”סרטים, אחי, סרטים!“

לא רחוק מהטאמל יש קולנוע קטן, שמשמש בעיקר את האוכלוסיה המקומית ומציג מבחר מלהיטי המסך של ``בוליבוד``, הלא היא הוליווד של הודו. הסרטים הם הפקות ענק, עם רקדנים, תלבושות צבעוניות, שירי מחזמר וגיבורות ששערן תמיד מתבדר ברוח גם בחדר סגור ומסוגר. הקולנוע עצמו נראה כמו משהו מקום מדינת ישראל, קטן ומצ`וקמק עם כסאות פלסטיק קטנים, התור לכרטיסים, אגב, מופרד לנשים ולגברים, והנשים נכנסות קודם (מנהג שיש ללא ספק לאמץ גם בישראל, ויפה שעה אחת קודם). המחיר שונה בהתאם למקום הישיבה - אם כי כל אחד בכל מקרה מתיישב איפה שבא לו. 

החוויה של הצפייה משעשעת במיוחד - השפה היא אינדיש - מין הודית שכל מילה חמישית באנגלית במבטא מזעזע. העלילה די קלה להבנה גם ככה, מאד דרמטית ועם הרבה דמעות, המשחק פשוט הורס מצחוק והשירים קליטים. שווה-שווה-שווה.

בגסט האוס תוכלו לברר לגבי הוראות הגעה למקום (כמה דקות ברגל), ואיזה סרטים מומלצים. אה, כן - קחו בחשבון שסרט הודי ממוצע נמשך לפחות שלוש שעות...