היום אנחנו מטיילים בקאנזאווה, מהערים העתיקות ביפן. הגענו אליה אתמול בערב בנסיעה מקיוטו, וזה הזמן להתעכב קצת על נושא הנהיגה ביפן. אנחנו כבר כמעט שבועיים עם רכב שכור (של טויוטה), ועד עכשיו זה נראה שקיבלנו את ההחלטה הנכונה. נכון, נוהגים כאן בצד הלא נכון של הכביש, אבל האדיבות של הנהג היפני זה משהו שלא ניתן להסביר. נהגנו במקומות עם תרבות נהיגה, כאן זה קיצוני. הנהג היפני יעצור הרבה לפני קו העצירה ויתקדם רק כשהכביש פנוי. עם הסימן הראשון שהאור ברמזור חושב להתחלף, הוא יעצור ולא יגנוב את האור הצהוב. סימנתם שאתם רוצים להשתלב? הרכב הראשון שיבחין בכם יעצור במרחק בטוח וימתין בסבלנות שתשתלבו, גם אם לוקח לכם יותר זמן מהצפוי. בקיצור, גן עדן לנהגי צד ימין שמנסים להשתלב בנהיגה בצד שמאל, וזה נכון גם לערים הגדולות בהן ביקרנו עם הרכב, כמו אוסקה וקיוטו. חשוב לזכור שמהירות הנסיעה בכבישים המהירים ביפן היא 80 קמ"ש (גם כן מהירים), ורוב היפנים מקפידים על המהירות (לא כולם). תיכנון הזמן צריך לקחת את זה בחשבון. מחוץ למערכת הכבישים המהירים התנועה "זורמת" ב-40-30 קמ"ש, ואם החלטתם על דרכי נוף, הוסיפו לתיכנון זמני נסיעה בהתאם. כבישים מהירים הם בדרך כלל כבישי אגרה והם ממש יקרים (אבל שווים כל ין). על שבועיים נסיעות בכבישי אגרה מהירושימה עד טוקיו שילמנו 250$. השילוט על הכבישים המהירים משעשע למדי.
אם החלטתם לשכור רכב, זיכרו להזמין גם פסקל של הכבישים המהירים (ETC), אחרת תשלמו יותר ותצטרכו להמתין בתור בכל נקודת תשלום. נקודות העצירה על הכבישים המהירים הן מעולות, בכולן שרותים מפנקים (פרק נפרד על השירותים ביפן יגיע), מכונות שתיה (כנ"ל), חנויות נוחות ומסעדות, ובמשודרגים שבהם יש גם מלונות ואונסנים. הניווט ביפן קצת מאתגר, כי הוויז לא ממש עובד, וגוגל מפס הולך כאן לאיבוד, אבל כל מכונית שכורה מגיעה עם ג'י פי אס, ואם תשקיעו כמה דקות ותלמדו להתיידד איתו, הוא יביא אתכם למחוז חפצכם בביטחה. בקיצור, אם אתם שוקלים לשכור רכב, אל תחששו, זה ממש קל ונעים להסתדר עם רכב ביפן.
חזרה לקאנאזאווה. כבר בימי הביניים היא היתה מהערים הגדולות ביפן. העיר לא נהרסה במהלך הפצצות מלחמת העולם השניה ולכן נשתמרו בה אתרים הסטורים רבים, והיא מציעה הצצה לחיים בתקופה הטרום מודרנית, תקופה בה שלטה בעיר המשפחה השנייה בעוצמתה ביפן - משפחת Maeda. יש בה רבעים עתיקים שממש מאפשרים לכם לחוש את יפן של ימים עברו.
אנחנו מתחילים את הבוקר בשוק אומיצ׳י, שוק המזון הטרי הגדול ביותר של Kanazawa מאז תקופת אדו. כיום זה מבוך צבעוני של רחובות צרים ומכורים, עם מאות חנויות ודוכנים. רוב החנויות מתמחות בממכר דגים ופירות ים טריים, אך ניתן למצוא כאן פרחים, בגדים, כלי מטבח ועוד. חלק גדול מהדוכנים מציעים אוכל מוכן לאכילה במקום, ויש להם שולחנות קטנים לידם ניתן לשבת (או לעמוד) ולאכול (לא מקובל לאכול בהליכה ביפן, גם לא אוכל שקניתם ברחוב). אפשר להגיע לשוק בכל שעה (הוא פתוח מ- 07:00 עד 17:00), אבל כדאי להגיעו מוקדם, כמונו, כי אז ההמולה גדולה ומבחר הדגים ופירות הים מדהים. אנחנו מסתובבים קצת בשוק, נהנים מהמראות, הקולות והצבעים, והריחות, וקונים דגים ופירות ים טריים לארוחת הערב שנכין במטבח המדוגם בדירה ששכרנו. על הדרך טועמים את המעדן המקומי – קיפוד ים מבושל בשיריונו – שמתגלה כממש טעים, למרות הרתיעה הראשונית.
אנחנו ממשיכים למקדש אויאמה (Oyama) המוקדש ל- Toshiie Maeda, האדון הראשון של שבט מאדה. המקדש נבנה בשנת 1599 על ידי יורשו של טושי, מאדה טושינגה. המקדש ידוע בשער יוצא הדופן שלו, שתוכנן על ידי אדריכל הולנדי, עם אלמנטים דתיים אירופיים ואסייתיים. בעוד הקומה הראשונה מציגה תערובת של השפעה יפנית וסינית, הקומות העליונות, ששימשו פעם מגדלור, מעוצבות בסגנון אירופאי מאוד. אנחנו מבלים שעה קלה במקדש ובגנים המקסימים שלו, ומצלמים ילדים יפנים לבושי קימונו שבאים לטקס 3-5-7 מסורתי, או ביפנית שיצ'י-גו-סן. זהו טקס מסורתי המציין שלבים חשובים בהתפתחות הילדים בדרך לבגרות. את הטקס עורכים לבנות בגיל שלוש ושבע, ולבנים בגיל שלוש וחמש. מקובל לערוך אותו ב-15 בנובמבר, אבל משפחות רבות מקיימות אותו כבר באוקטובר, כדי להימנע מהלחץ במקדשים. הטקס נערך בגילאים אלה, כי המספרים 3, 5, 7 הם מספרים המביאים אושר ועושר בתרבות היפנית. בכל מקרה, ממש יפה לראות זעטוטים בקימונו מהודר, והם מצטלמים נפלא.
את אחרי הצהריים, אחרי עוד כמה מקדשים (צריך למלא את הגושווין אחרי הכל), אנחנו מבלים בגן Kenroku-en. Kenroku-en משמעותו ביפנית "ששת האלמנטים", אלה המייצגים את המרכיבים הדרושים להקמת גן מושלם ע"פ תאורית הנוף הסינית – שטח רחב ידיים, בידוד, מלאכותיות, עתיקות, שפע מים ונופים רחבי ידיים. טיול ב- Kenroku-en מאפשר להבין את תיאורית הנוף הסינית. הגן מלא פינות נסתרות שופעות מים, גשרים, שערים, בתי תה, עצים פורחים, גני אבנים ותצפיות נוף.
הגן הוקם בשנת 1871 והוא באמת מרהיב ביופיו. לא סתם הוא נחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביפן. אין בו פרחים ולכן צבעיו נגזרים מצבעיהם של העצים, השיחים, השלכת או הפריחה שעל העצים עצמם וההשתקפויות במים. אנחנו משוטטים במסלולי הטיול השונים, עולים לנקודות תצפים להשקיף על מרחבי הגן ומתפעלים מהעצים העתיקים. גם קצת מרחמים עליהם, כי זו ממש התעללות מה שהם עושים לעצים כאן. אבל הם מרהיבים.
ארוחת ערב אנחנו מכינים בבית מהדגים ופירות הים הטריים שרכשנו בשוק. כרגיל, לא אתעכב על המנות מפאת כבודם של שומרי הכשרות, אבל סשימי טורו של טונה בלו-פין, זה משהו שכל מי שאוהב סושי חייב לעצמו לפחות פעם אחת בחיים, למרות שאחרי זה, כל מנת סושי תהייה קצת מאכזבת. כמו שעידו אומר: "בשביל זה שווה להיות עשיר".
אחרי האוכל הבנות מבקשות אונסן. אנחנו בלב קאנאזאווה, אז אין בעייה, אנחנו מאתרים אונסן ידידותי במרחק 7 דקות מדירה. מה שלא הבנו מהאינטרנט, זה שהאונסן הזה הוא אונסן שכונתי, בבית של זוג יפני, וכל הלקוחות הם תושבי השכונה שבאים להתרחץ. לדעתי זו הפעם הראשונה שנפלו עליהם 4 זרים. קצת אנגלית, קצת ידיים, קצת ידע קודם מה זה אונסן, ואנחנו במים. יש כאן בריכה פנימית לוהטת ובריכה חיצונית חמה מאוד, הכל נקי ומצוחצח, וכיוון שכבר קרוב לשעת הסגירה (סוגרים ב- 22:00), אנחנו די לבד. כיף גדול. יותר אותנטי מזה, זה רק אצל מישהו באמבטיה.
כשאנחנו חוזרים לדירה אנחנו רואים יפני שהולך ברחוב שלנו הלוך ושוב עם שני מקלות עץ גדולים בידיו, וכל כמה צעדים מכה במקלות זה בזה בקול נפץ עז. כנראה כדי לגרש את הרוחות הרעות. זה עובד, רוחות רעות לא היו ברחוב שלנו בלילה.
לילה טוב מקאנאזאווה
