מסקי למרפאה

ההגעה לאנגלברג, עיירה קטנה מעל לוצרן למרגלות הטיטליס הענקי הייתה מלווה בלא מעט פרפורי בטן והחלקות לא מכוונות של הרכב[ידעתם שברכב אי אפשר לעצור על הצד??] . התמקמנו בדירה קטנה ותוך אכילת פסטה וגבינות שוויצריות תכננו את הימים הבאים. מה שלא תוכננו היו הלילות: יוסי התגלה כנחרן בלתי נלאה ומידי בוקר היה מפלס דרכו מתחת לערמות הכרים שנזרקו עליו בלילה.

האתר התגלה כקשה הן מבחינת השילוט העלוב [איפה הסדר השוויצרי?] והן עקב מזג האוויר הקשה שלעיתים הוריד הראות למטרים ספורים. לא אחת אבד המסלול וגם אם לא תכננת, מצאת עצמך באוף-פיסט פראי...אבל אנחנו באנו לזמן קצר וכמו מורעלים אמיתיים גלשנו מידי יום.

ביום האחרון בעת יציאה לאחד המסלולים פינה סניטי ברוב אדיבות אירופאית את המסלול לגולש אחר, שקע עד ביטנו בשלג ומתח גיד ברגלו. הקור היה בסביבות מינוס 25 מעלות והרוח חודרת! רונית ויוסי הקפואים המשיכו, ואני הזעקתי פינוי בטלפון הנייד: את מספר החירום כתבתי על השלג ואז תמה הסוללה שקפאה אף היא. לאחר מספר דקות שדמו לנצח, הגיע המחלץ הראשון שדמה לסבא של היידי בת ההרים עם כסיות של פרוות עיזים וידיים מסוקסות של פטריק קים. בסבלנות אין קץ, חבש וקיבע הרגל ואז הזעיק אופנוע שלג לחילוץ. בשלב זה, כבר קפאנו שנינו לחלוטין ורק הסב הקשיש עישן מקטרת כאילו יום קיץ חמים מסביב.

 חולצנו בקרונית מיוחדת וסניטי התחנן שאבדוק שהדלת סגורה כי חשש שמא ייפול מהקרונית...ולסיום כשפונה לרופא, ביצע לו הנ"ל ...בדיקת אולטרה-סאונד [לרגל, רבותי, לרגל...] ובכך תמו תלאותינו.

לתחילת הכתבה

מסקנות

*לדאוג לטלפון עם מספר לחילוץ.

*תמיד עדיף לגלוש עם אנשים וחברים.

*בכביש היה אדיב במסלול הייה חכם...

*אולטרה סאונד בשוויץ עושים לא רק לנשים...

*השוויצרים עושים גבינות טובות ומסלולים רעים...

 תהנו!!

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה