מה עושים בסן דייגו
הנסיעה מערבה מ - Yuma, אריזונה, הובילה אותנו לקליפורניה. הנוף השתנה מהרי קקטוסים להרים שחורים. עברנו דרך דיונות חול והגענו לרכסים הגבוהים, הירוקים והמושלגים שלפני קן החוף. היעד הראשון- סן דייגו. מצאנו קמפ נחמד ונעים (אם כי די צפוף) באזור לה-הויה (La Jolla), בשם Santa Fe Park. נשארנו שם יומיים, שהתארכו לשבוע, והתחלנו לתור את העיר. הדבר הראשון שגילינו היה יוקר המחירים. המחירים בקליפורניה יקרים בכ- 50% יותר מהמזרח. רוצים דוגמאות? - בבקשה: גלון דלק עולה כ- 2.20$ בקליפורניה, לעומת 1.60$ בפלורידה ובכל הקו הדרומי. סל הקניות שלנו גדל מ- 150$ ל- 4 ימים ל- 200$ (ל- 4 ימים). והכי חשוב - הקמפגראונדים: המחירים נעים מ- 45$ ומגיעים אף ל- 100$ (ללילה, לא לשבוע). מזל שיש לנו "כרטיס מועדון" של Passport America, המוזיל את מחיר הקמפים ב-50% (!!!), כך מצאנו מקום לישון ב-30$ ללילה (לא זול, אבל נקזז את זה עם לינה בוולמארט מתי שהוא). הדבר השני שגילינו היה שמתוך 10 ימי גשם בממוצע שיורדים בסן דייגו, 5 ימים אנחנו ספגנו. המזל היה שלרוב הגשם ירד בלילה וביום יצאה השמש, אם כי היה קצת קר.
ביום הראשון נסענו ל- Cabarillo National Monument הקרוי על שמו של חואן רודריגז קברילו- האירופאי הראשון שדרך על אדמת החוף המערבי. הקברילו הוא פארק לאומי הממוקם על לשון יבשה היוצרת את מפרץ סן דיאגו, ובראשה הרים גבוהים הנשפכים למפרץ מצד אחד, ולאוקיינוס מצד שני. במקום יש מגדלור (שהפך למיני מוזיאון) אשר פעל עד מרץ 1891. אנו עלינו לתצפית על המפרץ ועל להקות הלווייתנים העוברות בעונה זו, כ-2 ק"מ מהחוף, בצד של האוקיינוס (5$ לרכב, חינם לבעלי National Park Pass). למחרת החלטנו על יום מנוחה בקמפ. אחרי ימים מאוד אינטנסיביים של טיולים ונסיעות ארוכות, הרגשנו צורך (בעיקר יעקב, הנוהג באופן בלעדי בקרוואן) לנוח מעט ולא לעשות כלום. מזג האוויר הקריר והגשום השאיר אותנו בתוך הקרוואן ואפילו לא יכולנו להשתמש בבריכה או בג`קוזי (החיצוניים) של הקמפ. היה צפוף, לחוץ ורטוב, אבל כוחותינו הודיעו כי עמדו במשימה.
עבר הלילה, הגיע הבוקר, ואיתו שמש ואוויר צלול. נסענו לאזור לה הויה (La Jolla) בחיפוש אחר מסעדה המוכרת אוכל ישראלי, אליו התגעגענו מאוד (אין לכם מושג כמה שווה סלט חומוס אחרי שלושה חודשים בניכר). מסעדה ישראלית לא מצאנו, אבל מה שכן ראינו היה עיירת אומנים יפה עם הרבה גלריות ובניה נמוכה, השוכנת ממש על החוף. מצאנו חניה על כביש החוף (וזה לא פשוט עם קרוואן באורך 9 מטר) וירדנו ל"סיבוב". מראה הגלים הנשברים על הסלעים המשוננים הוביל אותנו לטיול ארוך לאורך הכביש. פתאום הופיע כלב ים בין הגלים. התרגשנו מאוד וכבר פנינו הלאה עם תוואי הכביש (הגבוה ממפלס הים) כשראינו מדרגות המובילות לחוף. ירדנו לחוף, ומולנו שכנה לה מושבה של כלבי ים מקסימים. היה שם תינוק שרצה לינוק ואמא שלו כל הזמן ברחה לו. היו שם כלבי ים שחזרו לחוף אחר שחיה נעימה במים הקפואים והיו גם כאלו שרבצו על החוף והשתזפו בשמש.
הדבר המדהים שכל זה נמצא בצמוד לחוף רחצה, אבל הימצאותם של כלבי הים כאן מעידה כי בני האדם נהנים מהם מבלי להפריע להם או לפגוע בהם.
יום למחרת נוסעים לגן החיות המפורסם של סן דייגו. למה מפורסם? כי הוא גן החיות הגדול ביותר בעולם, ועם מבחר בעלי החיים הרב ביותר. מה נספר - הרי נאמר כבר כי ילדים ובעלי חיים גונבים את ההצגה. מלבד החיות הרגילות שרואים בדרך כלל, ראינו דובי פנדה, שהכניסה לשטחם מוגבלת (תור ארוך השתרך בכניסה לכלוב), בגלל עדינותם של הדובים - אמא וגור - וניסיונות החוקרים והמטפלים להגדיל את אחוזי הרבייה וההישרדות של זן נכחד זה. גם דובי קואלה ראינו בגן החיות, והוקסמנו מהם מאוד. בנוסף, יש כלוב ענק עם שלל ציפורים ובעלי כנף מיוחדים, גן חיות לילדים, שם יש פינת ליטוף ולשם מביאים את גורי החיות עד שיגדלו מעט ויוחזרו לכלוב הבוגרים, ועוד סוגים רבים של בעלי חיים, שגרתיים ונדירים. בגלל גודלו של הפארק, ניתן לטייל בו בעזרת אוטובוס עם מדריך, וכן להגיע מצד אחד לשני עם רכבל (בתשלום, כמובן). בחלק מהמקומות יש מדרגות נעות ממפלס אחד לפלס השני (גן החיות בנוי באזור הררי) שחלילה לא נתעייף. גן החיות נמצא בפארק בלבואה במרכז סן דיאגו. טלפון: (619) 231-1515, מחיר- 29$ למבוגר (במקומות כאלו, מבוגר זה מגיל 12) ו- 18$ לילד. המחירים כוללים מע`מ ואחרי הנחת AAA.
היום - ביום השלישי הולכים לחפש חומוס ופיתות (אמיתיות, לא אלו היבשות שמוכרים בסופר). התחלנו במשרדי הקהילה היהודית, שם לא ידעו להפנות אותנו למסעדות המוכרות אוכל כשר או ישראלי, אך נתנו לנו חוברת עם כל מה שיהודי טוב בגולה צריך לדעת. מהפרסומות בחוברת מצאנו את "המקום" (Hmakom - El Cajon Blvd) שהיה בשיפוצים, אבל מוריס, בעל המקום, הבטיח שהמסעדה והסופר (כשר למהדרין) יהיו פתוחים בפסח. הוא הפנה אותנו למקומות אחרים שמוכרים אוכל יהודי או אוכל כשר. בדרך לפיצרייה 6366 El Cajon Blvd) - Schmoozers ) כשרה גם כן (נורא חשוב ליעקב) ראינו מרפאת שיניים. נכנסנו עם ענבר, שכבר מס` ימים מתלוננת על כאב שיניים, לבדיקה, שגילתה כי יש צורך לעקור את השן (שן חלב שטרם נשרה - עלות הטיפול - ללא הכאב - כ- 150$ לבדיקה ולעקירה). לאחר מכן אכלנו בפיצרייה, שם פגשנו שני ישראלים (תימנים) שבאו להתרים כסף לכולל. נורא נהנינו לשמוע עברית עם ח` ו- ע`. לאחר מכן מצאנו חנות שמוכרת חומוס ומוצרים של ישראל (Lang`s Loaf - 6165 El Cajon Blvd) בערב הייתה חגיגה.
ג`ושוע טרי ולוס אנג'לס
מזג האוויר מתחיל להתחמם ואנו פונים לכיוון ג`ושוע טרי נשיונל פארק (Joshua Tree National Park). מסן דיאגו נסענו מזרחה בכביש 8 וממנו פנינו לכביש 79 דרך Cuyamaca Rancho State Park. מסתבר שהפארק הזה נשרף בעבר מפני שראינו עצים שרופים רבים ואדמה חרוכה. למרות זאת, הדרך היתה יפה, ובפסגות ההרים שלא נפגעו בשריפה היה שלג רב. במהלך הנסיעה, וככל שהתקרבנו לפסגות, מזג האוויר התקרר באופן קיצוני עד שהיה לנו העונג לנסוע ב"סופת שלג" קטנה. לצדי הכביש נערמו השלגים שפונו ע"י המפלסות ופתיתי שלג נחתו להם על הקרוואן. כשירדנו מהפסגות, במרחק כחצי שעה נסיעה, השמש זרחה על המדבר כאילו לא הרגשנו שוויץ לפני כן. מה לומר? ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. מרהיב! את הלילה עשינו על חוף ימת סלטון (Salton Sea)- ימת מלח גדולה, שריח דגים ריחף באוויר, למרות היופי של המקום.
למחרת טיילנו בג`ושוע טרי נשיונל פארק. טיילנו במסלול רגלי קצר (1.5 ק"מ) בו ראינו כמה עצי "ג`ושוע". הבנות שיחקו וטיפסו על הסלעים העצומים ב- Jumb Rocks בזמן שארוחת הצהרים התבשלה בתנור. רק לקראת היציאה (הצפונית) מהפארק ראינו את עצי הג`ושוע בכמות גדולה. עצים אלו צומחים בצורה מרובה בעוד מקומות. בדיעבד, יכולנו לוותר על הפארק (אולם לא על החוויה בדרך). החלטנו לפנות חזרה מערבה לכיוון לוס אנג`לס, כדי לפגוש חבר שמגיע לביקור. עזבנו את Yucca Valley, שם ישנו אמש, לא לפני שביקרנו במתקני הלונה פארק המזעזעים שרק מלראות אותם, חשנו (ההורים) רצון להקיא. זה בסוף מה שקרה לענבר אחרי שעלתה על המתקנים ביחד עם עומר. גם עומר לא יצאה מזה נקייה (הכנה לרכבות הרים של ה- Six Flags המובטח?). בדרך מערבה חנינו ב-Lake Parris Park ליד האגם (טבע, טבע ועוד פעם טבע). בערב הצלחנו לחבר את המחשב (עם ה- D.V.D) לרמקולים של הרכב, מה שאיפשר לנו לראות סרט כמו במערכת קולנוע ביתית (טוב, לא בדיוק. בכאילו כזה).
הגענו ללוס אנג`לס, ואחרי התברברות בכבישים הרבים הגענו ל- Acadia, שם הזמנו מקום בקמפ. במשרדי AAA קיבלנו סט של מפות של לוס אנג`לס הכולל את האזור + חלוקה ל- 6 מיני אזורים. רק "לחבר" בין המפות המפורטות למפה הכללית לקח חצי שעה, אבל אח"כ כבר ידענו היטב לנווט בלוס אנג`לס, בה להיות בלי רכב פירושו להיות נכה. הידעתם שבלוס אנג`לס יש 1.8 מכוניות לכל תושב, וחיים בה 3.7 מיליון תושבים? עכשיו תעשו חשבון כמה מכוניות יש כאן. לפני שמניעים את הרכב, חשוב מאוד לדעת לאן נוסעים ובאילו כבישים, אחרת, מבזבזים זמן רב בנסיעה ללא תכלית. בלוס אנג`לס נפגשנו עם מוטי זנה (חבר) שבא לבקר את שני אחיו שאותם יעקב מכיר מביקוריהם בארץ. המפגש היה מרגש ואחרי סקירה קצרה על הנעשה בארץ, כמובן עם כוס קפה שחור (עלית) וסיגריות נובלס, נסענו לאכול צהרים עם מוטי ונסים, אחיו, במסעדה לבנונית. התענגנו על המאכלים המזרחיים, במיוחד הפלאפל, החומוס, והקבב. התחנה הבאה היתה רחוב Fairfax הידוע במספר החנויות והמכולות המוכרות מזון כשר ומוצרים מישראל. קנינו ספרים מחנות "מוזיכל" וחיכינו לאטרקציה של הערב - נסיעה בלימוזינה.
אז הסיפור הוא כזה: לשוקי, האח השני של מוטי, יש חברת לימוזינות ואנו זכינו בטיול עם הסברים (בעברית) ברחבי הוליווד ובברלי הילס (או כמו שהישראלים קוראים ב"ה- בעזרת השם, בשל כמות היהודים הרבה בה). נכנסנו עם מוטי ללימוזינה השחורה והארוכה שם חיכו לנו שני ילדיו של שוקי. תאמינו או לא- ישבנו 3 מבוגרים ו-5 ילדים והיה עוד מקום. הגענו לשדרות הוליווד (Hollywood Blvd) שם עצר שוקי מול ה-Kodak Theatre, המקום בו נערך שלושה ימים קודם טקס האוסקר. שוקי ירד (עם חליפה) לפתוח לנו את הדלת ואנו בפנים רואים קבוצת יפנים מתכוננים עם מצלמות שלופות כדי לצלם את המפורסם שיורד (המתבוננים מבחוץ לא יכולים לראות מי נמצא בפנים בשל החלונות החד-כיווניים). ידו הארוכה של שוקי נוגעת בידית הדלת, היפנים במתח, הדלת נפתחת ואז - על פניהם של היפנים ניכרה אכזבה גדולה כשקבוצת ישראלים מתפקעת מצחוק יורדת מהלימוזינה. ממש ליד Kodak Theatre נמצא התאטרון הסיני (Graumans Chinese Theatre - 6923, Hollywood blvd), אשר ברחבת הכניסה שלו מוטבעים טביעות הרגליים (נעלים) והידיים של אומנים מפורסמים. נו- בטח שהתרגשנו. לסיום קינחנו בארוחת ערב במסעדת "חיפה" ברחוב פיקו (Pico).
למחרת טיילנו בחוף של סנטה מוניקה ובחוף מליבו, למרות הרוח הקרירה שנשבה. משם עלינו לאגורה היל לביקור אצל נסים ושולה. היום האחרון שלנו בקליפורניה (לסיבוב הזה. הסיבוב הבא- באפריל). נסענו לצלם את השלט של Hollywood על ההר. בדרך נקלענו לאזור צילומים של סרט שצולם על הכביש. שוטרים מקומיים סגרו את הכביש לתנועת מכוניות, מתנצלים בנימוס ש"מצלמים כאן סרט, תסתכלו על המכונית האדומה". ראינו 2 מכוניות נוסעות ב"מבנה" כשמולם מגיח לפתע רכב אדום עם מומיה בתוכו בנסיעה מטורפת. לאחר שפתחו שוב את הכביש המשכנו לכיוון ההר, אולם לאחר זמן קצר גילינו שבלתי אפשרי לטפס על ההר עם הקרוואן. חזרנו על עקבותינו, שמחים לגלות שעדיין מצלמים את הסרט. משם המשכנו לרחוב הוליווד, כדי לטייל בו ביום.
ראינו חנויות רבות המוכרות מסיכות, תחפושות ואביזרים שונים לשחקנים מתחילים. אמנם פורים מתקרב (וגם ראינו תחפושות אמיתיות המתאימות לילדי היהודים בהוליווד), אך לנו הייתה הרגשה כי כאן כל יום פורים. נכנסנו ל- Kodak Theatre וגילינו שמלבד אולם ענק (אליו לא הגענו) יש כאן מרכז קניות יפה, מסעדות ואווירה של כוכבים. באחת הקומות ענבר גילתה "מכונת צילום" - מכשיר שנראה כמו כספומט, עם מצלמה דיגיטלית של חברת קודאק שמצלמת על המקום ושולחת את התמונה באי- מייל. עזבנו את לוס אנג`לס בנסיעה מזרחה, חזרה לאריזונה והפארקים.
