”בתי הכנסת המדהימים בגטו“

התפילה בבית חב``ד נחמדה צפופה וחמה אבל התפילה בביה``כ הספרדי היא חוויה ששווה להגיע בשבילה במיוחד עד וונציה. לא דומה ממש לתפילה ספרדית רגילה ובוודאי שלא לתפילה אשכנזית. שווה להגיע מוקדם בתחילת התפילה ולשמוע פסוקי דזימרה של הקהל. כל אחד קורא בסלסולים פסוק אחד ושכנו ממשיך או אחר מעבר לאולם. הפאר וההדר של המקום הופכים את התפילה לנשגבת ומרוממים את רמת הקדושה וההתעלות. הנשים אומנם אינן יכולות לשבת בעזרת הנשים המקורית בגובה עצום עם סככות ההצצה מעץ - כי המבנה רעוע וזקוק לשיקום (כמו כל שאר וונציה המתפוררת ושוקעת). חזן (מיצוא ישראלי) מנהל את התפילה בקול ערב לאוזן שונה לחלוטין מההיגוי היידשאי במניין המתנהל בבית חבד הסמוך. קורא בתורה (מראש-העין) מצליח לקרוא ללא טעות בספר עתיק יומין שהקלף שלו כבר כמעט שחור. הגובה העצום של התקרה מעוטרת בציורים אבסטרקטיים של טובי אומני-איטליה - נותן לקולות התפילה תהודה אקוסטית מעולה. האור הרך שחודר מבעד לחולונות ענק מקושתות עם שמשות המעוצבות בעיגוליים (זכוכיות מורנו וקריסטל) והווילונות הארגמניים - יוצר אווירה קסומה...

הבמה המוגבהת עם מעמדים מיוחדים לספרי תורה (לא בסגנון הספרדי בתוך קופסא אלא בתוך מעיל קטיפה רקום אבל גם לא בסגנון ספר-תורה אשכנזי), ארון הקודש עם עיטורי הזהב ומפתח עתיק מכסף טהור ואפילו נטלות לכהנים מכסף מעוטר בקישוטים עשירים מעניקים תחושה של נסיעה בזמן לתוך וונציה של פעם שבה איכלסו את האולם האדיר גרציות לבושות בהידור במבינות פיקולות התרוצצו בין ספסלי העץ העתיקים וחיכו לסוכריות... כרטיס כניסה למוזיאון העברי שבגטו נובו מזכה אומנם את המעוניינים בסיור בין בתי הכנסת של הגטו אבל אין כניסה לבית הכנסת שפעיל באותה תקופה (משתנה על פי עונות השנה).