בספטמבר האחרון טיילנו 3 חברים בנמיביה. מכיוון שנעזרנו לא מעט בכתבות באתר, ומכיוון שהמידע על נמיביה באתר מועט יחסית וחלקו לא עדכני בעליל, החלטנו לתעד את הטיול למען מטיילים ישראלים עתידיים בארץ האדירה הזו.
מידע כללי:
1. כסף - המטבע המקומי הוא NAD (דולר נמיבי) שהוא שווה ערך ל-Rand הדרא״פ (אין אפילו עמלת המרה בין המטבעות). למעשה בכל המקומות מקבלים גם Rand, שבניגוד ל-Namibian Dollar ניתן למצוא גם בבנקים בארץ. בחלק גדול מתחנות הדלק, מקומות לינה, מסעדות ושמורות טבע מקבלים גם כרטיסי אשראי, אך לא בכולם, ולכן תמיד כדאי שיהיה עליכם מזומן (כמו באירופה, ובניגוד לישראל, בנמיביה דורשים את הקוד הסודי בכל רכישה באשראי). בנקים יש בעיקר בערים, ואפשר להחליף שם כסף או להוציא מכספומטים.
2. ויזה - בעלי דרכון ישראלי נדרשים להוציא ויזת מטיילים. אפשר ורצוי להוציא את הויזה בארץ באמצעות קונסול הכבוד (גיל דנקנר) אבל ניתן להוציא את הויזה בשגרירות של נמיביה בקייפטאון (התהליך לוקח 2-3 ימי עסקים). באופן מפתיע, תהליך ההוצאה הוא קצת טרחני -; יש למלא טופס בקשה, לצרף תמונות פספורט, פירוט של מסלול הטיול ומכתב שבו אתם מפרטים את הסיבה לנסיעה.
3. השכרת רכב - את השכרת הרכב ביצענו יום לפני ההגעה דרך האינטרנט. לאחר התלבטויות בחרנו שלא להשכיר רכב 4*4, בעיקר בגלל שאנחנו לא מנוסים בנהיגה ברכב כזה, החלטה שהתבררה כנכונה לאחר שנתקלנו בשני מקרים של אנשים שנתקעו בדיונות עם ה-4*4 ששכרו. בחרנו ברכב 4*2. בדיעבד, מכיוון שביצענו את ההזמנה יום קודם בלבד, היצע הרכבים היה קטן, ולכן מומלץ לבצע הזמנה לפחות כמה ימים לפני ההגעה. כפי שיתואר בהמשך, לא מצאנו צורך אמיתי ברכב 4*4 (לפחות במקומות ובעונה שאנחנו טיילנו בהם), אבל כן מומלץ ביותר לשכור רכב גבוה - ישנן הרבה דרכי עפר, ורכב נמוך היה פוגע משמעותית בחווית הנסיעה והיה מצריך נסיעה איטית הרבה יותר. בנוסף, הרכב היה ידני (מה שמעלה מאוד את היצע הרכבים, ומקטין בעשרות אחוזים את עלות ההשכרה).
4. נהיגה וניווט - אחרי שבועיים של נהיגה בדרא״פ הגענו מוכנים לנהיגה בצד שמאל. בנמיביה התנועה דלילה בהרבה, בעיקר בכבישים הבינעירוניים, מה שהופך את הנהיגה לקלה יותר. מומלץ להצטייד במפת כבישים חינמית שניתן למצוא בהוסטלים או בשגרירות (לפחות בזו שבקייפטאון, שם הוצאנו את הויזה), אין המון כבישים בנמיביה ולכן קל מאוד להתמצא במפה. בנוסף השתמשנו בתוכנת GPS אופליינית לאנדוראיד (שעלתה כ-170 ש״ח) שנקראת Sygic והייתה מוצלחת למדי אבל לא הכרחית. בכל אופן, נעזרנו לאורך הדרך במקומיים שידעו להגיד לנו איזה כבישים נוחים יותר ואיזה מהירים יותר, מה המצב של הכבישים באותו הזמן והאם הם מתאימים או לא לרכב שלנו.
5. תחנות דלק - ליטר בנזין 95 עולה בנמיביה (נכון לספטמבר 2013) כ-11.8NAD. כאמור, לא כל התחנות קיבלו תשלום באשראי. במפות החינמיות היה פירוט מלא של התחנות. ישנן תחנות בערים ובשמורות טבע בלבד, ולכן המרחק בין תחנות יכול להיות גדול מאוד ומומלץ לתכנן מראש היכן מתדלקים. צריכת הדלק שלנו עמדה על כ-10 ק״מ לליטר, נסענו כ-4000 ק״מ, והוצאנו כ-5500 ראנד על דלק במשך 15 יום.
6. חיסונים/מלריה - ביצענו חיסונים במרפאת מטיילים בארץ, אך לא נדרשנו להציג פנקס חיסונים בשום מקום. בנוגע למלריה, באזור אטושה וצפונה הומלץ לנו לקחת כדורי מלרון.
7. לינה - אנחנו לנו בחלק מהזמן באוהל (בשמורות) ובחלק מהזמן בהוסטלים. העדפנו שלא להיסחב עם אוהל מהבית, וקנינו אותו ביום הראשון בקניון בווינדהוק (אוהל סטנדרטי ל-3 עלה כ-900NAD). כל אתרי הקמפינג בשמורות היו מסודרים ומצוידים מאוד (אזור לבישול, חשמל, מקלחות עם מים חמים וכו׳). באופן כללי היצע הלינה לא גדול מחוץ לערים (בשמורות) וקיים פער מחירים משמעותי בין לינה בחדרים לבין קמפינג (אין כמעט אפשרויות ביניים).
8. אוכל - אנחנו אכלנו לא מעט במסעדות אבל גם בישלנו בחלק מהזמן. האוכל בנמיביה לא יקר (אכלנו ארוחות טובות בעלות של כ-70-100NAD לאדם).
9. טלפון - קנינו sim מקומי בחנות mtc בקניון בווינדהוק בעלות של כ-50NAD, ודקות שיחה וגלישה בעלות של כ-150NAD שהספיקו לנו לכל השבועיים. בערים המרכזיות הייתה קליטה טובה של רשת סלולרית, בנקודות אחרות הקליטה הייתה פחות טובה, ובדרכים עצמן לפעמים לא הייתה קליטה בכלל.
מסלול הטיול:
יום 1 - קייפטאון - ווינדהוק
לאחר שבועיים של טיול בדרא״פ, המראנו מקייפטאון לווינדהוק (250$ באייר נמיביה). נחתנו בערב בשדה תעופה הקטן והמנומנם כ-40 דקות נסיעה מווינדהוק, לקחנו מונית לווינדהוק ב280NAD, עם נהג נחמד שסיפר לנו איך להיזהר בכבישי נמיביה ולימד אותנו כמה מילים בהררו.
הגענו לאכסניה (Cardboard Box Backpackers) שהייתה עמוסה באופן מפתיע, גם בתיירים וגם במקומיים. התאכסנו בחדר נחמד ל4 עם שירותים ומקלחת משותפים ולא הכי נקיים (ב-140NAD לאדם).
יום 2 - ווינדהוק - Sesriem
אספנו את הרכב מחברת ההשכרה, הלכנו להצטייד בציוד קמפינג, במים ובאוכל בעיר (ברשת SPAR המחירים יחסית זולים וההיצע גדול יחסית למקומות שנתקלנו בהם בהמשך הדרך, ולכן הצטיידנו עד כמה שאפשר לימים הקרובים). יצאנו לדרך לכיוון הדיונות בשמורת Namib Natkluft ומחנה Sesriem. הנסיעה התחילה בנוף מדברי מוכר אבל הלכה והתחלפה לנוף מיוחד יותר. הדרך הייתה דרך כורכר סבירה ולאחר כ-6 שעות הגענו לשמורה. העדפנו לעשות קמפינג במחנה Sesriem שנמצא ממש בכניסה לשמורה ובתוכה. ישנו שער מתוך המחנה שנפתח כשעה לפני השער החיצוני לשמורה, ולכן למי שישן במחנה יש את האפשרות לטפס על הדיונות בזריחה ובשקיעה. ניסינו להזמין מקום באימייל לקמפינג באתר ונאמר לנו שאין מקומות, אבל כשהגענו נאמר שאמנם המקומות לקמפינג מלאים אבל נוכל לשים אוהל באזור ללא חשמל בתוך המחנה, גם במקרה הזה וגם בהזדמנויות אחרות בהמשך למדנו שהתשובות שמקבלים באימייל או בטלפון לא תמיד רלוונטיות ואם אפשר עדיף לנסות להגיע למקום ולבדוק שם אם יש מקום פנוי. הכניסה לפארק עלתה 80NAD לאדם ליום (ועוד 10 לרכב), והלינה 120NAD לאדם. במחנה יש מסעדה ובר לא יקרים, חנות עם היצע ממש מצומצם של מצרכים, וכמובן שירותים ומקלחות.
יום 3 - Sossusvlei והדיונות
קמנו מוקדם על מנת לנסוע כ-30 דקות לדיונה 45 (שנקראת כך מכיוון שנמצאת בקילומטר ה-45 בכביש מהכניסה לשמורה). עלינו על הדיונה (יחד עם לא מעט מטיילים נוספים), עליה לא קלה אבל הנוף והחוויה של ההליכה בחול שווים ביותר). משם המשכנו לדיונות ב- Sossusvlei (כחצי שעה נסיעה). חנינו כ-5 ק״מ מהאתר (הכי קרוב שניתן להגיע ללא 4*4), משם לקחנו הסעה בעלות של 50NAD הלוך חזור, ולאחר הליכה של כעשרים דקות הגענו ל-Deadvlei - קרקע של מלח ועליה עצים מתים בעמק שבין דיונות כתומות - מראה מטורף! משם חזרנו למחנה, לקראת השקיעה טיפסנו על הדיונה Elim שנמצאת סמוך לכניסה לשמורה בשביל לראות ממנה את השקיעה (הנוף ממנה לעבר ההרים היה מרשים, אבל את השקיעה לא הספקנו לראות).
יום 4 - Sesriem -; Swakopmund
יום של נסיעות בעיקר. בדרכנו תכננו לעצור בעיירה Solitaire, שלקח לנו מעט זמן להבין ששוב אין מדובר בעיירה של ממש אלא במספר בתים וצריפים ואוכלוסייה שנכון להגעתנו מונה 98 אנשים. הדבר המפתיע הוא שהעיירה הקטנה מתכבדת במאפייה מפורסמת שמפורסמת בגלל פאי התפוחים שלה. בדקנו ולא התאכזבנו!
לקראת הערב הגענו ל-Swakapmund שהיא עיר מערבית יחסית. כמו הרבה מקומות אחרים בנמיביה, ההשפעה של השלטון הגרמני ניכר בה באופן די ברור והופך את נמיביה בחלקה לקצת יותר מערבית ממדינות אפריקאיות אחרות. לנו באכסניה נחמדה שנקראת Amanpuri Travellers Lodge (180NAD לאדם, כולל ארוחת בוקר).
יום 5 -; Swakopmund -; Walvis Bay -; Swakopmund
התחלנו את היום ב-Sandboarding בדיונות במרחק כ-20 דקות נסיעה מהעיר. הפעילות היא של כ-3-4 שעות ועולה 400NAD לאדם, הזמנו אותה ערב קודם דרך חברה שנקראת Alter Action Sandboarding. היינו בסה"כ 4 אנשים בקבוצה, והצטרפו אלינו 3 מדריכים שאספו אותנו מהאכסניה. הפעילות עצמה די נחמדה, הבעיה העיקרית (בניגוד לסנובורד) היא שלאחר כל ירידה צריך לעלות ברגל את הדיונה עם הבורד (מה שהופך את כל העסק למתיש ממש).
משם המשכנו ללגונה ב-Walvis Bay כדי לצפות בפלמינגו - מומלץ.
סיימנו את היום בארוחת ערב בפאב בריטי מומלץ (ועמוס ביותר) ב-Swakopmund שנקרא Kucki's Pub (כ-150NAD לאדם).
יום 6 -; Swakopmund -; Twyfelfontein - Palmwag
עזבנו את Swakopmund והתחלנו לעלות צפונה לכיוון Opuwo. בהמלצת בעל האכסניה וויתרנו על נסיעה בדרך ה-Skeleton Road (המשעממת לטענתו( ועל כלבי הים שבדרך. המשכנו מעט צפויה דרכה כדי לראות ספינה טרופה קרובה, והמשכנו בנסיעה דרך דרום Damaraland בתקווה להיתקל בפילים בדרך. הדרך באמת הייתה הררית ויפה אבל בפילים לא נתקלנו, אלא בעיקר בפרות, חמורים וכו' ובנשים מקומיות בצידי הדרך עם ילדים קטנים שמנסות למכור אבנים.
בדרך עצרנו ב-Twyfelfontein, אתר מורשת עולמית עם ציורי סלעים מתקופת הבושמנים. הסיור באתר היה מודרך (30-45 דק', 50NAD לאדם) אבל לא מרשים במיוחד, ובהחלט אפשר היה לוותר עליו. משם המשכנו דרך ה-Great table mountains (אזור מלא בהרים בעלי פסגה ישרה) וסיימנו את היום ב- Palmwag(שם ציפינו למצוא עיר, אבל גילינו שמדובר בכמה בתים בודדים על הדרך ואתר קמפינג). הקמפינג היה ממש מסודר -; שירותים, מקלחת (עם מים קפואים), חשמל וכו' (120NAD לאדם).
יום 7 -; Palmwag -; Opuwo
המשכנו בנסיעה של כ-5 שעות ל-Opuwo. העיר עצמה הייתה די מוזנחת וכמובן שונה לחלוטין מהערים המערביות שעברנו בדרך (Walvis-Bay, Swakopmund). הרחובות היו די הומים באנשים: בנות שבט ההימבה שהולכות עם חזה חשוף ובאות לעשות קניות בעיר, נשות שבט הררו עם שמלות מפוארות וכובע מצחיק וגם מקומיים בלבוש רגיל. התמקמנו בהוסטל שנקרא ABBA Guesthouse ג (400NAD לחדר). בעזרת בעלת האכסניה יצרנו קשר עם מדריך מקומי בן שבט ההימבה בשם ג'ון (שמצאנו המלצה עליו כאן באתר, 081-8382556) וסיכמנו איתו שיצטרף אלינו למחרת בבוקר ליום וחצי של טיול למפלי ה-Epupa ויארגן לנו ביקור בכפרים של שבטי הימבה והררו. סגרנו איתו על מחיר של 500Rand, בנוסף למתנות שנקנה לשבטים שנבקר בהם (בשווי של כ-400Rand).
את היום המשכנו בארוחה במסעדה Kaoko (כנראה המסעדה נורמלית היחידה שיש בעיר, כ-50R לאדם). עשינו קניות עם ג'ון של מתנות לקראת הביקור בשבטים (בעיקר שקים של קמח תירס ומוצרי מזון בסיסיים אחרים) והסתובבנו קצת בעיר.
יום 8 - Opuwo -; Epupa Falls -; Himba village
ג'ון הגיע ב-9 בבוקר ויצאנו לדרך של 180 ק"מ (שהייתה דרך עפר סבירה) עד ל-Epupa falls שבגבול עם אנגולה. בדרך ג'ון ביקש לעשות עצירה באחד הישובים כדי לפגוש את אחיו. כשירדנו מהרכב התברר לנו במקרה שיש שם אירוע קהילתי לכל התלמידים במחוז (חלקם בני השבטים וחלקם נראו מערביים יותר) עם נאומים משמימים וריקודים. העברנו שם שעה ואחרי שנמאס לנו לצלם המשכנו. הגענו ל-Epupa בסביבות השעה 14:00, עשינו טיול של כשעה לאורך הנהר כדי לראות את המפלים שהיו די מדהימים על רקע הנוף ההררי של אנגולה. לאורך הדרך ראינו בנות הימבה והרבה ילדים מתקלחים ועושים כביסה בנהר.
למרות שבמקום יש שמורה מסודרת והיה יכול להיות נחמד להעביר שם את הלילה באוהל, מיהרנו להגיע לשבט ההימבה, אז יצאנו לדרך אחרי הטיול הקצר.
לאחר נסיעה של כשעתיים וחצי חזרה לכיוון Opuwo הגענו לכפר של ההימבה, וחיכינו ליד הרכב בזמן שג'ון תיאם את הכניסה שלנו מול הנציג של הכפר. בזמן הזה מלא ילדים קפצו עלינו וביקשו לשחק איתנו (והתלהבו בעיקר מהמצלמות שלנו). אחרי כמה דקות קיבלנו הזמנה להיכנס, וג'ון עשה לנו סיור בין הבקתות (שעשויות מבוץ וגללים, ודי ריקות מבפנים) והאנשים והסביר לנו איך מתנהלים שם החיים. מיותר לציין שהמקום עצמו היה די מטונף (האדמה מלאה בגללים של בע"ח, עצמות וכו'). אחרי שהקמנו את האוהל שלנו והכנו ארוחת ערב, הילדים הצטרפו אלינו למדורה, ודיברנו איתם קצת כשג'ון מתרגם בינינו. בלילה היו קצת ריקודים ושירה של הנשים בכפר. לסיכום, אחת החוויות המוצלחות בטיול.
יום 9 - Himba village - Opuwo
אחרי סיבוב נוסף בכפר ושיחה הזויה עם אחד הגברים שם שהציע לנו שידוך עם הבת שלו המשכנו בדרך חזרה לכיוון Opuwo. בדרך עצרנו לביקור בכפר של בני שבט ההררו, שהיה פחות מעניין מההימבה -; הבתים דומים מבחוץ אבל בפנים היו מלאים באוסף אקראי של חפצים מערביים (אפילו היה להם חשמל). עשינו סיבוב קצר בכפר, צילמנו קצת והמשכנו הלאה. חזרנו להוסטל ב-Opuwo ונפרדנו מג'ון. הפעם הלכנו לאכול ארוחת צהריים במלון Opuwo Country hotel א(200NAD לאדם) -; האוכל היה טוב, הנוף היה מדהים -; אבל השירות נוראי. גם אם לא מתכוונים לאכול שם, מומלץ להגיע לראות שקיעה ולשתות משהו קל במרפסת של המלון.
יום 10 - Opuwo - Etosha
בבוקר יצאנו לעבר הספארי בפארק הלאומי Etosha. הקשבנו להמלצות שקיבלנו בדרך והזמנו מקומות לינה מראש באתר קמפינג ב-Okaukuejo שהוא אחד משלושה אתרי לינה בתוך הפארק (520NAD לאדם לשני לילות בקמפינג + כניסה לפארק). היתרון הגדול בלינה במחנה בתוך הפארק הוא בורות המים שצמודים למחנות (מבחוץ) ויש עליהם תצפית מתוך המחנה. ב-Okaukuejo יש בור מים עם תצפית כ-50 מטר ממנו, ואפשר לשבת שם גם אחרי השקיעה ובמשך הלילה ולצפות בחיות מגיעות לשתות (ומגיעות לא מעט -; ראינו שם לביאות, קרנפים ודי הרבה ג'ירפות). המחנה עצמו די גדול וממש מערבי ומאורגן, עם מקלחות, מקום להדליק אש, מכולת קטנה, מסעדות וכו'. שימו לב שצריך להזמין מקומות לינה מראש -; למזלנו הצלחנו להזמין רק 3 ימים מראש (בעזרת מקומיים שפגשנו בדרך והפעילו קצת קשרים בשבילנו), אבל לרוב, בעונת השיא, כנראה שזה לא מספיק.
יום 11 - Etosha
התחלנו את הבוקר בישיבה מול בור המים בזריחה, ולאחר מכן יצאנו לעשות סיבוב עם הרכב בפארק. הפארק עצמו, בניגוד לקרוגר בדרא"פ שהיינו בו שבועיים קודם לכן, הוא די מישורי עם צמחייה דלילה מה שעוזר לראות למרחקים גדולים יותר (בעיקר אם יש התאספות של מכוניות בנקודה מסוימת -; מה שמעיד על משהו מעניין בדר"כ), ובנוסף יש בו הרבה בורות מים אליהם רוב החיות מגיעות במהלך היום, חלקם עמוסים בעדרים (הרבה פילים וזברות) וחלקם ממש ריקים, ובסה"כ צריך קצת בסבלנות, לא הרבה מעבר. עשינו סיבוב בין הבורות, כשהשיא היה עדר מדהים של עשרות פילים שראינו דווקא כשעצרנו להפסקה בתוך אחד המחנות האחרים בפארק (Halili). למי שצריך לבחור בין שני הפארקים (קרוגר ואטושה) אנחנו אהבנו יותר את זה שבנמיביה.
יום 12 -; Etosha -; Tsumeb
אחרי יומיים בפארק (שהספיקו כדי למצות את המקום), עשינו סיבוב אחרון בין בורות המים, בדרך החוצה מ-Etosha אל Tsumeb שהייתה רק נקודת עצירה בדרך לשמורת Waterberg Plateau .אTsumeb עצמה היא עיירה לא מעניינת בעליל, שילמנו 420NAD לחדר ב- Martins Africa Backpackers (כי זה המקום היחיד שמצאנו שהיה סביר ופנוי), אכלנו במסעדה ממש נחמדה (Sindano Court Café, 100NAD לאדם) וסגרנו את היום.
ימים 13-14 - Tsumeb -; Waterberg Plateau
התחלנו את היום בקניות ב-Tsumeb לקראת היומיים האחרונים. ומשם נסענו אל שמורת Waterberg Plateau, שהיא שמורת טבע הררית נחמדה עם כמה מסלולי טיול קצרים (לא לוותר על ה-Mountain View), ואתר קמפינג ממש מאורגן, שחוץ מתקרית אחת עם בבונים שניסו לגנוב לנו אוכל (ויכולים להיות די מסוכנים מסתבר) היה ממש נוח. אנחנו בחרנו לישון לילה אחד באוהלים (400NAD לשלושתנו) ובלילה האחרון להתברגן ולקחת בקתה (1500NAD). בסה"כ מקום ממש נחמד להעביר בו יום-יומיים בדרך חזרה לווינדהוק, אבל אפשר לוותר אם הזמן שלכם מאפשר לנסוע למקומות יותר מעניינים (צפונה/מזרח).
במסעדה של הפארק אכלנו כמה פעמים, היה שם אוכל ממש נהדר. זו הפעם הראשונה שגילינו שאחד הקינוחים האופייניים לנמיביה הוא ה- Malva Pudding -; וחבל שגילינו אותו רק עכשיו.
יום 15 -; Waterberg Plateau -; Windhoek
נסענו חזרה לוינדהוק, העברנו לילה אחרון באכסניה Chameleon Backpackers & Guesthouse. הסתובבנו קצת בעיר ובערב אכלנו ב-Joe's Beerhouse שכל התיירים הולכים אליו (מקום ענק עם אוכל טוב ושירות גרוע) ובבוקר נסענו לשדה"ת וטסנו חזרה ליוהנסבורג.
כמה נקודות נוספות למטיילים בנמיביה:
* חול (Sand) ומצלמות לא הולכים טוב ביחד בכלל, במיוחד כשאין אף חנות צילום נורמלית בנמיביה שיכולה לסייע לתקן. חול נכנס לכל מקום בגוף, וגם לכל מקום במצלמה. שווה להגיע עם כיסוי ותיק נורמליים שיגנו על הציוד היקר שלכם. שווה לקנות אביזרים לניקוי העדשה והחיישן במקרה הצורך, כי אין שום חנויות צילום סבירות בנמיביה שמוכרת את הציוד הזה. ואם בכל זאת תצטרכו עזרה סטנדרטית, אנחנו מצאנו חנות אחת ב-Swakopmund (לא רחוק מהדיונות), וכמובן שב-Windhoek.
* לעשות בוקינג באינטרנט לפעמים יותר מוצלח מלהתקשר, גם אם אומרים שאין מקום בטלפון. לפעמים להגיע למקום ולדבר זה יותר טוב מהכל, כי אפשר להתגלגל למקומות מעניינים. קרה לנו מס' פעמים שצלצלנו ואמרו שאין מקום, אבל האתר הראה שיש מקום. הזמנו באתר, צלצלנו -; והם קיבלו את ההזמנה שלנו. לא הצלחנו להבין את המנגנון המשוכלל.
* האתרים המתוירים הם חדשים, מצוחצחים ומתוחזקים ברמה גבוהה כיוון שהם מיועדים לתייר האמיד והמבוגר, ולכן כמו שהוזכר בהתחלה אפשרויות הלינה הן קיצוניות -; לינה במקומות מדהימים ומתוחזקים למדי במחירים גבוהים בטירוף, או קמפינג פשוט. בעיקר בגלל זה, הרגשנו שאפריקה "האמיתית" (מבחינת התרבות, הלינה והאוכל) הייתה מצפון ל-Opuwo. כל שאר אתרי ה-NWR הם באמת ברמה אירופאית מבחינת הקמפינג והלינה.
* אל תטעו - רחובות צפונית יותר לראש פינה במדינה הזאת. ראש פינה זו עיירת כורים שנמצאת בדרום המדינה ששמה ניתן לה על-ידי יהודי. רחובות זו עיר שנמצאת לא רחוק מהבירה -; ווינדוק.
לסיכום, אנחנו עשינו טיול של שבועיים, שזה פרק זמן קצר מדי בשביל לבקר בכל המקומות ששווה לבקר בהם, כך שהחלטנו לוותר על ה-Fish River Canyon בדרום, ועל מפלי ויקטוריה ואזור ה-Caprivi בצפון. למרות זאת, בזכות הדיונות, האנשים, השבטים והספארי ולמרות הנסיעות האינסופיות (ואולי אפילו בגללן) נמיביה היא יעד אדיר ומומלץ!
לשאלות, תהיות או המלצות נוספות, מוזמנים לפנות -
אריה - [email protected]
גילעד - [email protected]
