האלה החשובה ביותר במיתולוגיה ההוואית היא פלה PELE, אלת הרי הגעש. היא ידועה בקנאותה והתיירים מוזהרים שלא לקחת הביתה כמזכרת סלעי לבה מאיי הוואי מבלי רשותה. ידועים סיפורים רבים על תיירים שלא נזהרו וחמדו פיסות לבה למזכרת, מאז רדף אותם מזל רע עד שהחזירו את האדמה הגנובה. הפארק הלאומי וולקאנו מקבל מדי שנה המוני חבילות המכילות פיסות לבה בצירוף מכתב המתאר שנים של חוסר מזל ובעיות (כגון: מחלות, תאונות, פיטורין, גירושין). חלק ממכתבים אלה מוצגים במרכז המבקרים של הפארק.

 סיפורים רבים מתארים את מזגה הסוער וההפכפך של פלה: היא נלחמה בפוליאהו (POLI`AHU) ששלטה בפסגות המושלגות של הר מאונה קאה באי הגדול, מכיוון שקנאה ביופייה הרב. היא הפכה את החבר של אחותה, האלה היאקה (HI`IAKA), לעמוד אבן ואת קאמאפואה KAMAPUA`A שהיה חצי אדם חצי אל, שיכול היה לשנות את צורתו כרצונו, זרקה לים, שם הפך לדג על מנת לברוח מפני זעמה. מספרים שלפני התפרצויות גדולות של הר געש פלה מופיעה כאשה זקנה ומקומטת ההולכת בכבישים קטנים ומבודדים. אלה החולפים על פניה מוצאים את ביתם הרוס ומלא לבה מותכת ואילו האנשים המציעים לה טרמפ הביתה מוצאים את ביתם ללא פגע כאשר זרם לבה מוסט ממנו לכיוון אחר.

 בתי ספר לריקודי הולה, עדיין מקיימים מופעים במורד הר קילאואה (KILAUEA), הנחשב לביתה של האלה פלה, בהם הם מתפללים, שרים, רוקדים ומציעים לה שרשראות פרחים.

מוואי (MAUI), שהוא אל למחצה מפורסם ואהוד מאוד במיתולוגיה ההוואית. מייחסים לו את שליפתם של איי הוואי מקרקעית האוקיאנוס בעזרת חכת קסמים ודחף את השמיים הרחק מצמרות העצים. הוא לכד את השמש במרומי הר הגעש הליאקלה (HALEAKALA) ודרש ממנה שתנוע לאט יותר בקיץ על מנת שיהיו יום שעות אור, כך שאמו תספיק לייבש בקרני השמש את גלימתה הארוכה.

בנוסף למלחמתם זה בזה וביסודות הטבע האמינו התושבים הקדומים שהאלים התערבו בחיי היום יום שלהם. סופה שהרסה בתים, דייג שלא הצליח לתפוס שלל רב, הפסד בקרב, כולם נגרמו לדעתם בגלל זעמם של האלים.

 אגדה אחרת מספרת שיצורים זעירים שנקראו מנהונה MENEHUNE בנו מובילי מים, בריכות דגים ומבנים מורכבים אחרים שדרשו ידע טכנולוגי והנדסי רב בהרבה מאשר היה בתקופה הקדומה בהוואי. הם התגוררו בגבעות ועמקים מרוחקים ובצעו את פרויקטי הבנייה המורכבים רק בשעות החשכה, תוך שהם מסיימים כל מבנה בלילה אחד. עד היום ניתן למצוא חלק ממבנים אלה בכל האיים.

 מספרים שבלילות עם ליקוי ירח מטיילים עלולים לפגוש מצעד לילי של גיבורי מלחמה מתים, צ`יפים ורוחות קדושות אשר רגליהם מרחפות מעל הקרקע והם מתופפים בתופים ועוצרים רק כדי לאסוף את הרוחות של אלה שמתו באותו הלילה. ההוואים האמינו שמפגש כזה פירושו מוות בטוח, אלא אם אחד הצועדים מסכים להציל את חייו.

מי שרוצה לחיות בשקט ושלווה רצוי שישאיר את סלעי הלבה במקומם, ייקח טרמפ נשים זקנות ומקומטות וישנה את כיוון נסיעתו בשומעו מצעד מתופפים בלילה....

יעדי הכתבה