”פנסיון ליכטנשטיין בוינה“

חיפשנו מלון בווינה לזוג עם שלושה ילדים לשבת. בחרנו בפנסיון ליכטנשטיין בעקבות המלצות באתר, והתאכזבנו קשות! המלון הוא בעצם דירות מחולקות בבניין מגורים. ישן מאוד, לא שופץ בעשרים שנים האחרונות, מגבות ישנות ובלויות עם דוגמאות שאפילו סבתא שלי זרקה לפי שנים. מיטות נפתחות וסדינים עם חורים קטנים בצד "שלא רואים".

החדר עצמו היה רחבה, בה נפתחו שלוש מיטות צמודות, נשאר קצת מקום למזוודות על הרצפה. מהרחבה 11 מדרגות עץ בזוית קשה לעליה וירידה, שמובילות לסוג של גלריה. כלומר, משטח עץ עם מעקה בגובה מטר מסביב. שם היו שתי מיטות, ללא אפשרות לסגור דלת, כי אין, ללא שקט, כי הכל פתוח.

מהצד השני של הרחבה, סמוך לכניסה, מטבח. ממנו דלת כניסה למקלחת עם שרותים. כן, מהמטבח! אין למטבח חלון ולשרותים יש חלון קטנטן לפיר אוורור, שלא ממש עשה את העבודה. בזמן מקלחת, פתיחת ברז אחר גורמת למים קרים למי שמתקלח. במטבח יש מיקרוגל, כיריים, קומקום חשמלי, ושולחן עם ארבעה כסאות בלבד. היינו חמישה, כך שאחד ישב על שידת שתי מגרות שגררנו מהרחבה.

קיבלנו לשבת פלטה חשמלית ומיחם למים, אבל זה לא שווה את עגמת הנפש. אפשר למצוא פתרונות יצירתיים אחרים - והמחיר מאוד יקר. לא שווה את זה.

הדירה היתה בקומת קרקע, כלומר כל מי שעובר ברחוב ומדבר, מעיר אותך משנת הצהריים (בכל זאת, שבת). בבוקר מוציאים את פחי האשפה ברעש גדול לפני 6:00, והווילונות לא כיסו את החלון היטב, כך שגם היה אור. קיבלנו לדירה רק מפתח אחד ומפתח נוסף לדלת הכניסה לבניין. בשבת אין עם מי לדבר, כך שהיה קצת בעייתי ללא מפתח נוסף, אי אפשר להתפצל. אין כספת, יש אינטרנט.