מפרדריקטון למיין
פרדריקטון, פינה קטנה וחמה, עיר הבירה של ניו-ברנזוויק בקנדה, קיבלה אותנו בחמימות. מצאנו לנו קמפגראונד מקסים משקיף אל נהר הסיינט לורנס ושהינו שם ארבעה ימים לאסוף כוחות ולנוח לקראת המעבר לארה"ב. כל מי שרוצה מנוחה, נופש ושקט בתוך עיר, ושאף אחד לא יוכל להגיע אליו, מוזמן להגיע לפרדריקטון. שם עשינו את כל סידורינו וטיילנו לנו בתוך שדרות עצי השלכת המהממים. הגוון השולט - צהוב שקט, צהוב עז, כתום עז ואדום. אפילו את מסעדת Swiss Chalet הזכורה לטוב מטורונטו פגשנו כאן ומיהרנו לארוחת פרידה, מי יודע אם נפגוש ברשת הזו בארה"ב? ואת המרק שלהם אסור לפספס!!
אחרי ארבעה ימי שקט בפרקדריקטון התחלנו בנסיעה לעבר הגבול עם מדינת מיין. נסענו למעבר ב- St. Stefen ותהינו איך תעבור הבדיקה וכמה זמן נוכל לשהות בארה"ב. הגענו לנקודת המעבר, החנינו את הרכבים וניגשנו להחתים את כל הקבלות שאספנו בקנדה לשם החזר המס (כאשר עוברים את הגבול יש לשלוח את הקבלות המוחתמות עם טופס מיוחד שיש למלא ולקוות שנקבל את החזר המס). מאוחר יותר, כשניגשנו לבית דואר בעיירה קטנה בארה"ב הסתבר לנו שהיום אין זה עניין פשוט לשלוח מכתבים. עקב בהלת האנתרקס, מכתבים כמו שלנו, שממוענים לקנדה מתוך ארה"ב וכתובת השולח היא מישראל נראים חשודים מאוד ויש סיכוי שישמידו אותם והם לא יגיעו ליעדם. לא יאומן עד כמה מושפעים חיי היום יום שלנו עקב הרעיונות החולניים של אנשים רעים וכל מה שהיה תמיד כה פשוט הופך להיות מסורבל וקשה.
ובכן, החתמנו את הקבלות וניגשנו אל הגבול. שם נלקחו דרכונינו ועלה לתוך "ביתנו" בודק שהסתכל די ברפרוף לתוכו ואיפשר לנו להמשיך הלאה לתוך המשרד. שם כבר מישהו מילא עבורנו טפסים, והחתים לנו אפשרות שהייה לחצי שנה. עלות לכל אדם - 6$ דמי מעבר. וזהו! לא יאומן, קל ופשוט ומהיר. הכול זרם נהדר. ובכן, אנחנו במיין. התחלנו לנסוע בכבישי מיין ומה שבלט לנו מיד הוא כי מחירי הדלק החלו צונחים ונאמר לנו שככל שניכנס יותר לעומק המדינה כך ירדו המחירים. מחיר לליטר בקנדה עומד על 46 סנט לליטר ואילו בארה"ב 32 סנט לליטר (המחירים בסנט אמריקאי נכונים למיין).
נסענו על כביש מספר 1 לאורך החוף המזרחי של מיין - כביש יפהפה. עצי השלכת במלוא תפארתם עדיין והכבישים מזכירים לי את הסרטים שצפיתי בהם על ארה"ב, כשרואים רכב נוסע בכביש ארוך, מפותל, עולה ומטפס בכביש ואחר כך יורד ירידה תלולה. כך נראינו בקרוון, מטפסים לנו ויורדים בכבישים אינסופיים למסע אל הבלתי נודע, כששירי קאונטרי טיפוסיים מתנגנים להם ברקע. דבר נוסף שבלט לנו מאוד במיין לעומת קנדה הוא חוסר הטיפוח של הבתים וצדי הדרכים. המון גרוטאות זרוקות ליד הבתים והמון מוכרי עתיקות. בקנדה כל הבתים וסביבותיהם היו מטופחים ונקיים ואילו כאן פרט לבתים ספורים אין תשומת לב לעניין. מיין יפה בזכות עצמה - ללא השקעה וטיפוח.
מאונט דזרט איילנד ובת`ל
היעד הראשון שלנו היה האי מאונט דזרט איילנד Mount Dezert Island, אי ההרים החשופים, שהוא אחד מאתרי התיירות הצפופים ביותר במיין ואשר למזלנו אנו מטיילים בו בתקופה בלתי מתויירת. הדרך אל האי הייתה יפהפייה ועוצרת נשימה, שנראה לי שרק התמונות של אייל יכולות אולי להעביר קצת מן החוויה. הגענו אל האי לעת ערב וחנינו ללינת לילה בקמפגראונד היינו המומים מהמחיר שהיה יקר הרבה יותר מאשר בקנדה, 26$ לעומת ממוצע של 15$ (המחירים בדולר אמריקאי). למחרת נסענו לטייל באי. יש לציין שעצם העובדה שאנו מטיילים ב- off season משפרת בהרבה את הטיול. אין צפיפות, אין תיירים, אפשר לחנות בכל מקום ואפילו בקמפגראונדים אפשר לעשות כביסה בחופשיות, בלי תור. נשמע אולי מצחיק אבל כה חשוב לנו פה בדרכים.. המינוס היחיד של טיול בתקופה כזו הוא מזג האוויר שלעתים לא מאפשר לנו לטייל במקומות יפים ומאלץ אותנו להישאר ברכב או אפילו לנטוש את המקום ולעבור למקום אחר.
באי יש פארק יפהפה בשם "פארק אכאדיה". נסענו לנו בפארק ומדי פעם חנינו וחזינו במראות המדהימים אשר לא מפסיקים להפעים אותנו. המים, האגמים, השחפים, העצים על שלל צבעיהם, גשרים ציוריים מאבן - מראות אלוהיים ובייחוד כשעלינו על הר קאדילק (440 מטר), המראה הניבט מלמעלה אל כל האיים למטה היה עוצר נשימה. דמי כניסה לפארק 10$ למכונית, תקף ל-7 ימים. בערב, לאחר יום של חוויות, אנחנו יושבים יחד לתכנן את המשך המסלול ומחליטים שלאור העובדה שמזג האוויר מסביר פניו לתייר (כלומר אלינו) נוכל להירגע, להגיע למקום יפה ולשהות בו 4-7 ימים גם לטייל וגם ללמוד.
היעד הבא שלנו הוא העיירה הטיפוסית למיין שנקראת בת`ל Bethel, שאליה יש לנסוע כ- 200 ק"מ. את המסלול הזה אנחנו עושים במשך היום הבא ובדרך עוצרים להפסקת קפה וציור באזור מנוחה (rest area) ציורי ושקט על גדות נהר, שולחנות פיקניק, עלי השלכת פזורים בכל עבר, סנאים אוספים בלוטים ואוגרים אותם בתוך פיהם וממהרים לאפסנם בתוך מחילותיהם. כל הילדים מציירים ורושמים את הנוף הניבט לעינינו וחלקם אוספים את נרתיקי הבלוטים להכנת חנוכיות כשתגיע העת. ואני יושבת לי פה מתחרדנת בשמש שקרניה עוטפות אותי בטמפרטורה הנכונה, חמימה ונעימה, וכותבת וכותבת... אח... שלא ייגמר לעולם.
ובעודי כותבת חולפות מחשבות בראשי: מי היה מאמין שאוכל לגור בבית של 10 מ"ר עם סט של 4 צלחות וסכו"ם, 4 סירים, מעט בגדים, מעט אוכל, סט מצעים אחד, מים וחשמל שצריך לחסוך בהם כשלא נמצאים בקמפגראונד ולהרגיש עשירה בעולם?! ואם כבר מזכירים תחושות מסוג זה, אז אתמול התגלגלנו מצחוק כששיר התגאתה שבגלל שהיא ישנה למעלה ב-cab over יש לה פינה משלה לשים ספרים וכל מיני קשקושים ואילו עדי ביקשה שנמצא לה איזו פינה לשים את ספריה היא... מי היה מאמין שאלו יהיו בקשותיהן של מי שעד לא מזמן היה להן חדר שלם משל עצמן וכל חודש בערך היינו עושים ניקיון וזורקים כל מיני "אוספים" של מה שנאגר ולא נוצל כלל.. הצמצום החומרי הזה לעומת העושר הפנימי במסע הזה הוא ניגוד מדהים ומקסים.
וכך, הגענו לנו לבת`ל, עיירה קטנטנה, טיילנו לנו קצת ולעת ערב התמקמנו לנו בקמפגראונד. בבוקר היה מראה מדהים של הכפור ששרר בלילה, הדשא קפא והפך לבן ומי הנהר העלו אדים. התארגנו ויצאנו לטיול רגלי באזור. עלייה של 250 מטרים להר וויל (Mt. Will) לצפות על הנוף הניבט מלמעלה של נהר אנדרוסקוגין. עם תחילת עלייתנו החל לרדת גשם, אך עצי היער היו כה צפופים עד כי כמעט ולא נרטבנו. האוויר היה קר אך ההליכה חיממה אותנו והמראות היפהפיים פיצו על הקור. עם סיום המסלול הנעים המשכנו לנו לנסוע בחשיכה אל עבר ניו המפשייר, המדינה הבאה שבדרכנו. עצרנו במרכז מידע (הנמצא ממש במעבר בין מיין לניו המפשייר, שעות פתיחה בין 08:00 בבוקר ל-10:00 בלילה) ויצאנו משם עם שלל חוברות והצעות לטיולים, אולם מזג האוויר הצפוי לנו כבר לא כל כך מבטיח ונראה כי הגשם והקור מתחילים להראות פניהם וכי עד כה פשוט התמהמהו להם.
לפני שאנחנו נפרדים אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אופיינית לנו, שתלווה אותנו כנראה עוד ועוד והיא שטיפת ה"בומבילה" שלנו - כאן יש עבודת צוות של 9 איש שעולים על הגג, סובבים אותה סביב, משפריצים מים, סבון ומה לא ומקרצפים את טונות הלכלוך שנאסף כל כך מהר וכמובן התמונות יספרו.
ועד לפעם הבאה נקווה שנוכל להספיק ולטייל קצת בניו המפשייר.. להתראות שוב, מכולנו - עדי, שיר, אייל וגלית. צילם: אייל הירש.
לתחילת הכתבה
