”הערות על מחלת גבהים“

הדרך היחידה למנוע מחלת גבהים היא אקלום. הגוף צריך להתרגל לאויר הנהיה דליל יותר ויותר. מעשית זה אומר שאם מגיעים ללה-פאס (4000 מטר בממוצע) בלי שהיית קודם במישורים הגבוהים של בוליביה, צריך פשוט לא לעשות כלום במשך יומיים. לסלאר (3660 מטר) - אותו כנ``ל. קודם כל להגיע לאיזור, ואז לנוח יומיים לפני שיוצאים לפעילות. אם הגעת לאויוני מסלטה (1600 מטר) ומיד יצאת לסלאר, לא יעזור לך שאויוני הוא בגובה של הסלאר או יותר גבוה מסן פדרו. אין בעיה גם לעשות את הטור מסן פדרו (שהיא קצת יותר נמוכה, באיזור ה-3000), אבל אז צריך יום אקלום נוסף. 

עיקר הבעיה במחלת גבהים היא בערב ובלילה. זה אומר שאם עושים טיול יום (כמו ב`רכבת לעננים`) אבל חוזרים לישון בסלטה, הסיכוי לחטוף מחלת גבהים נמוך יותר (אם כי קיים, אך לא ניתן להמנע ממנו). 

תה קוקה, שגורם לוונטילציה מוגברת, זה נחמד ונותן הרגשה ממסטלת קלות, אבל זה לא משהו שהצליחו בינתיים להוכיח רפואית עד כמה הוא באמת עובד. משהו קצת יותר מוכח זה הדיאמוקס/אוראמוקס, שמאיץ אקלום (אך לא מהווה תחליף להתאקלמות מדורגת). נכון, זה קצת משתן, אבל זו בדיוק הדרך להרגיל את הגוף בעקיפין לגובה.