”תחבורה באיסטנבול“

לנוסעים לאיסטנבול צפויה חוויה נעימה מבחינת תחבורה כל עוד יסעו בתחבורה ציבורית. היתה לי התלבטות אם כדאי לסוע באוטו וכשהגעתי לשם התברר לי שמזל שלא שכרתי רכב מכמה סיבות - דבר ראשון הנהגים הטורקים הרבה יותר מופרעים מהישראלים ודבר שני כי התחבורה כל כך נוחה שאפשר בקלות להסתדר איתה.

יש כמה סוגי תחבורה - רכבות, מטרו, אוטובוסים, דולמושים (מוניות שרות), אוניות ומוניות רגילות. 

אוניות- כל מעבר מצידה האסייתי לצידה הארופאי של איסטנבול יכול להעשות על ידי הפלגה נעימה ונוחה באוניה נחמדת. כמו כן גם נסיעה לאי כרוכה בהפלגה נעימה. עלות נסיעה רגילה באוניה היא 1.5 לירה. עלות הפלגה מהצד האסיתי לביוקאדה עולה 3 לירות ומהצד הארופאי באוניה מהירה 7 לירות. עלות שייט לאורך הבוספורוס הלוך חזור עולה בסביבת ה30 לירות. 

מטרו- מאוד יעיל, השרות הנח הזה נמצא בצד הארופאי (ובצד האסייתי בבניה). 

אוטובוס- מחיר נסיעה באוטובוס זול יותר מהאר הבעיה היא שלפעמים מאוד קשה לגלות איזה אוטובוס מגיע לאן. 

מוניות- כלי תחבורה נח ויחסית זול. לפעמים תעדיפו פשוט מונית שתגלו להפתעתכם שאינה עולה כל כך הרבה כמו שחשבתם שמונית תעלה. 

דולמוש- מונית שרות צהובה שנוסעת למקומות רבים. יקרה יותר מאוטובוס אבל נוחה. דולמוש יוצא כשהוא מתמלא. נסיעה מהצד האסייתי לארופאי ולהיפך בדולמוש עולה 5.5 לירות לכל צד. בכל נסיעותיכם מלבד מוניות או דולמושים תצטרכו לשלם. ישנו מכשיר קטן וחביב שנקרא אקביל (Akbil) שאותו קונים ב-10 לירות ומטעינים אותו במחיר הנדרש. כמובן שה - 10 לירות הם פיקדון שכיוחזר האקביל יוחזר הפיקדון. הוא חסכוני ובמקום לחכות לשלם כל פעם מחדש פשוט כדאי להטעין אותו. אתם כבר תראו לאיזה חור צריך להכניס אותו כדי שזה "ישלם" עליכם.