נסענו, אני והפרטנרית המושלמת לטיול - אשתי אלמוג, לטיול של שלושה שבועות (וקצת) ביפן המדהימה - כי מה צריך יותר? והאמת, עכשיו כשאנחנו אחרי, עמוק מאוד בארץ, אחרי שעיכלנו את החוויה, את המקומות, את האנשים ובעיקר את ההרגשה הטובה והשלווה שתמיד הייתה סביבנו - זה באמת קשה לחזור ואני אסביר למה. בהרגשה האישית שלנו, כשהגענו ליפן וחווינו אותה בכמה ימים הראשונים, ההרגשה היא שאתה מגיע לחברה אנושית מושלמת. הכוונה היא שיש הבנה שככה צריך להתנהג, לנסוע או לדבר כשאתה חי בחברת בני אדם נוספים, והשלווה הזאת, המנומסת, המכילה והמרגיעה, פשוט ממכרת. אני חייב להדגיש שזה כנראה נכון בעיקר כשאתה תייר ביפן. אני יודע ומניח שלהיות יפני זה לא חיים של ליקוק דבש, יש המון בעיות פנימיות וסוגיות של עבודה, משפחה, ילודה ושוויון מגדרי שיש לתקן ואני לחלוטין ממליץ לקרוא ולהרחיב את הידע שלכם על יפן לפני שתיסעו (לא תקף רק בטיול הזה...) אבל לשם המטרה התיירותית שלנו (ואני מניח שגם שלכם הקוראים), יפן היא שילוב קסום של תרבות, מסורת, מודרניות, חומר אנושי מרתק ובעיקר סיפור של אומה שתמיד משתדלת (ורוב הפעמים אף מצליחה) להראות שלמות מה היא, להראות איך אומה עם עבר לא פשוט יכולה להתרומם ולנסות תמיד להיות הכי טובה שאפשר. כבר המון זמן שאני רוצה לטייל ביפן, משהו במדינה הזאת תמיד משך אותי ותקופת הקורונה כמובן עיכבה את מימוש הרצון בנוסף למדיניות של יפן לגבי כניסה של תיירים זרים (הייתה בין האחרונות להיפתח לעולם). אבל בסוף זה קרה, והייתה לנו חוויה יוצאת דופן שהייתי שמח לחלוק איתכם.
הבלוג האחרון שכתבתי היה על טיול בחבל טירול שבאוסטריה, בספטמבר 2021 ומאז לא כתבתי פוסט נוסף בבלוג (בין לבין היינו גם בפריז, יוון ובוינה). המחשבה היא שאני רוצה להתחיל להקדיש את הפוסטים שאני כותב כאן, למקומות שהם טיפה פחות בנאליים (סליחה ערים אירופיות יפות) ולנסות להביא לקוראים והקוראות, משהו מעט יותר מיוחד, מעט מעבר. אולי גם כאן בבלוג הזה, אנסה להמעיט במלל לגבי מקומות שהם מעט יותר מוכרים, ואולי לדבר יותר על ההיסטוריה שלהם, על האנשים או על החוויה הכללית. אז זו גם החלטה אישית שלי ואולי גם תקווה מסוימת שתהיה לי האופציה לטייל במקומות כאלה, ששווה לכתוב עליהם בלוג כי הם אחרים (זה אולי יפתיע, וזה לגמרי 180 מעלות אבל החלום להמשיך לבקר בהודו עוד ועוד, לדעתי המדינה הכי מטורפת בעולם, אבל זה לא קשור לבלוג הזה...). כמובן שאני זמין בעמוד הפייסבוק שלי שם תוכלו להתייעץ ולשאול גם על ערים אירופיות יפות ובנאליות...
אז אנחנו נוסעים לשלושה שבועות וקצת והמטרה לעשות מסלול קווי ולא מעגלי כדי שלא נגיע לאותה העיר פעמיים שלא לצורך (אני חושב שהרוב בוחרים לעשות כך ולנחות ולהמריא בטוקיו, שזה גם בסדר גמור ולפעמים נוח יותר כי יש טיסה ישירה). אבל אם תוכלו, אני אציע לכם לעשות כמונו (לפחות בטיול ראשון ביפן, במסלול הקלאסי), ולנחות באזור קנסאי (אוסקה/קיוטו) ולהמריא חזרה לארץ מטוקיו. אנחנו עשינו זאת עם חברתCathay Pacific, עם קונקשן בהונג קונג. תראו, אנחנו טסנו לבד ובלי ילדים והיה לנו יחסית נוח למרות הקונקשן הארוך יחסית (5 שעות) אבל כמובן שיש נוחות אדירה גם בטיסה ישירה לטוקיו (שכרגע מופעלת רק ע"י אלעל). אם בכל זאת תבחרו לטוס כמונו, יש לי רק דברים טובים להגיד על קתאי ולא סתם היא נבחרת כל שנה לאחת מעשר חברות התעופה הטובות בעולם. הייתה לנו חוויית טיסה נהדרת, עם טיסות שיצאו בזמן, שפע של מקום ומרחב במחלקת התיירים, אוכל מטוסים (!) מצוין ומולטימדיה רלוונטית וחדשנית שעוזרת בהחלט להעביר טיסה ארוכה - מומלץ ביותר.
יום 1 - אוסקה
אז אחרי טיסה ארוכה (כולל קונקשן ארוך), אנחנו מגיעים די מותשים לשדה של קנסאי (שקרוב מאוד לאוסקה) בסביבות אחה"צ המאוחרים. וכאן מתחיל המפגש הראשון שלנו עם מערכת התחב"צ המופלאה של יפן, וכמה שהיא יעילה ומהירה ומדויקת - הפעם הראשונה תמיד לוקחת יותר זמן. חשוב להדגיש שאין צורך להיבהל ושתמיד יש אופציה לבחור בשפה האנגלית במכונות ואם גם אז תתקעו, תמיד יהיה מישהו (שזה תפקידו או שלא) - שישמח לסייע. אז לפני כל הכיף, חייבים לכתוב קצת על מנהלות, מידע חשוב שחבל לפספס ומאוד כדאי לדעת, כדי לחסוך כסף ולהיות כמה שיותר יעילים.
מכיוון שבימים הקרובים אנחנו נמשיך את הטיול שלנו בהירושימה, אנחנו קונים את כרטיס הרכבות (הפאס) הבא: Kansai-Hiroshima Area Pass במכונות האוטומטיות בשדה של JR (יהיה לכם מאוד קשה לפספס). אפשר גם לקנות מול נציג מכירות אך אני מניח שיהיה תור ארוך יותר כפי שניתקל בו בהמשך. מצרף לינק שיוביל אתכם לאתר הרשמי עם הסברים על הפאס הזה, היכן הוא תקף, לכמה זמן, באיזה סוג של תחבורה ציבורית ועוד. הוא עלה לנו 16,000 ין לאדם ואחרי חישוב של שינקנסן עתידיות שניקח אל הירושימה ומהירושימה אל אוסקה ואז לקיוטו, הוא יוצא מאוד משתלם, אבל מאוד. שימו לב לא לרוץ ולקנות את ה-JR פאס המוכר כי הוא לפעמים ממש לא משתלם וצריך לחשב את הדברים באופן מדויק כדי שלא תשלמו הרבה יותר כסף, וסתם. שימו לב שהפאס הזה שקנינו יהיה תקף לחמישה ימים החל מהרגע שתתקפו אותו ולא מרגע הקניה. וכמובן, חוץ מאולי מסלול הטיול או מקומות שנראים לכם נחמד לבקר בהם, אל תעשו "העתק הדבק" של סיפורי טיול אחרים לגבי כרטיסי תחב"צ ופאסים משתלמים. כל אחד ומה שמתאים לו לאופי הטיול, הימים וכו'. באופן כללי, יפן היא מדינה שחוץ מהטיסה מאוד זול לבקר בה, כן זול מאוד, הרבה יותר מאירופה הקלאסית (אני לא מדבר כמובן על המחירים ההזויים של ישראל שהם ברמה אחרת). הדבר היחיד שיחסית יקר הוא המעבר בין מקום למקום (בשינקנסן נניח), כך שקניה מושכלת של פאסים, יכולה לחסוך. כרטיס תחב"צ נוסף שאנחנו קונים הוא דווקא כן כרטיס שיכול להתאים למי שנוחת בשדה בקנסאי ומגיע משם אל העיר אוסקה. גם אותו ניתן לקנות במכונות האוטומטיות - Kanku Chikatoku Ticket. מצרף שוב לינק עם מידע עליו. אבל בגדול, העלות שלו היא כ-1000 ין לאדם, מהשדה לוקחים רכבת בשם Nankai אל העיר לתחנת Namba, שהיא תחנה מרכזית בעיר, ומשם תקחו או קו רכבת/הליכה רגלית אל עבר המלון שלכם. הדבר הבא שאנחנו עושים הוא קניה של כרטיס ICOCA, גם במכונות, כמו כרטיס רב קו בארץ, ניתן להטעין בו סכום כסף ולהיכנס ולצאת מרכבות/אוטובוסים מבלי לקנות כרטיס לפני (מה שבהחלט יכול לסרבל את כל העסק). בלינק הבא תוכלו לראות הרחבה על כרטיסים כאלו ביפן, אופן הרכישה, טעינה, הזדכות, ועוד היכן ניתן להשתמש בהם חוץ מתחב"צ. בשבילנו, הכרטיס הזה שימש אותנו לאורך כל הטיול, כן ניתן להשתמש בו בכל יפן אך להזדכות עליו (אם נשאר בו סכום מסוים), רק באזור בו הוא נקנה. משמע, אם קניתם את ה-ICOCA באזור קנסאי, ניתן להזדכות על הכסף שנותר בו רק שם, ולא נניח בטוקיו. באופן כללי, מאוד מומלץ שיהיה לכם כרטיס כזה קבוע, חוסך המון התברברויות, וזה פשוט נוח בצורה בלתי רגילה. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, ראיתי בלינק שצירפתי שכבר לא מוכרים את הכרטיס הזה ספציפית כי יש מחסור, אולי הדברים ישתנו ברגע שתגיעו, תהיו בטוחים שהאתר הזה מתעדכן באופן תדיר והמידע שם הכי נכון.
עולים על הרכבת במסלול שכתבתי לעיל, ובסופה של נסיעה נעימה מגיעים אל תחנת Namba ומשם קו נוסף של כמה דקות (הכל ידענו דרך גוגל מאפס) עד למלוננו - Miyako City Osaka Hommachi. להלן הלינק לעמוד של המלון בבוקינג. כמו שתוכלו לראות בגוגל או בעמוד בבוקינג, המלון הזה (4 כוכבים, כמו כל מלון שהיינו בטיול הזה) מקבל ביקורות מעולות. הוא ממוקם בצורה מעולה קרוב לתחנת רכבת, קרוב לאזור המרכזי Dotonbori (15-20 דקות הליכה). הצוות היו נהדרים ומסבירי פנים, יש חנות נוחות (קונביני, שעליהן הרחבתי בחלק של הטיפים בסוף הבלוג) במרחק הליכה של דקה-שתיים מהמלון, סופר נוח. והכי חשוב, החדר מרווח וגדול יחסית למה שחושבים על יפן (תמיד לקחנו חדר מעל 20 מ"ר, ממליץ), המיטה וחדר האמבטיה מפנקים ונוחים, המלון מעוצב בצורה חדישה ויפה, ובכלל כיף לחזור למלון וחדר כזה לאחר טיול יומי בחוץ. כבר אוכל לספיילר ולהגיד שאת אותו התיאור אני יכול לתת לכל המלונות ששהינו בהם ביפן. השיטה לקבל מלון שלא תתאכזבו ממנו, כזה שיהיה מפנק ואיכותי, פשוטה מאוד - חוכמת ההמונים. החוק שלנו, הציון של המלון לא יפחת מ-8.7 בבוקינג, 4.5 בטריפאדוויזר, ומעל ציון 4.3 בגוגל. אנחנו מגיעים למלון, מתארגנים ונחים קצת בחדר הנהדר, יוצאים לאכול א. ערב, ואין לנו כוח או רצון להמשיך לטייל היום כי מאוד עייפים מהמסע, אז ממשיכים ישירות למקלחת שכל כך חלמנו עליה אחרי מסע שכזה, ולמיטה נוחה לשינה ערבה. מספר תמונות של המלון לפני שאומרים לילה טוב, ואל דאגה, החל מסיכום היום של מחר, יותר טיולים, פחות מנהלות ועייפות.
יום 2 - אוסקה
בוקר טוב אוסקה! בוקר ראשון של יום טיול מלא ביפן, איזו התרגשות. מכיוון שנסענו לקראת סוף עונת פריחת הדובדבן, אנחנו רוצים להספיק לראות קצת ימי פריחה אחרונים ובוחרים לנסוע לאחד המקומות היותר מומלצים לראות את הסאקורה באוסקה, פארק מקומי ויחסית מרוחק, פשוט מקסים - Kema Sakuranomiya Park. משפט על עונת פריחת הדובדבן בסוף מרץ-תחילת אפריל או לחילופין השלכת בסוף נובמבר-דצמבר: נכון, זה בהחלט מרשים ויפה, אבל אל תתאמצו באופן מיוחד ותחליטו שחייבים לנסוע ליפן רק בתקופות האלה, החסרונות שהן יותר יקרות ויותר עמוסות, ובכלל, יפן תמיד תישאר יפן, עם טבע עדין, האנשים, האוכל, התרבות ועוד. תזכרו שאתם לא בהכרח נוסעים כדי לראות עצים פורחים או עלים נושרים, אלא את המדינה (זו לפחות דעתי האישית). אנחנו נסענו באפריל כי זה פשוט הסתדר לנו מצוין עם החופשות מהעבודה וכי הזמנתי את הטיסות והמלונות עוד לפני שיפן הודיעה שהיא נפתחת לתיירות ואז המחירים היו מצוינים. בחזרה לפארק, עם עצי הסאקורה שנמצאים בפריחה מרשימה לקראת סוף העונה, באנו ביום חול, מעט זוגות מקומיים שמתהלכים בין העצים, משפחות צעירות עם ילדים (כן יש גם ילדים ביפן, למרות משבר הילודה שאני סומך עליכם לקרוא עליו יותר, באמת מעניין!) ובעלי כלבים שמטיילים בנועם בפארק הפורח. המלצה קטנה לפני שתגיעו לפארק (או לכל פארק/יער/שמורה ביפן), היכנסו לפני לקונביני הכי קרוב, תזמינו איזה סנדוויץ' רך וטעים עם סלט ביצים, אוניגירי טרי, חטיף יפני מעניין ושתיה במחירים זולים, שבו על אחד הספסלים כפי שעשינו כאן, ותהנו להסתכל על העוברים ושבים ועל האווירה הנעימה והמרגיעה - חלומי. לנו יצא לשוחח שיחת חולין נעימה עם יפנית נחמדה שטיילה עם הכלב שלה בפארק. בהחלט מומלץ להגיע לכאן אם אתם מגיעים בעונה או לקראת סיום העונה, חוויה מקומית בהחלט. עוד עובדה מעניינת על פריחת עצי הסאקורה - היא לגמרי ברובה מלאכותית ולא טבעית כמו עדי השקדייה בהרי ירושלים למשל. מה הכוונה? מדובר במלאכת מחשבת של גינון אסתטי ומהונדס כך שכל העצים יפרחו יחד באותו הזמן, אז זכרו שלא מדובר ביופי "פראי" אלא בהנדוס של הטבע לכדי דיוק ואסתטיקה שמשתלבת נהדר עם תמונות פוטוגניות (וזה כל כך יפני).
מכאן, אנחנו ממשיכים אל אחד המונומנטים הכי מרשימים בעיר - טירת אוסקה. מדובר בטירה משוחזרת אמנם, והייתה בתקופתה, הטירה הגדולה ביותר ביפן, היא נבנתה בסוף המאה ה-16 והייתה אמורה להיות הטירה של יפן המאוחדת. השטחים והפארק שמסביב לטירה (מרשימים ונעימים לשיטוט), הם בחינם וניתן להגיע ללא דמי כניסה. התשלום היחידי הוא הכניסה לטירה עצמה ולתצפית הנחמדה שיש בקומה העליונה שלה. אני אמליץ כן לעמוד בתור ולהיכנס, מפני שבפנים יש מוזיאון קטן ונחמד על ההיסטוריה של הטירה (הרוב לא מונגש לתיירים לכן לא התעמקנו) ולמעלה כאמור, יש את התצפית הנהדרת לכל האזור שמסביב, לצריחים ולחפיר הסובב את הטירה, בהחלט מרשים לראות. באזור שסובב את הטירה יש אנשים והתרחשויות רבות ולדעתי מאוד נחמד להשקיע זמן ולהתרווח במקום.
אחה"צ המשכנו לכיוון רובע אומדה, אחד משני המרכזים של אוסקה, מדובר ברובע העסקים השוקק של העיר. אם לפני רגע היינו בטירה, שמסמלת את יפן ההיסטורית, הפיאודלית תחת שלטון השוגון, כאן אנחנו בהפך הגמור. הגענו לאזור שמסמל את יפן העדכנית, החדשנית, אימפריה כלכלית. גורדי שחקים, חנויות כלבו ענקיות תת קרקעיות, מסעדות ותחנת רכבת אדירה בגודלה (עוד ניתקל בה מחר) ועוד ועוד נשים וגברים ממהרים לדרכם. לא פעם תגיעו למקומות הומי אדם, עסקים ובניינים כמו אומדה (בעיקר כשתגיעו לטוקיו) ותשאלו את עצמכם - איך הם עושים את זה? הכל מסודר, הכל נקי, הכל מתקתק כמו שעון יפני ולא שוויצרי, פשוט להתקנא ולהידהם (מכירים מדינת "עולם ראשון" שיש בה רק 9 מיליון תושבים ואין בה מערכת תחב"צ עובדת?). מכיוון שאנחנו פחות אנשי קניות (וגם לא באנו לעשות יותר מדי עסקים), אנחנו מגיעים למרכז שנקרא HEP, שהוא אכן מרכז קניות, אבל בקומה העליונה פועל בו גלגל ענק שקוף שממנו ניתן לראות מראות נהדרים של העיר, ממש כדאי וכיף. יש עוד מגדל תצפית קרוב אליו, אבל הוא יקר יותר והבנתי שיש לו חלופות מעניינות יותר שבהמשך ניגע גם בהן. בכל אופן, הגלגל הענק עולה 600 ין לאדם וזו בהחלט חוויה נחמדה. אח"כ אנחנו רוצים לנסות את עוגת הגבינה המפורסמת של אוסקה, שבטוח שמעתם עליה אם חיפשתם אפילו חיפוש שטחי ומהיר על אוסקה ומה יש לאכול בה. הרשת נקראת Rikuro-ojisan no mise ויש לדעתי 3 סניפים בכל העיר, הפחות עמוס שבהם נמצא כאן באומדה ולכן בחרנו לנסות אותה פה. אז התור באמת לא היה כל כך נורא (ככה זה שיעילים) ואחרי שחיפשנו איפה לשבת ולאכול (כי לא נהוג לעמוד/ללכת ולאכול ברחוב), טעמנו, והיא בהחלט מיוחדת ושונה מעוגת גבינה בנאלית אחרת, אבל בואו - לא נפלנו מהרגליים, אבל יש דברים שחשוב לסמן עליהם צ'ק. ניתן לקנות עוגה שלמה בלבד והיא בהחלט מספיקה לכמה אנשים לדעתנו, שווה להביא איתכם סכו"ם כי לא מקבלים עם העוגה כזה, ואתם לא רוצים להיראות בציבור אוכלים עוגה כמו ברברים מערביים עם הידיים נכון? סיפור קטן שקרה לנו... לכן אני פה להתריע מראש.
אחרי שטיילנו קצת באומדה ובחנות של פוקימון (אנחנו בני 30 מותר לנו זו הילדות שלנו), הגענו לאכול ברשת סושי על מסוע בשם KURA SUSHI. ומה אני אגיד לכם? התאהבנו אהבה ממבט ראשון. הכל טעים, הכל זול, מהיר, אינטרקטיבי עם הטאבלט. אחרי כל 5 צלחות שתחזירו תקבלו הזדמנות לזכות בפרס (כיף לגמרי גם למבוגרים). רשת סושי שהיא חלום מבחינתנו, הלכנו אליה אח"כ עוד המון פעמים בכל יפן ואף פעם לא התאכזבנו. וכשאני אומר זול, אאני מתכוון - ממש זול. ארוחה ממוצעת שם עלתה לנו כזוג, כ-50-60 שקלים. כן, ותאמינו לי שאכלנו הרבה, ואלמוג רצתה להגיע לכמה שיותר 5 צלחות כדי לנסות לזכות בפרס הקטן. התנערו מהמחשבה שיפן יקרה, היא אולי הייתה בעבר, אבל היא לא יעד יקר. נכון לכתיבת שורות אלו (לקראת קיץ 2023), הין עוד נחשב חלש לשקל.
יום 3 - אוסקה
קמנו בבוקר (ובנוהל שעומד להשתרש חזק בשבועות הקרובים), הלכנו לאכול ארוחת בוקר בקונביני (חנות נוחות) הקרובה למלון שלנו. והיום, אנחנו נוסעים לטייל קצת בטבע במקום שנקרא Minoh Park. אם נתקלתם ביום יפה מבחינת מזג אוויר ובא לכם לנשום אוויר טבע צלול ולהתרחק מעט מהאורבניות (למרות שהיא שקטה ונעימה ביפן) - מדובר בחצי יום טיול שלגמרי שווה את המאמץ (הקטן) שלכם. מסלול ההליכה מתחיל ב-Hankyu Minoo Station, חצי שעת נסיעה בתחב"צ מאזור אומדה. אכתוב זאת גם בטיפים בסוף הבלוג אבל ניווט עם גוגל מאפס עובד בסדר גמור ביפן והוא לגמרי אחד החברים הכי טובים שלכם בטיול כזה. תחנת אומדה היא תחנה ענקית, מלאה בקניונים, מלון, עשרות אלפי אנשים. כאוס שהוא בעצם כאוס מסודר, ולכן זה אחד המקומות שגוגל מאפס לא הצליח לעזור לנו באופן מלא ונעזרנו באחד האנשים כדי להבין איך להגיע לתחנה. אז מאותה התחנה מתחיל מסלול הליכה עד ל-Minoo Waterfall. המסלול לוקח כשעה וחצי הלוך חזור (קצר וקל יחסית). באמצע ההליכה מגיעים למקדש יפה שבדרך - Ryuanji. אחרי שמגיעים למפלים, אפשר ללכת עוד 40 דקות ולהגיע עד מקדש יפה נוסף בשם Katsuo-ji (אנחנו בחרנו שלא, מקדשים יהיו לנו בקיוטו לרוב). המסלול מקסים, קל מאוד ועובר בטבע ירוק ונהדר שכנראה יפהפה בכל עונות השנה. לא אגיד לכם שמדובר במסלול מדהים ביופיו כמו באלפים האוסטריים אבל הוא בהחלט הפוגה נעימה, מעניינת ושונה מהאורבניות היפנית. נחמד להגיע ולראות את המקומיים מטיילים עם המשפחות, היער שקט וקסום, ובכלל, ההגעה לעיירה הקטנה הזאת במרחק נסיעה קצרה מאוסקה, מומלצת בהחלט. טיפ קטן וממש נחמד ממני - בתחילת המסלול או כשאתה חוזרים חזרה, יש מלון שממש קשה לפספס - Ooedo-Onsen-Monogatari Minoh Kanko - עלו במעלית השקופה שלו עד למעלה ומשם ניתן לראות את כל Minoo ובכלל עד אוסקה, תצפית ממש נהדרת (זכרו, אתם לא אורחי המלון, היו שקטים, תנו זכות קדימה לאורחים אם יש, עלו למעלה להתבוננות קצרה וחזרו מהר).
אז אנחנו חוזרים לעיר, ונוסעים לכיוון מגדל Abeno Harukas. מדובר במגדל הכי גבוה באוסקה ובכלל בין הגבוהים ביפן. בקומה ה-60 תוכלו לעלות לתצפית פנורמית יפה ממש על העיר של 360 מעלות (יש גם בית קפה נחמד עם הנוף המרשים) - 1500 ין לאדם, מומלץ. ולקראת ערב טיילנו באזור הכי מרכזי, שוקק ועמוס של אוסקה - Dotonbori. אם אתם רוצים לחוות בסיס קטן של עיר יפנית אמיתית עם שלטי הניאון, המסעדות, האנשים והמוזיקה לפני שתטוסו לטוקיו - זו התחלה מצוינת. את היום סיימנו בארוחת במסעדה הודית (אחת מיני רבות בטיול הזה) שלא הייתה כל כך מוצלחת כדי להמליץ עליה, אבל יש מסעדות הודיות נוספות שהלכנו אליהן ונמליץ בהמשך (האוכל הטוב בעולם לטעמנו). להלן תמונות לפני סיכום היום הבא.
יום 4 - אוסקה
את היום האחרון שלנו באוסקה לפני היעד הבא אנחנו מתחילים ב-Sumiyoshi Taisha. מקדש שינטו, אחד המקדשים הכי עתיקים בכל יפן כולה שנוסד במאה ה-3 לספירה. הרגשנו בו אווירה מקומית ושקטה, מיעוט של תיירים (כנראה שכולם מתרכזים במקדשים היותר פופולאריים בקיוטו). ייחודו הוא בארכיטקטורה יפנית שלא הושפעה עוד ממקדשים מאוחרים בודהיסטיים שנבנו בהשראת מקדשים סינים, נוכל לראות זאת מפני שהגגות ישרים ולא מעוקלים כפי שנבנו במאות מאוחרות יותר. מקדשים מסוג sumiyoshi מעגנים את הסגידה הקאמי, אלי השינטו, והם נמצאים בד"כ סמוך לנמלים ליד הים כדי להגן על מלחים, דייגים וסוחרים. אנשים העוסקים בדיג, בספנות ובתעשיות ימיות אחרות עדיין מגיעים להתפלל במקדש הזה להפלגות בטוחות. המקדש מציע הגנה רוחנית לנמל אוסקה, שהיה שער הכניסה הראשי לבירות ההיסטוריות של יפן ולשאר חלקי המדינה עד סוף המאה ה-19. אני ממש ממליץ, לפני או אחרי שאתם מבקרים במקדש, מהכניסה הנגדית בתחנת הרכבת לזו שמובילה למקדש עצמו, יש פארק מקסים לשיטוט, לא מוכר בכלל לתיירים ומקומי לגמרי בשם Sumiyoshi Park (גוגל מאפס). שוב, מי שרוצה לחוות אווירה מקומית אמיתית כמו בפארק הראשון שהזכרתי באוסקה, שווה להגיע לכאן ולהסתובב (הפארק קטן). גם כי מאוד נחמד וגם כי הוא נמצא ממש קרוב למקדש שבין כה וכה אולי תרצו לבקר בו.
לאחר אזור המקדש, אנחנו ממשיכים לארוחת צהריים ואז לטייל באזור שנקרא Shinsekai. שכונה ותיקה הממוקמת סמוך למרכז העיר אוסקה. במרכז השכונה ניתן לראות את מגדל Tsutenkaku. כתוצאה משיפוץ מינימלי לאחר מלחמת העולם השנייה, האזור הפך לאחד העניים ביפן. ניתן למצוא כאן סצנה של מסעדות, חנויות בגדים זולות, בתי קולנוע, מכוני פאצ'ינקו. בנוסף ביקרנו בשוק האוכל המפורסם ביותר בעיר, בשם Kuromon Ichiba Market. נחמד לשוטט בו ואפילו לאכול למרות שהמחירים קצת יותר תיירותיים, הוא לדעתנו גם יותר מוצלח מבחינת מרחב ומגוון מהמקביל הדומה שלנו בקיוטו (נישיקי מרקט), שהוא גם הרבה יותר תיירותי. אנחנו לוקחים גם סיור חינמי עם מדריך (שהיה קצת פחות מוצלח לטעמנו ולכן לא אכתוב ואמליץ עליו), מה שכן, אם אתם רוצים מן רקע כללי ויחסית שטחי על אוסקה ובעיקר דיבור על אוכל, הוא דווקא יכול להתאים ולא תהיה לכם בעיה למצוא מידע עליו בגוגל אם תקלידו סיור חינם אוסקה. אנחנו חיפשנו משהו קצת פחות קליל ויותר לעומק, מצאנו את זה בסיורים עתידיים שעשינו ביפן ואכתוב עליהם בהמשך כמובן. אז כאן מגיעים לקיצם כמעט 4 ימים שהיינו באוסקה, וזו לגמרי עיר נהדרת להתחיל איתה טיול ביפן. היא לא "מטורפת" מדי כמו טוקיו, היא לא שלווה ושקטה כמו הירושימה והיא גם לא טיול טבע, אבל היא יפן האמיתית והיא עיר שכיף לטייל ונוח לטייל בה.
יום 5 - הירושימה
היום הנסיעה הראשונה שלנו ברכבת הקליע - השינקנסן, לכיוון הירושימה. את המקומות הזמנו תמיד כיום-יומיים מראש כי אנחנו אוהבים לתכנן מספיק זמן טרם הנסיעה אבל אם אתם יותר ספונטניים, לדעתי לא אמורה להיות בעיה של מקום. אבל אם אתם כבר נמצאים בתחנה גדולה של JR, ויש לכם תכנון יומי של הטיול, אז למה לא? זה נוח ופשוט ונותני השירות דוברים אנגלית מצוינת. אני חושב שניתן להזמין מקומות לשינקנסן רק בתחנות כאלו ואין דרך לעשות זאת אונליין (אם אני טועה מוזמנים לכתוב לי). זוכרים את הפאס המקומי שקנינו מהמערכה הראשונה? אז כאן הוא מפציע שוב ואנחנו מתקפים אותו בנסיעה להירושימה עם השינקנסן (מזכיר שהוא חסך לנו המון כסף אבל אתם לגמרי צריכים לחשב אם זה משתלם לכם פרטנית). אנחנו הגענו לתחנת הרכבת כשעה לפני שעת יציאת הרכבת שלנו. אפשר לגמרי אפילו פחות, אבל למה לכם להיות בלחץ? הזמן שלפני הנסיעה בשינקנסן, מרגיש כאילו אתם לפני טיסה לחו"ל. מסתובבים עם הטרולי או עם תיקי הגב (ממש מקווה שלא לקחתם מזוודות גדולות ואם כן, שילחתם אותן בשירות המשלוחים היפני המעולה שהרחבתי עליו בחלק של הטיפים בסוף הבלוג), עוברים בין החנויות המסודרות עם מגוון עצום של אוכל ומארזי מתנות מושקעים - תענוג וחווית טרום נסיעה נהדרת. אנחנו מגיעים אל הרציף כמה דקות לפני שעת הרכבת שלנו, כדי לצפות בפלא התחבורתי שנקרא שינקנסן בפעם הראשונה - מערך עצום של רכבות קליע שעוברות את כל יפן, במהירות עצומה (בעתיד יהיו מהירות עוד יותר, כבר יש את הטכנולוגיה ובהמשך ביקרנו במוזיאון שמסביר על כך), סדר מופתי, יציאה מדויקת בזמנים, שקט מחמם את הלב בקרונות (תקף אגב לכל הרכבות ביפן) - פשוט כיף. ממליץ לקנות ארוחה טרם הנסיעה, לפתוח אותה בקרון ולאכול בהנאה - תמיד מופלא בעינינו שהמחירים בכל מקום תמיד ממוצעים, הגיוניים, זולים והוגנים. גם ברציפי השינקנסן, גם בחנויות מתוירות, אפילו בשדה התעופה, פשוט מדהים. מבינים למה קל להתאהב ביפן? תחושת בטחון ממכרת שבה אף אחד, אף פעם, לא מנסה "לדפוק" אותך כי אתה תייר זר שאין לו מושג, אני כותב את המילים האלו ונזכר כמה החיים בישראל יכולים להיות לפעמים מתישים, כל דבר הוא התמקחות, כל דבר מלווה בפחד שעובדים עליך, לא פשוטה החזרה ארצה :)
אנחנו מגיעים אל המלון שלנו בהירושימה ל-3 הלילות הבאים - The KNOT Hiroshima - להלן הלינק לדף של המלון בבוקינג. הירושימה עיר קטנה (יחסית) מבחינת מרחקים של נקודות עניין בה, המיקום של המלון הזה מצוין, וגם כמה דקות הליכה בודדות ממוזיאון השלום המפורסם בעיר (רואים את המוזיאון והרחבה שלו מהרופ טופ המקסים של המלון). מרחק הליכה מהאתרים המרכזיים בעיר וקרבה לקווי חשמלית רבים שיקחו אתכם לכל מקום. בקומה הכי עליונה של המלון, נמצאת הקבלה וגם הרופ טופ שהזכרתי עם נופים נהדרים של העיר ושל ההרים הנמוכים שסובבים אותה. בצ'ק אין מקבלים מן אסימונים כאלו שתוכלו לקנות איתם שתיה ומזטים מעניינים ולהנות מהנוף הנשקף מהקומה - גימיק חמוד לחלוטין, אהבנו. החיסרון הוא הגודל של החדרים, התכנון של החדר יכל היה להיות טוב יותר ואפילו שהיינו רק זוג עם שני טרולי בלבד ללא מזוודות, הרגשנו מעט דוחק. על השירות כמובן אין מה להוסיף - אנחנו ביפן, המלון ברמה מצוינת, כמובן שהשירות לעילא. אני ממליץ לישון כאן, אל תביאו מזוודות (טיפ כללי על יפן), תהיו מוכנים ליותר אינטימיות צפופה בחדר ויהיה בסדר גמור. היצע המלונות בהירושימה לא מרשים ורחב כמו באוסקה/טוקיו/קיוטו ולכן לדעתי זו בחירה נפלאה. אחרי שמתמקמים בחדר, יוצאים קצת לטייל באזור הקרוב, הלכנו עד לפארק מקסים שנקרא Hijiyama Park ומשם חזרנו לארוחת ערב במסעדה הודית מצוינת בשם NAMASTE HIROSHIMA. שימו לב שיש כמה מסעדות שנקראות בשם המאוד לא מקורי הזה, לכן מוסיף לינק לגוגל מאפס אם יעניין אתכם - וכדאי לכם מאוד! מדובר ביום שהוא בעיקר נסיעה ברכבת, הגעה והתאוששות, ושיטוט ללא מטרה מיוחדת מדי (בטיול ארוך צריך גם כאלו), אבל כבר ביום הזה אנחנו מבינים שהירושימה מיוחדת מאוד, שקטה יותר, נעימה, מרגישה יותר מקומית, מיעוט תיירים, מאוד מאוד רגוע - אנחנו אוהבים.
יום 6 - הירושימה
אז את היום הראשון המלא שלנו בהירושימה אנחנו פותחים כנראה במקום המפורסם ביותר בעיר - מוזיאון ופארק השלום. אם אתם בהירושימה, בין אם בטיול יומי קצר (לא ממליץ) או שהשקעתם בה 2-3 לילות (בהחלט ממליץ) - אין ספק שזהו מקום חובה המרכזי שאליו תגיעו. טיפ קטן אך יעיל - תתחילו את היום שלכם שם, אפילו בפתיחה. כשאנחנו הגענו בסביבות 09:00 בבוקר, לא היה תור בכלל והעומס בתוך המוזיאון היה סביר. כשיצאנו אחרי שעתיים בערך, הגיעו כבר האוטובוסים של הטיולים המאורגנים למינהם ונהיה הרבה יותר עמוס. כל המתחם הוא בעצם פארק גדול של למעלה מ-120,000 מ"ר. העצים, המדשאות ושבילי ההליכה שלו פשוט מקסימים ונעימים. אנחנו בחרנו להתיישב על אחד הספסלים שבפארק לאחר הסיור במוזיאון, לקרוא קצת יותר בפרקי ההעשרה שהכנתי, לראות סרטון ביו טיוב בעברית על הפצצה שהוטלה על הירושימה, ובכלל לחשוב ולשוחח בינינו על החוויה במוזיאון. לפני הפצצה, אזור זה שהוא כיום פארק השלום היה הלב הפוליטי והמסחרי של העיר. מסיבה זו הוא נבחר כמטרה של האמריקאים. ארבע שנים מיום הטלת הפצצה, הוחלט שהאזור לא יפונה מחדש אלא יוקדש למתקני זיכרון לשלום. המוזיאון מאוד אינפורמטיבי אך לא מתיש בכלל. אנחנו חובבי מוזיאונים אבל אני בטוח שגם אלו שפחות מתחברים, בשילוב עם העובדה שמדובר בביקור חובה, יצליחו להפיק למידה ועניין במקום. שמעתי המון משפטים והשוואות בסגנון "היד ושם של היפנים" - אני מאוד לא מתחבר להשוואות האלו גם כי הן לא נכונות מבחינה היסטורית וגם כי באמת אין קשר. הגיעו ותחוו בעצמכם, מאומה שחוותה את התקיפה האלימה ביותר במלחמה היסטורית, מיפן שממש לא הזכירה את תרבות ה-"קאווי" של היום מבחינת אכזריותה לעמים אחרים שכבשה - לצמיחה מאפר של יפן כיום, גם צמיחה מההרס והחורבן שהטילו עליה, גם צמיחה כלכלית מטורפת וגם צמיחה לאומה פציפיסטית שוחרת שלום - תהליכים מרתקים.
המוזיאון מנציח את הירושימה שלפני הפצצה, החיים והאנשים בה, ולאחר מכן את היום שהנורא מכל קרה, העדויות, הזוועות ותוצאותיה של מלחמה אכזרית וחסרת גבולות. כשתסיימו את הסיור במוזיאון, תגיעו אל המרחב האחרון, שם יש דגש על התקווה והמבט לעתיד, לאן היפנים מסתכלים? לא לנקמה ולכעס, אלא לרצון לשנות ולהפסקת סבב הדמים לעד. מתוך הגרוע מכל הם מכוונים לתקווה ולעתיד אחר. צאו מתוך המוזיאון, הסתובבו בפארק כפי שכתבתי ותגיעו גם אל לאנדרטה Children's Peace Monument היא פסל ברונזה המוקדש לזכרה של הילדה סדקו ססקי ושל אלפי הילדים הנוספים שמתו כתוצאה מהטלת פצצת האטום על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945. באנדרטה מונצחת דמותה של ססקי, ילדה יפנית ילידת הירושימה, שבעקבות נזקי הקרינה הרדיואקטיבית שספגה בעת הטלת פצצת האטום על עירה, חלתה בלוקמיה, ונפטרה מהמחלה מעט לפני יום הולדתה ה-13. מאוד ממליץ לקרוא יותר על הסיפור של ססקי במוזיאון עצמו או במקור אחר. מהמוזיאון אפשר ללכת למונומנט מפורסם אחר, בניין הכיפה, מדובר למעשה בשריד היחיד שנותר לאחר הפצצה. המבנה שימש לקידום תעשיות והיה גם מבנה משטרתי.
אנחנו חוזרים בהליכה קצרה אל המלון שלנו להפסקת צהריים בקומה העליונה והנוף הנפלא שנשקף ממנה. זוכרים שכתבתי שהמלון מספק מן אסימונים כאלו ואפשר לקנות איתם מנות קטנות וטעימות? אז אנחנו בהחלט מנצלים אותם לפני שממשיכים אל היעד הבא. והמקום הבא הוא Shukkeien Garden, גן זן יפני טיפוסי פשוט מקסים. בד"כ הייתי כותב ריאה ירוקה באמצע העיר הגדולה, אבל הירושימה מרגישה נעימה ומרגיעה למרות עירוניותה ויש בה קסם שכובש. אנחנו משוטטים בגן היפהפה ולקראת הסוף עוצרים בבית תה קטן ונחמד ואוכלים דאנגו (ממתק מקומי יפני). משם אנחנו ממשיכים אל טירת הירושימה, הצנועה יותר ממקבילתה באוסקה אך לא פחות מקסימה. טירת הירושימה, שנבנתה בשנת 1589 על ידי האדון הפיאודלי החזק מורי טרמוטו, הייתה מושב כוח חשוב במערב יפן. בעוד שהיא ניצלה מההריסה שפגשו טירות רבות אחרות בתקופת מייג'י, כמו שאר חלקי העיר, טירת הירושימה נהרסה בפצצת האטום בשנת 1945 וכעת היא משוחזרת. בתוך הטירה ניתן למצוא מוזיאון נחמד על ההיסטוריה של העיר ושל הטירה והקומה העליונה מציעה תצפית מרשימה על העיר (לא היינו מעלה).
יום 7 - הירושימה (טיול יום למיאג'ימה)
ביומיים - שלושה בהירושימה, אתם ככל הנראה תצאו לטיול יום במיאג'ימה. הדרך להגיע לשם עוברת (שוב) עם הפאס של kansai שקנינו באוסקה (זוכרים? תקף ל-5 ימים רצופים). איך עושים זאת? לוקחים אוטובוס/חשמלית (מה שגוגל מאפס יגיד לכם) לתחנת המעבורות שמרוחקת ממרכז העיר בשם Miyajimaguchi Station. ומשם אתם לוקחים את המעבורת של חברת JR כך שהפאס יהיה כלול במחיר (מחיר רגיל 1200 ין לאדם הלוך ושוב) עד לאי עצמו. בסך הכל הנסיעה אורכת עד לתחנת המעבורות ממרכז העיר כ-45 דקות ואז עוד 10 דקות שיט לאי עצמו. מגיעים לאי מיאג'ימה, שלמרות שנראה שהוא מאוד מתויר ועמוס, ניתן לראות בקלות את הקסם שלו ואת פינות החמד החבויות יותר (חשוב כמובן להגיע במזג אוויר נטול גשם). בעוד שמו הרשמי של האי הוא איטסוקושימה, האי מכונה בדרך כלל מיאג'ימה, ביפנית "אי מקדש". הסיבה לכך היא שהאי קשור באופן הדוק כל כך למקדש הצף שלו, מקדש איטסוקושימה. כמו שער הטורי הצף שלו (ע"פ גאות ושפל), גם הבניינים הראשיים של המקדש בנויים על פני המים. קראתי שהסיבה לכך היא האופן שבו המלחים או הסוחרים שהגיעו לאי היו צריכים "להיטהר" טרם הדריכה או הכניסה למקדש השינטו ועל כן היו צריכים לעבור לעיתים עם סירותיהם דרך השער "הצף". אז השער הצף במיאג'ימה הוא בין המונמנטים הכי מפורסמים ביפן כולה, ואם אתם רוצים לראותו גם בגאות וגם בשפל, מאוד ממליץ להגיע בבוקר (לא חייב מוקדם מדי) ולטייל באי כולל הייקינג (תיאור בהמשך), וכך לקראת אחה"צ להגיע ולראות את השער במצב אחר (ממש מרשים). יש באי גם איילי בר שהתרגלו לאנשים (הבנתי שהזן הספציפי ביפן הוא אייל סיקה). ביום הצבאים מסתובבים באותם אתרים כמו התיירים, ובערב הם ישנים בשבילי ההליכה, תוכלו לראות אותם גם בנארה שליד קיוטו בהמשך הטיול שלנו אבל זו תמיד חוויה נחמדה.
ממש ליד המקדש ובכלל בכל האזור של האוכל והקניות (שוב, משום מה ביפן זה אף פעם לא הרגיש לנו תיירותי ומציק ומשדל מדי, אלא תמיד נעים) - תוכלו להתנסות בקינוח המקומי של האי שנקרא Momiji manjū ובמיוחד בחנות מעולה בשם Iwamura Momijiya. הקינוח הוא בעצם סוג של עוגיית אורז בצורת עלה מייפל, נימוחה עם מרקם נהדר. והיא בד"כ ממולאת במשחה של שעועית אדומה מתוקה, תנסו ולא תתאכזבו, מאוד טעים, אלגנטי, לא מתוק מדי ולא גס מדי, פשוט ומינימלי (כמו המון דברים ביפן) - נהדר.
לאחר מכן אנחנו בוחרים לעלות להר Misen שנמצא על האי דרך רכבל Miyajima Ropeway. למעשה, לאחר ההגעה לתחנה הראשונה יש רכבל נוסף עד לתחנה העליונה ביותר על ההר ומשם אפשר לבחור לרדת בחזרה עם הרכבל או לרדת במספר מסלולי הליכה. אנחנו בחרנו את מסלול ההליכה שבתחילתו ניתן לראות את מקדש Daisho-in. בגובה 500 מטר מעל פני הים, הר misen הוא הפסגה הגבוהה ביותר במיאג'ימה. בימים בהירים, הוא מציע נופים מרהיבים של הים הפנימי של סטו ועד לעיר הירושימה - מרהיב ביותר ומומלץ מאוד. כבר במעלה ההר ולאחר שתתחילו את המסלול, תוכלו לראות פחות אנשים, ויותר נופים באמת מרשימים של האזור כולו. המסלול עצמו לוקח כשעה וחצי-שעתיים עד ההגעה חזרה למטה ולדעתי הוא דורש כושר בסיסי פלוס (הירידה יכולה להיות קצת קשה למי שאינו רגיל בהליכה ממושכת ואולי גם לשרירים תפוסים). אבל שווה את המאמץ הבינוני שצריך להשקיע - עוברים בין החורש הטבעי של האי, מגיעים אל מקדש מקסים ולכמה רגעים אפשר להתמסר אל הטבע היפני. כשחזרנו למטה, כפי שכתבתי מקודם, השער והמקדש "הצפים" כבר אינם צפים אלא נמצאים במצב שפל לחלוטין - מדהים לראות את השינוי בכמה שעות.
אנחנו חוזרים בחזרה במעבורת להירושימה, ללילה האחרון שלנו שם. אנחנו בוחרים לאכול א. ערב במסעדה שנקראת Nagataya. ההתמחות שלהם הוא המאכל היפני אוקונומיאקי (ויש גם אופציות צמחוניות במיוחד בשבילנו). אוקונומיאקי הוא חביתית יפנית מתובלת. המאכל מקובל ברחבי יפן ונפוץ בעיקר באזורי קנסאי והירושימה. התוספות, והבלילה נוטות להשתנות בהתאם לאזור בו הוא מוגש. החוויה נהדרת כשהאוכל מגיע אל מרכז השולחן שהוא כמו פלטה מחוממת והטעם פשוט משגע, ממש אהבנו ומאוד ממליץ להגיע (עדיף כמה שיותר מוקדם כי המקום די מבוקש ויש תור).
מה חשבנו על הירושימה? קצת רשמים לפני שעוזבים ליעד הבא. מבחינתנו, בכל יפן לא הרגשנו תיירים, הרגשנו שאנחנו מצליחים להיטמע בתוך המרקם של החיים במן שלווה מרגיעה וממכרת - אולי זה יכול להישמע כמו מילים מפוצצות אבל באמת שרק מי שנמצא שם יכול לחוות את זה. בהירושימה, הרגשנו שזה חזק יותר מכל מקום. העיר קטנה יותר, פחות עמוסה, פחות מתוירת, מרגישים את "המקומיות" שבה, את השקט והשלווה, מן הרמוניה של עירוניות, טבע, אנשים ואוכל שמונגשים לתושבים ולתיירים באופן מושלם. חשבנו הרבה על ההיסטוריה של העיר, על היותה אחד משני מוקדים היסטוריים עם פצע מדמם במלחמה מטורפת, חשבנו על איך בונים וממשיכים הלאה מאותה נקודה ושעכשיו אין כל זכר לתוקפנות או להרס בעיר עצמה וביפן בכלל. הירושימה הייתה ללא ספק ההפתעה של הטיול הזה, באנו עם מעט ציפיות, כמן יעד שהוספנו משום "שהתחבר" לנו להוסיף אותו לטיול של שלושה שבועות, ויצאנו משם מאוהבים. המון אנשים יחזרו ויגידו לכם שאין צורך, היא רחוקה מדי, רק מוזיאון השלום מעניין וכו'. אל תקשיבו. אם יש לכם 3 שבועות בממוצע, אל תוותרו על הירושימה ואני מקווה שהיא תוכל להפתיע ולהקסים גם אתכם.
יום 8 - קיוטו
היום אנחנו עוזבים את הירושימה הנפלאה ונוסעים לעבר קיוטו. שוב ניתן להשתמש בפאס שקנינו באוסקה (אכתוב את שמו שוב - Kansai-Hiroshima Area Pass) אך שימו לב: ניתן להפעיל אותו דרך שינקנסן עד לאוסקה ומשם להמשך ברכבת רגילה/אוטובוס (מה שהגוגל מאפס יגיד לכם שהכי נכון). מצטיידים באוניגירי וחטיפים לנסיעה הנעימה (מי ידע שאפשר ממש להמתין בקוצר רוח לנסיעת רכבת) ואחרי החלפה לרכבת רגילה בתחנת אוסקה, מגיעים ליעד המיוחל - קיוטו. אנחנו מגיעים אל המלון שלנו ל-5 לילות הקרובים, Solaria Nishitetsu Hotel Kyoto Premier, להלן הלינק של המלון באתר בוקינג. העיר קיוטו גדולה, לא גדולה כמו טוקיו אבל מאוד גדולה. לכן אין באמת מרכז ספציפי ש"חובה" לישון בו, אבל המיקום של המלון הזה מצוין, קרוב לתחנת sanjo שהיא מרכזית, מרחק הליכה ממוקדי עניין במרכז קיוטו. בנוסף הוא ממוקם ליד הנהר שחוצה את העיר, פסטורלי ומקסים. הנוף מהחדר שלנו היה נעים, ירוק, צופה להרים הסובבים את העיר. החדר עצמו מפנק מאוד, גדול ורחב, המיטה נוחה והמקלחת כיפית. השירות בקבלה יוצא דופן ולחלוטין הייתי ממליץ להתארח כאן. למעוניינים, יש גם אונסן פרטי לאורחי המלון, מפנק כבר אמרנו? אנחנו מגיעים מעט לפני שעת הצ'ק אין, ולכן משאירים את הטרולי שלנו בקבלה ומיד הולכים לתור מעט את העיר. אנחנו מגיעים אל פארק עצום בגודלו בשם Kyoto Gyoen National Garden - בתוך הגנים נמצא הארמון הקיסרי של קיוטו - שם המשפחה הקיסרית שכנה טרם המעבר לבירה החדשה טוקיו (עד 1868). להבנתי, פחות מעניין להיכנס לסיור מודרך בארמון עצמו וכדאי יותר בטירת ניג'ו שבה נבקר ביום אחר, לכן אנחנו מסתפקים בסיבוב נעים בגנים עצמם עד שנחזור להתמקם במלון ולבצע צ'ק אין.
אחרי שנחים מעט בחדר המעולה שלנו, יוצאים לאכול ארוחת ערב מוקדמת יחסית כדי להספיק להגיע (לא רעבים) לסיור ערב החינמי של החברה הבאה. הסיור אורך כשעתיים והמדריכה הייתה מקסימה, נמרצת, מלאת ידע ורצון להנגיש אותו. אני מאוד ממליץ לקחת סיור מודרך בקיוטו, ואם אפשר בימים הראשונים שלכם בעיר. בקיוטו יש המון היסטוריה מעניינת, החל מהמאבק/שיתוף פעולה בין השוגון לקיסרות ועד לתרבות הגייקו/מייקו (בשם המוכר יותר - גיישות). מה היה תפקידן ההיסטורי, האם התפקיד עוד מתקיים כיום ובאיזה באופן ועוד סיפורים מעניינים. הסיור שלנו היה קצר וממצה אבל אני חייב להגיד שהיסטוריה נוספת והעמקה רצינית יותר נעשתה עצמאית, בשיעורי בית שעשיתי טרם הטיול ובחומרים ששמחנו לקרוא בעיר עצמה. מי שרוצה רקע קצר, ממצה, לא "חופר" מדי, ימצא את הסיור החינמי הזה כמצוין. מה גם שהוא עובר בחלק מהמקומות החשובים והקדושים בעיר עם הסברים על דת השינטו/בודהיזם וכו'. ובכלל, צאו לסייר בקיוטו בערב/לילה. יש מיעוט של תיירים, היא קסומה אפילו עוד יותר מאור היום, ויש תחושה נהדרת של שלווה ושקט. זו גם הייתה הפעם הראשונה בעצם שחווינו יפן יותר מסורתית, בניה נמוכה, ישנה יותר, פחות גורדי שחקים, תוכלו להרגיש את ההבדל במיוחד אם תגיעו אחרי טוקיו. ואם יתמזל מזלכם, תוכלו גם לצפות בגיישות בדרכן לפגישה (זכרו לא לצלם אותן, לא להפריע, לא להצביע, לא לדבר עמן) - אנחנו ראינו כמה, והיה מיוחד.
יום 9 - קיוטו (טיול יום לנארה ומקדש פושימי אינארי)
היום אנחנו נוסעים לעיר נארה (כשעה פלוס מינוס בתחב"צ מקיוטו) - שימו לב שניתן לעשות את הטיול היומי הזה לנארה גם מאוסקה אם מתאים לכם יותר. הנסיעה היא ברכבת ואמורה לעלות 1500-1700 ין לאדם (המחיר לנסיעת הלוך חזור). עד סוף המאה ה-8 לספירה הייתה נארה בירתה של יפן ולכן חשיבותה ההיסטורית ליפן כולה. את האיילים אגב (בדיוק כפי שראינו במיאג'ימה) תוכלו לראות שם מסתובבים בחופשיות באלפיהם! האגדה מספרת שהם הגיעו מהאלים בכדי להגן על התושבים ועל המדינה ולכן המעמד שלהם חשוב. כבר ביציאה מתחנת הרכבת, כשתלכו לעבר פארק נארה ושאר המקומות שיש לראות בנארה, תוכלו לראות אותם מסתובבים בין אלפי המבקרים, מבקשים (או יותר נכון דורשים) את האוכל שנמצא אצלם. שימו לב שתמיד תוכלו "לסטות" מנתיב התיירים הקלאסי והמרכזי, הם נמצאים בכל מקום האמינו לי. אם תרצו תמונה או אינטראקציה אינטימית ושקטה יותר, זה הפתרון. אנחנו נכנסים אל המקדש המרכזי בנארה Todaiji Temple. מקדש עץ בודהיסטי עצום בגודלו. אחד המקדשים המפורסמים והמשמעותיים ביותר של יפן ונקודת ציון פופולארית ביותר של נארה (ובצדק). המקדש נבנה במאה ה-8 לספירה כמקדש הראשי של כל המקדשים הבודהיסטים הפרובינציאליים של יפן והפך לעוצמתי עד כדי כך שהבירה הועברה מנארה לנגאוקה בשנת 784 על מנת להפחית את השפעת המקדש על ענייני הממשלה. עד לאחרונה, האולם הראשי של טודאיג'י, ה-Daibutsuden (אולם הבודהה הגדול), החזיק בשיא כבניין העץ הגדול בעולם. מאוד ממליץ, לאחר ביקור במקדש המרכזי, להגיע גם לאולם Nigatsudo שנמצא במרחק הליכה קצר על הגבעה ממזרח לאולם Daibutsuden ומציע נופים יפים של העיר מהמרפסת שלו. משם ניתן להמשיך לגן היפני Yoshikien Garden במרחק של כמה דקות הליכה, הכניסה בחינם. חצי היום שלנו בנארה היה באמת ממצה וממש מקסים, אני מניח שאפשר למלא שם גם יום שלם אם מתמקדים במקדשים נוספים, פחות מוכרים. אנחנו העדפנו להיות שם רק חצי יום טיול ולהמשיך למקום אחר, זכרו את ההמלצה לסטות מעט מהנתיב המוכר והתיירותי ותוכלו לזכות בעיר נארה האמיתית, השקטה, היפהפייה - תענוג. ושוב אני חוזר לניגון המוכר - איך מקום יחסית קטן בשטחו התיירותי, עם אלפי ועשרות אלפי תיירים ביום, יכול להיות במקביל כל כך נעים ושליו? אנחנו מרגישים שכל מדינה אחרת, הייתה "משתמשת" בדבר הזה למינוף כלכלי, תיירותי, הרס של טבע או יותר גרוע מכך פגיעה בבעלי החיים. וכאן? אנחנו לא יודעים איך ואנחנו לגמרי מודעים לחסרונות הרבים של היפנים ושל יפן, אבל כאן זה פשוט מעולה. ולנו כתיירים? ולכם כתיירים עתידיים שבזכות הבלוג אולי תזמינו מחר כרטיסי טיסה? פשוט מצוין, כיף טהור.
אחרי כמה שעות מהנות בנארה, אנחנו נוסעים לאחד המקומות היותר מפורסמים ביפן, כזה שסביר מאוד להניח שיעטר כל ברושור של משרד התיירות היפני - Fushimi Inari. מאוד מומלץ וחכם גאוגרפית לשלב בין נארה לבין פושימי אינארי באותו היום. נארה היא כאמור מחוץ לקיוטו (מרחק של שעה) וגם מקדש פושימי די מרוחק מהעיר ונמצא על אותה הדרך אל/מ נארה. קראתי בהמון מקומות שמומלץ להגיע אפילו לפני 07:00 (!) בבוקר כדי להימנע מהמוני המטיילים ולהצליח לצלם תמונה טובה לאינסטגרם. היות שאנחנו פחות בענייני האינסטגרם והיות שאנחנו לא בטירונות, לא התכוונו להגיע כל כך מוקדם. עם כל הכבוד, אנחנו בטיול, למה לקום כל כך מוקדם במלון כל כך מפנק? אנחנו הגענו בסביבות אחה"צ המאוחרים, ואכן היו המון אנשים, אבל אם תטפסו כמה שיותר במעלה השביל, יהיו פחות מהם, ושוב, אם תצאו מהשביל המרכזי, תוכלו לזכות בשקט של יער מהפנט. אז מדובר במקדש השינטו אולי הכי מפורסם בעולם - מפורסם בזכות אלפי שערי הטורי הכתומים והמרהיבים שלו שיוצרים מראה שקשה להתעלם ממנו. השבילים מובילים לתוך היער המיוער של הר אינארי הקדוש. פושימי אינארי הוא החשוב מבין כמה אלפי מקדשים המוקדשים לאינארי, אל האורז השינטואי. שועלים נחשבים שליחים של אינארי, וכתוצאה מכך פסלי שועל רבים ברחבי שטח המקדש. בחלק האחורי של השטח הראשי של המקדש נמצאת הכניסה למסלול ההליכה מכוסה שערי טורי, שמתחיל בשתי שורות צפופות ומקבילות של שערים הנקראים Senbon Torii ("אלפי שערי טורי"). שערי הטורי לאורך השביל כולו הם תרומות של אנשים וחברות, ובגב כל שער תמצאו את שם התורם ותאריך התרומה. סכום התרומה מתחיל בסביבות 400,000 ין עבור שער קטן יותר ועולה ליותר ממיליון ין עבור שער גדול. לאחר עלייה של כ-30-45 דק' וירידה הדרגתית בצפיפות שערי הטורי, מגיעים לצומת Yotsutsuji בערך במחצית הדרך במעלה ההר, שם ניתן ליהנות מכמה נופים יפים על קיוטו, והשביל מתפצל למסלול מעגלי. אז שוב, למרות שלא הגענו בשעת הטירונות, גם אז ניתן למצוא רגעים של שקט, רגעים שבהם איש לא עובר ותוכלו לצלם תמונה נהדרת לשלוח למשפחה.
יום 10 - קיוטו
היום גשום. לא ברמה של טייפון או משהו (שימו לב לעונות הטייפון ביפן למרות שגם אז אפשר לטייל), אבל ברמה שהרשינו לעצמנו לקום מאוחר יותר ולקחת את היום יותר באיזי. אז אם גשום, נלך לשוק האוכל המקורה של קיוטו, המתויר והמפורסם, שוק נישיקי. שווה לכם להגיע בשעות הבוקר והצהריים כי לאחר מכן הדוכנים הרבים מתחילים להיסגר (לא מדובר כאן בשוק מחנה יהודה שרק מתחיל להתעורר ולהיות רועש לקראת הערב והלילה). הוא רחוב קניות צר באורך חמישה בלוקים שלאורכו יותר ממאה חנויות ומסעדות. השוק הקמעונאי התוסס הזה, המכונה "המטבח של קיוטו", מתמחה בכל הקשור לאוכל, כמו פירות ים טריים, תוצרת, סכינים וכלי בישול, והוא מקום מצוין למצוא בו מאכלים עונתיים שמתמחים בהם בקיוטו, כגון ממתקים יפניים, חמוצים, פירות ים מיובשים. לשוק נישיקי יש אווירה נעימה אך עמוסה המזמינה למי שרוצה לחקור את מגוון התענוגות הקולינריים שקיוטו מפורסמת בהם. החנויות נעות בין דוכנים צרים קטנים לחנויות גדולות יותר בעלות שתי קומות. בסך הכל, הרגשנו מאוד נחמד להסתובב בנישיקי מרקט אבל לא הייתי אומר שמבחינתנו הוא יעד קולינרי חובה בקיוטו, בסופו של דבר מדובר במקום תיירותי ויחסית צפוף, אז קחו בחשבון. אנחנו יוצאים מהשוק ולא יכולים שלא להריח ריחות נפלאים ממאפייה קרובה מאוד לשוק שגם נראית מאוד נעים, העיצוב פשוט, מינימליסטי, מזמין, מאוד לא זועק - עיצוב יפני. אנחנו נכנסים למקום הבא והחוויה אכן נהדרת. יש מבחר רחב של בייגלים טריים וחמים, עוגיות ביתיות נהדרות, מאפינס וקפה מעולה, פשוט מומלץ ואינטימי, כדאי מאוד.
הגשם מתחיל להיחלש, בדיוק כפי שקראתי בתחזית היומית, אבל הוא עדיין נוכח, מה שלגמרי לא יכול להעיב על הביקור שלכם בטירת ניג'ו המרשימה. הטירה נבנתה בתחילת המאה ה-17 כמעון בקיוטו של טוקוגאווה אייאסו, השוגון הראשון של תקופת אדו (1603-1867), שוגון הוא תואר השליט הצבאי של יפן החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-19 והוא בעצם היה היריב/שותף עם הקיסר היפני כפי שכתבתי לפני: לקיסר המעמד האלוהי ולשוגון המעמד הצבאי. לאחר נפילת שוגונאת טוקוגאווה ב-1867, שימשה טירת ניג'ו כארמון קיסרי לזמן מה לפני שנתרמה לעיר ונפתחה לציבור כאתר היסטורי. בנייני הארמון שלה הם ללא ספק הדוגמאות הטובות ביותר ששרדו לארכיטקטורת ארמון הטירה של התקופה הפיאודלית של יפן, והטירה הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1994. בנוסף לדמי הכניסה לטירה, ניתן ומומלץ לשלם דמי כניסה נוספים לארמון נינומארו. ארמון נינומארו שימש כמעונו ומשרדו של השוגון במהלך ביקוריו בקיוטו. הארמון, ששרד בצורתו המקורית, מורכב ממספר מבנים נפרדים המחוברים זה לזה במסדרונות עם מה שנקרא רצפות זמיר, כאשר הן חורקות כשדורכים עליהן כאמצעי אבטחה נגד פולשים. חדרי הארמון מכוסים במחצלת טאטאמי וכוללים תקרות מעוצבות ודלתות הזזה מצוירות להפליא (פוסומה). ניתן לקבל מדריך אודיו באנגלית כדי לתכנן טיול מיטבי יותר בטירה. ניתן להסתובב בגני הונמארו ולטפס אל צריח השומרים כדי לזכות בתצפית על הטירה והגנים הסובבים אותה - כדאי. בסך הכל, הביקור בטירת ניג'ו ובארמון היה מרשים ומוצלח, החיסרון היחיד שלא ניתן לצלם את החדרים המשוחזרים בקפידה ואת רצפת הזמיר המפורסמת (ממליץ לכם לחפש בגוגל כדי לראות כמה שווה לבקר). לאחר הביקור בטירה, אנחנו הולכים להסתובב ברחובות לקראת ערב/לילה, במיוחד באזורים השקטים והמיוחדים שליד תחנת sanjo, שם גם ראינו גיישות בסיור שלנו ביום לפני.
יום 11 - קיוטו
אחרי עוד שינה ערבה ונעימה באחד המלונות הבאמת מוצלחים שהיינו בהם בטיולינו בעולם - אנחנו נוסעים לעבר Kiyomizudera Temple. אחד המקומות המפורסמים בקיוטו. אחד המקדשים הבודהיסטיים המפורסמים ביותר של יפן, אומרים גם הכי יפה ומרשים וכך גם הקהל הרב שמבקר בו כנראה מסכים על כך (לדעתנו, המקדש עצמו אכן יפה אבל די כמו כל מקדש בודהיסטי לרוב, מה שמרשים יותר ותופס את העין היא הסביבה הפראית והירוקה שהמקדש נמצא בה, תענוג). המקדש נוסד בשנת 780 ובשנת 1994, המקדש נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. המקדש ידוע בעיקר בזכות במת העץ הבולטת מהאולם המרכזי שלו, 13 מטרים מעל צלע הגבעה. מהבמה נשקפים נופים יפים (בעיקר בתקופת פריחת הדובדבן או השלכת אך לגמרי גם מחוצה לה) כמו גם של העיר קיוטו במרחק. האולם המרכזי, שיחד עם הבמה נבנה ללא שימוש במסמרים, מכיל את מושא הפולחן העיקרי של המקדש. מאחורי האולם המרכזי של קיומיזודרה עומד מקדש ג'ישו, מקדש המוקדש לאלוהות האהבה והשידוכים. בחזית ההיכל מונחות שתי אבנים הממוקמות במרחק של 18 מטרים זו מזו. הליכה מוצלחת מאבן אחת לרעותה בעיניים עצומות, אמורה להביא מזל במציאת אהבה. אומרים שאפשר גם לגרום למישהו להדריך אותך מאבן אחת לאחרת, אבל זה מתפרש כך שגם בחיי האהבה שלך יהיה צורך במתווך.
מפל אוטובה (יותר כמו מן מזרקה) ממוקם בבסיס האולם הראשי של המקדש. מימיו מחולקים לשלושה נחלים נפרדים, והמבקרים משתמשים בכוסות המחוברות למוטות ארוכים כדי לשתות מהם. למים של כל נחל אומרים שיש תועלת שונה, אריכות ימים, הצלחה בבית הספר וחיי אהבה ברי מזל. תוכלו לנחש במה בחרו רבים מן התלמידים שהגיעו לבקר כשאנחנו היינו שם. עם זאת שימו לב, שתייה מכל שלושת הנחלים נחשבת חמדנית. פגודת Koyasu בת שלוש הקומות ניצבת בין העצים בקצה הדרומי הרחוק של שטחי המקדש, ונאמר שביקור יביא ללידה קלה ובטוחה, ואנחנו ממליצים להגיע אליה לא רק בשביל הברכה כמובן אלא בשביל ההליכה הנעימה והמרגיעה בטבע, לפתע מתרחקים מהמוני התיירים וזה נהדר. היום התחלנו מאוחר יותר ויחסית בעצלתיים, מחליטים לחזור יותר למרכז העיר, להסתובב ולהנות מהאווירה ולאכול ארוחת ערב במקום נפלא שבין היתר מגיש ראמן טבעוני/צמחוני שלנו זה התאים בול והאוכל היה פשוט אלוהי, מומלץ מאוד ועוד יותר מומלץ להגיע ולהמתין בתור מוקדם, הייתי אומר אפילו החל מ-18:00.
יום 12 - קיוטו
היום אנחנו נוסעים לטייל ברובע Arashiyama. ההגעה שלכם לשם ככל הנראה תהיה משולבת, ברכבת/אוטובוס ומיד לאחר מכן בחשמלית בקו ששמו Randen. מיד כשהחשמלית תגיע לתחנת אראשיאמה, תוכלו לראות כי התחנה עצמה מיוחדת, נעימה, נראה שהגענו לאזור כפרי ושקט יותר, למרות התיירים שמתחילים להגיע אל המקום המבוקש. תוכלו לראות את Kimono Forest, מיצג מקסים עם עשרות עמודים שבתוכם בדי קימונו מסורתיים שנמצא ממש בסמוך לתחנה. ראשית, אנחנו מגיעים (רגלית כמובן) ל-Tenryuji Temple - המקדש החשוב ביותר ברובע אראשיאמה. הוא דורג במקום הראשון מבין חמשת מקדשי הזן הגדולים של העיר, וכעת הוא רשום כאתר מורשת עולמית. בניגוד למבני המקדש, הגן של טנרוג'י שרד את מאות השנים בצורתו המקורית ולגמרי שווה לשלם את מחיר הכניסה (כ-500 ין), להיכנס ולהתרשם מהגן, אם לא מהמקדש עצמו. במקדש תוכלו לראות (וגם במקדשים נוספים בקיוטו), גן זן יפני מסורתי עם אבני חצץ מסותתות, מסודרות באופן הרמוני, נאמר כי הנזירים הבודהיסטיים שמתגוררים במקדש, מסדרים כך את האבנים בכדי להגיע למן התעלות רוחנית מדיטטיבית. צאו דרך היציאה הצפונית של המקדש (לא דרך איפה שנכנסתם), כדי להגיע ישירות ליער הבמבוק המפורסם של האזור ושל קיוטו (ואף יפן) בכלל. היער הזה הוא אחד המקומות שמומלץ להגיע אליהם ב-7:00 בבוקר (ממש כמו פושימי אינארי), כדי להיות יחסית לבד ולהוציא תמונות יפות. ושוב, מזכיר שאנחנו לא בטירונות וגם ממליץ לכם להגיע בשעה שנוחה ונעימה לכם, מה גם שמבחינתנו היער הזה היה מעט אוברייטד. כן, מרשים ויפה ואפשר להוציא תמונות נהדרות, אבל לא מקום ששווה לקום בשבילו כל כך מוקדם - לדעתנו לפחות.
אנחנו מתהלכים מעט בשדרה הצרה והקטנה של הבמבוק, מצלמים קצת תמונות וממשיכים הלאה למקום הרבה יותר מיוחד, פחות מוכר ומאוד מומלץ לביקור - Okochi Sanso. מדובר בביתו וגינתו לשעבר של שחקן ה-jidaigeki (סרט תקופתי) היפני Denjirō Ōkōchi באראשיאמה. הוילה פתוחה לציבור תמורת דמי כניסה והיא ידועה בגנים שלה ובנופים מהפנטים של אזור קיוטו. כמה מהמבנים שם מתועדים כנכסי תרבות על ידי הממשלה היפנית. שטח הווילה מקיף כ-2 דונם וכולל מבנים רבים, כולל בית בסגנון יפני, בתי תה ומקדשים, בתוך גנים יפניים מטופחים בקפידה. הם נבנו במשך תקופה של 30 שנה על ידי Ōkōchi כדי לתפקד כאחד ממגוריו. הם נפתחו לציבור לאחר מותו בשנת 1962. בתחילת המסלול בוילה, או בסיום, תוכלו לקבל תה מאצ'ה ועוגייה (כלול במחיר הכרטיס) שיוגש לכם בבית התה שבתחילת השטח, מקסים, שקט, נעים, פשוט כיף אמיתי. מסלול ההליכה בשטח הוילה מסומן היטב, ולא רק שתוכלו לחזות במבנה השמור והמיוחד של השחקן, אלא כל הטבע שיעטוף אתכם מסביב והעיר קיוטו שתקרוץ לכם מרחוק, יהפכו את הביקור למרגיע ונעים, אחד המקומות היותר מומלצים לבקר בהם באזור, אל תפספסו. מיד כשיצאנו מהוילה ועברנו שוב ביער הבמבוקים לכיוון היציאה, הבחנו באדם מבוגר מאוד שמוכר גלויות מצוירות ממש מקסימות (100 ין לגלויה), כמובן שרכשנו, הוא שמח ושאל מהיכן הגענו, כשהשבנו שאנחנו מישראל הוא לא שחרר אותנו לשלום לפני שחיפש בקלסר גדול איך אומרים תודה בעברית, ואמר זאת בחיוך רחב ובהתלהבות שיא, חוויה קטנה ששווה הרבה.
אנחנו עוברים את הגשר הגדול והרחב של אראשיאמה לכיוון Iwatayama Monkey Park - פארק שמאוכלס על ידי קבוצה של למעלה מ-120 קופי מקוק יפנים. בעלי החיים משוחררים בטבע אך ניתן להאכיל אותם במזון הנרכש במקום. בד"כ, אנחנו לא משתפים פעולה בארץ או בחו"ל בפעילויות או מקומות שמשלבות בע"ח, במיוחד כאלו שנמצאות שם בשבי, אך כאן מדובר במקום מיוחד, קופי המקוק משוחררים לחלוטין בטבע וביער, הם נשארים שם כי זה הבית שלהם, והם לא ממש צריכים להתאמץ כדי למצוא אוכל. הקופים מטופלים ומקבלים המון אוכל גם מתיירים (שימו לב, רק האוכל שמותר להאכיל אותם ולא כל דבר). העלייה לשם אורכת כ-20-25 דקות והיא תלולה ומצריכה מעט כושר, חשוב לדעת מי ששוקל להגיע. בסך הכל המקום מאוד נעים ומהנה, מניח שאם תגיעו עם ילדים זו תהיה אטרקציה עוד יותר מעניינת. כבר בעליה תוכלו לראות ולשמוע את הקופים חגים מעליכם ומקפצים, מזהיר מראש להשאיר כל זכר של אוכל מוחבא עמוק בתוך התיק... ממש לפני שאנחנו מסיימים את היום שלנו באראשיאמה, עוצרים לארוחת צהריים נהדרת בפיצרייה שווה ביותר, יש מבחר, טעים מאוד, נעים ומעוצב יפה.
אנחנו מסיימים את היום שלנו ב-Kinkaku-ji - הלוא הוא מקדש הזהב המפורסם של קיוטו, וגם הוא מופיע בברושורים תיירותיים רבים של יפן (שמתם לב שיש המון מקומות בקיוטו שנחשבים אייקוניים מבחינה תיירותית? לא סתם, העיר הזאת יפהפיה). אנחנו נוסעים לשם באוטובוס (רשת האוטובוסים של קיוטו היא דרך התחבורה המרכזית שתשתמשו בה ככל הנראה, והיא לא כל כך נוחה ומאוד עמוסה). מדובר במקדש זן (בודהיזם) ששתי קומותיו העליונות מכוסות לגמרי בעלי זהב. המקדש היה וילת הפרישה של השוגון Ashikaga Yoshimitsu, ולפי צוואתו הוא הפך למקדש זן של כת Rinzai לאחר מותו בשנת 1408. Kinkakuji היה ההשראה ל-Ginkakuji (ביתן הכסף שם נבקר מחר). הוא נשרף פעמים רבות במהלך ההיסטוריה שלו, ושוב לא מזמן יחסית בשנת 1950 כאשר הוא הוצת על ידי נזיר לוקה בנפשו. המבנה הנוכחי נבנה מחדש בשנת 1955. למרות עומס התיירים ששוטף את המקדש, לא הרגשנו שאנחנו נדחסים, אלא שיש מספיק מקום לכולם לעשות את הסיבוב הקצר סביבו (כ-15-20 דקות אם תקחו את הזמן), ובאמת מרשים לצפות בו, כן, גם אם זה אומר לעשות וי וללכת. האגם הקטן שמקיף אותו, העצים שכל כך מזוהים עם הטבע היפני שסובבים את המקדש, כל אלו הופכים את כל המראה למרהיב במיוחד.
יום 13 - קיוטו
היום הוא היום האחרון שלנו בקיוטו לפני המעבר ליעד הבא. אנחנו מגיעים אל שביל הפילוסופים (שבפריחת הדובדבן, בשיא לפחות, הוא אחד המקומות הכי מומלצים לבקר בהם בקיוטו). אנחנו נמצאים כבר כמה ימים לאחר שיא הפריחה, ועדיין הייתי ממליץ להגיע וללכת לאורכו. מדובר בשביל אבן נעים שנמצא בחלק הצפוני של רובע היגאשייאמה. השביל עוקב אחר תעלה שלאורכה מאות עצי דובדבן שבפריחה מתגלים בשיא תפארתם. אורכו כשני קילומטרים, השביל מתחיל סביב מקדש הכסף בו נבקר בהמשך היום ומסתיים בשכונת ננזנג'י (אפשר גם להתחיל משם). השביל קיבל את שמו בזכות נישידה קיטרו, אחד הפילוסופים המפורסמים ביותר של יפן, שנאמר כי הוא מתרגל מדיטציה תוך כדי הליכה במסלול זה בהליכתו היומית לאוניברסיטת קיוטו. בערך באמצע הדרך, הייתי ממליץ לכם בחום לעקוב אחר השלטים למקדש קטן ופחות מוכר בשם Honen-in - מקדש בודהיסטי צנוע, מרשים ורגוע ללא עומס של אנשים, ממש מקסים. אגב, כשאנחנו היינו (ואתם זוכרים, לא מוקדם בטירוף), אלא בתחילת הבוקר, בסביבות 10:00, היו אנשים שהלכו על שביל הפילוסופים, אבל ממש לא המון וממש לא עמוס, אפילו היו מקומיים מבוגרים שהלכו בנועם ובשקט. לדעתי העומס הנורא מגיע באמת בתקופת שיא פריחת הדובדבן.
לאחר הליכה נעימה, אנחנו הולכים לכיוון מקדש הכסף, או בשמו היפני והאותנטי יותר - Higashiyama Jisho-ji או Ginkakuji. מקדש זן לאורך ההרים המזרחיים של קיוטו (Higashiyama). בשנת 1482 בנה השוגון אשיקאגה יושימאסה את וילת הפרישה שלו בשטח המקדש של היום, בהשראת קינקאקוג'י (מקדש הזהב בו ביקרנו אתמול), וילת הפרישה של סבו בבסיס ההרים הצפוניים של קיוטו. הוילה הוסבה למקדש זן לאחר מותו של יושימאסה ב-1490. האמנויות שפותחו והשתכללו במהלך הזמן כוללות את טקס התה, סידור פרחים, תיאטרון נו, שירה, עיצוב גינה ואדריכלות. כיום, המתחם של מקדש הכסף, מורכב מביתן הכסף, חצי תריסר מבני מקדשים נוספים, גן אזוב יפהפה וגן חול יבש ייחודי. אפשר להנות ממנו בהליכה במסלול מעגלי סביב שטחו, ממנו ניתן לצפות בגנים ובבניינים - בהחלט מרשים. זן הוא זרם בודהיסטי מרכזי שאחד ממאפייניו הוא גנים הרמוניים ויפים שעצם הטיפול בהם מביא את הנזירים להתעלות רוחנית מדיטטיבית, כפי שכתבתי קודם. למרות שמו, ביתן הכסף מעולם לא היה מכוסה בכסף. במקום זאת, מאמינים כי השם עלה ככינוי כמאה שנה לאחר בנייתו כדי לעמת אותו עם ביתן הזהב (ובקיצור, למי יש יותר גדול ביפנית).
אחרי הביקור במקדש הכסף, אנחנו עוצרים בבית קפה מקסים (בדרך ליעד הבא של היום), מעוצב באופן הכי יפני-אלגנטי שקיים, אבל יקר (יחסית ליפן כמובן, יחסית לישראל זה מחירי ארומה בית קמה). מכאן, ממשיכים למקדש נוסף (חברים, זו קיוטו, מה ציפיתם? יש פה הרבה מאלה). Nanzenji Temple - השטחים המרווחים שלו ממוקמים בבסיס הרי היגאשייאמה המיוערים של קיוטו, הוא אחד ממקדשי הזן החשובים ביותר ביפן כולה. זהו המקדש הראשי של אחד מבתי הספר בתוך כת רינזאי של הזן בודהיזם היפני וכולל מספר תת-מקדשים, שהופכים את המכלול הגדול ממילא של מבני המקדש לגדול עוד יותר. ההיסטוריה של המקדש מתחילה מאמצע המאה ה-13, כאשר הקיסר קמייאמה בנה את וילת הפרישה שלו במיקום הנוכחי של המקדש ומאוחר יותר המיר אותה למקדש זן (שמתם לב שיש פה חזרתיות רצינית?). השטח של המקדש בהחלט עצום ומאוד משמח פשוט לשוטט במקום, להרגיש את הטבע משתלב באופן מושלם עם מבני הדת והאנשים שפוקדים את המקום, נהדר.
מיד לאחר מכן, אנחנו מבקרים באחד המקומות הפחות מוכרים לתייר הממוצע, ואחד המקומות שאני בהחלט אמליץ לכם פשוט לא לוותר עליו - Murin-an villa - הווילה של המדינאי הבולט מתקופת מייג'י יאמגאטה אריטומו, שמילא תפקיד מרכזי במלחמת רוסיה-יפן. וילה מורין היא מקום פשוט יפהפה, הרמוני, שליו, מרשים, יפני במלוא תפארתו אך בצניעותו הרבה. לא מצאנו שלטים לשם או פרסום רחב, אלא רק גוגל מאפס שלקח אותנו בבטחה. אל תפספסו את החדר עם מחצלות הטאטמי והכסאות בו אפשר לצפות (ואולי גם להזמין תה מאצ'ה אם זו סטייתכם) ופשוט להתבונן בגנים הבאמת קסומים ויפהפיים של המקום (תמונת הקאבר של בלוג זה היא ממש מאותו המקום). אז נכון שאני אומר את זה על כל מקום שהיינו בו ואולי אני לא אובייקטיבי, אבל חברות וחברים, פשוט יפה ומקסים, כמעט כל מקום שאנחנו מבקרים בו, כל סמטה וכל רחוב עם קסם שקשה להסביר. אז למה להסביר? פשוט תגיעו ותגידו לי אם צדקתי...
אז מה חשבנו על קיוטו לפני שאנחנו עוברים ליעד הבא? אומרים שקיוטו היא כמו ירושלים של ישראל וטוקיו היא תל אביב. אני יכול להגיד שאני יחסית מסכים עם הקביעה וההשוואה שבין קיוטו לירושלים (אם מתעלמים ממש לשבריר שניה מהחסרונות הרבים של ירושלים כן?). קיוטו גדולה, מלאת תרבות, עומק, אנשים מעניינים, דת, מסורת יפנית עתיקה, וכל אלו מאוגדים בהרמוניה ממכרת ומרגיעה, ברחובות ופארקים מדהימים, במסעדות ובתי קפה מיוחדים. מדובר בעיר שלגמרי נרצה לחזור אליה בשנית בפעם הבאה שלנו ביפן כי יש המון מה לראות ולעשות בה ויש בה גם המון לא לעשות, פשוט להתבונן ולהתחבר לרגעים האלו שאתם נמצאים בה. מחר עוברים ליעד הבא :)
יום 14-16 - נאגויה
היום, כשעזבנו את קיוטו, היינו צריכים להמשיך לאזור האגמים ליד הר פוג'י האגדי, לשלושה לילות לפני המעבר ליעד האחרון בטיול - טוקיו הגדולה. לצערנו, כבר בתחזית של כמה ימים לפני, ראינו שמזג האוויר לא לטובתנו וממטרים רבים יפריעו לנו להנות מאזור הטבע של פוג'י. גם דברים כאלו קורים בטיולים וכמובן שתמיד חשוב שתהיה תוכנית ב', ואפשרות לביטול חינם בכל מקומות הלינה שהזמנתם. אז פוג'י-סאן היקר, אנא המתן לנו לטיול הבא ביפן, לא נוותר לראות אותך.
במקום אזור האגמים של פוג'י, אנחנו ממשיכים באוטובוס שהזמנו יומיים קודם לעיר נאגויה. כן, לא מדובר ביעד פופולארי יותר מדי בקרב מטיילים, אבל הרגיש לנו נכון גם מבחינה גאוגרפית וגם מבחינה של לגלות עיר שאינה כה ידועה, בקצב איטי יותר, לפני ההמולה ועשרות המקומות שאנחנו חייבים לראות בטוקיו. יש אפשרות לנסוע גם בשינקנסן, אבל לא היה לנו אכפת הפעם לנסוע קצת יותר ולחסוך את הכרטיס היקר, מה גם שהאוטובוס היה מאוד נוח ונעים לנסיעה עם מקומות שמורים, שירותים, וכמובן שקט מופתי שמלווה אותו מתחילת הטיול, תענוג. אנחנו מגיעים עם האוטובוס אל התחנה המרכזית של נאגויה ומשם הולכים ברגל כעשרים דקות עד למלוננו Hotel JAL City Nagoya Nishiki. להלן הלינק לדף בבוקינג של המלון. לדעתי החיסרון היחידי הוא המרחק מתחנת נגויה שמשם תגיעו או תצטרכו להגיע לשם כדי להגיע למקומות אחרים בעיר שיעניינו אתכם. מערך התחב"צ לא הכי מצטיין בנגויה ורוב הפעמים פשוט העדפנו ללכת עד אליה ברגל (כעשרים דקות). המלון עצמו מאוד נעים, שקט, החדר גדול והמיטה והמקלחת נוחים ונעימים, השירות כמו בכל יפן לא צריך לציין - מצוין.
היום הראשון, יום ההגעה לנאגויה, התרכז ברובו ביקיצה מאוחרת יחסית, והנסיעה לנאגויה עצמה. לאחר ההגעה למלון, יצאנו ללא מטרה מיוחדת כלשהי בכדי לשוטט ולהרגיש מעט את העיר. את היום השני והשלישי בעיר תכננו להקדיש למקומות "החובה" שיש לראות בנאגויה. היום השני היה מוצלח ומהנה ותכף אכתוב עליו, אך ביום לאחר מכן, היום האחרון בעיר, הגשם אמנם פסק אך הרוחות לא, מה שגרם ליפנים לבטל את פעילות הפארק המדהים שרצינו לבקר בו, עם מתקנים אקסטרימיים מטורפים. אם תהיו בנאגויה, נסו להגיע לשם, לא בסופ"ש ובמזג אוויר בהיר ונטול רוחות משמעותיות. השם של המקום הוא Nagashima Spa Land. אז מה עשינו בנאגויה? SCMAGLEV and Railway Park - כחצי שעה נסיעה מתחנת נאגויה (יש שם גם פארק של לגולנד אם אתם נוסעים עם ילדים). מוזיאון הרכבת של חברת הרכבות הממשלתית, יקירת העם (JR Central). המוזיאון מבקש להראות למבקרים על ההתקדמות בתחום הרכבת המהירה ביפן ומציג מספר רכבות בפועל, כולל קטרי קיטור היסטוריים, שינקנסן ניסיוני עם שיא עולמי והרכבות המגנטיות האחרונות (הטכנולוגיה המדהימה כבר קיימת אך הן עדיין לא נוסעות בפועל). כמה עשרות קרונות רכבת בדימוס, ששזורים בהיסטוריה של התחבורה הציבורית היפנית, מוצגים לראווה. לרבים מהם ניתן להיכנס או לצפות מלמטה, והם מלווים בשורה של תערוכות המסבירות את החלקים השונים של הרכבות ואת כל ההיבטים של תפעול ותחזוקה שלהן. חלק נוסף של המוזיאון מוקדש לרכבות מגלב (המגנטיות) ולתוכניות של JR Central לבנות קישור מהיר בין טוקיו לאוסקה. בכלל, התרשמנו מאוד לא רק מהמוזיאון עצמו, אלא מההישגיות הבלתי פוסקת של היפנים, הרי כבר יש להם את הרכבות המהירות בעולם, טכנולוגיה תחברותית פורצת דרך שמסיעה מיליונים של בני אדם ממקום רחוק אחד למקום רחוק אחר במהירות ויעילות שיא שרק אפשר לקנא בה. ועדיין, תמיד יש חתירה לטוב יותר, למהיר יותר, ליעיל יותר, פשוט מדהים. כמה קשה היה להיזכר שאנחנו כאן רק כמבקרים ובבית מחכה לנו תחבורה ציבורית של עולם שלישי שלא פועלת עשרות ימים בשנה וגם כשהיא פועלת היא לא הכי מצטיינת נקרא לזה ככה.
עוד מוזיאון נחמד מאוד שאנחנו ממשיכים אליו הוא Toyota Commemorative Museum of Industry and Technology - ממש במרכז העיר נאגויה, המוזיאון מציג את ההיסטוריה של טויוטה מראשיתה כיצרנית מכונות טקסטיל ומציג גם תערוכות רבות על טכנולוגיות רכב ותהליך ייצור הרכב. טויוטה מנסה להיכנס לתחומים רבים וגם פועלת בהם, בהם גם תחומי רפואה ותרופות, יש כמה מיצגים מאוד מרשימים של רובוטים, במיוחד הרובוט שמנגן על הכינור כדי לדמות את העדינות שהצליחו להגיע אליה עם האצבעות של הרובוט, כדי שבעתיד יוכלו אלו להשתלב במערך הסיעוד. יש שני סיורים פתוחים באנגלית, כלולים בכרטיס הכניסה, שיוצאים כל כמה שעות, אחד מהם מתמקד בתעשיית הרכב והשני בטקסטיל. אנחנו לקחנו את הסיור המודרך שהתמקד בתעשיית הרכב, החל מראשית טויוטה ועד לימינו, מאוד מעניין. אנחנו יוצאים מהמוזיאון לכיוון השדרה המרכזית של נאגויה, מרכז העיר השוקק, וגם לטירת נאגויה המקסימה. למדנו שהעיר לא מלהיבה במיוחד, אך אם אתם מגיעים לכאן בדרך ליעד אחר, או אולי מגיעים במיוחד לפארק השעשועים שלצערנו לא זכינו להיכנס אליו - היא בהחלט עיר שאפשר לבלות בה יומיים בהורדת קצב משמעותית מקיוטו או טוקיו.
יום 17 - טוקיו
קמים לבוקר האחרון שלנו בנאגויה החביבה. היום אנחנו לוקחים (בפעם האחרונה לטיול זה) את רכבת השינקנסן לכיוון טוקיו, היעד האחרון שלנו בטיול הזה, בה נהיה קצת יותר משבוע. הנסיעה אורכת כשעה וחצי שבסופה מגיעים אל תחנת טוקיו, סוג של תחנה מרכזית רק במימדים עצומים, עם קניונים, חנויות, מסעדות, מלונות ועוד. וכל זה, מזכיר לכם שוב, בסדר מופתי, בשקט ובנועם. אמרנו מימדים עצומים? טוקיו היא המטרופולין הגדול ביותר בעולם מבחינת אוכלוסייה, 35 מיליון איש חיים במטרופולין, בעוד שבעיר עצמה חיים כ-13 מיליון. ללא ספק מדובר באימפריה עצומה של כוח עבודה, מגורים, עסקים, מסעדות ותחבורה הכי חדישה ונוחה בעולם. אם קיוטו תספר את הסיפור המסורתי של יפן, הרי טוקיו תספר את הסיפור החדש, ואולי הסיפור שעדיין לא סופר, כזה שרואה פני עתיד, אבל כזה שבאמת מתגשם כן? לא כזה בסגנון של "קשה עכשיו, הקלה אחר כך".
בעברה, נודעה טוקיו בשם "אדו", אשר משמעותו שפך (הכוונה היא לשפך הנהר, על שום מיקום העיר). שם העיר שונה לטוקיו (טו - מזרח, קיו - בירת) כאשר הפכה אדו לבירת הקיסרות בשנת 1868, בקנה אחד עם מסורת מזרח אסיאתית בה כוללים את המילה "בירה" בשם עיר הבירה. אם נקפוץ למלחמת העולם השניה (ואני ממש ממליץ להוסיף כל מיני פרקי העשרה לקריאה בטיול עצמו), נראה שטוקיו כמעט ונהרסה כליל, מאות אלפים מתושביה נפגעו או נהרגו והנזק היה אף גדול יותר מההפצצות הגרעיניות על יפן. מאז סיום המלחמה ולאחר שנים של שיקום ומיתוג האומה מחדש, יפן מראה כי ההתנערות מהעבר היא המטרה החשובה ביותר, טוקיו הפכה אט אט למרכז עולמי של חדשנות, ליברליות וקדמה. טוקיו היא סיפורו של העם היפני שידע אסונות רבים בתקופות אפלות יותר וכעת רוצה להתרכז בהפיכת האומה היפנית לטובה יותר, אולי בשביל להראות לעולם, אבל בעיקר בשביל עצמו. מרכז טוקיו מורכב מ-23 ערים במעמד של "רובע מיוחד". כל הרבעים האלה הם ישויות עירוניות עצמאיות, עם ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אך חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת מטרופולין טוקיו.
אז איך בוחרים איפה לישון בטוקיו? בקצרה, פשוט בחרו מלון שנמצא בקרבת Yamanote Line של הרכבת. חפשו את השם בגוגל, ראו איך זה נראה על המפה, ומצאו לכם מלון שבמרחק הליכה קצר תוכלו להגיע לאחת מעשרות תחנות הרכבת של הקו הזה. רבים ימליצו לכם לישון בשיבויה/שינג'וקו (כמו שרבים ימליצו לישון על הרמבלס בברצלונה או בשאנז אליזה בפריז - אל תעשו את זה). אבל האמת? אין שום צורך. גם יהיה לכם יותר רועש והמוני (ביחס ליפן), וגם יקר יותר. אם תקחו מלון על הקו רכבת שציינתי, תוכלו להגיע לכל מקום בקלות ומהירות רבה. אנחנו מגיעים אל המלון שלנו The Blossom Hibiya - מלון ארבעה כוכבים מפנק ונפלא בקרבת תחנת שימבאשי (על קו היאמנוטה) ואזור גינזה. להלן הלינק לדף של המלון בבוקינג. הסביבה שקטה ונעימה ורובה היא בנייני משרדים ולא שכונות מגורים. יש סניף מצוין של Lawson (חנות נוחות) ברגע שיורדים למטה ככה שזה סופר נוח. הנוף מהחדר עוצר נשימה וכך גם מהלובי. השירות היה לעילא והכל הרגיש פשוט מושלם. היינו 8 לילות בטוקיו והיה כיף לא נורמלי לחזור לחדר כזה בסוף היום. אנחנו לקחנו את החדר עם הנוף לפארק היביה ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן. ללובי מגיעים דרך מעלית שלוקחת אתכם לקומה ה-18, שם ממול לקבלה תוכלו לראות נופים מהפנטים של העיר דרך חלונות שקופים ענקיים, נהדר במיוחד בלילה. הקומות של חדרי האורחים נמצאות מעלה.
לאחר התמקמות קצרה וכביסה בשירות עצמי במלון (בכל זאת, הבאנו רק טרולי), אנחנו יוצאים לטייל ברובע אקיהבארה לקראת לילה. הרובע מפורסם בזכות חנויות האלקטרוניקה הרבות שלו, וגם זכה להכרה כמרכז תרבות האוטאקו (מעריצים מושבעים, גיקים אמיתיים) של יפן. חנויות ומוסדות רבים המוקדשים לאנימה ומנגה מפוזרים בין חנויות האלקטרוניקה ברובע. בימי ראשון, צ'ו דורי, הרחוב הראשי של הרובע, סגור לתנועת מכוניות מ-13:00 עד 18:00. אם אתם אוהבים גאדג'טים, הופעות של להקות איידול (אם אתם לא יודעים מה זה, כנראה שזה לא בשבילכם, אבל שווה לקרוא יותר ובהמשך כתבתי על כך), בתי קפה משרתות ואווירה חשמלית (תרתי משמע) סופר מגניבה בשעות הערב ובכלל, זה המקום בשבילכם. קינחנו בעוד ארוחה מיני רבות ברשת סושי מסתובב, מוצלח, טעים, זול, יעיל, יפן. אם נסכם למתקדמים, רובע אקיהאברה הוא הרובע לאאוטסיידרים, לאלה שלא תמיד מזמינים למסיבות של "המגניבים", אלה שהחליטו לקחת את התרבות והאהבה שלהם וליצור להם עולם משלהם, מבחינתי נהדר לראות את זה, ואפילו קצת לקרוא מבחינה אנתרופולוגית איך הדברים האלה נוצרים ומה היחס לזה ביפן (אבל היי, באנו לטייל ואני לגמרי לא מצפה שתחפרו כל כך חזק כמוני, אבל אני פה למי שרוצה חומרים מעניינים לקריאה...)
יום 18 - טוקיו
בוקר ראשון שאנחנו קמים בטוקיו. איזו מיטה נהדרת, חדר נעים שקשה לעזוב אבל כשמסתכלים החוצה מבינים שחייבים. היום אנחנו חוזרים שוב לאקיהאברה Akihabara, הפעם בבוקר, כדי להיפגש עם המדריכה המקומית שלנו בטיול החינמי הקבוצתי להכרת טוקיו (על בסיס טיפים, הפעם היחידה שמביאים טיפ ביפן הוא כנראה רק בסיורים כאלו). תוכלו לקרוא על הסיור כמה מילים דרך הלינק לאתר שלהם, הטיול עם המדריכה היה מצוין ואני בטוח שתוכלו להינות מטיולים אחרים בנוסף לסיור שאנחנו לקחנו. אז כן, רשמתי "להכרת טוקיו", ברור לכולנו שאי אפשר באמת להכיר את כ-ל טוקיו גם אם מדובר בסיור של 3 שעות נכון? אגב גם אם מדובר ב-3 שבועות כנראה שזה יהיה בלתי אפשרי. אז בעצם המדריכה המקסימה שלנו לוקחת אותנו מאקיהאברה שמייצגת את החדש וממשיכים לכמה מוקדים שמייצגים גם את הישן והמסורתי יותר. מה שמדהים, שמדובר כאמור במדריכה מקומית והיא בהחלט שופעת ידע ומאוד אהבה ששאלנו אותה הרבה שאלות וענתה עליהן בסבלנות רבה. בנוסף להסברים על המקומות שהיינו בהם, חלקם אגב, לגמרי מקומות שלא תראו בהם תיירים, מעט נסתרים מעין בלתי מזוינת של תייר ממוצע בטיול ראשון, המדריכה הנהדרת הסבירה לנו על איך זה לחיות בטוקיו. מה המשמעות של הקמת משפחה, ילודה, זקנה, עבודה. כמובן לא ברמה אקדמית ומרחיבה, אבל לגמרי ממוקדת ומתאימה לסיור קצר שעושה סדר בעיר הזאת. מאוד מומלץ להשתתף בו יחסית מוקדם בטיול שלכם בטוקיו, כי אפשר יהיה לקבל גם טיפים נהדרים שלא תמצאו בשום מקום אחר.
אנחנו מסיימים את הסיור שלנו לקראת הצהריים, בפארק Ueno. פארק ציבורי גדול ליד תחנת Ueno במרכז טוקיו. כיום פארק אואנו מפורסם בשל המוזיאונים הרבים שנמצאים בשטחו, במיוחד המוזיאון הלאומי של טוקיו, המוזיאון הלאומי לאמנות מערבית, מוזיאון טוקיו מטרופוליטן לאמנות ומוזיאון המדע הלאומי. לא מדובר אמנם בפארק שלטעמי חובה להגיע במיוחד עבורו (משום שיש יפים ממנו בטוקיו), אבל הסיור מסיים שם ובהחלט נהנינו לתת מנוחה לרגליים. מכאן אנחנו ממשיכים לגן שאני אישית הכי אהבתי בעיר, Hamarikyu Gardens. הגן המעוצב באופן מסורתי עומד בניגוד מוחלט לגורדי השחקים של רובע שידומה הסמוך, אבל אני חושב שבזה כל הקסם. אל תשכחו לשלב עם הגנים הסמוכים Kyu-Shiba-rikyu Gardens שבתוספת מזערית של 100 ין תוכלו להיכנס גם אליהם. אבל אין ספק שהגנים הראשונים מרשימים וגדולים יותר, יפהפה ומומלץ להגיע אפילו במיוחד. ממש ליד, ברובע היוקרתי, נמצא בניין Caretta Shiodome Sky View עם תצפית נהדרת על כל האזור וגם על הגנים, חינם. התצפית פתוחה עד השעה 23:00 ככה שתוכלו להתרשם גם מאורות הלילה, אנחנו הגענו לקראת שקיעה והיה פשוט כיף. לאחר מכן אנחנו ממשיכים לקנות מזוודה גדולה (למתנות ולקניות) בחנות מעולה, מחירים זולים ואיכות טובה. בשאר המקומות שבדקנו יקר משמעותית. כותב את זה כאן כי אני יודע שיש המון מטיילים כמותנו, שמגיעים רק עם טרולי ורק בטוקיו קונים את המזוודה לחזרה ארצה (מומלץ מאוד לעשות כך).
יום 19 - טוקיו
היום אנחנו נוסעים לאי (המלאכותי) Odaiba. אנחנו מגיעים לשם דרך רכבת מיוחדת בשם Yurikamome אשר נוסעת ללא נהג. התחנה הראשונה ממנה יוצאת הרכבת היא התחנה שקרובה למלון שלנו (Shimbashi) ולכן זכינו להיות בקרון הראשון בכיוון הנסיעה (מומלץ מאוד) ולחוות את הנסיעה כמן מתקן בפארק שעשועים שמסיע אותך אוטומטית אל מחוץ לעיר, לעבר האי, מעל הים. הדרך עצמה מקסימה ומאוד חווייתי להיות בקרון הראשון ולהשקיף אל הנוף האורבני מבעד לחלון הגדול השקוף.
התחנה הראשונה שלנו באי אודאיבה, היא התערוכה של TeamLab. הזמנו כרטיסים מבעוד מועד והגענו כחצי שעה לפני השעה הנקובה. מדובר בתערוכה מיוחדת ומאוד מוכרת בטוקיו שמזמינה את המבקרים לחוש דרך הרגליים, צבעים, מרקמים, צמחים מהתקרה, זכוכיות אלגנטיות. התערוכה פוטוגנית, מיוחדת ודי מעניינת למרות היותה מקור ישיר לשיתוף אינטסגרמי לא מתון בכלל. אנחנו נהנינו מביקור של כשעה, למרות הפופולאריות ועומס המבקרים, היפנים ידעו כיצד לווסת את זה בצורה נעימה כך שאנחנו לא הרגשנו עומס שקשה לעמוד בו. שימו לב להגיע עם מכנסיים מעל הברך וגם כדאי לדעת שהכל מתבצע ברגליים יחפות, יש כמובן מקום ייעודי לשים את הנעליים ושאר החפצים אבל אם אתם רגישים לריחות לא נעימים של רגליים, אם ממש מתאמצים... אפשר להריח גם כאלו. בכל אופן, התחלה חמודה מאוד ליום הביקור המעניין שלנו באודאיבה. לאחר מכן, נכנסנו לבניין של ערוץ הטלוויזיה fuji TV, שם בקומה ה-25 יש תצפית נהדרת על טוקיו ועל המפרץ והאי. התצפית הייתה מהממת אבל לטעמנו יקרה מדי (700 ין אם אני זוכר נכון) וחוץ מהתצפית, אין יותר מדי מה לעשות שם, לבחירתכם. המשכנו לאכול ארוחת צהריים באחד הקניונים הבאמת רבים שנמצאים על האי והסתובבנו קצת בחנויות (בעיקר בחנויות הענק לבעלי חיים, תופעה מעניינת בהחלט, במהלך ביקורכם ביפן תראו המון בעלי כלבים גזעיים, חלקם נמצאים בתוך עגלות תינוק).
אנחנו מסיימים את החלק של אודאיבה ביום שלנו, חוזרים חזרה באותה הרכבת לכיוון מלוננו, מנוחה בחדר/אימון בחדר הכושר של המלון (תחליטו אתם מי עשה מה), ומיד אח"כ יוצאים לארוחת ערב מוקדמת מפני שמחכה לנו סיור לילה חינמי (על בסיס טיפים) בשינגו'קו. זוכרים שדיברנו על אקיהאברה של "המוזרים" או "הדחויים"? בקיצור הגיקים הרציניים של טוקיו. אז הרי שינג'וקו היא 180 מעלות ממנה, היא האזור של הבילויים, של "המגניבים", של האופנתיים, של הברים והמסיבות, וכן, גם הזנות (הלא חוקית אך מתקיימת) של טוקיו. מצד אחד, נהנינו מהמדריך המצוין מלא האנרגיה, נהנינו להיות בשינג'וקו בשעת לילה ולראות את האווירה, את המסיבתיות, את האוכל הלא נגמר, את מלונות האהבה הצבעוניים ואת בני הנוער שמוצבים כמעט בכל פינה כדי לשדל גברים צעירים להיכנס למקום "האירוח" שלהם. מצד שני, הרגשנו שאין באמת עומק בסיור, לא מוסברות התופעות באופן פוליטי/אנתרופולוגי אלא יש יותר אווירה של "פאן". תחליטו מה בא לכם, בכל אופן לא תסבלו ולגמרי יהיה מעניין.
יום 20 - טוקיו
בוקר טוב טוקיו האינסופית! אנחנו קמים במלון הנהדר שלנו, מאוד קשה לקום מהמיטה אחרי טיול ארוך, במיוחד במיטה כזאת... אז היום קמים מאוחר מהרגיל. יורדים למטה לארוחת הבוקר הקבועה שלנו בסניף ה-Lawson וממשיכים לכיוון רובע Ginza היוקרתי שממש בקרבת המלון שלנו, במרחק הליכה. שדרת הקניות היוקרתית של טוקיו. מטר מרובע של קרקע במרכז הרובע שווה למעלה מעשרה מיליון ין, מה שהופך אותו לאחד מאזורי הנדל"ן היקרים ביותר ביפן ושם למעשה לכל מותג מוביל בתחום האופנה והקוסמטיקה יש נוכחות (וחלקם בבניינים מאוד מעניינים ארכיטקטורית). אנחנו נכנסים לכמה חנויות או אולמי תצוגה שנראים לנו מעניינים כמו למשל Nissan Crossing, שתי קומות של החברה היפנית המפורסמת בו היא מציגה רכבים היברידיים, אוטונומים, רכבי יוקרה ועוד. בקומה השניה ישנו בית קפה חמוד שמדפיס תמונה כרצונכם על הקצף של הקפה (תיירותי להחריד, אבל לא פספסנו הזדמנות לשתות קפה בדמותה של הכלבה המושלמת שלנו). לאחר מכן, נכנסנו ל-Sony Showroom - אולם תצוגה בן 3 קומות בו סוני מציגה שלל מוצרים וטכנולוגיות שלה כמו מצלמות ועדשות שונות, סמארטפונים, עוזרים ביתיים חכמים וגם את רובוט הכלב המפורסם – אייבו (Aibo). אנחנו זכינו גם להיות בתערוכה קטנה של צילומי חיות בית, מקסים. במהלך השיטוט הנעים בגינזה אנחנו מגיעים גם לחנות שנקראת Itoya - חנות כלי כתיבה בת למעלה מ-100 שנה שנפתחה מחדש בבניין מודרני וחדש בשנת 2015 בן 12 קומות. לכל קומה בחנות יש קונספט אחר ובקומה השנייה למשל תוכלו לקנות כרטיסי ברכה וגלויות יפניות מיוחדות, בקומה השמינית יש סטים לאוריגמי (קיפולי נייר יפנים) וגם וואשי (נייר יפני מסורתי). בקומה ה-11 ישנה חוות ירקות הידרופונית ובקומה ה-12 יש בית קפה. גם אם אין לכם כוונה לקנות דבר השיטוט בחנות מאוד מהנה ויש בה הרבה דברים מעניינים, וגם רעיונות טובים למזכרות מיוחדות.
אנחנו נוסעים שוב לעבר אקיהאברה, אך הפעם לבד ולא מטעם סיור. מאוד אהבנו את האזור ואת האווירה הגיקית והמשונה, אנחנו עוברים בין החנויות השונות, בין קלפים, משחקים, סרטים, אנימה ועוד. אם אתם ממש חובבי מנגה/אנימה ריכזתי כמה שמות של חנויות חשובות לביקור (אנחנו לא כאלו, אבל אני מניח שזה יכול לעניין רבים ורבות): החנויות הידועות ביותר ששוות ביקור: Yodobashi Camera Multimedia Akiba, וגם Akihabara Radio Kaikan. חנות למשחקי וידאו/מחשב/רטרו - Super Potato Akihabara Branch וגם gamers akihabara. חנות Mandarake Complex מקום טוב למצוא מנגה נדירה, פסלונים, בובות, פוסטרים, תקליטורים, צעצועים וסוגים אחרים של מוצרים הקשורים למנגה. אנחנו מקנחים (ליטרלי) במסעדה מאוד מיוחדת, מסורתית, שקטה ונעימה בשם Takemura - מקום שמגיש קינוחי טמפורה, פתוח משנת 1930, חוויה מומלצת. לקראת ערב ביקרנו באחת החוויות הכי מעניינות, מהנות, זכורות, מוזרות, יו ניים איט, שהייתה לנו בטיול. הופעה של להקת איידולס (מי שמכיר יודע למה זה כל כך מעניין אנתרופולוגית ותרבותית, מי שלא, מוזמנים/ות לצפות בדוקו נהדר בנושא בשם Tokyo Idols או סתם לקרוא כמה דברים באינטרנט), חוויה לא מהעולם הזה, מהופנטים בעיקר מהקהל ולא בהכרח מהזמרות, פשוט מדהים. כמובן מי שמעניין אותו יותר לשמוע יכול לכתוב לי ואענה בשמחה.
יום 21 - טוקיו
היום בבוקר אנחנו נוסעים לרובע שיבויה המפורסם של טוקיו. בהחלט מקום "חובה" לבקר בו, בטח בטיול הראשון שלכם בטוקיו, אבל לפעמים לא בטוח שכל המקומות חובה האלו באמת שווים את ההייפ. בסך הכל מקום שלדעתי, אם אתם לא חובבי שופינג ומעברי חציה שמצטלמים נחמד (אבל היי, זה בסופו של דבר רק מעבר חציה כן?), אז בשעה-שעתיים, אפשר למצות. האבינג סייד דאט - להלן הרשמים שלנו משיבויה. איך אפשר לדבר על שיבויה מבלי לדבר באמת על מעבר החציה המפורסם שלה? עוברים בו כ-2500 הולכי והולכות רגל בכל רמזור ירוק ויש האומרים ששווה להשקיף עליו מלמעלה. המלצה חמה היא להגיע כחצי שעה לפני הפתיחה של בית הקפה L'Occitane Café Shibuya, שם בקומה העליונה תוכלו לאכול במחירים יקרים יחסית (אבל האוכל מאוד נחמד) ולהשקיף על מעבר החציה כשאלפים חוצים אותו, ובכלל להשקיף על האזור. מדובר בחוויה תיירותית להחריד, ואם לא היינו בין הראשונים שממתינים בתור, הרי שהתור היה ארוך כמו תור לאבולעפיה במוצאי חג הפסח ולא היינו ממתינים את זה. אבל אם יוצא לכם להגיע מוקדם, למה לא? ניכר שלא התלהבתי משיבויה? בכל אופן, ביציאה מהבית הקפה הנחמד, הגענו לפסל של האצי'קו הכלב, עוד מקום "חובה" לראות, למרות שזה מסתכם ב-2-3 דקות. לפי סיפור מפורסם, הכלב חיכה לאדונו כל יום מול תחנת שיבויה והמשיך לעשות זאת במשך שנים גם לאחר שאדונו נפטר, האצ'יקו מסמל ליפנים את הנאמנות הגבוהה שאדם צריך להיות ניחן בה, בדיוק כמו לכלב האצ'יקו.
אנחנו ממשיכים בשיטוטנו בשיבויה והולכים לרחוב Shibuya Center-Gai - מדרחוב סואן בלב שיבויה שלאורכו חנויות, בוטיקים ומרכזי משחקים. בערבים הרחוב עמוס בצעירים הפונים למועדוני לילה, מסעדות וברים. לאחר הסתובבות באזור, ממשיכים למקום שקצת יותר יעניין אותנו, אזור מלונות האהבה - Love hotel hill. אם אתם לא יודעים מה זה מלון אהבה ביפן, שווה לקרוא. בקצרה, מדובר בחדרים לפי שעה לזוגות שלא יכולים/רוצים לעשות מה שצריך לעשות בביתם הפרטי (מכל הסיבות שבעולם), תוכלו לראות מלונות אהבה בכל עיר ביפן ואפשר לזהות אותם ממש בקלות עם העיצוב הלעיתים סליזי והשלטים שמראים את המחירון השעתי. ממש נחמד להיכנס ולראות את מבחר החדרים במסך גדול, לראות איך הלובי מעוצב (ברוב מוחלט של המקרים אין נותן שירות אנושי אלא הכל מתבצע דיגיטלית) - ממש מרתק ושווה לקרוא יותר. איך מגיעים לרחוב של מלונות האהבה? ראשית, שווה לנווט בלי קשר ל- Uobei Shibuya Dougenzaka, מסעדת סושי מסוע שנחשבת לטובה ביותר בטוקיו, עולים בגרם המדרגות שמולה (לא סתם זה נקרא גבעת מלונות האהבה), ואפשר פשוט לחקור את האזור, לבחור מקום, להסתכל על התמונות של החדרים וכו'.
אנחנו עוזבים את שיבויה וחוזרים לשינג'וקו, הפעם ביום. עובדה מעניינת שתחנת שינג'וקו היא תחנת הרכבת העמוסה בעולם, המטפלת בכ-2.5 מיליון נוסעים מדי יום (!). שעת צהריים, אנחנו מחליטים לאכול את הארוחה שלנו דרך אחד מעשרות קומות האוכל המטורפות שיש בטוקיו, כלבו Isetan Shinjuku - שם בקומה מינוס 1 תוכלו לטעון מצברים בקומת אוכל פשוט נהדרת ומגוונת, יש הכל מהכל, המחירים (כמובן) סבירים לחלוטין והאוכל טעים. קחו את מה שקניתם ועלו לקומה העליונה ביותר של הכלבו, שם יש רופטופ חינמי וממש נעים, ירוק, רחב עם המון צמחייה, היינו התיירים היחידים בין כל המקומיים, נחמד מאוד והפסקה מרגיעה מההמולה שם למטה בשינג'וקו. לאחר ארוחה נהדרת ושלווה, ממשיכים עם הקו הזה שאנחנו בהחלט מעדיפים ומגיעים אל Shinjuku Gyoen - פארק ריאה ירוקה וענקית ממש בתוך שינג'וקו, הניגוד הזה בין הטבע העצום של הפארק למגדלים, לעסקים, לאנשים שמסביבו, איזה כיף. אנחנו מסתובבים בפארק כשעתיים שלוות, בין עוד בית תה לאגם מלאכותי, בין עוד עצים תמירים ויפים לקינוח קטן שקנינו בחנות נוחות על ספסל בפארק - תענוג אמיתי. לקראת אחה"צ-ערב, אנחנו נוסעים אל תצפית חינמית ויפהפיה של העיר בשם Metropolitan Government Building - מהקומה ה-45 תצפית נהדרת על העיר. התור יחסית ארוך אבל מתקדם מהר מאוד, בצורה מסודרת. אפשר לתזמן את ההגעה לשעת שקיעה או להסתכל על העיר בחשיכה מוחלטת (התצפית פתוחה עד 22:00) - ממש שווה לסיים ככה יום טיול. אבל עוד יותר שווה, להמשיך לארוחת ערב הודית מדהימה, במסעדה שקרובה במרחק הליכה למלוננו בשם - Nandhini Toranomon - המלצה יותר חמה מזו לא תקבלו. אם נשים לרגע בצד את האוכל המדהים והשירות המצוין, המסעדה לא נמצאת באיזה אזור תיירותי ועמוס, הכל מאוד שקט, מקומי, שוב היינו התיירים היחידים, השכונה מסביב ממש נעימה, ואתם לגמרי יכולים להרגיש כמו מקומיים שיצאו מהדירה הקטנה בטוקיו והלכו ברגל עד למסעדה הקרובה והאהובה עליהם, אלו החוויות הטובות ביותר בטיולים, וגם הזכורות ביותר, מומלץ לחלוטין להגיע ולהנות מהאוכל והסביבה.
יום 22 - טוקיו
היום יום ראשון ואנחנו נוסעים אל Meiji Shrine. אני בכוונה מציין את היום בשבוע, כי אם אפשר ומסתדר לכם, להגיע למקדש ביום ראשון יהיה מצוין, משום שאז נערכות חתונות מסורתיות ושלל חגיגות משפחתיות מקסימות שלגמרי יהיה לכם נחמד לצפות בהן ובמשפחה היפנית ביום שמחתה. עוד דבר קטן שמעניין להגיד על טוקיו, ויום ראשון בה הנכיח לי את העובדה הזאת עוד יותר - הכבישים הרבה יותר ריקים מבדרך כלל. מבינים? עיר של 13 מיליון תושבים עם מטרופולין של עשרות מיליונים נוספים, והכבישים (לא הצדדיים, אלא אלו עם ה-4-5 נתיבים) - פשוט שקטים. תנועה דלה מאוד של מכוניות לא רק בימי ראשון, משל טוקיו אינה מעצמה אנושית מטורפת עם מיליוני תושבים וכאלו שבאים לעבוד בה אלא עיר פריפריאלית ברמת הגולן, והדבר הזה לא פחות ממדהים, עם מערכת תחבורה ציבורית מושלמת - מי צריך בכלל רכב? כיף לראות, ואפילו לקנא.
ההגעה למקדש מאוד נעימה ושלווה, דרך יערית, המון ירוק, המון עצים. השטחים הללו, חינמיים לכניסה ואילו הכניסה למקדש עצמו (לא חובה בכלל), עולה כסף. מקדש שינטו המוקדש לרוחות האלוהות של הקיסר מייג'י ובת זוגו, הקיסרית שוקן. שטחי המקדש המרווחים מציעים שבילי הליכה נהדרים לטיול מרגיע. המקדש הושלם והוקדש לקיסר מייג'י ולקיסרית שוקן בשנת 1920, שמונה שנים לאחר פטירת הקיסר ושש שנים לאחר פטירתה של הקיסרית. המקדש נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה אך נבנה מחדש זמן קצר לאחר מכן. הקיסר מייג'י היה הקיסר הראשון של יפן המודרנית. הוא נולד בשנת 1852 ועלה לכס המלכות בשנת 1867. במהלך תקופת מייג'י, יפן עיצבה את עצמה כדי להצטרף למעצמות הגדולות בעולם עד שהקיסר מייג'י נפטר ב-1912. האווירה שספגנו שם הייתה נהדרת בשילוב עם השמחות היפניות שהזכרתי כמה שורות לפני, מקסים לחוות את זה.
לאחר מכן המשכנו ל-Yoyogi Park, אחד הפארקים העירוניים הגדולים בטוקיו, הכולל מדשאות רחבות, בריכות ואזורים מיוערים. אפשר גם לראות את גינת הכלבים שבפארק שמחולקת לפי גודל הכלב, שימו לב שהם מחייבים שם לרשום את הכלב לפני שמכניסים אותו לפארק (בעלי הכלבים שקוראים את הבלוג מבינים כמה זה רחוק מישראל שכן כולם משחררים את הכלבים היכן שהם חפצים, וכמובן לא חובה להרים את הצרכים, זה רק לפראיירים). נזכיר שבגלל יוקר המחיה ביפן שמקשה על הבאת ילדים לעולם והעובדה שהדור הצעיר לא ממש ממהר להתחתן, להביא ילדים או אולי אפילו לקיים יחסים, בעלי חיים ובפרט כלבים תופסים מקום נכבד מאוד בחברה היפנית ומתייחסים אליהם כמו ילדים לכל דבר.
מכאן המשכנו למקום שהלוואי ולא היינו מגיעים אליו בראשון ואני לחלוטין אמליץ גם לכם להימנע ממנו בימי ראשון - רובע Harajuku. עמוס, דחוס, צר, לא ברורה ממה ההתלהבות הרבה, גימיקי מאוד לטעמנו. אולי ביום חול יכול להיות כאן הרבה יותר נעים, אבל כמובן לשיקולכם. זהו המרכז של תרבויות מעניינות וסגנונות אופנה הקיצוניים ביותר ביפן. מוקד התרבות העיקרי של בני הנוער ותרבות הקאוואי (חמוד) של האראג'וקו הוא ברחוב Takeshita Dori והרחובות הצדדיים שלו, שלאורכם חנויות אופנתיות רבות, בוטיקי אופנה, חנויות בגדים משומשים, דוכני קרפ וחנויות מזון מהיר המיועדות לבני נוער אופנתיים ונישתיים. אנחנו עוזבים ממש מהר את האזור וממשיכים אל שדרת Omotesando - יש שיגידו השאנז אליזה של טוקיו. כאן תוכלו למצוא חנויות מותגים מפורסמות יקרות, בתי קפה ומסעדות לקהל לקוחות מבוגרים יותר (ואמיד הרבה יותר). הסתובבנו קצת (מצעד הגאווה של טוקיו בדיוק צעד באותו היום שהיינו שם, פחות נראה כמו המצעד בתל אביב כמובן, אלא יותר קבוצות של אנשים וחברות עסקיות שצועדות יחד עם דגלים ובעיקר נהנים מהביחד), נכנסו לחנויות שנראות לנו מעניינות, ומיצינו יחסית מהר לעבר היעד הבא.
אנחנו ממשיכים לעבר גן יפני חמוד שנמצא בתוך שטח של בית מלון אך בדרך לשם (רגלית, מאוד כיף לנו ללכת ברגל ולגלות הרבה יותר), עצרנו בתערוכה מקסימה של קינוחים יפניים, ואיך כל קינוח מתאים לזמן שלו בשנה, מה הוא מסמל וכו'. מאוד יפה, מינימליסטי ומרשים והתערוכה גם נמצאת בבניין ששווה להסתכל לתוכו. אנחנו שוב ממשיכים לעבר הגן שנקרא Hotel New Otani Japanese Garden - גן זן יפני מקסים שנמצא בתוך השטח של המלון היוקרתי, פתוח לכלל המבקרים בחינם. אנחנו הגענו לפני החשיכה, אבל אני בטוח שיכול להיות נחמד להגיע בשעות הערב/לילה כשהכל מואר, צריך להיות מיוחד. העברנו שם שעה וזו בהחלט עצירה מעניינת ששווה לשקול.
יום 23 - טוקיו
בוקר חדש, אנחנו מתקרבים לסיומם של הימים בטוקיו, ובכלל של הטיול ביפן. ועדיין, לא יצאנו פעם אחת מטוקיו לטיולי יום שרשמתי לעצמי כאופציה אופטימית מאוד וגם את הדברים בטוקיו לא ניתן להספיק בשמונה ימים. איזה כיף שיש סיבה לחזור נכון? היום אנחנו נוסעים לעבר רובע Asakusa. במשך מאות שנים, אסקוסה הייתה בעבר אזור הבילויים המוביל של טוקיו. בתקופת אדו (1603-1867), כאשר הרובע עדיין היה ממוקם מחוץ לגבולות העיר, אסקוסה הייתה האתר של תיאטראות קאבוקי ורובע חלונות אדומים גדול. לאחר שנים רבות, חלקים גדולים מאסאקוסה נהרסו בהתקפות האוויריות של מלחמת העולם ב-1945. ובעוד שהאזור שמסביב ל-מקדש סנסו-ג'י שנבנה מחדש מאז חזר לפופולריות הקודמת שלו, אי אפשר לומר את אותו הדבר לגבי רובע הבילויים של אסקוסה. הדבר המרכזי לראות באסקוסה הוא כמובן מקדש סנסו-ג'י, מקדש בודהיסטי. האגדה מספרת שבשנת 628 שני אחים דגו מנהר סומידה פסל של קאנון, אלת הרחמים, ולמרות שהחזירו את הפסל לנהר, הוא תמיד חזר אליהם. כתוצאה מכך, המקדש נבנה בקרבת מקום עבור האלה של קאנון. המקדש הושלם בשנת 645, מה שהפך אותו למקדש העתיק ביותר בטוקיו. רחוב קניות ומזכרות של למעלה מ-200 מטר, הנקרא Nakamise, מוביל מהשער החיצוני אל השער השני של המקדש, ה-Hozomon. לצד מזכרות יפניות טיפוסיות, נמכרים חטיפים מקומיים מסורתיים שונים שיכולים להיות מזכרות נפלאות ליקרים שלכם בבית (גם מתכלה, גם מקומי, גם זול). לפני או אחרי כניסתכם לרחוב הקניות ובהמשך למקדש, תוכלו להיכנס למרכז המבקרים של אסקוסה, לעלות עד לקומה העליונה ולצפות באזור מלמעלה, בחינם.
אנחנו ממשיכים לכיוון אזור Tokyo Skytree, והאמת שזה לא בשביל המגדל הגבוה והדי לא אופייני של טוקיו (תיירותי מאוד), אלא כדי לאכול בפעם האחרונה בסניף של סושי קורה (kura) והפעם בסניף החדש שנפתח ממש ליד, הסניף הגדול ביותר של סושי מסוע בכל יפן וכנראה גם בכל העולם, אנחנו כל כך נתגעגע לרשת המעולה והטעימה הזאת (ארחיב עליה בפרק הטיפים בסוף הבלוג), עד לפעם הבאה כמובן! טיפ נוסף הוא להיכנס לקניון Tokyo Solamachi הסמוך, לעלות לקומות 31-30 לתצפית חינמית נוספת על העיר, ממש מרשים כולל זווית על הסקיי טרי בעצמו.
יום 24+25 - עוד קצת טוקיו וטיסת חזור לישראל
יום אחרון בטוקיו, וואו זה פשוט טס לנו, הגעגועים לכלבה שלנו בשיאם והם כנראה הסיבה היחידה למשיכה שלנו לחזור שוב לארץ. את היום היפהפה (שכולו מוקדש לרגיעה והשלמת חוסרים בכיף איטי) אנחנו דווקא מתחילים בפארק לא מאוד מוכר, אבל מאוד קרוב למלון שלנו ואף נושא את שמו - Hibiya Park. מצאנו פארק שקט, ירוק כמובן, מקומי לחלוטין, ופשוט נעים לשיטוט קצר וישיבה אל מול מגדלי העסקים של רובע היביה שיעטפו אתכם שעה שאתם נרגעים בנוף האורבני המהפנט, מי היה מאמין שנוף עירוני יכול להיות כל כך משרה שקט ואווירה נעימה? טוקיו כמובן. מכאן אנחנו ממשיכים לאכול ארוחת צהריים בראמן טבעוני שהובטח לנו ששווה את ההגעה במיוחד אליו. היכנסו לקישור ותהיו בטוחים שאתם מנסים אם אתם בסביבת תחנת טוקיו, וכנראה שתהיו (כן גם אם אתם עדיין אוכלי בשר, שווה בטירוף לנסות את הטבעוני). טעים מאוד, תבלינים מדהימים, משביע ומנחם ויתן לכם סיבה נוספת לרצות לחזור לאכול בעיר המדהימה הזאת (אתם לא רוצים לדעת כמה עולה ראמן בינוני בישראל). שימו לב, ההגעה מאוד מבלבלת, ממש כדאי לשאול את עובדי התחנה, צריך לקנות כרטיס מעבר לרכבת למרות שלא תסעו בה רק כדי להגיע למסעדה, לקח לנו המון זמן להבין איך להגיע.
אנחנו ממשיכים את היום שלנו והולכים אל הארמון הקיסרי Tokyo Imperial Palace - זהו מקום מגוריה של המשפחה הקיסרית של יפן. טירת אדו שימשה בעבר מקום מושבו של השוגון טוקוגאווה ששלט ביפן משנת 1603 עד 1867. בשנת 1868 הופל השוגון, ובירת המדינה והמגורים הקיסריים הועברו מקיוטו לטוקיו. בשנת 1888 הושלמה בנייתו של ארמון קיסרי חדש. הארמון נהרס פעם במהלך מלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש באותו סגנון, לאחר מכן. הכניסה בחינם לגנים, לארמון לא ניתן להיכנס ויש סיורים מודרכים שלא לקחנו הפעם. סך הכל היה די נחמד להסתובב בגנים, הם לא מרשימים או מרגשים כמו גנים אחרים שהיינו בהם בטוקיו או בכלל בטיול ביפן, אבל אם אתם באזור, זה חינם, אפשרי בהחלט גם לבדוק את עניין הסיורים המודרכים. לקראת ערב אנחנו מסתובבים באזור של Tokyo Tower - דמוי מגדל אייפל, מואר יפה בלילה, לא עלינו מעלה אבל הסביבה מאוד נעימה, אכלנו ארוחת ערב והמשכנו ללילה האחרון שלנו במלון ביפן, עד לפעם הבאה.
אז מה חשבנו על טוקיו? לפני שנעבור לחלק האחרון של הבלוג (הייתם מאמינים?) של הטיפים. "טוקיו גדולה, לא נגמרת..." שרה ריקי גל. קוראות וקוראים יקרים, ריקי צודקת. איזו עיר מדהימה, איזו עיר ענקית. כזאת שלא ניתן לבלוע בשום צורה, גם לא בביקור חמישי ושישי, אולי גם אם הייתם גרים כאן. יש מן הרגשה כזו שאנחנו רוצים להכיר עוד שכבה ועוד שכבה שלה, גם אלו שלא כתובות במדריכי הטיולים ואולי במיוחד אלו. העיר הזאת, שמחביאה בתוכה כמויות של היסטוריה, אוכל, תעשיה, אופנה, כסף, ובעיקר את האנשים והלב הפועם של יפן, כאן הכל קורה וכאן הכל יקרה. בואו לטוקיו כי לא תרגישו זרים, אני מאמין שהעיר הזאת תחבק אתכם אליה ואתם כמובן לא תרצו לעזוב - חלום.
טיפים כלליים
טיסות ומלונות - תזמינו כמה שיותר מוקדם. במיוחד אם אתם רוצים לטוס בעונות השיא (מרץ-אפריל/אוקטובר-נובמבר). בד"כ, כפי שיצא לנו, חופשת הפסח נופלת על עונת השיא של פריחת הסאקורה, ולכן הזמנתי את כרטיסי הטיסה ישירות שנסגרנו על תאריכים ושחברת התעופה פתחה סלוטים מתאימים. המחיר לא יהיה זול יותר אלא רק יעלה, כך גם לגבי מלונות.
אבל איך אתה מבקש מאיתנו להזמין מלונות לפני שיש לי מסלול? - שאלה מצוינת :) איך בונים מסלול נכון? אין לזה תשובה חד משמעית, תלוי לכמה זמן אתם נוסעים, פעם ראשונה או יותר ביפן, מה תחומי העניין שלכם ועוד. אם ננסה לפשט את זה (אבל אל תקחו את זה כאבן מנחה יחידה). אם זו פעם ראשונה שלכם ביפן: 3 שבועות יחולקו בין אוסקה והירושימה בשבוע הראשון, קיוטו ואזור האגמים/האלפים היפניים בשבוע השני וטוקיו בשבוע האחרון. אם אתם נוסעים רק לשבועיים, הייתי מתרכז באזור קיוטו וטוקיו בלבד עם כמה ימים נוספים באזור אחר. זכרו שביפן אין ספונטניות, הכל כדאי ומומלץ להזמין מראש גם מטעמי זמינות וגם מטעמי חיסכון כספי. ההמלצה שלי אגב (במסלול של 3 שבועות ומעלה לפעם הראשונה), לנחות באוסקה ולחזור מטוקיו, כפי שאנחנו עשינו. למרות שטיסות ישירות נכון להיום מתבצעות רק לטוקיו, ע"י אלעל. לבסוף, שעשיתם שיעורי בית, בקבוצה הנהדרת בפייסבוק למשל, כתבו שם פוסט עם שלד המסלול שלכם וקבלו עליו פידבקים, כך תוכלו לשפר עד שתגיעו לחלוקת ימים נכונה וטובה לכם.
מזוודות (או בשמן השני ביפן ולדעתי בכלל: למה צריך את זה?) - אל תביאו כאלו, אנחנו הגענו עם טרולי בלבד, עשינו כביסות (בכל מלון שמכבד את עצמו יש חדר כביסה בשירות עצמי ובזול, ואם לא, אז לא בעיה בכלל למצוא ברחוב). אם בכל זאת אתם מתעקשים להביא מזוודה משיקולים כאלו או אחרים, השתמשו בשירות המשלוחים המצוין ביפן. אנחנו לא השתמשנו כאמור משום שלא היינו צריכים, אבל כאן קישור עם הסבר.
אבל בלי מזוודות איך אחזור עם מתנות וקניות? צודקים, לכן עשו כמונו, קנו את המזוודה/ות שלכם בטוקיו בחנות שציינתי, בערך 6000-7000 ין למזוודה גדולה, מעולה ואיכותית.
חנויות נוחות (קונביני) - האורים והתומים שלכם ביפן. איך תצליחו להביא את עצמכם לפתוח בוקר בלי כריך סלט ביצים טרי, טעים וזול בטירוף אחרי שתחזרו מיפן? לא ברור. יש שלוש רשתות מרכזיות וכולן די דומות מבחינת תמחור ואיכות המוצרים. ואלה שמות: FamilyMart, Lawson ו-7/11 (סבן אילבן) כמובן. בנוסף לארוחת בוקר מהירה וטובה כמו שהמקומיים לוקחים אותה, יש שם פשוט הכל מהכל וניתן לשלם גם עם כרטיס התחב"צ שלכם.
מישהו אמר כרטיס תחב"צ? (כמו רב-קו, רק יעיל ומדהים) - חוסך זמן, יעיל, מהיר, טוענים כמה שרוצים בכרטיס ומשלמים איתו בכניסה לתחנות רכבות, קווי אוטובוס וכן, גם בקונביני. להלן קישור עם הסברים טובים יותר.
פאס רכבות ותחב"צ ביפן - הכרטיס שיכול לחסוך לכם המון כסף. רוצים דוגמה? חפשו את המילים Kansai-Hiroshima Area Pass בבלוג זה וגלו כמה כסף חסכנו ברכישה שלו. אבל מי אמר שהפאס הזה מתאים לכם? יש המון כאלו, חשבו את הנסיעות שאתם עומדים לעשות אחרי שיהיה לכם מסלול מסודר. בקישור הבא תוכלו לעשות זאת ביתר קלות. זכרו, תמיד ניתן להתייעץ בקבוצה המעולה בפייסבוק, כולם מאוד נחמדים ועונים בצורה יעילה.
אוכל (ויש הרבה ממנו) - אנחנו לא פודיז ולא מתמקדים באוכל כדבר הכי חשוב בטיול שלנו, ולא נמתין שעה ויותר לסושי הכי מדהים או לראמן הכי מיוחד. אם אתם כאלו, סורו אל הבלוג המצוין הבא, עם פירוט שלא יסולא בפז על טוקיו בעיקר. בנוסף לאוכל, יש שם הסברים וטיפים על העיר באופן כללי. אנחנו אכלנו בעיקר ברשתות זולות, בקונביני, במסעדות הודיות (משום שאנחנו צמחונים זה בהחלט עזר). יש המון אוכל ביפן, הוא בכל מקום, הוא בכל צורה וכל טעם, באמת שלא חסר, גם לבעייתיים שבינינו שמחפשים משום מה רק אוכל מערבי, תמצאו תמיד. חייב להמליץ על 3 רשתות שאכלנו בהן המון ונהנינו מאוד (זול, טעים, מהיר). Kura Sushi - סושי על מסוע. Coco Ichibanya - קארי יפני (אל תוסיפו חריף, תאמינו לי) ואחרונה חביבה Saizeriya - אוכל "איטלקי" זול מאוד (קחו הרבה מנות הן קטנות). בכל אחת מהרשתות שציינתי, אכלנו הרבה והזמנו ללא חשבון - המחירים נעו בין 50 ל-60 שקלים לזוג(!) ונהנינו מכל רגע. במסעדות ההודיות שילמנו כבר בין 100 ל-120 שקלים לזוג (והעמסנו את הקיבה עד עילפון). כבר דיברנו על זה שיפן זולה נכון? לא ברור מאיפה הגיעה ההנחה שיקר שם. יפן זולה ואיכותית, בכמה רמות ממחירי ישראל הנוראיים.
איך מגיעים ממקום למקום? והאם הכל משולט ביפנית? גוגל מאפס, עובד מעולה. והתשובה לשאלה השניה היא - לא. 99% מהשלטים שתצטרכו בטיול הזה, יהיו כתובים גם באנגלית.
אבל בעצם אל תתמסרו לגוגל מאפס - גלו את המקומות החבויים, את הרחובות המקבילים לאיפה שכל התיירים הולכים בהם, שם נמצא הקסם האמיתי של יפן, שם נמצאים האנשים שבאמת גרים שם, החנויות והמסעדות הקטנות, הילדים שחוזרים מבית הספר והזקן שמטייל עם הכלב. לכו לאיבוד וכך תחוו את החוויות הכי טובות מהטיול.
דברו עם היפנים - צרו איתם אינטרארציות, חלקם יירתעו מפני שהם לא הכי מעולים באנגלית, חלקם יתרככו אם תגידו כמה מילים בסיסיות ביפנית (תלמדו כמה מילים ומשפטים כאלו, זה כיף וחשוב), אבל בגדול, כולם מאוד נחמדים, סקרנים ותמיד שמחו לדבר איתנו ולשאול שאלות, אל תהססו, זה לפעמים וברוב הפעמים שווה הרבה יותר מלהגיע לעוד מקדש או אטרקציה שקראתם עליה בבלוגים מסוימים של אנשים חופרים.
מאיפה מתחילים? ראשית, ממש אוחמא אם הבלוג הזה יהיה חלק מהתחלה, או האמצע. אבל בגדול, בקבוצה המעולה בפייסבוק עם פוסטים ערכיים, איכותיים ומלאי השראה שעולים שם מדי יום. כמובן אל תפספסו את האתר ג'אפן גייד, יש שיגידו התנ"ך של כל מטייל ביפן. בנוסף, יש בלוגים מצוינים כאן באתר למטייל, קראו כמה שתפסו לכם את העין.
אם קראתם עד לכאן, אתם בהכרח מחפשים ערך מוסף - חפשו מידע מרתק ברחבי האינטרנט על יפן של פעם ובמיוחד על יפן של היום, איך מסורת מתנגשת עם קדמה, מדוע הנשים נמצאות במצב נוראי מבחינת שוויון מגדרי ביפן (אפילו גרוע יותר ממדינות עולם שלישי מסוימות)? מה זה קארושי? מה זה היקקמורי? איך ילדים וחיי משפחה משתלבים בחיי היומיום של היפני הממוצע? ועוד ועוד. כמובן שלא תוכלו לצאת עם כל הידע שבעולם, אבל האמינו לי שזה הדבר שהכי ישדרג לכם את הטיול, להתחיל להבין את היפנים זה קסום וכיף מאוד להרגיש שהטיול הוא מעבר להליכה מנקודה לנקודה. רוצים נקודת התחלה טובה? התחילו לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק המצוין הזה. בעברית, מתופעל לעילא ע"י ישראלי לשעבר שחי ביפן, מאוד מעניין עם זווית מרתקת על יפן והחיים בה.
איזה כיף לי שקראתם עד לכאן, מקווה שהבלוג יעזור לכם להגיע ליפן ולטייל בה בצורה הכי טובה שיכולה להיות, אתם תהנו, באחריות. לכל שאלה נוספת, אני פנוי בעיקר בפייסבוק שלי, אני קורא את כל ההודעות הפרטיות אליי ואתם לגמרי יכולים להציע לי חברות ולראות תמונות נוספות או סתם להיות ידידותיים יותר :)
נסיעה נעימה!
