”על בייג'ין“

זהו ביקורי השני בבייג'ין, הראשון היה לפני כ-12 שנה. ההבדל בין הביקורים עצום בכל הקשור לנוחות השהייה בעיר לתייר מערבי. האולימפיאדה עשתה לעיר רק טוב (לפחות בעיניו של התייר המערבי), קל הרבה יותר להסתדר בעיר היום. זאת משום העובדה הפשוטה שהעיר הוכנה לקליטתם של מיליוני מבקרים מערביים (ספורטאים, מלווים, קהל מרחבי העולם וכו') והייתה חייבת לעמוד בסטנדרטים מערבים. לכן קל מאוד להסתדר במטרו למשל, רק ללחוץ על המילה English במכונה האוטומטית למכירת כרטיסים - כך אפשר לקנות כרטיס נסיעה לכל מקום בעיר. לפני כל תחנה מוכרז שם התחנה באנגלית, וכן במטרו עצמו השילוט האלקטרוני, שמות התחנות וכו' - כתובים גם בשפה האנגלית. מקדונלד'ס, ברגר קינג ופיצה האט אפשר לראות בכל פינת רחוב. אלה דברים שלא ראיתי בביקורי הקודם. בייג'ין היום היא עיר מערבית לכל דבר ועניין, ואפילו קשיי השפה לא נוראיים כפי שהיו(וזה לא שכולם הפכו פתאום לדוברי אנגלית, הקושי עדיין קיים והוא לא מועט, אך פחות מבעבר). אנסה לתת מעט מרשמיי בכל הנושאים "הבוערים" והמעניינים.

תחבורה: משדה התעופה - אם הגעתם בשעה שהרכבת אקספרס עובדת (7.00-23.00) - זו הדרך הנוחה והמהירה ביותר. אם הגעתם בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מאוד מוקדמת, תצטרכו להשתמש במונית. עלות נסיעה לעיר – כ-100 יוהן (כ-55 ₪ נכון להיום). התניידות בתוך העיר - גם אם אין לכם בעיה של כסף ואינכם תרמילאים ממוצעים, המטרו זו הדרך הטובה ביותר להתנייד בעיר. מדובר בעיר בעלת אוכלוסייה של פי 3 מכל מדינת ישראל, עם עלייה של עשרות אחוזים ברכישת מכוניות, עקב הצמיחה הכלכלית המטאורית, וזה אכן מורגש בעיר. אם בעבר כולם היו נוסעים באופניים, היום זה באופנוע במקרה הטוב, או ברכב במקרה הגרוע. זה יוצר עיר עמוסה, מזוהמת ופקוקה.