מסלול בן שבוע-שבועיים בפטגוניה

הקרטרה אוסטרל, הוא כביש בדרום צ'ילה בו ניתן לראות נהרות, הרים מושלגים, קרחונים וכולי. הדרך מתחילה מטורטל בדרום ונמתחת עד פוארטו מונט בצפון. המסלול, שבדרך כלל עושים רב המטיילים הוא מצ'ילי צ'יקו בדרום ועד פוטלפו בצפון, עם משיכה קלה צפונה לצ'ייטן. אפשר כמובן גם בכיוון ההפוך.

מספר דרכים לעשות מסלול זה: * טרמפים – הדרך המומלצת על-ידי המוצ'ילרים, אך זה לא מתאים לכל אחד. * השכרת רכב מקלפטה והחזרה בברילוצ'ה או הפוך. הקנס כמובן גבוה. חשוב מאוד להשכיר אוטו גבוה, טנדר או ג'יפ. כל המכוניות בדרום אמריקה הן ידניות ורובן בלי הגה כוח. אין מה לעשות צריך להתמודד. מומלץ לקחת שני גלגלים רזרביים ושיהיו לפחות שני נהגים. * ואן – מספר חברות או אנשים פרטיים מוציאים ואנים לקרטרה. בכל רכב יכולים לנסוע 8-12 אנשים עם נהג או עם נהג ומדריך. בהחלט זול, אך יש מספר מינוסים: לא תמיד האנשים באותו ראש והנהג או המדריך קובעים את הלוז והמקומות. בדרך כלל, מגיעים לאותם מקומות כמובן, אך הרבה סיפורים נשמעים על ואנים, שפספסו מקומות או דילגו ודברים בסגנון. * אוטובוסים – יש אפשרות לעבור עם אוטובוס ממקום למקום. החיסרון הוא שלא ניתן לעצור לצלם בדרך. במידה והשלושה הראשונים לא הסתדרו לכם או לא מתאימים לכם, אני ממליץ לעשות את צ'ילי צ'יקו והקרחון התלוי בלבד.

הסיפור שלי מתמקד בטיול עם רכב, הדרך היקרה, אך השווה לפי דעתי. אנחנו יצאנו מקלפטה בדרום עד ברילוצ'ה בצפון. הדרך עצמה מדרום לצפון: 1) יציאה מקלפטה. 2) לאחר 15 שעות נסיעה, הגעה ללוס אנטיגוס עיירת הגבול. 3) בערך חצי שעה מעבר הגבול לצ'ילי צ'יקו. 4) בצ'ילי צ'יקו מתארגנים על כסף צ'יליאני קניות וכולי, לדרך. 5) נסיעה ארבע שעות, סביב אגם, גנרל חררה. נוף מדהים. 6) ריו טרנקילו. לישון: לוס קבניאס אצל מרקו, להתמקח על המחיר. אטרקציה: הפלגה למערות (כוכים) של שיש שעה כל כיוון בחזור נרטבים ממש, חשוב לבדוק שלספינה יש גשר סגור או מעילי גשם. 7) נסיעה שעתיים וחצי אל סרו קסטיג'יו. אטרקציה: רכיבת סוסים/טרק להר סרו קסטיג'יו, שהוא הר בצורת טירה או רכיבה קצרה יותר לנקודות נוף בדרך, כמו לגונה ריו איבנז. 8) נסיעה שעה וחצי לקויאיקה, בירת הדרום של ארגנטינה בעצם אין בה כלום רק ציביליזציה. חובה להזמין הוסטל/הוספידחה מראש, כי הכל מלא. יש פארק לאומי בסביבה שלא מפורסם במיוחד והאטרקציה העיקרית היא היציאה ללגונה סאן רפאל. אחד המקומות היפים בעולם, אבל ממש יקר. 9) נסיעה שלוש שעות לפארק הלאומי קהולאט: שימו לב, לא מפספסים את הפניה ימינה, בכיוון צפונה, לפוארטו מהיונאס, במקום להמשיך לפוארטו אייזן. בשעה האחרונה של הנסיעה מגיעים לפארק עצמו, למה שנקרא היער המכושף; כביש מגניב מלא מפלים ונוף יפה. חוויה לנהוג בו. לקראת הסוף יש פניה ימינה לכיוון קרחון Ventisquro Colgante. נכנסים פנימה, מחנים את הרכב ושם יש שלושה מסלולים עם נוף לקרחון. חמש דקות-רבע שעה ושלוש שעות, ככל שזה יותר זמן כמובן מתקרבים לקרחון. חובה ביום של ריאות טובה, אחרת אין מה לראות. 10) נסיעה של 20 דקות לפויאהיפי, עיר קטנה על גדות הנהר העונה לשם זהה. שווה לאכול דגים בעיר זו, סלמון בדרך כלל ממש טוב. מעבירים שם את הלילה. 11) שלוש וחצי שעות לצ'ייטן, עיר שנהרסה בשנת 2,008 בהתפרצות הר הגעש העונה לשם הזהה. מסתובבים בעיר עם האוטו לראות את ההריסות ולאחר מכן, עולים לתצפית על העיר כדי לקבל מושג על מה שקרה. 12) כמה דקות לטרמס דה אמרייו, בריכה חמה, שהרבה עוצרים בה בדרך. לפי דעתי, מיותר. 13) שעתיים וחצי לפוטלפו. בעצם חוזרים אחורה (דרומה) ואז מזרחה לפוטלפו. בעיירת הגבול הסאת ניתן לצאת לרפטינג יומי בראפיד 5. מי שמתכנן לעשות ראפטינג בקוסקו, זה מיותר. עוברים את הגבול לארגנטינה.

מפה עד ההגעה והחזרת האוטו בברילוצ'ה, נהוג לעבור באסקל שם נמצא פארק הלומאי לוס אלסרז ובאל בולסון, שם יש מספר טיולים מעיינים ואירוח נחמד באחת החוות של הישראלים.

הנהיגה בדרך - כאמור, לפחות שני נהגים מכיוון שיש מספר נסיעות ארוכות. לעשות עצירות כל כמה זמן בנקודות תצפית יפות גם לצלם וגם לחלץ איברים. למי שלא נהג על רכב 4*4 או הנעה אחורית, סעו בזהירות, הנהיגה היא לרב נהיגת שטח לא פשוטה, הרבה עושים תאונות וחבל.

מניסיון, כל התרשמות מטרק ספציפי אצל כל אדם תלויה במספר גורמים עיקריים: החבר'ה שאיתם הוא עשה את הטרק, מזג האוויר בטרק ומה הוא ראה לפני כן. היות ולפחות שני הגורמים הראשונים הם תלויים ובלתי ניתנים לחיזוי מלא, קשה מאוד להשוות בין הטרקים השונים בפטגוניה. כולם מדהימים, רובם מאתגרים, אני אנסה לשפוך אור אובייקטיבי ככל האפשר, עם אמירה אישית מהחוויה שלי על כל אחד מהם בקצרה ואולי זה יעשה לך קצת סדר בראש.

טורס דל פיינה - עשיתי את המסלול המעגלי, שבעה ימים. אחד הפארקים הכי נודעים בעולם, עם לגונות, הרים, קרחונים תלויים, שדות קרח, הטורוסים עצמם כמובן והעמק הצרפתי. הליכות לא פשוטות, עם משקלים לא פשוטים (אם אתה קמצן ולא קונה במכולות שבדרך ואם אתה יוצא לשבעה ימים וסוחב כמעט את כל המזון איתך) אבל השטח עצמו, פרט למעבר הרים ביום השלישי, יחסית נוח. מה שאתה תפסיד אם תעשה את חמשת הימים יהיה בעיקר החלק המבודד של הפארק, בו תמצא קצת יותר שקט, והתצפית הבלתי תאמן על קרחון גריי מלמעלה (לא נהרוס לך יותר מדי, אתה תדע כשתגיע לשם). משך זמן - מיום עד שבוע, או אפילו יותר, תלוי במסלול הנבחר.

הקרחון המתנפץ פחות הרשים אותי, למען האמת, ואני אישית הייתי מוותר על צ'אלטן וקלאפטה בדיעבד, עשינו את זה כי "אנחנו כבר פה" ולא התרשמתי יותר מדי. מצד שני, אני לא טיפוס של אטרקציות מגודרות עם מרפסות ומאות יפנים שמצלמים. לשבת בצמוד לקרחון היה מרשים מאוד, מצמרר אפילו, אבל אתה חייב למצוא לעצמך את הנקודה השקטה שלך בה אף אחד לא יטריד אותך. משך זמן - יום.

הפיץ רוייכול להעשות כטיול יומי או כטיול של יומיים (הפארק עצמו ענקי אבל משום מה אף אחד לא עושה שם דבר מעבר למסלולים הידועים) בשילוב עם הסרו טורה, שאליו לא הגעתי, ולפי חוויות של חברים, לצערי. ההליכה היא יחסית פשוטה מאוד, הנוף בדרך לא מדהים, הפיץ רוי עצמו אצלנו היה עטוי בערפל לצערנו, ובעלייה חוויתי את אחת הזריחות היותר מדהימות שיצא לי לראות, על שתי הלגונות מהצד השני. אך באופן כללי, לי אישית זה הרגיש קצת כמו טיול בפארק, הנוף לא היה מחדש יותר מדי וקצת מאכזב לאור כל הרעש לפני. לעומת זאת, אנשים שהגיעו מהפיץ רוי לטורוסים לא התלהבו מהטורוסים, כפי שאמרתי, תלוי מה ראית קודם.

הפויהווה- ישנם אנשים שאומרים שזה הטרק היפה ביותר שהם היו בו מעודם, שזה בדיוק מה שאני אומר על הויאריקה טרוורס, שוב, תלוי מאיפה אתה מגיע. אם אתם לחוצים בזמן, הייתי בוחר רק באחד מהם כי אופי הנוף די דומה. הפויווה אכן נשמע סקסי יותר, לוע של הר געש (טיפ מניסיון, אני מניח שאתם אנשים בריאים בנפשכם, אבל בכל זאת, אל תיכנוס לתוכו! זה הרבה יותר קשה לצאת מכפי שזה נראה, מניסיון Smile), מעיינות חמים, גייזרים, אך קצת פחות מגוון. אם הראות תאפשר, ניתן לראות מפסגת הפויהווה אפילו את העיר אוסורנו, את הטרנדור והרי געש אחרים בסביבה.

המעיינות החמים הטבעיים הם סוג של חוויה שלא תמצאו במעיינות המלאכותיים בשאר המקומות (מניסיון שלי - לא באמריאס ליד צ'אייטן, לא בפוקון ולא בסלאר) והגייזרים, על אף שרבים יגידו לכם לוותר, שווים את ההליכה, היפה בפני עצמה, רק אל תגיעו עם ציפיות רבות מדי. משך זמן - 3-4 ימים.

לדעתי הויאריקה טרוורס מגוון יותר, החל מירוק בהתחלה, עד לנוף הוולקני עם כתמי השלג (תלוי במזג האוויר ובעונות השנה, בינואר האחרון שניהם עדיין היו מכוסים בשלג עד גובה ברך, בפברואר כבר הלכנו על אדמה) שאתה רואה גם בפוייווה, עם לגונות מדהימות, שדה בזלת שגורם לך להרגיש על הירח, פאסים מעלפים ובעיקר שינויי נוף לא מהעולם הזה. כמו כן, כמות השטויות שעשיתי בטרק הזה בהחלט הפכה אותו להרבה יותר כיפי ממה שהוא אם אתה רק מתהלך על השבילים (התגלשות ממדרונות מושלגים בשביל הכיף, מקלחת תחת מפל שזורם דרך קרחון תלוי, טיפוס על צוק המשקיף על כל העמק, לא לנסות בבית). משך זמן - יומיים וחצי. לדעתי הויאריקה טרוורס מגוון יותר, החל מירוק בהתחלה, עד לנוף הוולקני עם כתמי השלג (תלוי במזג האוויר ובעונות השנה, בינואר האחרון שניהם עדיין היו מכוסים בשלג עד גובה ברך.

לגבי הנאול וואפי טרוורס, ישנו את המעבר בין הפריי לג'ייקוב, בלי הלגונה נגרה או הסרו לופז אך אותו אני פחות מכיר. הגעתי לפריי בטיול יומי ועשיתי את הסרו לופז עם הלגונה נגרה ביחד (למרבה ההפתעה, אולי היום הכי קשה שהיה לי בשטח, 10 שעות של הליכה בתנאי שטח סלעיים שפשוט רוצחות את הברכיים בלי תגמול אמיתי לדעתי) הפריי בהחלט יפה ושמעתי שהפס יפה אפילו יותר, הרפוחיו בפריי בכלל נראה כמו אחלה מקום לרבוץ בו עם כל מטפסי ההרים ששוכנים שם. התצפית מהסרו לופז מדהימה ושווה בהחלט את הטיפוס, אתה גם תראה את הפויהווה אם יתמזל מזלך וגם את כל אגם הנאול וואפי מהצד השני. רק אל תאבד את השביל, יחסוך לך הרבה כאבים. הלגונה נגרה חמודה, אבל הייתי מוותר עליה אם קצרים בזמן.