נחים, נחים, נחים
שלום לכולכם, אנחנו עדיין כותבים מארץ השמש, פלורידה. פלורידה, ארץ מישורית בעיקרה, מלאה באדמות חול, ביצות, תנינים ופרדסי תפוזים. פעם ראשונה בטיול אנו רואים פרדסים, המזכירים לנו את ארצנו. פלורידה מתמחה בייצור מיצי תפוזים ותרכיזים. מה שבולט בפלורידה אלו הם הקראוונים. באף מדינה לא ראינו כמות כזו של קראוונים, של קמפגראונדים, אפילו ב- rest area (אזור מנוחה) ניתן לחנות לחניית לילה, הכוללת שמירה דבר שבד"כ היה אסור במדינות שעברנו. אנו שוהים בפלורידה המון זמן יחסית לשאר המדינות בהן ביקרנו וסופגים לתוכנו אנרגיות חדשות ומאפשרים לכל החוויות והנופים לשקוע, להיספג ולהתעכל. מסתבר שטיול אינטנסיבי כזה, בן 4 חודשים, מעמיס כל כך הרבה חוויות נפשיות, רגשיות ופיסיות ומחייב אותנו להפסקה מאוד ארוכה של מנוחה, פשוט מנוחה ללא כל מעש, ללא טיול או ביקור בעיר, כפר, עמק או הר. תחושת שובע עצומה משתלטת עלינו ואנחנו מנצלים זאת להפסקה ארוכה. אנחנו מחליטים להשתקע באזור אורלנדו ולא לרדת דרומה מאחר שזה אומר שוב המון מיילים של נסיעה ללא מנוחה. מבחינתנו אורלנדו תהיה כנראה - מנוחהאנחנו מגיעים לקמפגראונד נחמד באזור ירוק ומלא בחוות סוסים וחונים ליד איש נחמד בשם מרדכי, יהודי, הקורא יום יום בתנ"ך, מדבר עם אלוהים ומספר לנו ארוכות על חייו, על הנסים המופלאים שאלוהים עשה לו, איך שינה את חייו ואיך ביקש כבר זמן מה שיגיעו אליו אנשים דוברי עברית כדי שיוכל להיות בחברתם והנה אנחנו הופענו. זהו עוד אחד המפגשים המופלאים, שקורים לנו במסע הזה. במשך שלושה ימים שהינו בחברת מרדכי, חגגנו עמו ימי הולדת (לבר ולשיר), הזמנו אותו לאכול עמנו ושמענו את סיפוריו המופלאים ואפילו מצאנו עצמנו יושבים בחוץ ומתבוננים בוידיאו מאולתר, שמרדכי הקרין לנו, על מלחין, זמר, פסנתרן, קומיקאי יהודי בשם מרטין גטץ, ששיריו הזכירו תערובת של שירים חסידיים ומחזות זמר בסגנון "כנר על הגג" - מוסיקה וקול שנכנס היישר ללב ולנשמה. מבחינתנו, המפגש עמו היה סימן למחשבות שכבר עלו בנו, כי אכן פלורידה הינה צומת של שינוי עבורנו ומעבר מחיים שהיו בעיקרם פיסיים אל מפגשים או הוויה יותר רוחנית של המסע הזה. כאן גם הגיע אלינו השיר הבא, אשר מסכם את התחושות שלנו לגבי פלורידה:
שירת הלגונה
ספינת קיטור
המים לחים וקרים
מלח מקרקר לו
שר לו שירים
מחר יפליג לאיים
ואין בלבו מאומה
קר לו וריק שם מאוד
רוצה הוא לשוב לביתו האהוב
חולצתו נדבקה כבר מזמן
אך לא המלח יוותר על ימו
חופו ממתין לו מכבר.
הילדים נקשרו מאוד אל האיש הטוב הזה, שחי לו מיום ליום ואינו יודע מה יאכל מחר ואיך ישלם את שכר הדירה שלו בכל חודש, הם לימדו אותו עברית וכשנפרדו ממנו נתנו לו מתנה אבני קריסטל שיעניקו לו שמחה והגנה. ומחוויה של מפגש כה אינטנסיבי ועמוק המשכנו לביקור קליל ומקסים ב"עולם המים" (Sea World) באורלנדו. על המקום הזה אסור לוותר. ראשית, המקום בנוי נפלא, מלא בירק, חיות, מים, רחב ידיים - כך שגם אם יש המוני אנשים אין זה מפריע. שנית, המופעים עם הדולפינים, לווייתנים, "שאמואים" (לוייתנים טורפים), אריות ים וכלבי ים, הם מדהימים, מהנים, ומחממי לב. ניתן לראות קשר מאוד עמוק בין המאמנים לבין היונקים הענקיים האלה. הסתובבנו במקום מבוקר ועד לילה וקינחנו עם מנת זיקוקי דינור אינסופית שסגרה את שנת 2001 ופתחה את 2002.
לתחילת הכתבה
שנה טובה, מתקדמים מערבה
גם שיר ביום הולדתה (31.12) פתחה לנו את השנה החדשה ואנו מתפללים לשנה מלאת אהבה ושלום בכל העולם. אחד הדברים הכייפים שלנו במסע הזה הוא חגיגת ימי ההולדת. הדבר הפך להווי חשוב וכל אחד בתורו מחכה לחגיגה שמשתפרת ומתפתחת מרגע לרגע. בעל החגיגה מצפה להפתעה כמובן, ועל ה"מפיקים" להיות מאוד יצירתיים ומפתיעים ולכן, ימי ההולדת של בר ושיר היקשו עלינו מאוד משום שהם היו יום אחר יום - אבל בשעת "לחץ" כולם נעשים מאוד יצירתיים והמסיבות היו כייפיות. מזג האוויר בפלורידה מתחיל להתקרר, נעשה גשום ונראה כי דרכנו הבאה עד לטקסס צפויה להיות קרה מזו שהורגלנו אליה עד כה, אבל אנחנו ממשיכים לבקש שהחום והשמש ילוו אותנו הלאה. אחרי הביקור בעולם המים הגיע הזמן לעזוב את פלורידה ולהתקדם הלאה מערבה. נחנו, נהנינו, אספנו כוחות ואנחנו מתחילים שוב לגמוע מרחקים.
התעוררנו בבוקר קפוא לאחר לילה ארוך של גשם. קמנו מוקדם, הילדות ישנות ואנחנו מתחילים לנסוע לכיוון פארק אפלאצ`יקולה הנמצא בדרך אל הגבול של פלורידה עם אלבאמה. אנחנו נוסעים על כביש 10 מערבה ויורדים בכביש 319 דרומה לכיוון מעיינות Wakulla. אלו הם מעיינות טבעיים, הנמצאים מדרום לטאלאהאסי (בירת פלורידה), מהגדולים והעמוקים בעולם (כניסה לרכב 3.5$). בימים רגילים ניתן לעשות סיור בסירת זכוכית או שייט נהרות (4.5$) אולם אנחנו הגענו ביום קר להפליא (2 מעלות צלסיוס) והכול היה סגור. שומר במקום סיפר לנו שגם בפארק אפלאצ`יקולה, שבאזור לא נוכל לראות משהו ולא כדאי להיכנס עם הרכב לאחר ימי הגשם שהיו כי האדמה מאוד בוצית. החלטנו לחצות את הפארק ברכב ולהמשיך בדרכנו לכיוון אלבאמה. לא ראינו תנינים ולא נחשים ארסיים (כפי שהובטח), אך הדרך הייתה יפה מאוד. האזור הזכיר לנו את קנדה המקסימה. המון עצים, שטחים נרחבים של ירוק ובתים בודדים פזורים להם כאן ושם בתוך שלווה אינסופית. אזור הפאנהנדל (ידית מחבת) של פלורידה, שהוא החלק הצפוני מערבי שלה, הינו צר וארוך והוא נראה שונה משאר פלורידה. חקלאי יותר, אורח חיים עממי, חוות סוסים, פרות - טעם של כפר נישא באוויר ואכן מזכיר לנו נשכחות - את קנדה.
חנינו ללינת לילה באזור מנוחה וקמנו קפואים כשבתוך הקראוון זעק מד הטמפרטורה 2 מעלות!! מהר מאוד מופעל כל הקראוון ומחומם ואנחנו בדרכנו לגמוע עוד מרחק ולהגיע לאלאבמה, ולמיסיסיפי בדרכנו אל ניו אורלינס אשר בלואיזיאנה. אתמול חצינו אל אזור הזמן המרכזי והעברנו את שעוננו שעה אחורה - השינוי היה בנהר האפאלאצ`יקולה. אנו נפרדים כעת ועד לפעם הבאה שתהיה לכולנו שנה מלאת שמחה, בריאות ושלום.
לתחילת הכתבה
