על שפת אגם ניקרגואה

מש` שפירא מבקרים בניקרגואה, שמתאוששת ממלחמות פנימיות ארוכות שנים, מבחישה אמריקאית והשפעה קומוניסטית. מדינה ענייה, הענייה ביותר במרכז אמריקה.
shapira family
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: על שפת אגם ניקרגואה
Thinkstock Imagebank ©

מגיעים לגרנדה

עיר קולוניאלית נעימה, שקטה. בתים צבועים ושמורים. כמה רחובות מהמרכז בתי עניים. ניקרגואה מתאוששת גם היא ממלחמות פנימיות ארוכות שנים, מבחישה אמריקאית והשפעה קומוניסטית. מדינה ענייה, הענייה ביותר במרכז אמריקה. מנהיגה האחרון דוקא מצעיד אותה קדימה, מפיח תקווה ואהוב מאוד. העשירים, עשירים מאוד ומהווים פחות משני אחוז. השאר עניים מאוד.

העשירים מחזיקים בגרנדה בית קולוניאלי. למעשה הביקוש רב מההצע והמחירים גבוהים, דבר העשוי להבטיח שגרנדה תשאר כפי שהיא עוד שנים רבות ולא תהפוך לעיר נדלן לגרינגוס. אופי מקומי אם כי עשיר ומטופח יותר, מעט מכוניות פרטיות אך אלו שחולפות חדשות, מעט זרים, אפשר למצוא בה מסעדות טובות במחירים שונים. בשנים האחרונות עברו לגור בניקרגואה תושבים מקוסטה ריקה השכנה הדרומית. בעיקר פנסיונרים. משהתייקרה קוסטה ריקה התקשו אלו לקיים את עצמם והחליפו מושבם בשכנה הזולה מצפון.

 שהינו בהוספדחה דון אלפרדו. לבדנו בחדר ענק עם תקרה גבוהה. פטיו מטופח, כורסאות קש וערסלים. הבית העתיק בעיר, בעבר שימש כבית המכס. גרנדה היתה תחנה חשובה במסחר בין האוקיאנוסים. אגם ניקרגואה חובר לחוף הקריבי דרך נהר סאן חואן. בעידן שלפני תעלת פנמה היה המעבר בלעדי וכך גם חשיבותה של גרנדה. דון אלפרדו, גרמני בן 68, איש מרתק, חיים עשירים, הרפתקן בנפשו ומיטיב לספר. בימים טובים ההוספדחה שלו יקרה יותר. עתה, כשתנועת התיירות דלילה מצאנו כאן בית נפלא במחיר הגבוה אך במעט מהוספדחות אחרות. את ארוחות הבוקר עשינו בהוספדחה סנטרל עם שיק פירות המגיע בגביעים ענקיים.

לתחילת הכתבה

שייט בין איי הבזלת

כשהחום נשבר, יצאנו להפלגה בין איי הוולקנו. אנחנו ועליזה ורועי ומיכל המקסימים איתם עשינו את ליל הסדר באנטיגואה, את יום העצמאות באוטילה ועתה נפגשנו ברחוב בגרנדה. הר הגעש הסמוך היה אחד הגדולים שבהרי הגעש הרבים בניקרגואה, עד שיום אחד לא עמד בלחץ שבקע ממנו והשליש העליון שלו התפוצץ והתפזר לכל עבר. גושי הבזלת שנפלו בשולי האגם הפכו לאיים קטנים שמלאו עד מהרה צמחיית ג`ונגל גבוהה. האיים נמצאים בבעלות פרטית של עשירי ניקרגואה וזרים רבים. כל אי, פצצת לבה ענקית ושברי סלעים, נושא בית מפואר. הפלגנו עד לאי הקופים. אלו, מורגלים, ניגשו אל סירתנו ואכלו מהתפוזים שהגשנו להם. נחמד.

למחרת שילבנו קניות אחרונות עם פארק וולקאנו פעיל, מסאיה. ליד תחנת האוטובוס משתרע השוק של מסאיה הידוע בערסליו היפים המיוצרים בעיר. ערסלים כפולים, משפחתיים, ערסלי ישיבה וערסלי שכיבה, לבנים, ססגוניים או צבעים אחידים. ערסלים מאיכות טובה יותר ניתן לקנות ישירות מבתי המלאכה שבעיר אך שם המחירים גבוהים הרבה יותר ואנו התקשנו להבדיל באיכות. זהו, אין מקום נוסף במוצ`ילה...

 פארק הוולקאנו, כשלושים דקות נסיעה במונית, ארבעה דולר כניסה, כביש גישה, שלושה לועות, נחלי לבה שחורה וטריה במונחים גיאולוגיים, גולשים אל לגונה כחולה שלצד העיר. התצפית הראשית סגורה אך גם בתצפיות הפתוחות תחושו באדי הגופרית חונקים את הגרון. הפארק אינו מרשים, ואולי כבר ראינו כאלה, אבל במוזיאון שבכניסה יש תצוגה יפה המתארת את לוחות כדור הארץ ותזוזת היבשות וקוי הרי הגעש. מעניין.

לתחילת הכתבה

האי אומטפה

האי אומטפה הוא תחנתנו הבאה בדרכנו דרומה לאיי סולטינאמה. אחריהם, בסירה על נהר סאן חואן נחצה את הגבול לקוסטה ריקה שם ניתן להכנס לשמורת קניון נגרו או להמשיך בנסיעה בת חמש שעות לסאן חוזה. שם המפגש המתוכנן שלנו עם אחותי ובתה לטיול משותף בן שבועיים ואנחנו לא מתכוונים לאחר...

 בלב אגם ניקראגואה יושב האי הוולקני אומטפה. ארבע שעות הפלגה מגרנדה פעמיים בשבוע, או שעה הפלגה מריווס, כמה פעמים ביום. שני הרי געש ששוליהם התחברו, שתי עיירות קטנות, דרכי עפר, אוטובוסים ישנים וכמה פינות חמד קטנות. נסענו לפינקה מגדלנה. חווה על מורדות הר הגעש מאדרה, מגדלת קפה ומעט בננות. ניתן לישון בחדרים קטנים או על ערסלים. ממרפסת הערסלים או מהקומה השניה, רואים שקיעות מדהימות על רקע הר הגעש קונספסיון, הגבוה שביניהם, מעוטר בטבעת עננים נצחית. יער עננים, רווי מים, ירוק עז ושביל בוצי.

לתחילת הכתבה

הטיפוס על וולקאן מדראס

למעט תצפית אחת בתחילת העליה, הטיפוס כולו נעשה בתוך הג`ונגל. השביל ברור ובכל זאת, תחושת אובדן התמצאות עשויה להתגבר כשאתה מבוסס בבוץ ולא רואה דבר פרט לחומת היער ורסיסי ענן. לקחנו מדריך לטיפוס. לא יקר ומשחרר אותך מתהיות כשהעבירות נעשית קשה יותר. מעל אלף מטר טיפוס, גובה ההר 1394 מטר, טיפוס לא קשה. אם אינך מאוהב בנוף מונוטוני של ג`ונגל הוא נעשה משעמם כבר בשעה הראשונה מתוך השלוש...

 זימזום הצ`יקדות ליווה אותנו כל הדרך, מתגבר ומחסיר כנשימת היער. נהמות הקופים קורעות את הרחש כשאנו חולפים תחתם. הגענו לשפת הלוע הענק וגלשנו מטה, נאחזים בשורשי עץ חשופים שכאילו עוצבו לשם כך. בתחתית הלוע לגונת מי גשם. גם במרכזה היה עומק המים רדוד ושכבת בוץ עמוקה הגיעה עד מותני כשניסיתי להזדקף. המים אינם קרים במיוחד וקרן שמש שחדרה את ענן התמיד עשתה עימנו חסד. ניר מהרצליה פתח ספר שירים וקרא לנו מתוכו שם על שפת האגם.

הטיפוס ללגונה הוא משהו שמטיילים לא מחמיצים. אנחנו סיכמנו שאפשר לוותר או להמיר אותו בנדנוד הערסל בחוות מגדלנה. שוב שקיעה, בוקר נחמד מול הנוף, הנעליים כבר יבשות ואנו ממתינים למעבורת שתיקח אותנו ומטען גדול של בננות דרומה, בלילה זרוע כוכבים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה