מכוניות איטלקיות - פאר היצירה
על הקיר במוזיאון בעיירה Sant` Agata Bolognese תלויה יצירת מופת בצבע כתום דומיננטי. אילו היו לי מאתיים אלף יורו הנדרשים לרכוש אותה, לא הייתי תולה אותה על הקיר. אני מתחבט בסוגיה האם הייתי מטפח ושומר עליה או מוריד אותה לכביש... תוך כדי טיול באיטליה, בין הסיורים במוזיאונים ובאתרי עבר מפוארים, בהתבוננות בנוף, בהתחמקות ממלכודות התיירים הרבות, התחבטתי לא אחת בשאלה ותהיה פילוסופית למחצה: מהי תרומת איטליה המודרנית לעולם ולתיירות. באמת, מה התרומה המודרנית הייחודית ומה התרומה הייחודית שרלוונטית לתיירים? גאוני הרנסנס המפארים מוזיאונים ופניני אדריכלות- לא מהווים תרומה עדכנית. אכן די קשה למצוא. אז נזכרתי: אין, אבל אין על המכוניות האקזוטיות האיטלקיות.
אדם יכול להיות נשיא מועדון המעריצים ובעלים גאה של קורבט משנת דגם נדירה, ינהג בלוטוס, יביט בערגה בג`יימס בונד דוהר על רכב זה או אחר. אבל בסתר לבו תמיד יפנטז להיות הבעלים של למבורגיני. אניני טעם מסוימים יטענו כנגד עיצוב היתר של פרארי שהפך לפרחי ושלמבורגיני הפך לסמל הסטטוס הנובורישי האולטימטיבי. גם אנינים אלה יתמוססו אם יציעו להם אפילו סיבוב. נכון, למבורגיני כבר מזמן שייכת לחברת "אאודי" הגרמנית. אז מה? היא תמיד תהווה סמן ימני לאקזוטיקה מוטורית איטלקית (לפני שאמשיך, הערה והתנצלות: הדברים הכתובים מכוונים לגברים שביננו. יש כאן קורטוב שובניסטיות. מה לעשות, פנטזיות גבריות מסוג זה לרוב אינן מסונכרנות עם אלה הנשיות. כדברי הפייטן ג`יימס בראון: "This is a man`s world").
מפעלי מוטורואלי, מזראטי, פרארי ועוד
אנחנו בדרכנו למודנה, המצויה כ-100 ק"מ מדרום לורונה ועל הכביש המהיר מרומא למילנו. עוברים בערמת הספגטי של כבישי האוטוסטרדה המקיפה את בולוניה. מה יש לנו לחפש במודנה? ובכן, בעיר ובסביבתה התרכזה ועדיין מרוכזת תמצית היצירה המוטורית האיטלקית. יצירות מופת של הנדסה ועיצוב. מפעלי פרארי, למבורגיני, מזראטי, דה תומסו ואופנועי דוקטי. בעבר גם מפעל בוגאטי היה באזור. אומני מוטוריקה נוספים יוצרים כאן. לחלק מהחברות יש מוזיאונים ואף ניתן במעט מאמץ לבקר במפעלים. חברת Motorvalley הפועלת באזור מוציאה לפועל ביקורים מסוג זה, כולל ביקור במרוצים ושאר גודיס. אנחנו לא ניצלנו את שירותיה. לא ניסיתי לבקר במפעל דה תומסו. חבל, לחברה הפחות ידועה באזור יש מכוניות שוות ביותר, יפות ובמחיר "סביר". יש לה גם מוזיאון. מזראטי מייצרת מכוניות שעיצובן לטעמי איננו "סופר אקזוטי" ובכך חלק מהקסם שלהן. מי שרוצה לראות קצת מיצירות מזראטי שינסה ב- Panini Museum, שנמצא ב-Cittanova בפרברי מודנה. כ-25 מכוניות, חלקן נדירות ביותר, נמצאות שם. ביקור מחייב תאום מראש בטלפון.
המפעל הידוע והגדול באזור שוכן בעיירה מאראנלו (Maranello), כ-15 ק"מ מדרום למודנה. לידו, גלריה. בגלריה פרארי מוצגות יצירות המופת המקומיות. היא פתוחה מדי יום בשעות נוחות. נוסעים דרומה ממודנה דרך פרברים שונים. השילוט הקיים דל יחסית. חשבתי להגיע ממודנה בכביש S12 אך הבנתי שעדיף דרך Formigine. אם אתם נעים על הכביש המהיר, עקבו אחר הוראות התנועה והיציאה ממנו למאראנלו. באתר הגלריה ישנו הסבר הגעה מפורט. מוקד העניין הדומיננטי במראנלו הוא כמובן המפעל ומסלול המרוצים הסמוך. ההתרגשות החלה בהתקרבות לעיירה ולמראה המסלול של פרארי.
מרכז העיירה מלא בחנויות מזכרות, חגיגה לחובבי פרארי והפועל: אדום שולט. באזור גלריה פרארי, כדרכם של האיטלקים, נעשה הכל בכדי להפוך את המקום למלכודת תיירים: דמי כניסה שערוריתיים יחסית בסך 10 יורו, מגרש חניה קטן יחסית, חניה בעייתית באזור וכמובן המסחור שהזכרתי. מזל שיצירות המופת בגלריה מפצות על הכל. המוזיאון אינו גדול ובנוי במספר אגפים. האגף הגדול מתהדר בעיצוב מינימליסטי-הייטקי משהו. מוצגות מכוניות פרארי לדורותיהן. מודגש תחום המנועים, תחנות אנרגיה ועוצמה מבהיקות. שלל דגמים מהמוכרים עד לאלה שיוצרו במשורה. אקזוטיקה במיטבה. את מירב תשומת הלב מושכים דגמי המכוניות החדישות.
תחום הפורמולה 1 חוגג בתצוגה (כשליש מ-2000 עובדי פרארי עוסקים בתחום זה). מספר דגמי פורמולה 1 מוצגים ובנוסף יש דוגמה לתחנת טיפולים. מדהים כמה מכוניות אלה צרות ודחוסות. לחובבי דגמי מכוניות, מוצג אוסף נדיר של צעצועים חביבים של רכבי פרארי ובנוסף, תחת תאורה סקסית דוחה משהו, שלל גביעי ופרסי המרוצים בהם זכתה החברה, ויש המונים. האגף השני במוזיאון מעוצב מוזר ושרוי תחת תאורה מעצבנת. גברים, חלקם במבט בוגר אשראם מזוגג לאחר הארה, מסתובבים בין היצירות. יפנים מצלמים באינטנסיביות. מעט נשים מיוסרות, כגברים שפוטים בסייל בגאלרי לפאייט, נראות במקום.
מפעל ומוזיאון למבורגיני
לשיא מימוש הפנטזיה בביקור באזור מודנה ניתן להגיע ב-Sant` Agata Bolognese, עיירה על כביש S255. שם מצוי ההיכל: מפעל למבורגיני ומוזיאון המפעל. אלה הרוצים לראות (ומי לא בעצם?), סעו מזרחה ממודנה על הכביש כ-20 ק"מ, וממש לפני העיירה בצד ימין, מצוי המפעל. קלי קלות. המפעל שוכן בבניין שטוח סמוך לכביש. המוזיאון הינו חלק מהמפעל ופונה לכביש. קירותיו השקופים מאפשרים הצצה גם לאלה שסתם נוסעים על הדרך. זהו מפעל פעיל, רואים מכוניות למבורגיני נוסעות בכביש ככה חופשי בדרך לניסוי דרך זה או אחר. איזה כיף.
במוזיאון למבורגיני אין את התופעות המעיבות משהו על הביקור כמו בגלריה פרארי. הם יודעים שהמוצר שלהם יקר ועושים את הצעד הראשון לקראת היותנו לקוחות מרוצים: הכניסה- חינם. חונים מול המפעל ללא בעיה. אין מסחור. ניגשנו לקבלה לשאול היכן הכניסה למוזיאון. הבחור בקבלה, אדם בסביבות ה-50, אלגנטי ויצוגי, ענוב בעניבה עם לוגו החברה, לקח אותנו לכניסה. השומר פתח לנו את הדלת. משום מה אין הרבה אנשים במקום. לא הבנתי את התופעה אך בהחלט נהניתי ממנה. באתר החברה כתוב היה שיש צורך לתאם בטלפון את הביקור. התקשרתי לתאם ומסתבר שאם לא באים בקבוצה גדולה ניתן להגיע חופשי.
המוזיאון פחות עשיר מפרארי, אין עיצוב מצועצע של התצוגה. פשוט באים לראות את המכוניות, המכוניות... אם המוצר מדהים, אין צורך לעשות רוח. במוזיאון מוצגים הדגמים השונים לדורותיהם. החברה ידועה גם בצבעים המדהימים של רכביה, גיוון המוסיף לחווית התצוגה. את מירב תשומת הלב מושכים דגמי המכוניות החדישות. הדלתות המדהימות, העיצוב היצירתי המופרע. דיאבלו כתומה תלויה על הקיר. החברה איננה מיוצגת בדרך כלל בפורמולה 1, אך יש איזכור לתחום זה במוזיאון. מוצגים המנועים של המכוניות וגם של סירות מרוץ. גם כאן יש אוסף דגמים ואוסף גביעים צנוע בהרבה מאוספי פרארי. כאמור, אין הרבה מבקרים. תוכלו להנות ללא לחץ מצטלמים. ביציאה להפתעתנו גם קיבלנו שי צנוע. הם הרוויחו שני לקוחות פוטנציאלים עתידיים.
ההתפכחות מהפנטזיה קצרה ומהירה. נכנסנו לאופל אסטרה השכורה. כמו מים קפואים לאחר סאונה! המשכנו בדרכנו. אם נגיע לשורות התחתונות, מודנה אינה מצויה לרוב על מפת התיירות שלנו. אז יאללה, תוותרו על עוד יום שהייה נדוש במטחנת הרומנטיקה הטוסקנית, התחברו לצד הגברי שלכם ובואו. יום ביקור מאפשר סיור נינוח בשניים או שלושה אתרים. המרחקים בין המפעלים קצרים יחסית ולא יותר מחצי שעת נסיעה ממודנה לאתר הרחוק ביותר. אה, כן- אם בכל זאת אתם חשים ביסורי מצפון וחייבים להתחבר לצד הרגיש שלכם, במודנה יש מרכז עיר עתיק והיא ידועה גם כמרכז ייצור החומץ הבלזמי. מעניין מאד!
