”הריקשות של טוליארה.“
הריקשות – פוס פוס – של טוליארה הן אולי הדבר הפוטוגני ביותר שבה, וסביר שתמצאו את עצמכם מצלמים עשרות תמונות של חצי תריסר ילדים קטנים על ריקשת אופניים בדרכם לבית הספר או גברת עם סלים מובלת מהשוק לביתה על גבי ריקשה מסורתית, שאותה מריץ סבל יחף. סביר גם שבכל שנייה של הליכה רגלית בעיר יופנו לעברכם קריאות של “פוס פוס מסייה?” והתגוששויות קלות תפרוצנה בין נהגים כשתצאו ממלונכם.
למרבה הצער, מאחורי התמונות הללו מסתתרת מציאות קשה של סבל ועוני קיצוני. יש אלפי נהגי ריקשה בטוליארה, המתחרים על שוק הולך ומצטמצם וצמודים לרכבם מעלות השחר ועד שעות הלילה הקטנות. חלקם אף ישנים על הריקשה. אם לא די בעבודה המפרכת, הרי שהריקשות אף אינן שייכות להם אלא מושכרות על בסיס יומי בתשלום שמגיע ל-50% ואף יותר מהכנסות היום הדלות.
ככל שקשה לי אישית המצב בו אדם אחר נושא אותי בזיעת אפו, השתמשתי בהן בטוליארה מתוך רצון לסייע ואני מקווה שתעשו זאת גם אתם, לצד אי עמידה תקיפה מדי על המקח. נסיעת פוס פוס במרכז טוליארה צריכה לעלות בין 1,000 ל-2,000 אריארי.
קרא עוד
