”שבועיים בהודו“

אנחנו זוג בני 50. טילנו שבועיים בראג'סטן, אגרא (טאג' מאהל), ודלהי בהודו. לא רצינו לבזבז שעות בתחבורה ציבורית וכדי להיות יעילים שכרנו את שרותיו של נהג אחראי וישר.

הודו מדהימה ומזעזעת בו זמנית. האושר, העוני, הפאר והטינופת הם מדהימים. האוכל מעולה.מי שלא אוהב אוכל הודי, אין לו מה לנסוע לשם, כי אין משהו אחר לאכול. אנחנו לקחנו איתנו חטיפים, צנימים וכדורים נגד שילשול. במקרה שלנו, בגלל הנהג, אכלנו במסעדות טובות. זרים כמונו, מושכים המון תשומת לב של המקומיים. הם קצת נודניקים, אבל אם אתם משדרים תקיפות, הם עוזבים. כולם מצפים לקבל טיפים.

כדאי לבדוק עם הנהג, האם הוא יכול לארגן לכם גם את בתי המלון. מכיוון שיש הרבה נהגים, מקובל שבית המלון דואג למקום לינה לנהג. זה לא מוסיף למחיר, אבל מסדר את הנהג. כך גם לגבי המסעדות. הנהג שהביא אתכם, יקבל מהמסעדה מנה בסיסית של אוכל, כי הביא אתכם לשם. זה לא מייקר את הארוחה שלכם. לכן, נהגים אוהבים לארגן את בתי המלון, כי הם בוחרים את אלו שמספקים להם חדר ללילה. 

כולם עושים קומבינות על התיירים. צריך לבחור אנשים נכונים, ועם קצת מזל, והכל בסדר. אבל, צריך לקבל את זה וליהנות מהטיול.

נסענו ממומביי לאמנאבאד, מסגד מדהים, דרך היעדים העיקריים של ראג'סטן: אודייפור, ג'ודפור, ג'ייפור. המשכנו לאגרא אל הטאג' מאהל ודלהי. אם יש זמן, כדאי לבקר במקדש של הג'יין בראנקפור. פתוח רק מ - 12:00 בצהריים. מדהים. זו אמנם נסיעה די ארוכה, בכביש די מחורבן, אבל המקום מדהים. לא לנסוע לפושקאר. אם הודו מטונפת, פושקאר היא הבירה של הטינופת. אין שם כלום. זה המקום היחידי שהיינו, שגם המקדשים בו היו מלוכלכים.

בכלל, הודו מדהימה. תכנון נכון, והרבה כיף.