בסוף המסלול מגיעים לבקתה, וכך גם בעמק סטז'יסקה. לאחר כ 45 דקות הליכה אני מגיע לבקתה המסורתית (Polana Strążyska), וממנה עלייה של כרבע שעה עד מפל סיקלוויצה (Wodospad Siklawica). העלייה אל המפל היא החלק המאתגר היחיד במסלול הזה, וגם היא לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו. המפל עצמו יפה, לא מדהים, אך בהחלט מצדיק את הטיפוס.
שורה תחתונה: 👍👍👍👍
עמק סטז'יסקה יכול להוות תחליף ראוי למי שהמאמץ של עמק קושצ'ליסקה גדול עליו ו/או ארוך מדי בשבילו. האם בדיעבד שווה לעשות את שניהם? לא בטוח. שניהם כמובן יפים מאוד, אבל גם די דומים, פרט לכך שאחד מסתיים במפל והשני באגם. המסלול המלא של עמק קושצ'ליסקה יפה יותר, אבל המאמץ והזמן גדולים משמעותית, והוא גם עמוס הרבה יותר.
את היום אנחנו מסיימים במקום הראוי ביותר אחרי 3 ימי טיול אינטנסיביים - המרחצאות של זאקופנה (Aqua Park Zakopane). במתחם ישנן שתי בריכות מחוממות חיצוניות, ועוד מתחם "פאן זון" פנימי עם בריכות זרמים, ג'אקוזי, מגלשות מים ושעשועים נוספים. בכניסה מקבלים צמידים שבעזרתם פותחים ונועלים את הלוקרים וגם ניתן לשלם על אוכל ושתייה.
אין מה להגיד, לשבת בתוך בריכה מחוממת תחת כיפת השמיים כשבחוץ 10 מעלות ומולך הפסגות המושלגות של הרי הטטרה זו בהחלט חוויה מיוחדת במינה. בהמשך אנחנו מתגברים על המבוכה, נעמדים ביחד עם כל הילדוד'ס בתור למגלשות המים וגולשים כמו גדולים.. תענוג! שלוש שעות של כיף, פינוק והנאה מסתיימות ואנחנו חוזרים לפנסיון ללילה אחרון, מרוצים מאוד.
היום החמישי
מתעוררים לבוקר אחרון בפולין לפני המעבר לסלובקיה. ראשית כל דואגים לרכוש את הוויגנטה, מדבקת האוטוסטרדות של סלובקיה, שכפי שנכתב - גם היא כבר ויטואלית לחלוטין. ניתן לרכוש את הוויגנטה ליום אחד, 10 ימים או חודש (הרשויות בסלובקיה מתאימות את עצמן לתוכנית הטיול שלי, ל 10 ימים בדיוק במדינה).
ארוחת בוקר אחרונה בפנסיון ואנחנו מבצעים צ'ק אאוט ושמים פעמינו מזרחה, לכיוון נהר דונייץ, שעליו אנחנו מתכננים לשוט ברפסודה. השייט יוצא ממקום שאני לא אתיימר לנסות לכתוב את שמו בעברית - Spływ Dunajcem - początek. הוא אורך כשעתיים ורבע, על גבי רפסודת עץ המיועדת ל 12 אנשים. עוצמת הזרימה בנהר הדונייץ (שמשמש למעשה גבול טבעי בין פולין לבין סלובקיה - הגדה הצפונית בפולין, הגדה הדרומית בסלובקיה) מזכירה את הירדן ביום רע. אבל הנופים מסביב והבריזה הנעימה שמלווה אותנו הם תענוג אמיתי, או במילותיו של ג'מיני שהמליץ לנו על השייט: "הכי בנחת שיש". מסלול השייט כולו חשוף לשמש, כך שכדאי להגיע מוקדם ככל האפשר, ולא לשכוח כובע, שתייה וקרם הגנה.
קונים כרטיסים בקופה לשייט + שאטל שיחזיר אותנו בחזרה מנקודת הסיום, העיירה שצ'אבינצה (Szczawnica), מתמקמים ברפסודה ויוצאים לדרך. בשעה הראשונה של השייט הנהר יחסית רחב, אך לאחר מכאן הוא נהיה צר יותר ומתפתל בין הצוקים, וזהו גם החלק היפה יותר. בדרך חולפים על פני מספר מפלונים קטנים, שום דבר שאמור לרגש את מי שעשה מסלול קייאקים משפחתי בצפון.
שורה תחתונה: 👍👍👍👍
השייט בנהר הדונייץ הוא חוויה נחמדה מאוד, אך כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר ובכל מקרה - לא מומלץ ביום עם מזג אוויר חם. לא לשכוח לברר בעת קניית הכרטיסים עד מתי יש שאטלים חזרה, במיוחד אם מגיעים מחוץ לעונה. נראה שיש גם אפשרות לחזור בנסיעה באופניים/אופניים חשמליים לאורך הנחל. לא התעמקנו בנושא, אך זו עשוייה להיות אופציה מעניינת.
לאחר כשעתיים אנחנו עוגנים בעיירה שצ'אבינצה. ראשית כל אנחנו פונים לאתר את הנקודה שממנה יוצאים השאטלים חזרה אל הנקודה שממנה יצאנו, ומגלים שמדובר בפינה הצפון מערבית של מגרש החנייה Parking płatny. בעזרת הרבה נפנופי ידיים אנחנו מצליחים להבין שהשאטל האחרון יוצא בשעה 16:00. לקח: מומלץ לוודא מראש בעת קניית הכרטיסים לשייט.
אחרי שסגרנו את הפינה הזו, אנחנו יוצאים לכיוון מרכז העיירה, בטיילת שמקבילה לנחל. הטיילת מקסימה ממש, ואלין מתלהבת בעיקר משלל פרחי הלילך שפורחים בכל מקום ומפיצים ריח ניחוח. לאחר כחצי שעה של הליכה מגיעים למרכז ומגלים שיש במקום רכבל כסאות פתוח (Palenica PKL S.A), בדיוק מהסוג שאנחנו אוהבים. מזג האוויר מושלם ואנחנו עולים בספונטניות אל ראש ההר, ונהנים מנוף נהדר והמון המון ירוק. יושבים במסעדה הקטנה למעלה על טורטיות ובירות ומרוצים מהחיים.
לאחר שמסיימים להסניף את הנוף יורדים חזרה וחוזרים אל מגרש החנייה. לשם שינוי משחק לנו המזל, ואנחנו בדיוק שני האחרונים להשלים מיניבוס מלא. נסיעה של כ 20 דקות ואנחנו חזרה ברכב, ועכשיו באמת מוכנים להתחיל את החלק הסלובקי של הטיול.
"המעבר מפולין לסלובקיה הוא כמו מעבר מרמת גן לגבעתיים", הבטיח לנו ג'מיני. "רוב הסיכויים שתבינו שעברתם לסלובקיה רק לפי השלטים. רק במקרה ממש נדיר תתקלו בשוטר או בבקר גבול".
נו, אז מובן שאנחנו המקרה הנדיר, וכאשר אנחנו מגיעים לגבול, שוטר סלובקי מסמן לנו לעצור.
!Driving License, Passports, Car Documents
השוטר מעיין ברישיון הנהיגה שלי (ובטח חושב לעצמו שלפני 15 שנה נראיתי יותר צעיר), אח"כ בדרכונים שלנו ולבסוף במסמכים של הרכב השכור. נראה שהוא לא מרוצה ממשהו. לאחר מספר שניות הוא דוחף אל מתחת לאף שלי את אחד המסמכים, ככל הנראה ביטוח הרכב. הידע שלי בפולנית מוגבל מאוד, והדבר היחיד שאני מצליח לפענח הוא התאריך שמופיע בתחתית המסמך.
19.5.2026. לפני 10 ימים בדיוק.
🤦🏼♂️🤦🏼♂️🤦🏼♂️
אני מחליט לשחק אותה ראש קטן.
?What Happened
השוטר מצביע על תאריך התפוגה של הביטוח ואח"כ על התאריך בשעון היד שלו.
Your insurance, sir. It is not valid.. 10 days ago
נו יופי. מה אני אמור לעשות עכשיו??
מגייס את הפרצוף הכי אומלל שאני יכול לעשות ומצטדק:
?It's not my car, sir.. It's a rented car. What can I do
השוטר חושב וחושב, מתלבט, ולאחר מספר שניות מחליט ככל הנראה שהעם היהודי סבל מספיק. הוא מחזיר לי את הניירת ומחייך חיוך רחב:
!Have a nice day, Sir
שנינו מחזירים את הנשימה לסדרה וממשיכים בנסיעה דרומה, ולאחר קצת פחות משעתיים מגיעים למלון שלנו, Timeout City Hotel, בעיירה ליפטובסקי מיקולאש (Liptovský Mikuláš). באופן קצת הזוי, שלא לומר קריפי, אנחנו האורחים היחידים במלון, שנראה שמיועד בעיקר לעונת הסקי. המלון קרוב יחסית למרכז של העיירה (כ- 10 דקות הליכה), אבל האזור שבו הוא נמצא - פחות מזמין. החדר עצמו מודרני ויפה, אבל זה היה מקום הלינה שהכי פחות אהבנו בטיול הזה.
לאחר מנוחה קלה אנחנו יוצאים אל הכיכר המרכזית Námestie osloboditeľov, שבה נמצאת כמובן קתדרלה, שבאופן מאוד לא מפתיע נקראת כנסיית סט. ניקולאס (Kostol sv. Mikuláša). בנוסף נמצא במקום היכל המדינה (Župný dom) ומזרקת המטהמורפוזה (Fontána metamorfózy). סה"כ חביב, אבל לא יכולים להגיד שיצאנו מגדרנו מרוב התלהבות. מסיימים בארוחת ערב טעימה באחד המקומות היחידים שפתוחים באזור, G&T Square bistro וחוזרים למלון.
היום השישי
מתעוררים ליום ראשון בסלובקיה, כשהתוכנית לימים הקרובים היא ליהנות מהמיטב שיש להרי הטטרה הנמוכים להציע. מזג האוויר מעונן, עם מעט טיפטופים, וזו גם התחזית להמשך היום. אחרי 5 ימים בהירים, למעט קצת גשם שתפס אותנו בעמק קושצ'ליסקה, אין לנו שום בעיה עם קצת גשם. בטח אחרי השמש ששרפה אותנו ללא רחמים אתמול בשייט.
אבל למה דווקא ביום שתכננו לעלות להר חופוק??? 😡😡😡
בלית ברירה אנחנו עושים הצרחה בין הימים, ומחליטים לנסוע היום לעמק הרבובו (Hrabovo).
מתארגנים, יורדים לארוחת בוקר ומגלים לבושתנו הרבה שאיחרנו ב 10 דקות והמטבח (שמלכתחילה נפתח רק בשבילנו..) כבר נסגר. אני מתחיל לעשות אחורה פנה אבל אלין לא מוותרת, מתנצלת בנימוס ובחיוך הכובש שלה מבקשת שיתנו לנו בכל זאת לאכול, לפחות משהו קטן. הבחורה החביבה מהמטבח מסכימה ומוציאה לנו לחמניות, ירקות ונקניק. אנחנו אוכלים בזריזות, מודים לה ומתנצלים שוב.
ביציאה מליפטובסקי מיקולש, לפני העלייה על האוטוסטרדה, ישנו מרכז מסחרי קטן. ובמרכז המסחרי הקטן ישנו סניף של dm, הרשת שאלין הכי אוהבת בעולם. אני מקבל שוב את גזר הדין בהכנעה, ולאחר שאנחנו מחדשים את כל מלאי הטואלטיקה שלנו לשנים הקרובות אפשר להמשיך לכיוון עמק הרבובו.
מגיעים לאחר כחצי שעה של נסיעה, כולל מעבר דרך העיר רוזמברוק (Ružomberok), שלפחות ממבט חטוף מהרכב נראית כמו עיר תעשייתית ואפורה, וחונים במגרש החנייה של רכבל מלינו ברדו (Kabínková lanovka ,Malino Brdo). ג'מיני הפציר בנו להגיע למקום מוקדם מחשש שלא יהיה מקום בחניון, אך לאור מזג האוויר - החניון ריק כמעט לחלוטין ואנחנו מוצאים מקום ללא בעיה גם בשעת הצהריים המאוחרת יחסית שבה הגענו, ועל אף שמדובר בסוף שבוע. מתלבטים האם לעלות או לא, אך לאור התחזית להתבהרות בהמשך היום, אנחנו מחליטים לדבוק בתוכנית המקורית: לעלות ברכבל ולהמשיך מהתחנה העליונה ברגל אל כפר ימי הביניים וולקולינץ (Vlkolínec).
קונים כרטיס משולב לרכבל ולכניסה לכפר, ועולים. העלייה הפעם בקרונית סגורה, כך שהגשם שממשיך לטפטף לא מטריד אותנו יותר מדי. בתחנה העליונה - נוף פתוח משגע עם המון מרחבים ירוקים, ואנחנו מתחילים ללכת לכיוון וולקולינץ. הדרך מתחילה בכביש סלול, במגמת ירידה די תלולה והיא פשוט מקסימה. הצבע הירוק שולט מסביב ומזג האוויר הסגרירי מתאים לנו בול. סוף סוף מטיילים בלי שמש אכזרית.
על היופי הזה שקלת לוותר?? אני לא מאמינה עליך!
לאחר כ 20 דקות של ירידה מגיעים לפיצול שבילים. שמאלה: חזרה אל עמק הרבובו במסלול שנקרא שביל הדובים (Medvedia cesta), ימינה, בעלייה - לכיוון וולקולינץ.
אלין נועצת בי מבט נוזף: אמרת שבמסלול היום אין עליות!
אני לא אמרתי.. ג'מיני אמר..
אז שג'מיני יעלה את העלייה הזו!!
כיוון שאין לי יותר מדי מה לומר להגנתי, או להגנתו של ג'מיני, אנחנו עולים בשתיקה, והאמת שהעלייה קצרה יחסית, ולאחריה ירידה תלולה נוספת עד ההגעה אל הכפר מצידו העליון. סה"כ כשעה הליכה במסלול לא קל, אך גם לא קשה בצורה יוצאת דופן.
וולקולינץ הוא כפר שהוכרז ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. בתי הכפר צבעוניים ועשויים מעץ, והזמן שם כאילו עצר מלכת לפני מאות שנים. אנחנו מסתובבים בין הבתים היפים, ומדובר במקום מאוד רגוע ופוטוגני. לבסוף מתיישבים במסעדה היחידה בכפר (Restaurant Vlkolínec) ומזמינים מרק, מנות מסורתיות ובירה. בשולחן לידנו יושב זוג נוסף ששומע אותנו מדברים ומתעניין מאיפה אנחנו.
"איזראל", אנחנו עונים, מעט בחשש.
..Yes, I thought so
הגבר מספר שחבר קרוב שלו למד בארץ, באוניברסיטת בר אילן. הוא מוסיף שנולד בעיר קושיצ'ה וממליץ לנו לבקר בעיר. אני מספר לו שגם סבא שלי ז"ל נולד בקושיצ'ה, ואנחנו בהחלט מתכוונים להגיע לשם בהמשך הטיול. ממשיכים ללרלר עוד קצת, וכאשר הם עוזבים הם נפרדים מאיתנו ב"שלום" ובלחיצת יד. סה"כ חוויה די מייצגת לכל הפעמים שבהם אמרנו שאנחנו מישראל. לא נתקלנו ביחס עויין בשום מקום.
כאשר תכננתי את הטיול, ג'מיני הציע שתי אופציות לחזור מוולקולינץ אל עמק הרבובו, היכן שהשארנו את הרכב: הראשונה - פשוט כמו שבאנו. לחזור אל תחנת הרכבל העליונה ולרדת ברכבל. לדעתנו מאוד לא מומלץ, מדובר בעלייה תלולה מאוד וארוכה. השנייה (שעליה בנינו): לרדת ברגל בשביל הדובים (כשעה וחצי). אבל כמובן, אליה וקוץ בה: עלייה. כדי להגיע לשביל הדובים, צריך לעלות תחילה מוולקולינץ עד לנקודה שבה מתחילים לרדת בשביל הדובים, וגם כאן מדובר בעלייה לא קלה בכלל. אני כבר מתנדב להקריב את עצמי, לעלות לבד ולבוא עם הרכב לאסוף את אלין, אבל לאישה, כרגיל, יש פתרון הרבה יותר פשוט:
בוא נזמין מונית
באמת, בואי נזמין מונית.
פונים למלצר במסעדה, שמתקשר לתחנת מוניות ברוזמברוק ומזמין עבורנו מונית לעוד שעה (מי שבונה על Bolt או Uber - אז לא לבנות. אין באזורים האלה). מטיילים בכפר עוד כשעה ואז יורדים להמתין בכניסה התחתונה לכפר. ממתינים. וממתינים. הזמן להגעת המונית כבר חלף, ובדיוק כשאנחנו שוקלים להתחיל לדאוג - המונית מגיעה. ולא סתם מונית, אלא מונית עם נהגת בלונדה מתוקתקת שנראית כאילו יצאה הרגע ממגזין דוגמנות. קשה להימנע מהשוואה לנהגי המוניות בארץ.. (סתם! סתם! בצחוק!!! אין על נהגי המוניות בארץ!)
להשלמת התמונה רק נציין שאפשר גם להגיע לוולקולינץ ללא ההליכה מתחנת הרכבל העליונה, אלא פשוט ברכב. הכפר עצמו סגור לרכבים, אך ניתן לחנות בחניון שבכניסה התחתונה לכפר ומשם לעלות אל הכפר ולטייל בו.
כל הסיבוב מהרגע שעלינו ברכבל ועד שהמונית החזירה אותנו אל הרכב לקח לנו כ 5 שעות.
כיוון שחזרנו בסופו של דבר במונית, אני לא מוותר על עוד טיולון קטן, אל מפלי הרבובו (Vodopády Hrabovská dolina). מהקצה העליון של מגרש החנייה של הרכבל יוצא מסלול קצר, לאורך הנחל ותוך מעבר על פני מספר רב של מפולנים קטנים. אלין מחליטה לוותר:
לך תטייל כמה שאתה רוצה. אני אחכה לך ליד האגם.
רצונה של האישה - כבודה. מתחיל ללכת - וואו. חתיכת וואו! אני שולח לאלין שתי תמונות, ובתוך שלוש שניות על השעון מקבל תגובה:
חכה לי, אני באה.
מה נאמר ומה נגיד - המסלולון הזה היה בסופו של דבר אחד המסלולים הכי יפים שעשינו בטיול. שלמות שאין דברים כאלה. ההליכה היא בתוך היער, לאורך פלג מים קטן, אמנם במגמת עלייה אך מאוד מאוד מתונה ולא קשה במיוחד. בין לבין עוברים על גבי גשרוני עץ, גשר חבלים ומטפסים גם על שלושה סולמות ברזל קצרים. פכפוך המים מלווה אותנו לאורך כל הדרך ובאמת שקשה לתאר במילים את היופי. לאחר כחצי שעה אנחנו מגיעים אל הסולם השלישי, מטפסים עליו ומגיעים אל המפל האחרון, שהוא מעט גדול ומרשים יותר (לא לצפות לניאגרה, כן?..), ולאחר מכן אנחנו מסתובבים וחוזרים. קסם של מסלול.
מסיימים את היום הסופר מושלם הזה בישיבה רגועה על הספסל מול אגם הרבובו (Vodná nádrž Hrabovo), עם אוכמניות ופטל
בדרך חזרה למלון תופס אותנו מבול, מה שרק גורם ליום הזה להיות אפילו עוד יותר מושלם.
שורה תחתונה: 👍👍👍👍👍
היום הזה בעמק הרבובו ללא ספק ייזכר כאחד הימים היותר מוצלחים בטיול. העלייה ברכבל, ההליכה מהתחנה העליונה אל וולקולינץ בתוך גלויה ירוקה (על אף שהייתה יותר קשה מהצפוי), הסיבוב בכפר ובעיקר הטיול מפלונים בסוף והישיבה מול אגם הרבובו - פשוט ללקק את האצבעות.
היום השביעי
מתעוררים לעוד יום אפרורי, שלא לומר אפור. מבט קצר באפליקצית מזג האוויר הרשמית של השירות המטאורולוגי הסלובקי מבהיר לנו סופית שהעלייה להר חופוק תצטרך להידחות לטיול הבא. קצת מתאכזבים, אבל לא לוקחים את העניין קשה מדי. גם ביום מעונן - Always look on the bright side of life.
על עמק דמנובסקה (Demänovská Dolina), לעומת זאת, אנחנו לא מוותרים. ג'מיני הכתיר אותו בתור העמק היפה ביותר בהרי הטטרה הנמוכים, והנסיעה בעמק גורמת לנו להרגיש שהפעם הוא צדק. הנופים מסביב פשוט מעלפים, ונראה שאפשר פשוט לעצור בכל מקום אקראי בעמק ולצאת לטיול חלומי (למעשה אי אפשר, בגלל מגבלות החנייה). המים זורמים בשפע והכל מסביב צועק שלמות אחת גדולה.
נוסעים עד הקצה הדרומי של העמק וחונים לצד התחנה של הרכבל שעולה אל הר חופוק. ההר אכן מכוסה כולו בעננים, וברור שאין שום טעם לעלות. במקום זה, אנחנו ממשיכים לכיוון אגם ורבסקה (Vrbické pleso). הליכה קצרצרה של רבע שעה בתוך היער ואנחנו מול האגם, ושוב - הנשימה פשוט נעתקת מרוב יופי. אגם קטן, מוקף עצים, מעלינו עננים כבדים שמשרים אווירה מכושפת. שביל צר מקיף את האגם, ואנחנו הולכים בו ונהנים מכל שנייה. ואם כל זה לא מספיק - ממערב לאגם זורם לו במרץ ערוץ נחל קטן, שמוסיף גם שאון של זרימת מים, להשלמת האווירה.
מבלים במקום כשעתיים, וממש מתקשים להתנתק. כמות יופי שקשה להכיל
חוזרים לרכב ונוסעים צפונה, אל מגלשות ההרים שנמצאות בכניסה לעמק (FUN PARK Ziarce). חיבתנו הרבה למגלשות הרים זכורה בוודאי לקוראינו הנאמנים, ובכל טיול לחו"ל אנחנו מקפידים לפקוד לפחות מגלשת הרים אחת. חלק מהכיף במגלשות ההרים בעמק דמנובסקה הוא העלייה אל תחילת המסלול בתוך קרונית הגלישה עצמה, באמצעות וו גרירה. נשענים אחורה, מסתכלים לשמיים ונהנים מהחיים. הגלישה עצמה מהירה וכייפית. מומלץ.
ואם כבר הגענו למתחם המגלשות, לא נלך 10 דקות אל מגדל התצפית (Rozhľadňa Pavčina Lehota)? ברור שנלך. שביל עפר קטן יוצא מהמתחם ומוביל אל המגדל. מטפסים ומגלים נוף שיכול בקלות להחליף את רקע שולחן העבודה של Windows: שילוב מושלם של אחו ירוק אינסופי, מאחוריו צוקים אימתניים ובאופק השמיים.
מסכמים את עמק דמנובסקה בארוחת צהריים מצויינת במסעדה סמוכה (Koliba Bystrina).
שורה תחתונה: 👍👍👍👍👍
עמק דמנובסקה הוא עמק מקסים, ונראה שלא ראינו אפילו חלק קטן ממה שיש לו להציע. מעבר להר חופוק ואגם ורבסקה, יש בו עוד המון מסלולי טיול נהדרים, וללא ספק נחזור אליו בטיול עתידי, וליותר מיום אחד. צריך רק לשים לב לחוקי החנייה ה(מאוד) נוקשים בעמק: מותר לחנות אך ורק במקומות המסומנים במפורש בתמרור חנייה P, והתשלום הוא על יום חנייה שלם, ולא לפי שעות. בדרך ראינו מכונית שחנתה בצד הדרך, בלי להפריע לאף אחד אך לא בחניון מסודר - והיא הייתה מסונדלת.
מכיוון שהעלייה להר חופוק בוטלה, נשאר לנו זמן פנוי, ושנינו עדיין מלאי מרץ ומוכנים להמשיך את היום. מחליטים להקדים לו"ז ולנסוע אל מפל לוקנסקי (Lučanský waterfall), שאליו תכננו להגיע מחר, לפני הנסיעה מזרחה לכיוון קושיצ'ה. מדובר במפל יפהפה הנמצא בכפר הקטן לוקי (Lúčky), והחלק הכי טוב (לפחות מבחינת אלין): אין צורך בעלייה מפרכת עד אליו. למעשה אין צורך ללכת בכלל. חונים בכפר, ממש על המפל.
חונים במגרש החנייה הקטן שליד המפל (Vodopád parkovisko), ואין מה לומר - מפל פשוט יפהפה, שנראה יותר מדי מושלם מכדי להיות אמיתי. כמה בר מזל צריך להיות כדי לגור בכפר שבמרכזו יש כזה מפל.. כנראה שלא סתם קוראים לכפר Lucky. יושבים בכיף מול המפל ונהנים מהמראה המקסים, ואח"כ חוזרים למלון.
היום השמיני
התוכנית המקורית ליום המעבר מהרי הטטרה הנמוכים אל קושיצ'ה הייתה לבקר במפל לוקנסקי ובפארק מיני סלובקיה (Park MINI SLOVENSKO) שבעיירה ליפטובסקי יאן (Liptovský Ján) לפני הנסיעה הארוכה מזרחה. אבל במפל כבר ביקרנו אתמול, ופארק מיני סלובקיה במזג אוויר אפרורי וגשום נשמע לנו קצת פחות מזמין. מה עושים? כמובן, מרחצאות. באזור שבו אנחנו נמצאים ישנם שני מרחצאות מומלצים: טטרלנדה (Tatralandia), שהוא יותר פארק מים משפחתי, והמרחצאות בבשנובה (Vodný park Bešeňová). אנחנו בוחרים במרחצאות בבשנובה, שנמצאים ממערב ל"ים של סלובקיה", Liptovská Mara.
קונים כרטיסים באפליקצית Gopass בהנחה של כמה אירו, מקבלים את הצמידים המוכרים ונכנסים. בריכות הקיץ והמגלשות החיצוניות סגורות בשל מזג האוויר, אך אנחנו מסתפקים בהחלט בבריכות הפנימיות, ובהן בריכות מינרלים ובריכת גלים ענקית. במקום יש גם מסעדה גדולה בשירות עצמי, ובשורה התחתונה - פתרון מוצלח מאוד לחצי יום, או אפילו ליום שלם גשום.
דירוג מרחצאות (זמני):
1. בשנובה
2. זאקופנה
לקראת השעה 15:00 אנחנו עוזבים את המרחצאות ויוצאים לנסיעה ארוכה (כשעתיים) לקושיצ'ה. קושיצ'ה היא העיר השנייה בגודלה בסלובקיה (אחרי הבירה בראטיסלבה), העיר המרכזית במזרח המדינה ובפן האישי, כפי שכבר הזכרתי, מדובר גם בעיר שבה נולד וגדל סבא שלי ז"ל, כך שיש פה גם סוג של מסע שורשים. מרבית הנסיעה מתבצעת לאורך האוטוסטרדה, נסיעה חלקה ונוחה.
מתמקמים במלון קריסטל (Hotel Crystal Košice), מלון מודרני יחסית במרחק של כרבע שעה הליכה / תחנת חשמלית אחת מהמרכז העתיק של העיר ויוצאים לסיבוב ערב במדרחוב הלבנה (Hlavná), שבו נמצאות מרבית האטרקציות המעניינות: בניין התיאטרון הלאומי (Národné divadlo Košice), המזרקה המזמרת (Spievajúca fontána) והקתדרלה המדהימה (Dóm svätej Alžbety). בין לבין ישנן גם גינות קטנות וכמובן שלל בתי קפה ומסעדות ואנחנו בהחלט מתרשמים לחיוב.
את היום הרגוע והיפה הזה אנחנו סוגרים בפיצריה נאפולי (Pizza Cafe Napoli), ונהנים מפיצות מעולות. חוזרים אל המלון בהליכה רגועה (כדי לכפר על הפיצות..) ולילה טוב.
היום התשיעי
את היום התשיעי אנחנו מקדישים כולו לעיר קושיצ'ה. לאחר מספר ימים גשומים, מזג האוויר היום שוב מושלם, שמיים כחולים ו 20 מעלות. אפשר ככה תמיד, בבקשה?
קמים לארוחת בוקר טובה ומגוונת במלון והולכים לראות שוב את המדרחוב היפהפה, הפעם באור יום. הולכים לאורך המדרחוב, מצפון לדרום, וחולפים על פני מזרקת המזלות (Fontána znamení), שלא ממש הבחנו בה אתמול בערב, ובניין התאטרון, ומגיעים שוב אל המזרקה המזמרת, אשר רוקדת גם בשעות היום, אך כמובן ללא האורות הצבעוניים. מתמקמים על ספסל בצל מול המזרקה ולא ממהרים לשום מקום. לפעמים מותר גם לקחת את הזמן בחופשה (המשפט הזה בטוח יחזור אלי כמו בומרנג בחופשה הבאה..)
ממשיכים לגולת הכותרת של קושיצ'ה, קתדרלת אליזבת. הקתדרלה הענקית יפהפיה, ואנחנו קונים כרטיס משולב לכניסה לקתדרלה, מתחם הקבר, עלייה למרפסת העליונה ועלייה למגדל. העלייה לראש המגדל מתגלה כקשוחה במיוחד, במדרגות ספירליות צרות, אך מומלץ מאוד לעשות את המאמץ: התצפית מראש המגדל על כל המדרחוב והמרכז העתיק של העיר יפה מאוד.
מכאן אנחנו נוטשים את המדרחוב ופונים אל בית הכנסת האורתודכסי העתיק של העיר (Ortodoxná synagóga). למרבה הצער מגלים שהמקום סגור ולא ניתן להיכנס ללא תיאום מראש, ואנחנו מסתפקים בצילום מבחוץ. אני נוזף בעצמי על הפאדיחה התכנונית הזו ואנחנו חוזרים למדרחוב לארוחת צהריים, ומתיישבים בבית הקפה המפורסם סלאביה (Slávia). מדובר במלכודת תיירים קלאסית, מקום פנסי ויוקרתי וגם המחירים בהתאם, מסוג המקומות שאנחנו בד"כ נמנעים מהם, אבל הפעם החלטנו בכל זאת לטעום את החוויה, תרתי משמע. האוכל בהחלט טעים ואנחנו נהנים מהאווירה הטובה ומהבריזה.
לפי המלצתו של ג'מיני אנחנו ממשיכים אל סימטת בעלי המלאכה (Hrnčiarska). ג'מיני טען שמדובר ברחוב קטן וציורי, שבו כל בית מוקדש למלאכה מסורתית אחרת, כגון קדרות, אפייה, נפחות וכו'. בפועל, הסימטה מתגלה כמלוכלכת, הקירות מכוסים בכתובות גראפיטי מכוערות ואנחנו מזהים בקושי בית מלאכה אחד. בקיצור, עוד פאשלה (של ג'מיני כמובן! לא שלי).
הולכים הלאה, אל הפארק העירוני של קושיצ'ה, פארק מסטסקי (Mestský park). פארק לא גדול אבל חביב מאוד, עם המון ירוק, ספסלים למנוחה ושני אגמים קטנים. מומלץ להפוגה קצרה מהרעש של המרכז. בנוסף, בפינה הדרום מערבית (למעשה כבר מחוץ לפארק), ישנה טירה מרשימה ביותר, טירת יאקאב (Jakabov palác), שנראית כאילו נלקחה מסרט של וולט דיסני. לטירה עצמה לא ניתן להיכנס, אך לצלם מבחוץ בהחלט ניתן ואף כדאי
כעת מגיע הרגע המרגש של הטיול, לפחות מהבחינה האישית. ממש מעבר לכביש, מול הטירה, נמצאת הכתובת שבו גרה משפחתו של סבא שלי, ושם גם שכן המלון הקטן שהיה בבעלותם. כיום נמצא במקום בנק, ואני שוקל להיכנס ולתבוע בעלות ואחוזים בנכס, אבל בסופו של דבר מוותר ומסתפק בתמונה. עומד בשקט עוד מספר רגעים מול המקום ואנחנו מתקדמים אל הקניון של קושיצ'ה, אופארק (Aupark Košice). הקניון הזה מתגלה כמוצלח במיוחד, ולו רק מהסיבה שמי שתכנן אותו יודע מה חשוב, ושם את השירותים בצמוד לכניסה לקניון.
לאחר הסיבוב בקניון חוזרים למרכז לעוד סיבוב מול המזרקה המזמרת ואח"כ יושבים לארוחת ערב טובה וחוזרים למלון.
ההמשך יבוא..
