שמורת מונטה ורדה

השבילים בשטח שמורת מונטה ורדה מקשרים יחדיו פסיפס של יערות, הנבדלים זה מזה בגובה, במצע הקרקע ובכיוון הפנייתם, הקובע את כמות הממטרים שיקבלו ואת אופן עיצובם באמצעות כוחות הרוח והמים. לכל שביל ושביל שם, המבטא באמצעות מילה אחת עולם ומלואו.
אייל הנדל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: שמורת מונטה ורדה

ההר הירוק

אז הנה אני מתרומם במעלה היער, נשאר תלוי בחבל הדק הקשור לענף הנמצא יותר מעשרות מטרים מעל, מושך למעלה. בגובה המקסימלי נמצא משטח, התלוי תחת הענפים, כמו מיטת נדנדה. הכל כדי לצפות בצמחים וביצורים המשתכנים ומתקיימים בשכבה העליונה של יער סבוך זה. טחביות וחזזיות מרפדות כל גזע וענף, וסחלבים צבעוניים מוצאים מקומם בין הענפים. צופיות צבעוניות מחדירות מקוריהן לפרחים ודולות צוף. לצידן, טוקנים נאבקים לתלוש עם מקוריהם הקמורים פירות. לסירוגין, מתמלאת שכבת יער זו בכסות ערפל סמיך, המשווה לנוף גוון לבן ומטושטש.

 אט אט עם התפזרותו, חוזר היער לקבל את צבעיו המקוריים. ובעצם- מהם הצבעים המקוריים? שכן בדרך קבע, שוכנת שמיכת עננים ומכסה את פסגת ההר, תוך שהיא מתרוממת ויורדת, כאילו כיסתה ענק השוכב על אמירי העצים. ועל כן נקרא הוא יער מעונן- ג`ונגל מועשר ברטיבות המוענקת באדיבותו הרבה של האוקיינוס הפסיפי הנמצא מרחק מאה קילומטר מערבה משם, בעזרתן של רוחות המתרוממות מגובה פני הים, דרך ה- Cordillera de Tilaran, המהווה את קו פרשת המים. למי שעדיין לא זיהה, זהו יער הגשם המעונן Monteverde- ההר הירוק.

 הגוון ירוק העד נשמר במהלך כל השנה, רבות תודות לגשמים המרובים הפוקדים אזור זה בעונה שבין חודשים מאי עד נובמבר. במהלך היום כאמור, מביאות איתן הרוחות לחות שמקורה בים אשר במערב, כאשר בשיא ההצטברות, בשעות אחר הצהרים, נפתחות ארובות השמיים בדמות סופות רעמים עזות. באקלים חם ולח זה, משגשגים צמחים ברבגוניות קשה לתפיסה. כ- 500 מיני עצים זוהו ברחבי שמורת Monteverde, על שטח המונה סביב 75,000 דונמים. עולם החי אינו מפגר כאן אחר עולם הצומח, ודוגמא לכך באה לידי ביטוי ב- 500 מיני הפרפרים שזוהו בשטח יחסית קטן זה.

לתחילת הכתבה

סבך וציפורים נדירות

השבילים בשטח השמורה מקשרים יחדיו פסיפס של יערות, הנבדלים זה מזה בגובה, במצע הקרקע ובכיוון הפנייתם, הקובע את כמות הממטרים שיקבלו ואת אופן עיצובם באמצעות כוחות הרוח והמים. לכל שביל ושביל שם, המבטא באמצעות מילה אחת עולם ומלואו.
Sendero Brillante, מוביל את התרים ליער קסום כאילו לקוח מן האגדות. כאן יורדת הקרקע מהרכס המהווה את קו פרשת המים מזרחה. כאן אין צורך להתרומם מעל פני הקרקע, כיוון שבמקומות רבים משתחווים כאילו העצים לקראת המטייל, וזאת משום הרוח החזקה הנושבת, המבקשת לעקל את הצמרות וכופה על העצים מחווה של התגוננות. Sendero Pantanoso, מתהלך סביב אזור ספוג ביצות מים בראש הרכס הבלתי מנוקז.

האזור מכוסה סבך, בו מרבית החיים מתנהלים במשטר רטוב. הביצות ובריכות המים הנוצרות על פני העלווה הענקית מהוות בית גידול לחיידקים, חרקים וראשנים המתעתדים להיהפך לאילניות. ירידה במדרון המערבי מובילה את המטייל החוצה מין היער העבות, לעבר חורש בו העצים מתרוממים לגבהים ניכרים, הרבה בזכות היחלשותה היחסית של הרוח. כאן משגשגים מיני עופות ויונקים, כשהבולטים בנוכחותם, בעיקר בשל צווחותיהם, הינם הקופים השאגנים, העסוקים בעיקר בלקטוף פרות ועלים לצורך ריפוד קיבתם, ובמילוי ריאותיהם באוויר על מנת לשחרר צווחה הנשמעת למרחקים. ממש לעומתם, תלויים באמצעות ציפורניהם על הצמרות, נמצאים העצלנים המנומנמים, אותם קשה לזהות מבעד לעלווה, בעיקר כיוון שעצם עצלנותם מהווה עבורם מקור הסוואה יעיל במיוחד.

 התיירים המגיעים לשמורה, תרים אחר ה- Quetzal, עוף נדיר ומרהיב ביופיו הייחודי לחבל ארץ זו. רובם מחפשים, מעטים מוצאים. על אף הבטן הארגמנית, כנפיה וגופה מכוסים כסות ירוק אזמרגד, המשתלבת היטב על רקע עלוות הצמחייה הסבוכה ומקשים על מלאכת הזיהוי. המבקר הטיפוסי יימצא כשראשו מופנה כלפי מעלה, נעזר במשקפת ובתקווה כי יתמזל לו המזל. אולם די במבט אחד על מנת להבין מדוע העריצו בני המאיה, שוכני החבל עוף זה. גם אני חיפשתי את הציפור. וגם אני, כמו רבים לפני ורבים אחרי, נאלצתי להסתפק באמונה באגדה על אותו יחיד שמצא את הציפור.

 עם זאת, עצם החיפוש מגלה עולם ומלואו של חי וצומח שאין שני לו בשום מקום. ושוב פגשתי את השרכים המשתלשלים מטה מהצמרות הגבוהות, את הסחלבים והביגוניות, ואיך לא- את הערפל הפתאומי, המזכיר לי כל פעם מחדש, כי אסור להגיע ל-Monteverde ללא שכמייה, ויותר מזה, מזכיר לי כי אותם מים הם המקיימים את החיים, מן הצמרות הגבוהות ועד מצע הקרקע, ביער התלוי בעננים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה