מיד בתחילת הפוסט אתן את השורה התחתונה: צפון צ'כיה היא יעד מושלם לטיול משפחתי, במיוחד אם ההרכב המשפחתי כולל מתבגרים. רוצו!
לאורך כל הטיול השווינו את צפון צ'כיה ליער השחור, ותמיד ההשוואה הייתה לטובת צפון צ'כיה: יפה יותר, מרשימה יותר, זולה יותר, צפופה פחות. הנקודות היחידות שבהן היער השחור ניצח בהשוואה הן איכות הכבישים וקיומו של פארק שעשועים.
הגענו לצפון צ'כיה עם 3 מתבגרים (18, 16, 13) וילדה (8), לאחר שבילינו 4 ימים בפראג (עליהם כתבתי בפוסט נפרד).
יום ראשון
עזבנו את פראג לכיוון צפון. מכיוון שלקח לנו זמן לשחרר את הרכב השכור ולצאת מפראג, החלטנו לוותר על נקודות עצירה מתוכננות בדרך ולנסוע ישירות לאתר המרכזי שתיכננו ליום הזה: שמורת צוקי פראחוב. השמורה היא חלק מאזור הנקרא גן העדן הצ'כי (Český ráj). מדובר בשמורת סלעים מרשימה ומדהימה ביופיה. כשהגענו לחניה נאמר לנו שהיא מלאה עד אפס מקום. חלק מהרכבים הופנו לצדי הדרך, אבל מכיוון שהתניידנו עם טנק, זה לא היה אפשרי. הציעו לנו להמתין כמה דקות עד שיתפנה מקום. בפועל המתנו בדיוק דקה והתפנה מקום. מסתבר שהחניון די קטן, ולכן העובדה שהתמלא אינה מעידה על עומס מטורף בשמורה.
הכניסה לחניון עלתה 80 קרונות, ולאחר מכן יש דמי כניסה גם לשמורה עצמה. אם רוצים מפה, זה עולה 30 קרונות. קנינו מפה, אבל בדיעבד זו הייתה קניה מיותרת. אין שום צורך במפה. ישנם 4 שבילים בשמורה (כחול, אדום, ירוק וצהוב – לפי דרגת הקושי מהכבד אל הקל), כולם מסומנים בצורה מאוד ברורה ומסודרת. לאורך הטיול בשמורה המסלולים נפגשים מספר פעמים ואפשר לעבור בין מסלול למסלול.
כאן המקום להכניס הערת ביניים לגבי סימון שבילים בצ'כיה: הוא מצויין. לטענתם הם אלה שהמציאו את שיטת סימון השבילים. אין לי שום כוונה להתווכח איתם, אבל חייבת לומר לזכותם שהם פשוט עושים את סימון השבילים בצורה טובה. בכל כניסה למסלול הליכה יש שלט מסודר עם חיצים שמראה לאיזה כיוון לוקח כל שביל ומה אורכו של כל שביל. ולאורך המסלול, כל פניה מסומנת בצורה ברורה עם סימון השביל או עם חץ בצבע השביל. כשיש נקודת תצפית יהיה סימון של ריבוע עם צבע השביל. לפעמים הכניסה לשמורה הינה באמצע שביל. כלומר, השביל מתחיל בפועל באיזו עיירה או נ"צ אחרת שרחוקה מהשמורה, ואז נכנס לשמורה. זה קצת בלבל אותנו בכניסה לשמורת צוקי פראחוב כי לחלק מהשבילים היה סימון גם מחוץ לגדר השמורה. בפועל כדי לראות את צוקי השמורה, צריך להיכנס דרך השער ולשלם...
אנחנו בחרנו (לפי כל ההמלצות שקראנו) במסלול הירוק. לומר שזה לא מסלול קל, יהיה אנדרסטייטמנט. זה היה מסלול קשה, ולעיתים אפילו קשה מאוד. המון מדרגות תלולות (גם בעליה וגם בירידה). אנחנו התחלנו את המסלול מימין (פנינו ימינה משער השמורה), אבל ככל הנראה המסלול אמור להתחיל דווקא משמאל. בכל מקרה לא נראה שהיה לאלה שהתחילו את המסלול משמאל יתרון עלינו. גם הם עלו וירדו בצורה מתישה ודומה. כשמתחילים את המסלול מצד שמאל, יש הליכה מישורית קצרה, ורק אז נתקלים במדרגות.
המסלול מוצל ברובו, ועדיין חשוב להביא מים והרבה. עשינו את המסלול במזג אוויר מאוד נעים, ובכל זאת נגמרו לנו המים באמצע המסלול ולא מצאנו שום ברזיה כדי למלא בה את הבקבוקים הריקים.
השמורה יפיפיה. אל תוותרו על אף נקודת תצפית. כמה שהסתכלנו על הסלעים לא שבענו מהם.
מצוקי פראחוב נסענו לעיירה ייצ'ין (Jicin) הסמוכה. ייצ'ין היא עיירה עתיקה עם כיכר מרכזית נחמדה שבה מגדל שעון שניתן לעלות עליו לתצפית. העליה למגדל בתשלום (משלמים למעלה, אחרי שעליתם מיליון מדרגות). התצפית עצמה לא מרשימה במיוחד. אפשר לוותר עליה.
דרך מגדל השעון עוברים למדרחוב נחמד שבו יש חנויות ומסעדות. ביום ראשון הרוב היה סגור. מצד שני יום ראשון הקנה לנו חניה פנויה וחינמית בכיכר המרכזית.
אם הולכים משמאל למגדל השעון מגיעים לרחוב היהודים ולבית הכנסת העתיק של ייצ'ין (יש בכיכר שילוט מסודר). את כרטיס הכניסה לבית הכנסת קונים בבנין סמוך הנמצא כ-30 מטר משמאל לבית הכנסת (שוב, יש שילוט). הבחורה החביבה שמכרה לנו את הכרטיס נתנה לנו הדרכה רחבה על רחוב היהודים, על בית הכנסת ועל הקהילה היהודית שחיה במקום, וגם ביקשה שנשלח אליה עוד תיירים ישראלים כי קצת משעמם לה. מכיוון שיש לי חיבה לבתי כנסת עתיקים, מאוד נהניתי מהסיור. הילדים הקטנים השתעממו (הגדולים דווקא גילו עניין). יש אפשרות לבקר גם בבית הקברות היהודי (המרוחק כ-2 קמ' מבית הכנסת), אבל צריך לקחת מפתח (או מחנות ליד בית הקברות או מהבחורה שמוכרת כרטיסים לבית הכנסת).
לאחר הביקור בייצ'ין נסענו למקום הלינה בעיירה Rokytnice nad Jizerou הנמצאת באזור הרי הענקים. למתחם שבו הייתה הדירה שלנו קוראים Ski lift apartments. יש שם 3 או 4 דירות, שביום ההגעה שלנו אוכלסו כולן בידי ישראלים. הדירה עצמה מקסימה ונקיה עם נוף נהדר, אבל מאוד קטנה. בקומה הראשונה היה מטבח, שולחן אוכל ספה וטלוויזיה. כמו כן היה שם חדר שינה זוגי, ומקלחון ושירותים. בקומה העליונה היו 2 חדרי שינה (אחד זוגי ואחד עם 2 מיטות נפרדות) ועוד גומחה שגם בה הייתה מיטה בודדת. מבחינתנו המקום היה קצת צפוף, במיוחד לאור העובדה שהגענו מפראג שבה הייתה לנו דירת ענק עם המון שקט ופרטיות.
יום שני
לאחר שנקרענו במסלול אתמול, החלטנו על יום רגוע יותר. לקחנו את הבוקר לאט ויצאנו יחסית מאוחר. נסענו לעיירה שפילנדרוב מלין. זו עיירת סקי עמוסת תיירים, שבקיץ מציעה מגוון פעילויות ספורטיביות ומסלולי הליכה. הרחוב הראשי של העיירה עובר משני צדדיו של נחל חביב, ומלא בבתי קפה, מסעדות ובתי מלון.
מיד בכניסה לעיירה יש סכר גדול (labska dam) שמעליו אומגה באורך 125 מטר. במרכז הסכר ישנה אפשרות גם לסנפלינג. את הכרטיסים לאומגה קונים במקום (בדיוק מהנקודה שממנה מתחילה הגלישה באומגה). הבנים דיווחו שהאומגה כייפית מאוד אבל לא כ"כ מפחידה.
האומגה מופעלת ע"י חברת YELLOW POINT, שיש לה 2 מוקדים נוספים בעיירה – אחד להשכרת אופניים והשני פארק הרפתקאות שלטעמי מתאים לצעירים יותר. כדי להגיע לפארק ההרפתקאות, תחנו במרכז העיירה, ותחצו את הגשר הלבן (נקודת ציון משמעותית בעיירה...) לכיוון בתי המלון והמסעדות. קחו ימינה ותצעדו בשביל עד שתגיעו. יש במתחם קיר טיפוס לילדים, נדנדת בנג'י גבוהה (שנקראת בשם המטעה high swing, אבל בפועל הנדנדה מרימה אותך מאוד מאוד גבוה, ואז זורקת אותך למטה כמו בבנג'י, ואח”כ מאפשרת לך עוד דקה וחצי של התנדנדות בשחקים עד שנגמרת התנופה), טרמפולינת בנג'י קטנה, מתקן חבלים גבוה לטיפוס, פארק חבלים לילדים קטנטנים, חץ וקשת, וכדור מים (כדור שנכנסים לתוכו והולכים על בריכת מים). למעט קיר הטיפוס, נדנדת הבנג'י והחבלים לטיפוס, שאר המתקנים התאימו בעיקר לילדים קטנים (6 ומטה).
חזרנו למרכז העיירה וב-information center קיבלנו הכוונה כיצד להגיע לרכבל שמופעל ע"י חברת skiareal. הרכבל פועל בכל חצי שעה, לכן כדאי שתתזמנו את ההגעה שלכם בהתאם. לשמחתנו מושב הרכבל מיוחד ל-6 אנשים, כך שכולנו התיישבנו ביחד.
הנוף מלמעלה מדהים! יש שם גינת משחקים מאוד נחמדה לילדים (כולל טרמפולינה חמודה), שגם הגדולים גילו בה עניין. בזמן שהם שיחקו, אנחנו אכלנו ארוחת צהרים אל מול הנוף. את הירידה יכולנו לעשות במסלול הליכה (של כ-4 קמ') או באמצעות תלת אופן. מדובר בתלת אופן נטול פדלים, סוג של קורקינט שאפשר לשבת בו. את המפלצת הזו מדרדרים (אין לי דרך אחרת לתאר את זה) במורד ההר, עד שמגיעים למטה. הילדים בחרו כמובן בקורקינט (250 קרונות לאחד. ילד מתחת ל-1.40 נוסע עם מבוגר). 10 שניות לאחר תחילת המסלול הבנתי שזה לא בשבילי. מסלול הירידה היה תלול מדי ומלא מהמורות. כל ניסיון לבלום גרם לתלת אופן שלי לסטות מהמסלול בצורה מפחידה. בשלב מסוים העדפתי לרדת מהתלת אופן ולצעוד לצידו, אבל כשהבנתי שבקצב הזה בחיים לא אסיים את המסלול, התגברתי על הפחד, וחזרתי לתלת אופן, כשהפעם אני נוסעת לאורך כל הדרך עם ברקס חצי לחוץ. אני והבת שלי (שפחדה כמוני) הגענו אחרונות, רק כדי לגלות שהבנים מאושרים עד השמים ומבקשים סיבוב נוסף. סיכומו של דבר: אם תשאלו אותי, האטרקציה הזו זוועתית. אבל אם תשאלו את הבנים שלי ואת בעלי, הם יגידו שזה היה רגע השיא של היום ואחת האטרקציות השוות ביותר בטיול, לא לווותר!
סיימנו את היום בסביבות השעה 17:00 והתלבטנו אם לעשות עוד משהו או לחזור לדירה. בשלב הזה גילינו שהבלתי יאמן קרה, והצלחנו להביא את הילדים לאפיסת כוחות. הם ביקשו לסיים את היום ולחזור לדירה.
וזה המקום להערת אגב נוספת: למרות שמחשיך רק בסביבות 21:00, עדיין מרבית האתרים ומרבית האטרקציות בצפון צ'כיה נסגרים בין השעות 17:00-18:00. אל תתכננו הרבה מעבר לשעה הזאת.
יום שלישי
התחלנו את היום מוקדם כי ציפתה לנו נסיעה ארוכה (כמעט שעתיים) לשמורת Adrspach-Teplice Rocks. זו שמורת סלעים נוספת ויפיפיה. בניגוד לצוקי פראחוב שבה מטפסים על הסלעים ורואים אותם מלמעלה, ב- Adrspach מסתובבים בין הסלעים ורואים אותם מלמטה. בנוסף, יש בשמורה אגם עוצר נשימה ופוטוגני להפליא.
התחלנו את המסלול הירוק ונצמדנו אליו לאורך כל הדרך בתקווה שיקח אותנו לשייט באגם. בדיעבד התברר שפיספסנו את השייט, מכיוון שהיינו צריכים בשלב מסוים לעבור מהמסלול הירוק למסלול הצהוב. המסלול הירוק הוביל אותנו בין הסלעים הגדולים שבשמורה, כשבחלק מהמקרים עברנו במעברי סלע צרים (מי שרחב מ-50 ס"מ, נמצא בבעיה). המסלול הרבה יותר קל מזה שבצוקי פראחוב. יש בו עליות וירידות, אבל הן מתונות. המסלול ארך לנו כשעתיים.
לאחר שסיימנו את המסלול הירוק והתאכזבנו מהחמצת השייט באגם, החלטנו לנסות את המסלול הכחול, שמקיף את האגם הגדול בכניסה לשמורה (לא האגם שבו יש את השייט). מדובר במסלול של כק"מ וחצי, שמקיף את כל האגם ונותן אפשרות להמון נקודות תצפית (וצילום). מסלול יפיפה שחבל להחמיץ אותו. בדיעבד, כדאי להתחיל במסלול הכחול (מיד בכניסה לשמורה, מצד שמאל), ואז לעבור למסלול הירוק, ולצעוד בו עד לחיבור עם המסלול הצהוב.
הילדים סיכמו שהמסלול יפיפה, אבל שהצוקים בשמורת פראחוב היו יותר מרשימים.
סיימנו את הטיול בשמורה בסביבות השעה 15:00 והיה לנו מספיק זמן לבילוי נוסף. מכיוון שהעיירה Mlade Buky הייתה ממילא בדרך שלנו חזרה, החלטנו לעצור בה. ההמלצות על המגלשות בעיירה דיברו על זה שהן מגלשות מהסוג הבטיחותי ושיש לידן מתחם עם גלישה על אבובים וטרמפולינות.
עד שהגענו לעיירה, הבת שלי הספיקה להקיא באוטו ולגרום לנו לעיכוב משמעותי (בניסיון נואש לנקות את הרכב). לכן, החלטנו להסתפק רק במגלשות. קנינו לבנים כרטיסיה של 5 נסיעות (270 קרונות), והם החליטו שכל אחד מהם יעשה 2 נסיעות לבד, ואת הנסיעה החמישית יעשו ביחד.
המגלשות אכן מהסוג הבטיחותי יותר, אבל לטענת הבנים לא מספיק אתגריות. הם מאוד נהנו, אבל טענו שכבר היו במגלשות שוות יותר (ביער השחור...).
בכל מקרה, האתר פתוח מ-9:00 ועד 20:00 (אני מציינת את המידע הזה כי אני לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום באתר שלהם). ולמרות שהיו אנשים כשהגענו, כמעט שלא היה תור.
בדרך חזרה לדירה, עברנו בעיירה טרטונוב, ועצרנו לקניית בגדים בחנות ששייכת לרשת Kik. זו רשת זולה של בגדי יום-יום (סטייל פוזה). בדיוק מה שהיינו צריכים כדי לכפר על הבגדים שהתלכלכו מהקיא הגדול.
יום רביעי
הגשם שירד בבוקר גרם לנו להתלבט לאן לנסוע היום. מכיווןן שאפליקציית מזג האוויר הראתה שהגשם צפוי להפסק לחלוטין במהלך השעה הקרובה, החלטנו לנסוע לכיוון מפלי Mumlavský vodopád בעיירה חראצ'וב (Harrachov) ולמוזיאון המכרה הסמוך (שאליו נכנס קודם, באם הגשם ימשך).
המידע שקראתי לקראת הנסיעה כיוון אותי לחנות בחניה של מלון סמוך או בתחנת אוטובוס בעיירה חארצ'וב. בפועל, המפלים מרוחקים כ-ק"מ וחצי מהעיירה, המלון כבר לא קיים (יש שם בית דירות עם חניה פרטית ושלטים של גרירת רכב לא מורשה). הכי טוב לכוון את הוויז לחניון של מוזיאון המכרה. כשתגיעו לפניה לכיוון המכרה תראו שהכניסה למכרה ולמפלים היא בפניה שמאלה אבל ממש לימינכם יש מגרש חניה גדול בתשלום. תחנו בו (סה"כ 35 קרונות). ההליכה ממגרש החניה ועד למוזיאון היא הליכה של פחות מ-5 דקות.
גם אם לא בא לכם להתחיל במוזיאון, תכנסו להזמין שעה לסיור. אנחנו הגענו ב-10:30 והסיור של השעה 11:00 כבר היה מלא. הסיור שאחריו היה של השעה 13:00, ולאחר מכן היה סיור בשעה 15:00. הזמנו מקום לסיור של 13:00 ויצאנו לכיוון המפל.
המסלול למפל הינו מסלול מאוד קליל שעובר ביער. לאחר שמגיעים לגשר שצופה על המפל, אפשר לרדת לכיוון המפל ולשכשך רגליים במים. אפשר גם לחצות את הגשר ולהמשיך עם המסלול למעלה למפל קטן נוסף. במקום לחזור באותו מסלול שהגענו, חזרנו במסלול שנמצא בגדה השניה של הנחל כלומר, לאחר שחצינו את הגשר). זה מסלול שברובו סלול עד שבשלב מסויים חוזר ליער לשביל צעידה קצרצר עם שלטים שמספרים כל מיני עובדות מרתקות על שועלים. השלטים מיועדים לילדים, אבל כתובים בצ'כית שוטפת. בעזרת המתרגם של גוגל הגעתי לתוצאות נפלאות כמו "שועל בלול התרנגולות" או (האהובה עלי) "קקי שועל". חוזרים לשביל שממנו התחלנו דרך גשר קטן שנמצא בתחילת המסלול.
המפלים עצמם מאוד נחמדים, אבל לא מרשימים במיוחד. זה מסלול מצויין ליום מאוד חם, מכיוון שכל המסלול מוצל, ויש אפשרות לטבול במים בסופו.
כשסיימנו את המסלול נותרה לנו חצי שעה להרוג לפני הסיור במכרה. נכנסנו למוזיאון וקיווינו להעביר את חצי השעה שם. מיצינו את המוזיאון אחרי 5 דקות (וזה כולל את זמן הביקור בשירותים). קיבלנו בכניסה למוזיאון הסברים באנגלית, אבל החזרנו אותם במיידי. זה היה צעד מטופש שבמהלך הסיור במכרה התחרטנו עליו. ההסברים בדפים מכילים את כל הברברת שהמדריך הצ'כי שפך במהלך הסיור במכרה, ובלעדיהם היינו די אבודים במהלך הסיור. המדריך דיבר אך ורק צ'כית ולא עשה עבורנו שום מחווה קטנה באנגלית. מתנו משעמום. 45 דקות של כפור, חושך, מכרה (שהיה נראה מגניב ב-5 הדקות הראשונות אבל אז מיצינו) והמון צ'כית. מבחינת הילדים זה היה האתר החלש ביותר בטיול, וכזה שהם הגדירו כבזבוז זמן.
חראצ'וב עצמה היא עיירת סקי, שבקיץ מציעה שלל אטרקציות ספורטיביות, בדיוק כמו שפילנדרוב מלין, רק קצת פחות יפה. התמקמנו לארוחת צהריים ליד המגלשות האלפיניות בעיירה. הבנים קנו כרטיסיה ועשו סבבי התגלשות בזמן שאנחנו נהננו מהשמש. לדבריהם, המגלשות בחראצ'וב אולי מעט מהירות יותר וארוכות יותר מאלה שב- Mladé Buky, אבל בסך הכל אין הרבה הבדל.
ממש צמוד למגלשות יש פארק חבלים שנראה ממש שווה. אני מודה שלא הצלחתי להבין איפה קונים כרטיסים ומהיכן מתחילים את המסלול, ומכיוון שהילדים לא גילו עניין בפארק, גם לא טרחתי לברר.
אחרי המגלשות הלכנו לרכבל. לקח לנו קצת זמן לאתר את הקופה, בעיקר כי הם הזיזו אותה מקום (כנראה שבקיץ הם מסתפקים בקופה קטנה יותר). כשהגענו לקופה הקופאית נבחה עלינו משהו בצ'כית. כשביקשתי שתעבור לאנגלית היא ענתה שאפשר רק בגרמנית. מכיוון שהגרמנית שלי טובה מהצ'כית ניסיתי להבין למה היא מסרבת למכור לנו כרטיסים (כי היא בדיוק סוגרת את הקופה הרגע) ומתי היא כן תסכים למכור לנו כרטיסים (בעוד חצי שעה). חצי שעה ישבנו ליד הקופה ותהינו אם הבנתי נכון את הגרמנית שלה או שהרכבל כבר נסגר. בסופו של דבר היא חזרה לקופה והסכימה למכור לנו כרטיסים. בניגוד למקומות אחרים, כאן היה להם כרטיס משפחתי שכלל 2 מבוגרים פלוס 2 ילדים או יותר. כולנו נכנסנו לכרטיס המשפחתי וסופסוף דפקנו את השיטה הצ'כית של משפחות מצומצמות. גם כאן, הרכבל פועל רק אחת לחצי שעה (וככל הנראה גם הקופה). הנסיעה האחרונה של הרכבל למעלה היא ב-18:00. הנסיעה ברכבל אורכת כמעט רבע שעה.
בראש הרכבל יש מסעדה קטנה, מסלולי סקי לא פעילים, נוף מהמם, תצפית נהדרת על כל האזור וכמה מסלולי הליכה (שחלקם מובילים לתחתית ההר). אנחנו בחרנו במסלול מעגלי בראש ההר באורך כחצי ק"מ. סיימנו אותו בדיוק בזמן כדי לעלות על הרכבל בחזרה למטה.
בתחתית הרכבל יש כל מיני מתקני משחקים לילדים קטנים (עד גיל 6-7) חלקם בתשלום (באותה קופה של הרכבל) וחלקם חינמים.
אם אתם לחוצים בזמן וחסרים לכם ימים לטייל באזור, אתם יכולים לוותר על כל האתרים שעשינו היום. כולם נחמדים (טוב, חוץ מהמכרה), אבל אף אחד מהם אינו בגדר חובה. שפינדלרוב מלין מוצלחת יותר מחארצ'וב כנקודת מוצא לאטרקציות ספורטיביות לילדים.
יום חמישי
היום האחרון לטיול. ארזנו, נפרדנו מהדירה, העמסנו את עצמנו על הטנק השכור ויצאנו לדרך לכיוון פראג. התחזית אמש הראתה שצפוי גשם, ולכן תיכננתי שניסע למוזיאון המדע בליברץ'. בפועל השמים הראו שיש יום חם ונפלא, והיה לי חבל לבזבז יום כזה על מוזיאון. מכיוון שלאורך כל הטיול לא הספקנו לראות אף אחת מהטירות שיש באזור, החלטתי שניסע לטירת ולדשטיין.
באינטרנט היה כתוב שאפשר להגיע לטירה ב-2 דרכים: במסלול הליכה רגלי או ישירות לכניסה לטירה. בפועל מגיעים לחניון גדול (בתשלום). אם עוצרים בו, מגיעים למסלול ההליכה לטירה. אפשר לבחור להמשיך לנסוע ממנו בכביש מאוד צר ומפותל שמוביל ישירות לפתח הטירה. אנחנו בחרנו לעלות בשביל הרגלי. זה שביל מקסים של כחצי ק"מ שעובר ביער.
בכניסה לטירה יש חנות מזכרות ומשרד עם קופה. במשרד עם הקופה קנינו כרטיס משפחתי ללא סיור מודרך כי לא התחשק לנו עוד סיור מודרך בצ'כית. לאחר מכן התברר לנו שהכרטיס ללא הסיור המודרך כולל רק סיור בחלק החיצוני של הטירה ולא כולל כניסה לטירה עצמה. קצת מבאס, אבל ממילא לא בטוח שהילדים היו מגלים עניין בכניסה לתוך הטירה עצמה (מה גם שהיה נראה שמדובר בלא יותר מ-3-4 חדרים). אם בכל זאת תלכו על הסיור המודרך, קחו בחשבון שהוא אורך 45 דקות (המון צ'כית...).
הסיור החיצוני כולל מבנה קטן שיש בו כמה חדרים מרוהטים, כך שיכולנו לסמן וי על ראשי איילים מפוחלצים, שיריון, חרבות ושולחן אוכל ימי ביניימי. הטירה ממוקמת בראש ההר וצופה על הנוף הנפלא של כל האזור (כולל תצפית על כמה מהסלעים האופיינים לאזור). טירה מקסימה, נוף יפיפה, לא בטוחה שזה אתר חובה.
לאחר הטירה חיפשנו מקום לעשות בו שופינג, ורצוי שיהיה כמה שיותר קרוב לשדה התעופה. בדיקה קלה בוויז הראתה שכדאי לנווט ל-Fashion Arena. מצאנו את המקום בקלות וגם מצאנו חניה, אבל תמהיל החנויות לא התאים לצרכים שלנו. ממש ממול ה-Fashion Arena ראינו קניון בשם EuroPark עם C&A, H&M, DM ומקדולנדס. בפנים מצאנו גם חנות צעצועים נחמדה ואאוטלט של נעלי התעמלות. מבחינתנו זה היה קניון מנצח והכי חשוב: ממוזג!
לאחר 3 שעות בקניון נסענו לשדה התעופה בפראג. נקודת זכות לוויז שברשימת היעדים שלו מצאנו את נקודת החזרת הרכב השכור של חברת SIXT. נקודת זכות נוספת לחברת UP על צ'ק אין מהיר ויעיל בפראג. נקודת בונוס לעמדת החזר המס בשדה התעופה, שממוקמת ממש מול הכניסה (טרמינל 1) ומכילה 3 פקידים שמתקתקים את העבודה. אל תשכחו למלא את הטפסים לפני שאתם עומדים בתור. אחרי שהפקיד חותם לכם על הטפסים, יש דוכן צמוד שבו מקבלים את הכסף (או זיכוי באשראי).
הסיכום שלי יהיה זהה להתחלת הפוסט: צפון צ'כיה - מקום שווה לחופשה משפחתית. נהננו מאוד! מקום יפיפיה, המון ירוק, מזג אוויר מושלם, שלל אטרקציות לילדים, והכל במחירים שווי נפש.
