בדרך לסן פרנסיסקו
לאחר הימים בחיק המשפחה המורחבת נותרו לנו כשישה שבועות עד לסיום הטיול. למרות שעדיין מדובר בתקופה ארוכה, שיכולה להיחשב כחופשה בפני עצמה, התחושה היא שאנחנו כבר בישורת האחרונה. לאור העובדה שאנחנו כבר בעלי ניסיון בחציה המשעממת משהו של מדבר מואבי (עשינו אותה לפני כשלושה חודשים), היה חשוב לנו לשבור את הנסיעה בנקודה כלשהי בדרך. עיירת הכורים Calico היא פתרון לא רע. היא נמצאת ממש בסמוך לכביש המהיר, ונותנת למבקר בה שיחזור נאה וממוסחר היטב של עיירת כורי כסף, שפעלו בה תקופה ארוכה, עד לזניחתה עם צניחת מחירי המתכת הכסופה. זהו מקום נפלא לצילומים משפחתיים על רקע תפאורת הרחובות המשוחזרים.
התחנה הבאה שלנו היתה Woodside, שם ממוקם בית החווה המפואר Filoli. בחווה הפוטוגנית הזו צולמו עשרות רבות של סרטים. הסרט שהביא אותנו לשם היתה הסדרה "שושלת". כמה שאימצנו את מוחנו לא הצלחנו לראות במקום סימנים שיסגירו סצנות מהסדרה, למעט אולי גדרות העץ המקיפות את השדות מסביב. החווה והגן היפה המקיף אותה פרוסים על שטח של 2500 דונם.
למרות שכבר היינו כפסע מסן פרנסיסקו, החלטנו כי עוד קצת טבע לפני לא יזיק ושמנו פעמינו צפונה על כביש מספר 1 לעבר חבל הארץ המעניין Point Reyes National Seashore. מדובר ברצועת חוף עטורה במפרצים ולגונות קטנות, עם תצורת משולש עם פונפון בראשו הפורצת לתוך האוקיאנוס. הנסיעה לאורך כביש 1 עד Stinton beach התבררה כמאתגרת ביותר שחוויתי עד היום במסענו. בעל רכב פרטי שינהג שם לא יבין על מה אני מדבר, אבל עם מפלצת באורך 11 מטר ורוחב 3 וחצי, זה כבר סיפור אחר לגמרי. יש שם סיבובים שנאלצתי לקחת במהירות אפסית ממש, כשרק סנטימטרים בודדים מפרידים בין הקרוואן לתהום, לרכב הבא ממול או מהצוק שמימין. מכוניות צפצפו לי לאורך הקטע הזה בהיסטריה כמו שלא צפצפו לי לאורך כל השהות שלנו כאן גם יחד. אבל אחרי שעברנו את הדרך בלי שריטה, אני יכול לסכם זאת כחווית נהיגה משובחת.
במקום עצמו יש כמה אתרים מעניינים, אבל אנחנו החלטנו להשתקע בפארק המדינה Tomales bay State park. יש במקום תצפיות נפלאות על המפרץ, אחלה מקום לפיקניק ומשחקי כדור, וכמובן חוף מצוין הממוקם ביופי של מפרץ, עם הרבה עופות מים לשמחתן של הבנות, שנהנו שוב ושוב לרוץ לקראתם ולהעיף אותם לכל עבר.
הנסיעה עמוק לתוך ה"פונפון" של המשולש לעבר המגדלור נסחה באורלי ובי תחושה של נסיעה בחבל ארץ נידח ומוזר משהו. כל הכביש זרוע בחוות היסטוריות מוזנחות, והשליטים במקום ביבשה הם ללא ספק עדרי הפרות הגדולים, ובים כלבי הים הרבים שנחים עם השפל במרחבים הגדולים שחושף הים הנסוג. את אחד משלושת הלילות שבילינו במקום עשינו ב- Samuel P. State Park. למי שלא יצא לעשות קמפינג בחסות עצי הרדווד זו הזדמנות מצוינת ליהנות מהם. אנחנו חובבי יערות מהסוג הזה ולא מוותרים על אף הזדמנות.
מקומות בסן פרנסיסקו
אחרי האתנחתא הכנראה האחרונה במסענו בטבע, הגיע הזמן לחזור לסן פרנסיסקו, שהמתינה בסבלנות מדרום לנו. בדרך עוד עשינו עצירה ב- Sausalito, אבל אחרי כל מה שראינו עד כה המקום לא ריגש אותנו ולדעתי מיותר לטרוח להגיע לפה במיוחד מסן פרנסיסקו (אם כי יתכן שבסופי שבוע יותר מעניין פה). בסן פרנסיסקו עצמה אין קמפינגים ואלה שקיימים בקרבתה ממוקמים בעיקר מצפונה ומדרומה. אנחנו מן הסתם התמקמנו מצפון, בסמוך ל-Larkspur אחד היתרונות למיקום זה הוא היכולת להגיע לסן פרנסיסקו במעבורת, ולהימנע מבעיות חניה ופקקים, ולא פחות חשוב- השייט הזה, כמו כל שייט מסביב לסן פרנסיסקו, הוא חוויה נופית בפני עצמה. למרות שאני ואורלי ביקרנו בה בעבר, היא הצליחה להפתיע אותנו לטובה, וגם הבנות מאוד נהנו בה. התחנה הראשונה שלנו היתה המוזיאון הימי, המורכב ממספר אוניות עתיקות מעניינות (חינם לבעלי Golden Eagle).
ברחובות שהובילו לרציף 39 הממוסחר שלטו אומני הרחוב. כמה מהם היו טובים במיוחד, ואנחנו ישבנו שעה ארוכה מולם- משעשע מאוד. אחד שמצא חן בעיני במיוחד היה לבוש בבגדי שלד גדולים, ושיחק אותה עד הסוף עם כל מי ששלשל דולר לכיוונו. מעיין וניצן פחדו ממנו וניאותו להצטלם איתו רק עם אורלי. אוחח... כמה שהבחור הזה מוכשר.
תחנת חובה נוספת למי שמטייל עם ילדים במקום הוא Rainforest Cafe, חנות מקסימה עם מסעדה מקסימה עוד יותר בקומה השניה. סימן ההיכר שלה הוא פסלי בעלי חיים המוצבים בפתח. המיקום שלה הוא על Herb caen Way לא הרחק מ-Pier 39 מהצד השני של הכביש. החנות והמסעדה הם בעצם מעין ג`ונגל אחד גדול, עם בובות חיות מתנועעות בגודל טבעי, רעשי טבע של רעמים וחיות מסביב, וצמחיה טרופית (מלאכותית כמובן) מסביב. גם אם אתם לא רעבים תציצו פנימה.
ציינהטאון גם היא מקום מאוד מעניין. כמה פינות חמד ואווירה אותנטית יותר ניתן למצוא אם טורחים לסטות מהרחוב הראשי. אנחנו נקלענו להפגנה סינית שציינה את האסון מבחינתם שהמיתה ההשפעה הקומוניסטית על סין, השפעה שמבחינתם לא מייצגת את סין האמיתית.
בדרך למעבורת כיף לשוטט לאורך הקומה השניה והפתוחה של Embarcadero Center, פחות בגלל החנויות - יותר בגלל הנוף. מוזיאון המדע של סן פרנסיסקו, Exploratorium, מומלץ עם ילדים בכל גיל. אפשר להעביר שם יום שלם ולהעשיר את הילדים באלמנטים מדעיים באופן מוחשי. יש מתקנים דרכם לומדים על החושים השונים, אופטיקה, מעגל החיים, תופעות מטאורולוגיות שונות ועוד ועוד. כל המתקנים אינטראקטיביים, ומאפשרים לילדים להפעיל אותם בעצמם, ליצר מיני סופות טורנדו, רעידות אדמה ועוד. מאוד מעניין. מסן פרנסיסקו התחלנו להדרים אט אט לכיוון סן דייגו. רגע לפני יציאה מהעיר עברנו דרך Golden Gate park. הכניסה התבררה כטעות גדולה, לא בגלל שהפארק לא יפה - להיפך, אלא בגלל שהכבישים צרים ולא ערוכים לקרוואנים. לא יודע איך אבל איכשהו הצלחנו להיחלץ משם.
בדרך למונטריי
בלילה הבא היה חשוב לנו להתמקם במקום משובח כדי לחגוג שם בכיף את ראש השנה כהלכתו. לא יכולנו לאחל לעצמנו מקום טוב מ- Half moon bay, והקמפינג Pelican Point. המיקום שלו פשוט יוצא דופן. 100 מטר ממנו משתרע חוף מרהיב ממש עם מגרש גולף מפואר שמגיע עד הצוק ממש. לאור העובדה שבארה"ב מאוד מקפידים לא להפקיע נכסי נוף מהציבור, מועדון הגולף מאפשר לכולם לעבור בשטחו ולטייל לאורך הצוק. נקודת עצירה מאוד מומלצת גם למי שלא לן שם. שביל אופניים טוב ממשיך מעבר למגרש הגוף צפונה.
בערב חגגנו את ראש השנה ברוב פאר והדר. אורלי טרחה והכינה את כל המאכלים לברכות החג כולל סלק אדום (שיסתלקו אויבנו), רימון (שנהיה מלאי מצוות כרימון), וכמובן תפוחים בסילן וצימוקים. הדבר היחיד שהיה חסר הוא ראש דג. בחוסר ברירה הסתפקנו בחתיכת כבש. לאורלי העברתי חתיכה שומנית משהו, שבדיעבד התבררה כחתיכת בטטה. אני מאוד מקווה שזה לא מה שמצפה לה השנה. אורלי הכינה ארוחת חג מפוארת, שבסופה הגישה לנו עוגת שוקולד פיצוצית שאפתה בתנורינו, שרנו את כל השירים שאנחנו מכירים לכבוד החג, היתה זו בהחלט דרך מושלמת לפתוח את השנה החדשה.
בסמוך לנו התגוררו שתי משפחות מעניינות. האחת גרה במונטריי, וכששמעו שאנחנו צפויים להגיע לשם הם הזמינו אותנו לקפוץ, והבטיחו להשאיל לנו את המנוי השנתי שלהם לאקוואריום במקום. המשפחה השניה היתה שונה, שונה מאוד. היא מורכבת מזוג, כלב ושלושה תוכים צווחניים ומדברים. בערב דיברנו ארוכות והם הבטיחו שלמחרת הם יתנו לבנות להשתעשע עם התוכים (הם משכיבים אותם לישון ב-8 בערב). בירכנו את התוכים בברכת לילה טוב והם ענו לנו ב- Night Night. מאוחר יותר נפרדנו לשלום גם מפיט, בעל התוכים, והוא החזיר לי באותו Night Night במבטא תוכי צייצני. הייתי בטוח שהוא צוחק וחייכתי, אבל למחרת גיליתי שהוא סיגל לעצמו דיבור כמו של תוכי במילים מסוימות (למשל בשם הכלב שלו שנקרא פיטרי). בהחלט זוג נחמד ויוצא דופן.
ליל כל הקדושים, Halloween, נחגג ב-31 באוקטובר אך כבר חודש לפני כל חווה נערכת מראש ועורכת Pumpkin Festival, מעין פסטיבל לילדים עם דקורציה של דלעות שהם סימן ההיכר של החג (מעבר לתחפושות המפחידות כמובן). מדרום ל- Half Moon Bay נתקלנו באחד מוצלח במיוחד. נבנתה שם דקורציה יפה וטירה מקוביות חציר, ומבוך חציר בתוכה.
בין Half Moon Bay ל- Santa Cruz יש מגדלור נחמד, והוסטל במיקום יפה, שעשה לנו חשק לישון בו ולזנוח את הקרוואן ללילה אחד. בסופו של דבר, בגלל השעה המוקדמת, החלטנו להמשיך הלאה.
סנטה קרוז היא עיירה היפית משהו עם אנשים צבעוניים ברחובות וטיילת יפה לאורך האוקיאנוס. הטיילת משקיפה ממעל לצוקים לנופי הים, ומסתבר שלמרות הסיכון רבים בוחרים לקפוץ מהצוקים לים. ב-30 השנה האחרונות 65 אנשים מצאו את מותם בדרך זו, ופרנסי העיר החליטו להרתיע אנשים מקפיצה מסוכנת על ידי הנצחת שמות ההרוגים על ספסלי הישיבה הפזורים לאורך הטיילת. בערב ישנו בקמפינג עם בעלים ידידותי, שהעמיס אותנו בסרטי וידאו- אנחנו ממעטים לראות טלוויזיה בארה"ב, כך שהיה נחמד לראות כמה סרטים חדשים.
הקמפינגים באזור מונטריי יקרים ולא תמיד נותנים תמורה הולמת. החלטנו להתמקם במקום עליו קיבלנו המלצה חמה משכננו ב- Half moon Bay. המלצתם היתה- Laguna Seca. המקום הינו מסלול מרוצים ובגבעות שבשוליו נמצאות החלקות. אהבנו את המקום ושהינו בו 3 לילות בסופו של דבר. עוד שבוע מתוכנן להיות פה מרוץ חשוב וכל המקום מתמרק לקראת האירוע. הוקמו דוכנים, הוצבו שלטים ודגלים. לא משאירים שום דבר לרגע האחרון, הכל מוכן מראש ובגדול. הדבר שהכי עניין אותי שם הן המכוניות עצמן. הן מגיעות למהירות של 240 קמ"ש, וכששהינו שם המכונאים בדקו אותם והכינו אותן למרוץ. ביקשתי להיכנס לאחת מהן ולשמחתי הם הסכימו. המכונית צרה וצפופה מאוד, ולא משאירה הרבה מרחב תמרון בתוכה.
מסביב יש שפע של סינגלים לאופניים. סינגל מצוין באורך של כ-10 ק"מ יוצא ממש מתוך הקמפינג מחלקה 132. כל מסלולי הרכיבה משולטים וממוספרים. אל תצאו לשטח בלי מפת הסינגלים אותה ניתן לקבל בשער, קל מאוד ללכת לאיבוד בסבך השבילים בגבעות. המסלול עליו אני ממליץ הוא שילוב של הסינגלים 47 ו-48, למי שיגיע וישיג מפה יהיה קל להבין אותי. אני עשיתי אותו פעמיים משני הכיוונים והוא מהנה מאוד, רצוף ירידות כיפיות עם תלוליות בינוניות שמאפשרות ממש לרחף עם האופניים.
מונטריי הסמוכה היא עיירה כיפית מאוד. בימים שהיינו בה התקיים בה פסטיבל קיץ ססגוני עם להקות רוק שניגנו ברחובות. מעבר למקומות המופיעים בכל ספר טיולים בסיסי כמו חוף הים היפה, האקווריום, והדאונטאון הציורי, נקודה טובה לתת לילדים הזדמנות לכיף משלהם הוא גן ציבורי חמוד בשם Dennis the Menace Playground, הממוקם על חוף אגם El Estro שממש צמוד לצפון טיילת החוף.
טיולים בביג סור
כביש 17 המייל הינו מאכזב למדי, ומי שנוסע לאורך כביש 1 יכול לוותר. מה שמרשים בו אלה בעיקר הבתים המפוארים שנטועים לאורכו. הנוף יפה אבל לא שונה מזה שאפשר לראות מדרום או מצפון לו.
בהמשך, כביש מספר 1 המשיך להעניק יופי של נופי אוקיאנוס ושל הגשרים העתיקים עליהם עובר הכביש. כדי ליהנות מהנוף מומלץ לנסוע את הכביש לכיוון דרום כדי להיות בצד של הים, ולקוות למזג אוויר נטול ערפילים שכל כך אופייניים לאזור. לנו היה מזל, אבל באחת הנקודות הגבוהות יצא לנו להיות ממש מעל לקו הערפל (Marine Layer) ולחוות מראה שבדרך כלל רואים רק ממטוסים, מזג אוויר בהיר לחלוטין ומתחתינו שמיכה ישרה וצפופה של עננים, כל כך צפופה שמעיין שאלה האם העננים מסוגלים להחזיק את משקלה במידה ותקפוץ לתוכם.
את שתי הלילות הבאים עשינו באזור Big Sur, שוב טעימה נוספת מיערות הרדווד היפים כל כך. יש לא מעט אפשרויות טיול באזור, אבל מקום חובה שאין להחמיץ הינו Julia Pfeiffer Burns State Park. מסלול הליכה קצר מוביל למפרץ מושלם, עם צמחיה סבוכה המקיפה אותו. מפל בגובה 15 מטר ניתך לתוך האוקיאנוס שצבוע שם בצבעי ירוק טורקיז. השעות הטובות להגיע לשם לדעתי הם בין 12 ל-4 אחר הצהריים, אז השמש נותנת הזדמנות לראות ולצלם את המקום באופן מיטבי.
את הלילה בילינו שוב במקום מופלא בשם Kurk Creek Campground הממוקם 35 מייל מצפון להרסט קאסל ממערב לכביש 1, בצוק הנישא מעל לאוקיאנוס. נופי הים שם נפלאים, יופי של שקיעה, ואפשר לשבת שעות על הדשא הרך ולצפות על הגלים המתנפצים על הצוק למטה. שביל הליכה נחמד יורד לאורך ערוץ הנחל עד לחוף הים הבתולי והסלעי. החלקות הטובות ביותר הן אלה השמורות לרוכבי אופניים ונמצאות באזור הצפוני של הקמפינג, אבל גם לבעלי קרוואנים יש חלקות משובחות עם נוף פרטי עמוק לתוך האוקיאנוס בלי שום דבר שמפריד באמצע.
הטירה הרסט קאסל
למחרת שמנו פעמינו לכיוון Hearst Castle, נקודה נחמדה לעצירה בדרך, הנמצאת 5 ק"מ צפונה משם. זוהי מושבה ענקית של פילי ים. מדובר בחיה ענקית עם מבנה דומה לכלב ים אך נפח גדול ממנו פי 5 ויותר בבגרותם. יש לזכרים חותם ענק ומוזר שמדלדל מלפנים והוא זה שהעניק לחיה זו את שמה. הפילים הזכרים נוהגים להיאבק ביניהם על הנקבות והעדות לכך הם הפצעים הרבים שנושא כל זכר בוגר על צווארו. גם כשאנחנו עברנו שם ראינו כמה קרבות אכזריים שכאלה, והכול בטבע במרחק של מטרים ספורים מאיתנו. מדהים.
הרסט קאסל היא טירה ראוותנית שבנה שעצמו הרסט בתחילת המאה ה-20, כדי לאפשר לו להיפגש עם שועי עולם. הרסט היה איל עיתונות ששלט ביותר בשליש משוק התקשורת האמריקאי, ומידע היה הדבר לו היה זקוק כדי להרחיב את עוצמתו. הטירה נתנה מענה מושלם לכך. הוא הזמין למקום פוליטיקאים כמו צ`רציל ושחקני קולנוע כמו קלרק גייבל, ושם ידע להשיג מהם את מבוקשו. כולם יכלו להסתובב בטירה כרצונם במהלך היום, לשחות בבריכה המדהימה, לשחק טניס, לרכב על סוסים, להשתעשע עם חיות הבר שהוא טרח להביא לחווה ועוד ועוד. התנאי לאירוח היה השתתפות בערב בקוקטייל, ארוחה ובסרט שהוצג באולם הקולנוע המפואר. במפגשים הללו ידע הרסט לשבת ליד האנשים מהם היה צריך לסחוט מידע נוסף.
הטירה, למרות גודלה (2000 דונם, כ- 160 חדרים), נחשבה בעיניו ל"חווה הקטנה", לא פלא לאור העובדה שהוא החזיק בניו מקסיקו חווה בשטח של 4 מליון דונם (אני מקווה שאני לא טועה במספר, אבל תודו שגם עם אפס אחד פחות זה עדיין נשמע לא רע). במקום מוצעים מספר סיורים מאורגנים- לכו על סיור מספר אחד, שמעניק גם כניסה לסרט באולם הקולנוע הגדול. הסרט מתאר באופן מעניין את חייו של הרסט מצעירותו ועד לחייו בטירה, כולל קטעים של סרטים מעניינים שצילמו אורחיו המפורסמים במקום (שימרו את הסרט לאחר הביקור כדי ליהנות ממנו באופן מלא).
אזור לוס אנג'לס
יום כיפור צפוי עוד יומיים ושוב הנוחות חשובה מתמיד. עם קצת מזל תפסנו יופי של מקום בסמוך ל- Moro Bay ב- Moro Bay State Park, אתר קרוונים שנמצא על חוף הים, עם מרינה יפה ממול, שבילי הליכה, ואפילו בית קפה נחמד על חוף הים כדי להתפנק ולשבור בו את הצום. אלא שלאחר לילה אחד במקום התברר שלא נוכל להישאר שני לילות נוספים כמו שרצינו (הם עובדים על מבנה משונה של הזמנה לפחות 48 מראש, והלינה שאנחנו ביצענו היתה בשל ביטול של הרגע האחרון). לא עזרו הסיפורים סוחטי הדמעות שאנחנו עומדים לפני היום הקדוש ביותר עבורנו, האמריקאים כמו האמריקאים מקפידים על הכללים שלהם לטוב ולרע באופן מלא וללא יוצאי דופן. המשכנו הלאה, ובדיעבד יצא לנו טוב.
את החג עשינו בפארק מדינה שלא מופיע במפה בשם El Choro. בעיקרון האתר הזה תוכנן לנופשים המעוניינים לבלות בטבע עם חיות המחמד שלהם. יש במקום מתקני אילוף ומשחק לכלבים, אבל גם הולכים על שניים לא הוזנחו. יש שם גן בוטני קטן, מגרש גולף, מתקני משחק לילדים, מתקני מנגל אדירים לקבוצות גדולות. כל כך גדולים שהותקנה במקום מערכת גלגלות כדי להרים ולהוריד את רשת הצליה. גם נחל קטן זורם במרכז הקמפינג, ובנוסף אנחנו בחרנו חלקה פינתית עם שטח של לפחות 4 דונם עם סוכת גפנים מאחור שהבנות כינו הארמון. בקיצור הגענו למנוחה והנחלה, מזג האוויר היה חמים ונעים, מלאי הספרים הוכן מבעוד מועד, ארוחה מפסקת הוכנה על ידי אורלי, קיימתי עבור כולם את מנהג כפרות ביתרת הכסף הקנדי שנותר לנו, בקיצור- מעולם לא היינו ערוכים טוב יותר לצום יום הכיפורים. החג עבר במהירות, הבנות נהנו להתרוצץ בין הארמון שלהן למרחבים האחרים שמסביב, דיברנו המון בינינו, קראנו וכשלא היה כוח יותר לדבר לקחתי אותם לסיבוב בקמפינג, בגן הבוטני ובין הכלבים, ולסיום עצרנו ביציע של מגרשי הספורט במקום וצפינו באמון של קבוצת בנות בכדורגל. לאחר הצום קמנו מוקדם ושמנו פעמינו לכיוון Solvang, עיירה הבנויה בסגנון דני אותנטי למדי. למרות שהיא ממוסחרת לחלוטין, עדיין נעים להסתובב בה.
התחנה הבאה, Santa Barbara, היא אחלה מקום לשוטטות לאורך החוף ובין החנויות. בית המשפט המחוזי ברחוב Anacapa 1100 מרשים ומומלץ להגיע אליו. את הלילה עשינו ב- Ventura. בגלל שכבר היינו במקום עשינו סיבוב במרינה, והיא יכולה בהחלט להיות נקודת עצירה טובה על הדרך. יש במקום אירועים לעיתים קרובות. אנחנו נפלנו על תצוגת מכוניות עתיקות, בעיקר מוסטנג (האם אלה החבר`ה שראינו ב- Gate of the Mountain?!). במקום ניגנה להקת קאנטרי.
למחרת הגענו ללוס אנג`לס רבתי. העיר הזו (ו-87 הערים השותפות למתחם העירוני הצפוף) לא הכי נוחה לשוטטות. יש בה מספר אזורים מפוקפקים שצריך לדעת להימנע מלהגיע אליהם בשעות החשיכה, היא סובלת מבעיות תחבורה (פקקים פקקים), והמרחקים בין המקומות השונים יכולים להגיע ל-50 קילומטר ויותר. לאור זאת יש חשיבות גדולה למקום הלינה. מה שאנחנו עשינו לאחר שהבנו את הקטע הוא שישנו כל לילה במקום אחר וטיילנו בנקודות העניין בין הקמפינגים. בימים שהיינו שם אני יכול להמליץ על ביקור במוזיאון המדע החינמי שנמצא במתחם Exposition Park (יש שם עוד מספר אתרים בחינם). העובדה שהכניסה חינם לא מפחיתה כהוא זה מאיכותו. בניגוד למוזיאון המקביל של סן פרנסיסקו, המוזיאון של LA מודרני וכולל בתוכו כמה מתקנים ייחודיים, כמו למשל אזור המוקדש להבנת פעילותם של איברי הגוף השונים, כולל תצוגה מוחשית על ידי בובה נעה ומדברת בגובה 20 מטר המתקשרת עם סרט אנימציה- מעניין ומבדר. ותרו על סימולטור הטיסה, ניסינו והוא מאוד מאכזב. מעבר לכך יש במקום הדמיות של רעידת אדמה, מחשבים איתם לומדים איך ולמה בונים גשרים בצורות המוכרות לנו, אנרגיה ודרכים לחיסכון שלה, הגנה פסיבית על הרכב כולל הדגמה מוחשית על חשיבות חגורות הבטיחות ועוד ועוד ועוד.
מתקן נוסף שלא כדאי לפספס הוא מחשב, המאפשר לשחק כדורעף חופים בטכנולוגיה של מציאות מדומה. אתה רואה את עצמך על המסך כמו גם את כדור המשחק, ומכה לכיוונו הווירטואלי בתקווה להנחית הנחתה בלתי ניתנת להחזרה. מכה חזקה מדי מעיפה את הכדור מעבר לקווים בדיוק כמו במשחק האמיתי. שיחקנו כולנו נגד המחשב לפחות 5 משחקים, הפסדנו כמעט בכולם אבל זה צחוקים, אחלה צחוקים- לא להחמיץ. אגף נוסף מראה את הסודות שמאחורי הקסמים הקלאסיים כמו חיתוך ראש וקריאת מחשבות, ומסביר איך הם מתבצעים ומאפשר להתנסות בהם.
אתר יוצא דופן נוסף בעיר הוא מרכז פול גטי. זהו למעשה מוזיאון אומנות שממוקם בגבעה המשקיפה על העיר LA גבוה מלמעלה (מרחוק העיר דווקא יפה). סך הכל הושקעו בבניית המקום לא פחות ממיליארד דולר, וההוצאה ניכרת בכל. רכבת יעילה לוקחת את המבקרים ממגרש החניה לפתח המוזיאון, המבנה מעוטר בגן יפה, והיצירות הן עניין בפני עצמו. מי שמתעניין באומנות זה ללא ספק מקום חובה עבורו. צ`ופר נוסף הוא שהכניסה למקום חינם.
בערב בקמפינג דיברתי ארוכות עם שניים מהשכנים שלי. נהניתי לגלות שהאנגלית שלי הולכת ומשתפרת ושאני מצליח להתבדח באנגלית, דבר שהתקשיתי מאוד לעשות עד היום. החלפנו מידע וחוויות של קרוואנים, הם היו עדיין תחת הרושם של תערוכה שנושאה היה המילה האחרונה ברכבי פנאי בה הם ביקרו בבוקר, והם שלפו לי קטלוגים של רכבים מדהימים עם מחירים של החל מ- 300,000$. מדהים עד כמה הנושא מפותח בארה"ב. לדבריהם, בכל רגע נתון נעים בכבישי ארה"ב 4 מליון קרוואנים. זה מספר מדהים, שאם מקבילים אותו לאוכלוסיה בישראל היינו מקבלים 40 אלף. לדעתי יש בארץ פחות מ-100, וגם להם אפשרויות השימוש ברכב מאוד מוגבלות.
סן דייגו
בדרך דרומה לסן דייגו עצרנו בלגונה ביץ`. במרכז הישוב נמצא ללא ספק החוף העירוני הכי יפה שראינו עד כה. יש גם כמה חנויות נחמדות מסביב, אבל עזבו אתכם מחנויות- תישארו בחוף. הלכנו גם לאורך הטיילת צפונה, אז גם מגלים את בריכות Tide Pools, ואת הצוקים המשופעים בדקלים.
למחרת הגענו למעשה לנקודת הטיול האחרונה שלנו. אנחנו מתכננים לשהות בסן דייגו לפחות שבועיים והיה חשוב לנו המיקום של הקמפינג וה- Facilities שהוא מציע. במבחן עלות-תועלת קמפינג Campland on the Bay לוקח עם יד קשורה, במיוחד אם יש לכם את כרטיס Passport America שחסך לנו רק במהלך השהות בסן דייגו יותר מ-400$! הקמפינג ממוקם על חופו של Mission Bay. ניתן לשכור במקום סירות מסוגים שונים, יש מכבסה, כבלים, גן שעשועים לילדים, מרחבי דשא, פעילויות שונות (אליפות הקמפינג בהטלת פרסות מתקיימת פעמיים בשבוע- לילה חינם לזוכה המאושר), וגולת הכותרת מעבר למיקום הן שתי הבריכות (אחת מחוממת) ושתי בריכות הג`קוזי, ללא ספק הטובות בהם נתקלנו לאורך טיולנו. החלקות הטובות ממוקמות לאורך שורות B, ו-G. בנוסף, מי שמוכן לשלם קצת יותר ומעוניין בפרטיות, חלקה H8 היא מה שהוא צריך. החלקה מוקפת גדר, היא ננעלת, ויש לה גישה פרטית לחוף כולל חלקת דשא פרטית גדולה.
לגבי העיר: עשינו את הסיפתח במרכז הקניות UTC שנמצא בצפון העיר. מבין מרכזי הקניות שבילינו בהם עד כה, בתור אחד שלא נהנה משופינג, זהו המרכז בו הכי נהניתי. הוא יפה ונעים. נחמד לשבת ב- Food Court ולצפות מלמעלה במחליקים על מגרש החלקה על הקרח שנמצא במרכז. דוכנים רבים פזורים בין החנויות ובאופן מפתיע בערך בשליש מהם עובדים ישראלים. היה נחמד לקשקש בעברית שוב ושוב עם המוכרים והמוכרות הצעירים במקום. למחרת אותו Marine Layer ידוע לשמצה קפץ לבקר באופן מפתיע והסתיר את השמש למשך 4 ימים רצופים.
רן, איריס, מאיה והתאומים גיא ותומר טסו אלינו מסיאטל לבילוי משותף נוסף של 5 ימים. אספנו אותם משדה התעופה. הבנות היו כל כך צמאות לחברה של ילדים וכולם הסתדרו ביניהם מצוין (רוב הזמן לפחות). מעיין חברה רוב הזמן לגיא תוך גילוי רגשות אימהיים של ממש, וניצן כרכרה אחרי שניהם ומאיה. הבילוי בהרכב המורחב התרכז מן הסתם בילדים ובמקומות הידידותיים להם. היינו ב- Balboa Park, פארק יפהפה עם ארכיטקטורה מרשימה, גנים יפים, עוגב חיצוני מרשים (שהספקנו לשמוע את סוף הרסיטל המושמע במקום כל שבת ב- 2 בצהריים). יש במקום כ-15 מוזיאונים שונים, שבכל יום שלישי כמה מהם פותחים את שעריהם חינם לאורחים. כישראלים טובים ותאבי ידע נחזור למוזיאונים שוב ביום שלישי, וגם ביום השלישי שאחריו.
אטרקציות בסן דייגו
רן הספיק לעשות גיחה מהירה למוזיאון הימי של העיר עם הבנות, הכולל שתי סירות עתיקות וצוללת סובייטית שלא הצלחנו להבין איך היא הגיעה לשם (רן היה עסוק כל כך בלדאוג שכולם יחזרו בחיים מהסיור, שסלחנו לו שהוא לא התעכב לשמוע את ההסברים). בהמשך סיורנו לאורך החופים נתקלנו בנושאת המטוסים המרשימה Midway, היה כבר מאוחר והחלטנו לחזור לכאן שוב בהמשך. את הערב סיימנו ב- Seaport Village, מרכז קניות ושעשועים נחמד הבנוי בסגנון ספרדי של שפת הים, עם בריכות מים וברווזים בין החנויות, נחמד מאוד. את הלילה, כמו את רוב הלילות שלנו בקמפינג, בילינו אני ורן ארוכות בג`קוזי. תענוג.
ביום שלישי התפצלנו: רן ומשפחתו קפצו ל-Sea World, ואנחנו למוזיאונים. היינו במוזיאון המכוניות (נחמד ולא יותר), מוזיאון התעופה והחלל (יפה, מציג מטוסים ומסוקים כולל חלקים של חלליות- שעה תספיק), היכל הספורט והתהילה (מוזיאון המוקדש בעיקר לבייסבול ופוטבול ולכן פחות מדבר לישראלי הממוצע. מה שמעניין הם סרטי תעלוליו של האפרוח- בובת הקמע של קבוצות סן דייגו, ואולפן טלוויזיה אמיתי המאפשר לכל אחד להיות קריין ספורט לכמה דקות). ביקרנו גם בביתני מדינות שונות, והסתפקנו בכניסה לביתן של ישראל. הביתן צנוע מאוד ושני היהודים הטובים שעובדים בו עושים כמיטב יכולתם להציג את פניה המורכבות של מדינתנו. במקום מושמעת מוזיקה בעברית שמוקלטת מערוץ 7. כשאנחנו הגענו הם החליטו להשמיע דיסק שירים של נעמי שמר. להערכתי הם ישמחו לקבל חומר איכותי באנגלית, להצגה במקום. אז אם מישהו בעל עניין צרו איתם קשר. כרגע מוצגות שם בין השאר תמונות מהפגנות בישראל, אני אישית הייתי מעדיף לראות שם תמונה טובה של ים המלח.
שבוע אחר כך היינו במוזיאון הטבע (לא להחמיץ את סרטי הטבע המוקרנים על מסך IMAX- אנחנו ראינו את הסרט המתאר את העולם התת ימי בבאחה, קליפורניה-מקסיקו, וסרט המתאר את העולם מנקודת מבטם של החרקים. שניהם מצוינים). היינו גם במוזיאון דגמי הרכבות (נחמד, לא מעבר לזה), מוזיאון המדע (שדי חזר על דברים שכבר ראינו, אבל תמיד מהנה עבור הבנות). למחרת שוב טיילנו כולנו יחד ב- La Jolla. התחלנו בתצפית יפה מ- Soledad Mtn Easter Cross, והמשכנו לחופים היפהפיים שבמקום, שלוקחים את התואר החוף העירוני היפה ביותר מלגונה ביץ`.
בצהריים, שלא כהרגלנו, אכלנו במסעדה. המסעדה שרן בחר התבררה כפנינה אמיתית והיא מומלצת ביותר. היא יושבת מול נוף האוקיאנוס, מעוצבת לא רע, המחירים זולים, השירות משובח והאוכל אחלה. מאוד מומלץ שם הבופה של הצהריים. ב-15 דולר תקבלו ארוחה מלאה כולל קינוחים ועוגיות מעמול משובחות, שאפילו רן טוען שלא אכל כאלה איכותיות בארה"ב. בעלי המקום ראו שכל כך נהנינו מהם שהציעו לנו קופסה לקחת מהבופה עוד קצת לקפה של הערב בקמפינג. לקחנו (אבל למה רק 3 איריס?!...). המסעדה נקראת Azul ונמצאת ב-1250 Prospect St. La Jolla טלפון 858-454-9616. מי שעדיין לא ראה כלבי ים מקרוב יכול להשלים פערים ב- Children Pool- מעגן טבעי בו נוהגים להתקבץ ולנוח כלבי הים.
למחרת פנינו לכיוון נושאת המטוסים Midway כפי שתכננו. נושאת המטוסים המרשימה הזו נבנתה בשנת 1945 והיתה בשרות פעיל עד 1992. בכניסה מקבלים אוזניות המספרות בצורה מעניינת את סיפורו של הכלי המרשים הזה. הסיור עובר בן תאי השינה של החיילים, המטבח, הדואר, חדר המכונות ועוד, ומגיע בסופו של דבר לסיפון העליון עליו מוצבים המטוסים והמסוקים, ומעליו מתנשא גשר הפיקוד, הכולל את הפיקוד על הספינה עצמה, וניווטה, וגשר הפיקוח של הנחיתות וההמראות. מאוד מרשים ומעניין.
את היום המשותף האחרון שלנו עם משפחת קלך סיימנו על חצי האי Coronado המשקיף מעבר ל-San Diego Bay על מרכז העסקים של העיר. נסענו כולנו לשדה התעופה להיפרד. וכמו תמיד הפרידות עצובות לנו. עוד פרק הסתיים בטיולנו.
בימים הבאים השלמנו עוד כמה מקומות שלא הספקנו לראות, הגענו עד לגבול עם מקסיקו ועשינו קצת קניות בסביבה, ביקרנו במרכז האימונים האולימפי, וב- Cabrilo.
לקראת סוף הטיול
לאחר שבועיים בעיר אנחנו מרגישים פה ממש בבית. העיר הזו בעלת מזג אויר מעולה כל השנה ואפשר לאמר שיש לה רק עונה אחת- אביב. הטמפרטורות נעות רב השנה בטווח של בין 20 ל-25 מעלות. באחד הערבים קפצתי עם כל המשפחה לג`קוזי. באיזשהו שלב נותרתי לבדי, והתחלתי לקשקש עם הבחור שטבל לידי. בתחילה ניהלנו סמול טוק על צלילה אבל בהמשך השיחה גלשה לפוליטיקה. הבחור התחיל לפלוט אמירות תמוהות כמו "את הישראלים לא ניתן לקחת כבני ערובה, נכון?" וכשניסיתי להבין למה הוא מתכוון הוא אמר "כולכם חיילים, והרי חיילים לא לוקחים כבני ערובה". לא חשוב מה אמרתי לו, הוא התעקש שאני חייל וניסה שוב ושוב לחקור אותי מאיזה פעילות צבאית זכיתי לצלקת שיש לי ביד (איך הוא שם לב לזה לעזאזל?!). אחר כך, כשהוא סיפר לי על מכר פקיסטני שלו שתרם לארגון עלום חצי מיליון דולר "לקניית טנק שיהרוג יהודים", הבנתי שהשיחה הסתיימה מבחינתי. הלכתי במהירות תוך שאני עושה מעקף כדי שלא יזהה את מיקום הקרוואן שלנו (עם תימהוניים אני לא לוקח סיכונים).
ביום המחרת גילינו בחוברת Reader, המרכזת את כל מה שקורה בעיר, כי מתקיים מצעד גדול במזרח העיר. כשהגענו לשם ראינו מאות ילדים נערכים בכבישים הצדדיים בצד הבתים הספרדיים שבמקום לקראת המצעד. ה-Parade בארה"ב מתנהלים עם השקעה יוצאת דופן, כשכל העיירה נרתמת לעניין. וכך צעדו במרכז הכביש שוטרים, מכבי האש, רוכבים על סוסים, מכוניות עתיקות, תהלוכת מכוניות עם גג נפתח עליהם ישבו זוגות יפים עם בגדי ערב נוצצים. גולת הכותרת היתה תהלוכות של בתי הספר, שכללו להקות מעודדות, רקדנים, תלבושות יחודיות, נגני תופים וכלי נשיפה ועוד ועוד. לאור ליל כל הקדושים הקרב ובא רבות מהתחפושות נסבו סביב שדים ורוחות, וכל קבוצה חילקה ממתקים ושרשראות לילדים שהריעו לאורך הכביש.
למחרת הלכנו ל-Sea World. הפארק מקסים ומהנה מאוד. הבעיה-בחורף הוא פתוח ל-7 שעות בלבד, ואם מעוניינים להספיק את האטרקציות המרכזיות ביום אחד נדרש תכנון מוקדם. לשמחתי רן הביא לי מפה של המקום כולל מועדי ההופעות, והיתה לי אפשרות לקבוע את סדר המקומות אליהם נלך מראש. בזכות התכנון הספקנו לראות הכל בלי לתזז מצד אחד של הפארק למשנהו. ההופעות עם החיות טובות מאוד, בעיקר זו של הלוויתנים והדולפינים. אסור לוותר על פינות האכלה של החיות. במיוחד אהבנו את הדולפינים, שאפשר ללטף אותם ולהאכיל אותם מהיד בדגים הנמכרים במקום, ואת דגי העטלף, שמנגנון האכילה שלהם מבוסס על עיקרון של ואקום. החזקנו כולנו חתיכות של דיונון כדי להאכיל אותם, אורלי היחידה שהחזיקה מעמד עד הסוף, כשהדג ינק את חתיכת הבשר מידיה- התחושה מאוד מוזרה, אבל כיף. מתקני הלונה פארק טובים מאוד, הבנות אהבו מאוד את סימולטור הטיסה, שביציאה ממנו יש אקוואריום של פילי ים ענקיים ממש- מרשים מאוד.
בליל 31 באוקטובר נחגג ה- Halloween. אורלי הלבישה את ניצן בתחפושת נסיכה שקנינו לה פה ואת מעיין בשלל שרשראות, ויחדיו שוטטנו ברחבי בקמפינג וקיימנו את מנהג ה- Trick or Treat המקומי. הבנות דפקו על הדלת, מלמלו את מילת הקוד, ומעבר לדלת יצאו שוב ושוב אנשים ידידותיים ששמחו למלא את הדלי של הבנות בממתקים לרוב. גם כאלה שלא היו מצוידים במתוקים לא יכלו לצאת בלא כלום, ונתנו מה שהיה להם- אם זה בננות או עוגיות. הקטע הזה משעשע מאוד, ואם אתם בארה"ב ביום הזה תנו לילדים להסתובב באחת השכונות המהוגנות, ותעניקו להם חוויה מיוחדת. סימן ההיכר למי שמשתתף בחגיגה הוא קיום דקורציית חג בנתיב הגישה לבית (דלעות וכל קישוט "ספוקי"). זהו, הטיול כבר מגיע לישורת האחרונה שלו ממש. את הכתבה האחרונה אכתוב כבר בארץ, עם סיכומים, כמה טיפים ומעט החוויות שנצבור עד להגעה לארץ.
