”איפה הייתי ומה עשיתי“

כרייסטצ`רץ` - תכלס, אין יותר מדי מה לעשות שם. קצת לטייל, לראות את הנהר, את הקתדרלה, שום דבר רציני. להקדיש לה יומיים גג, כולל התארגנות.

קאיקורה ללכת לראות את מושבת כלבי הים (ולקוות שיהיה לכם יותר מזל ממני הגעתי לשם ולא היה שם ולו כלב ים אחד), לעשות את המסלול שיוצא ממושבת כלבי הים לאורך החוף וחוזר מעל הצוקים.
שייט לצפייה ביונקים ימיים - אם צריך לבחור, לפי דעתי עדיף שייט הדולפינים. שייט הלוויתנים גם יותר יקר וגם יש מצב שתראו זנב אחד של לוויתן ותו לא. בשייט הדולפינים אתם מוקפים בהמוני דולפינים. חוויה מדהימה.

פוקס - הליכה על הקרחונים. בהתלבטות בין פוקס לפרנץ יוזף הראשון ניצח משתי סיבות. הוא קרוב לאגם מתיסון, והמחיר של הליכה על הקרחון שם יותר זול (ויש גם הנחה למחזיקי כרטיס BBH). למרבה הצער, מזג האוויר בימים שהייתי שם היה מחורבן, כך שלא טרחתי ללכת לאגם, אבל בכל זאת נרשמתי להליכה על הקרחון וקיוויתי לטוב. מזג האוויר היה מחורבן גשם, רוח וברד, ואפילו נכנסה לי אבן ברד לאף! אבל למרות הכל מדובר בחוויה מדהימה.

וואנאקה - עיירה קטנה ומקסימה. מסלול הליכה קצר לאילי פוינט. ההליכה לשם נמשכת חצי שעה, אבל אני עשיתי אותו ב- 4 שעות, כי כל חמש דקות פשוט התיישבתי לסגוד ליפי הטבע. אפשר להקיף את האגם מהצד השני, לטפס על הר איירון, על הר רוי, ללכת לפאזל וורלד, או שני טרקים יומיים מומלצים רוב רוי ודיימונדס לייק. בוואנאקה נמצא הקולנוע המפורסם, סינמה פרדיסו. בתכלס? כולו קולנוע, אוקיי, אז יושבים על ספות. אז מה? אם יש סרט שבא לכם לראות - תלכו. אם לא, תוותרו. והעוגיות, דרך אגב, מתאימות לבדיקות העמסת סוכר. והן גם לא אפויות במרכז. יש כאלה שאוהבים את זה. אני לא.

טקאפו - אין יותר מדי מה לעשות בטקאפו, רק לשוטט מסביב לאגם המופלא ולטפס על הר ג`ון. בלי להגזים, התמונות שצילמתי שם, הודות לנוף הקסום וגם למזג האוויר המוצלח, הן התמונות הכי מדהימות שיש לי.

הר קוק - ביליתי שם שלושה ימים, שבמהלכם לא זכיתי לראות את פסגתו של ההר, עקב העננות הכבדה, מה שהיה די מבאס. אבל יש בסביבה כמה מסלולי הליכה נחמדים בדרגות קושי ואורך משתנות. המסלול העיקרי שעשיתי שם היה ההליכה לסילי טארנז, שהיה כרוך בטיפוס ``לא קשה אך מתיש``, כפי שמישהו הגדיר את זה בפורום לגבי המולר האט (וחלק מהמסלול משותף לשניהם). מה שכן, מדובר בהר ערמומי במיוחד, כי המסלול נורא מתפתל וכל פעם הייתי בטוחה שזהו, ותיכף אני מגיעה לסוף, גיליתי פיתול ועלייה נוספת.
מזג האוויר לא היה מוצלח כי ירד גשם, ומנקודה מסויימת התחלתי לראות נקודות שלג, שהלכו וגדלו, עד שהלכתי באיזור מושלג לגמרי, מה שהיה מדהים. בכלל, כל ענייני השלג מאוד ריגשו אותי, ואפילו נשנשתי ממנו קצת (טיפ חשוב לעולם אל תאכלו שלג צהוב). את פסגות ההרים אמנם לא ראיתי, אבל לעבר העמק הראות היתה טובה, והדבר שהכי הקסים אותי היה לראות את הקיאות בטבע, צווחות ועפות להן במלכותיות מההרים לעמק ובחזרה, כי חוץ מהפעם הזאת, רק ראיתי אותן חורשות מזימות במגרשי חניה.

קווינסטאון - לכאן הגעתי על מנת להתחיל את הרוטברן, שהיה סגור, ולכן התחפפתי די מהר לטה אנאו. היא עיר תיירותית מאוד, ולא כל כך חיבבתי אותה, מה שכן, יש פה חנויות מזכרות מוצלחות, אבל על כך בטיפ נפרד. בנוסף, באחד מהמרכזים המסחריים יש אינטרנט שבשעות מסויימות עולה ממש מעט - תשאלו עליו.

טה אנאו - המקום החביב עלי בניו זילנד. סך הכל שהיתי שם כשלושה שבועות, יוצאת לטרקים וחוזרת. עשיתי חלק מהרוטברן, את המילפורד, את ההוליפורד ושייט לדאוטפול סאונד. השייט היה חביב, לא יותר, אבל זה בגלל שמזג האוויר היה מחורבן, וחוץ מפינגווין אחד מסכן לא ראינו שום חיות בר. בדיעבד הייתי מוותרת עליו, אבל יכול להיות שאם מזג האוויר היה שמשי (כמו שהיה בשלושת הימים קודם לכן), הייתי מרגישה אחרת.

דאנידין - מותק של עיר. אחד הדברים העיקריים שיש לעשות בדאנידין, הוא לצאת לסיורים לצפייה בחיות בר. אבל אני, במקום לבזבז הרבה כסף שגיליתי שאין לי, וללכת לסיורים מאורגנים, פשוט הלכתי למוזיאון וראיתי המוני ציפורים, פינגווינים, אלבטרוסים וכד`. אמנם, הם היו מתים קמעה, אבל המפחלצים עשו יופי של עבודה וככה ראיתי אותם ממש מקרוב ולא ירד עלי גשם, לפחות לא בזמן שהייתי בתוך המוזיאון. ויש שם עוד הרבה דברים אחרים. בקיצור, מוזיאון מוצלח וגם הרחוב הראשי של דאנידין נחמד.
בין האטרקציות בעיר יש את בתי החרושת של שוקולד קדבורי ושל בירה ספייטס, אבל מכיוון שלא אהבתי את שניהם, נראה לי מיותר ללכת ולהוציא 12 דולר (אם אני זוכרת נכון). חשבתי ללכת לרחוב בולדווין ולטפס אותו, אבל ירד גשם וזה קצת רחוק מהמרכז אז ויתרתי. לא נורא, טיפסתי (ואטפס) די והותר בטיול הזה.

נלסון - היא אוצרת בחובה אופציות, אבל הללו לא היו בשבילי, כי לא יצאתי לאייבל טסמן, ולא היה לי זמן לנסוע לסיינט ארנוד, וככה ביליתי בה יומיים משמימים.

פיקטון יש מסלול הליכה שיוצא מפיקטון, אבל מכיוון שעשיתי את הקווין שרלוט טרק ויתרתי עליו. היא בעיקר מהווה נקודת מעבר בין שני האיים ונקודת מוצא לטרק, אז נא להתייחס אליה בהתאם.

וולינגטון - בירת הנצח של ניו זילנד. אין יותר מדי מה לעשות בה. לבקר בטה פאפא - ואל תפספסו את ההסבר על הפוסומים שמתאבנים על כבישי ניו זילנד, לראות את הפרלמנט ולהסתובב קצת במרכז. מה שכן, יש פה די הרבה חנויות של ספרים יד שנייה, שבאחת מהן מצאתי את כל התסריטים של המלון של פולטי!
יש בסביבה מסלול הליכה למושבה של כלבי ים, ולמודת ניסיון מהפעמים האחרות בהן ניסיתי לראות כלבי ים ולא יצא, הלכתי לאינפורמיישן בשביל לשאול מתי הם נמצאים שם. ציפיתי לתשובה בנוסח ``בבוקר`` או ``בערב``. מה שקיבלתי, היה ``בין מאי לאוקטובר``. מסתבר שמנובמבר הם כולם מהגרים לאי הדרומי.

טאופו - צניחה חופשית, הכי זולה בניו זילנד (אבל עדיין, לא זולה לכשעצמה, ולכן ויתרתי עליה בלב כבד), טונגרירו נורת`רן סירקיט (רציתי, ויתרתי בגלל זמן ומזג אוויר), טונגרירו קרוסינג. עשיתי יום טיול להוקה פולז ולקרייטרז אוף דה מון, היה נחמד, אבל כל הטרקים בדרום כבר קלקלו אותי, כך שהתרשמתי פחות מהנוף. אם יש לכם רכב - פשוט תסעו לשני המקומות, כי ההליכה די משמימה. שווייצרי חובב דבש המליץ לי על חנות דבש עם תצוגה רלוונטית איפשהו באמצע הדרך. לא יצא לי.
מה שכן, די בהתחלה של המסלול להוקה פולז יש מעיינות חמים בחינם תבררו בהוסטל איפה הם יוצאים בדיוק ותגיעו עם בגד ים ומגבת.

רוטורואה - אלפיים שנות חלמתי לעשות זורבינג, והנה, הגיע הרגע, סוף סוף. כמה ק``מ מהעיר עצמה יש מקום שמרכז כמה אטרקציות תיירותיות זורבינג, בנג`י והאגרודום, ואי לכך יש להם הסעות מאורגנות בחינם שיוצאות לשם פעמיים ביום. זורבינג אפשר לעשות יבש - נקשרים ברתמות לתוך הכדור ואז מתגלגלים וככה אתם פעם למעלה ופעם למטה, או רטוב - נכנסים לכדור, שופכים עליכם מים חמימים ומגלגלים אתכם, אבל בגלל המים אתם כל הזמן למטה.
באגרודום יש כל מיני תצוגות ופעילויות שקשורות לחקלאות. לכאורה, הרעיון לשלם 20 דולר בשביל תצוגת כבשים נראה מופרך מיסודו, אבל בגלל שהייתי שם עם עוד אנשים (חברים חדשים מההוסטל, חברים ישנים שהיו בהוסטלים אחרים), נכנעתי ללחץ הקבוצתי. היה חביב מאוד, ואפילו קיבלתי הנחת סטודנט של 2 דולר. קיווי חביב כמנחה התצוגה, המון כבשים מסוגים שונים, פרה, כלבים שהדגימו טכניקות על להקה של שלושה אווזים, והכי חמודים, קבוצה של טלאים שנתנו לאנשים מהקהל לתת להם לאכול. היה משעשע מאוד, למרות שהמחיר קצת מופקע.
שתי פעילויות נוספות שעושים ברוטורואה, הן ללכת לאיזור של פעילות תרמית וללכת לקונצרט מאורי. תפרנים מתמיד, החלטנו כולנו לשלב את שני הדברים וללכת ל- Maori arts and crafts centre, כי שם, תמורת 22 דולר, גם משתתפים בקונצרט מאורי, גם זוכים לטייל באיזורי פעילות תרמית, גם יש ביתן קיווי וגם יש בית ספר לגילוף בעץ. הקונצרט היה די קצר, אני מניחה שאם באים בערב ומשלמים משהו כמו 80 דולר, הוא יותר ארוך ומושקע. הפעילות התרמית היתה מסריחה, שזה די מה שמצפים ממנה, וביתן הקיווי היה חשוך כדי שהקיווים יחשבו שעכשיו לילה ויתרוצצו להם בעליזות. רק שהקיווים בחרו לנבור באדמה בהתמדה, ועוד בפינה הכי רחוקה. ובגלל החושך גם די היה קשה לראות אותם. אבל אין מה לעשות, זה האופן שבו הרוב המכריע של האנשים, כולל הקיווים האנושיים עצמם, זוכה לראות את הציפור המופרעת הזאת. לא לכל אחד יש מזל כמו לבחור שעשה איתי את המילפורד, מארת נצח על ראשו האמריקני המתולתל, שיצא לחפש תולעים זוהרות וזכה לראות קיווי אמיתי וחופשי מהדס על השביל.

אוקלנד - כולם אומרים שאין מה לעושת באוקלנד. כולם צודקים. אני בעיקר תכננתי לקנות בה מתנות ואולי ללכת למוזיאון. כיוון שהנחתי שהמוזיאון יהיה דומה מאוד לטה פאפא ולמוזיאון בדאנידין, ויתרתי על הרעיון. אז עשיתי קניות וסידורים וקיללתי כל אל שעלה בדעתי על כך שאני נאלצת לעזוב את ניו זילנד. העולם, אכן, הוא אכזר.