טסתם עד הקוטב וחזרתם עם עננים בלבד? יש לזה סיבה וזו לא רק מזל רע.
רוב האנשים שמתכננים טיול לזוהר הצפוני בוחרים יעד לפי תמונות יפות באינסטגרם. הבעיה? לא כל מקום על כדור הארץ נוצר שווה כשמדובר בתופעה הזו. יש הבדל עצום בין להיות "באזור הארקטי" לבין לעמוד בדיוק מתחת לטבעת המגנטית שבה הזוהר מתרכז.
טרומסו, בצפון נורבגיה, יושבת בקו רוחב 69.6degrees ממש בלב הטבעת הזו. זה אומר שגם בלילות שבהם השמש רגועה לחלוטין, הזוהר נמצא שם. לא צריך "התפרצות ענקית" כדי לראות אותו. מספיק שהשמיים יהיו נקיים.
ומה עם עננים? כאן נכנסת הגאוגרפיה המיוחדת של הפיורדים: רכסי ההרים הסקנדינביים פועלים כחומה טבעית. כשהחוף מכוסה בענן, נוסעים 45 דקות פנימה ליבשת ומוצאים שמיים נקיים לחלוטין. זה "אפקט חור הענן" ויתרון שאין לאיסלנד השטוחה ולא לפינלנד.
ויש עוד גורם שרוב האנשים לא חושבים עליו: בכמה מעלות עומדים בחוץ שעות ומחכים? בסיביר זה מינוס 35. בטרומסו, בזכות זרם הגולף, זה בסביבות מינוס 3 עד 4. זה ההבדל בין חוויה לסבל.
כל השאלות שאתם שואלים מתי לטוס, כמה לילות צריך, איך לדעת שהזוהר יגיע , יש לי תשובות מפורטות, כולל הסיפור על הקבוצה שכמעט ויתרה בלילה הרביעי:
