מידע חיוני נוסף במדגסקר

קיבלתי עליו המלצה חמה מחברים ואני מעבר אליכם את אותה המלצה.

טלפון +261346544684.

דואל [email protected].

בהצלחה אשמח לסייע בכל שאלה.

האזורים המוגנים במדגסקר מחולקים ל-3 קטגוריות והכניסה לתיירים מתאפשרת לשתיים מהן: פארקים לאומיים ושמורות טבע מיוחדות. יש כ-20 פארקים ו-20 שמורות מיוחדות במדגסקר.

הכניסה והשיטוט באתרים אלה יכולים להתבצע אך ורק בליווי מדריכים מקומיים המוקצים לך בכניסה והתשלום להם מתבצע על בסיס קבוצתי ולא אישי כלומר מטייל אחד או קבוצה של ארבעה ישלמו מחיר זהה. התשלום מתבצע גם על בסיס השביל או אורך היום בו תבחרו ובפארקים מוצגת טבלה מלאה עם האופציות העומדות לרשותכם. רמת רוב המדריכים גבוהה, אך חלק גדול מהם אינם דוברי אנגלית טובה ויש לברר זאת מראש. בנוסף יש לשלם עבור הכניסה לפארק.

7 פארקים מוגדרים כמיוחדים והכניסה אליהם יקרה יותר: אנקאראנה, אנקראפאנטסיקה, מונטאן ד'אמבר, אישאלו, טסינגי דה ברנארהה, אנדאסיבה וראנומאפאנה – 25,000 אריארי ליום אחד, 37,000 ליומיים ו-40,000 לשלושה.

בכל שאר הפארקים המחיר הוא 10,000 ליום אחד, 15,000 לשניים ו-20,000 לשלושה.

אוכלוסיית מדגסקר היא מהעניות בעולם. כ-85% מתושביה מוגדרים עניים וחיים על פחות מ-2 דולר ליום למרות שהמדינה עצמה משופעת באוצרות טבע כמו נפט, ניקל, זהב ואבני ספיר.

כתיירים אתם עומדים ליהנות מהמצב הזה בכך שהוא מוזיל את טיולכם פלאים אך מנגד, המראות הם פעמים רבות קשים והבולטות שלכם כזרים עשירים בתוך העוני הזה אינה פשוטה.

בהנחה שאתם טיילים עצמאיים (והטיפים שלי מיועדים באופן כללי רק עבורם) תיתקלו על בסיס יומיומי- ואפילו דקתי בערים גדולות- בקבצנים רבים, הומלסים, ילדים מתחננים ולצידם רוכלים למיניהם שלאחר סירובכם הראשון למרכולתם הופכים אוטומטית לקבצנים אף הם כשהם מלווים אתכם ארוכות ומסבירים לכם את קשיי קיומם ואת מספר ילדיהם. גם חלק גדול מהאנשים ה”נורמטיבים” שתראו סביבכם, בעלי עסקים קטנים, עובדי דואר, מדריכים בפארקים, אף הם חיים מן היד אל הפה באופן שביר ביותר והכרות קלה לצד הפגנת האמפתיה שלכם יוציאו גם שם סיפורים קשים ובקשות עזרה.

את כלל הברזל של מדינות עולם שלישי “אל תתן דבר מפני שאתה יוצר תקדים ומקלקל את האנשים מבלי לעזור בכלום” זרקתי לפח במדגסקר. ההטרדה שם אינה התפנקות ילדותית בניסיון להשיג ממתקים- אם כי גם בזה תיתקלו- אלא נובעת מצורך נואש אמיתי, שאינו מופעל עקב נוכחות התייר, אלא קיים תמיד ונשען לרוב על חסדים מקומיים. ההחלטה כיצד להתמודד איתו היא שלכם כמובן, אך מעט כסף הולך דרך ארוכה במדגסקר ואפילו עשירית הדולר יכולה לקנות ארוחת רחוב קלה לילד שפנה אליכם.

לחילופין ניתן לתרום כספים לאחד מאינספור העמותות והגופים ההתנדבותיים, מקומיים וזרים שפעילים במדגסקר ומסייעים לאנשיה להחזיק את ראשם מעל המים. גם מתנדבים מתקבלים בברכה בחלקם וניתן למצוא רשימות שלהם בכל מדריך תיירים של האי או באינטרנט.

מטיילים “סטריליים” או מאורגנים במדגסקר, שיעשו שימוש בחברות, סוכנויות או מדריכים קבועים, כמובן פטורים מקשיים בנושא, ואנגלית תספיק להם. אך חייהם של מטיילים עצמאיים יהיו קשים יותר. צרפתית, לפחות ברמה בינונית היא לא פחות מהכרחית, ובמקומות רבים לא יהיה די אפילו בה, ותיאלצו להשתמש בשפה המלגשית. זוהי אינה שפה בלתי אפשרית, ולבעלי זמן פנוי מומלץ להתעכב יומיים שלושה בטאנה, לקחת כמה שיעורים ולצבור אוצר מילים קטן שיכול לעשות את ההבדל, ובכל מקרה לגרום הנאה רבה לכם ולמקומיים. חשוב ללמוד מספרים כמובן, במיוחד את המאות, לשימוש בשווקים.

הנה מספר מילים שימושיות אחרות: מיסי-יש, טסיס/טסימיס-אין, סקאפו-אוכל, וארי-אורז, לאוקה-התוספת הבאה עם האורז, טסארה-טוב, ראטסי-רע, ואזה-הכינוי לזר, ראנו-מים, לאלאן-כביש או דרך, אזאפאדי-סלח לי. מיסאוטרה/מיסוצ'ר-תודה, ולומה-להתראות, סלאמה/מנה אונה/אמבולה טסארה/אקוריאבה-שלום, משתנה לפי האזור במדינה. טומפקו-כינוי כבוד לאדם מבוגר ממך, טונגה שואה-ברוך הבא, מורה מורה-לאט לאט, מלאקלאק-מהר. חשוב לזכור שה-S מבוטאת כשין וה-O המלאגשי, מבוטא תמיד בשורוק ולא בחולם.

הימים במדגסקר מתחילים מוקדם מואד ובשעה 6 בבוקר הרחובות כבר הומי אדם, הדוכנים פעילים והילדים בדרכם לבתי הספר. סביר שקריאות התרנגולים תערנה אתכם עוד הרבה קודם, אך משרדים, בנקים, מסעדות רציניות וחנויות גדולות נפתחים בשעות המוכרות יותר במחוזותינו סביב 8:30-9:00.

הלילה יורד מוקדם מאוד, בין 17:30-18:00 ומותיר אותנו המטיילים ללא אופציות רבות. רוב הערים נטולות תאורת רחוב, מרבית העסקים נסגרים מוקדם וגם ללא סכנת השוד עליה מתריעים המקומיים, לא ממש נעים או מעניין להסתובב ברחובותיהן.

לאלו היוצאים בכל זאת מומלץ לקחת מונית ליעד ובחזרה ולא לשוטט בחוסר מטרה, לשאת פנס וכן לקחת אמצעי בידור עצמיים כמו ספרים, תשבצים וכו'.

לפי החוק במדגסקר חובה על התיירים להסתובב כשדרכוניהם עליהם בכל עת, מלחיץ מעט כשלוקחים בחשבון שאין נציגות ישראלית באי למקרה חירום.

מה שניתן לעשות בכל זאת הוא לצלם עותק של הדרכון ועותק של דף הויזה, לקחת אותם לתחנת משטרה ולעשות-Authorization של העותק שיאפשר לכם להסתובב איתו במקום עם הדרכון המקורי. לא ניתן לעשות זאת בכל תחנה, ובטאנה הבירה, זוהי התחנה שבאזור Anosy ליד מלון קרלטון.

ברמה המעשית, מעולם לא התבקשתי ע”י שוטר להציג את דרכוני ולדעתי אין השלכות רציניות לכך ש”תיתפסו” בלעדיו כך שההחלטה בידיכם.

לכאורה מדובר במדינה אטרקטיבית ביותר, עשירה בטבע ייחודי ועם זאת זולה מאוד למטייל.

מצד שני נאלץ המטייל, העצמאי לפחות, להתמודד עם העוני המזעזע והמעציב, עם תשתיות ירודות, במיוחד בתחום התחבורה, עם תשומת לב מקומית בלתי פוסקת ומציקה לעיתים מצד המקומיים ועם הצורך להשתמש במדריכים מקומיים בפארקים הלאומיים, דבר שאינו מתאים לכל המטיילים.

כמטייל עצמאי חוויתי בחודשיים האחרונים את הקשיים הללו ועם כל תיעובי לטיול מאורגן ו”סטרילי”, יש בו יתרונות מובהקים במדגסקר, במיוחד למטיילים שזמנם מוגבל (חודש ומטה).

למטיילים עצמאיים עם זאת, אני ממליץ מאוד לטייל בקבוצה קטנה או לפחות בזוג, דבר שיוריד את הלחץ המקומי ויוזיל באופן משמעותי מאוד את עלויות הנסיעה בכל הנוגע ללינה, ביקור בפארקים והשכרת רכב.

כמו כן, על מטיילים עצמאיים להגיע עם שפע של זמן על ידיהם, שכן השימוש ב”טקסי ברוס” כאמצעי תחבורה מרכזי, גוזל לא רק תעצומות גוף ונפש אלא גם ובעיקר זמן רב מאוד. יש להצטייד מראש בידע סביר בצרפתית ואם אפשר גם במעט מלאגאשית בסיסית.