”אודנזה - אכזבת הטיול בדנמרק“

אין ספק שהאכזבה הגדולה שלנו בטיול לדנמרק הייתה אודנזה. במדריכי טיול שקראנו ובאינטרנט שמענו שבחים על העיר, שהיא עיר נעימה. במדריך של ``לונלי פלנט`` נכתב עליה בין היתר: ``תושבי העיר השלישית בגודלה בדנמרק מתגאים בהיותה עיר הולדתו של הנס כריסטיאן אנדרסן, אבל לא מדברים על כך שהוא הסתלק ממנה בהזדמנות הראשונה, אחרי ילדות לא מאושרת במיוחד``. אני לא הייתי מאשים את הנס כריסטיאן אנדרסן. גם לנו בא להתחפף מהעיר ומהר. 

לפני שנחתנו באודנזה טיילנו באי פין, והכוונה הייתה לישון באודנזה ולא לטרטר את עצמנו עד לאורהוס, אלא לקום רעננים בבוקר ואז לנסוע לאורהוס, ואגב כך להרויח היכרות עם העיר ה``נפלאה`` הזאת שהבטיחו מדריכי הטיול. אבל העיר נראית מוזנחת, ורואים שידעה אולי ימים יפים יותר. הסתובבנו במרכז העיר, במדרחוב וברחובות שיוצאים ממנו. הרחובות היו מלוכלכים, והעיר הייתה מתה. לא ראינו שמחת חיים ופעילות כמו בסטרייט של קופנהגן או הבולברדן של אורהוס. ראינו רק אנשים שממהרים לחזור הבייתה, כל מיני טיפוסים מפוקפקים, כמה נערים שיושבים משועממים על ספסל בכיכר המרכזית, מסעדות וחנויות סגורות, הרגשה של עיר מתה, לא מטופחת, לא צעירה, לא חיונית. 

מישהו הציע לי את השעון שלו תמורת כסף, כנראה רצה לקנות סמים. ראינו גם נוכחות משטרתית ערה, לא ניידת אחת ולא שתיים במרדף אחרי כל מיני אלוהים יודע מה. ראינו אוכלוסיית מהגרים גדולה. היו שם הרבה מוסלמים ביחס למה שראינו בשאר דנמרק, ולא נראה שהמצב שלהם מי יודע מה, או שהם משתלבים.