סנגל. אפשר בקלות להעביר חיים שלמים בלי לשמוע על מישהו שהיה שם. ההמלצה האחרונה והיחידה ב"למטייל" על סנגל נכתבה לפני 10 שנים, ולכן החלטתי לשתף דווקא על יעד מעט ביזארי זה.

טיילנו אבא ובן (46, 16) טיול תמציתי של 8 ימים בסנגל בלבד בדצמבר 2020 (חנוכה) - כן כן, טסנו במיוחד מישראל דרך איסטנבול לדקר למטרת תיירות בלבד בלב מגיפת הקורונה. משוגעים, נכון. בשל המגיפה לא יכולנו לחצות גבולות יבשתיים בינלאומיים, ונאלצנו לוותר על גמביה - המדינה/מובלעת שבדרום סנגל.

המסלול: דקר (כולל האיים גורה ו-אנגור), האגם הוורוד, סאן לואי, הפארק הלאומי דיודג', דלתא סין-סאלום, פאדיות', פלמרין, סאלי. מסלול זה מתמקד אך ורק במערב המדינה, לא רחוק מדי מהאוקיאנוס, ולא כולל את חבל קזמאנס שמדרום לגמביה. אזור החוף הוא המפותח ביותר והפחות מסוכן (יש אזהרת מסע על מזרח המדינה), ולכן החלטתי להתמקד בו. יש בו אפילו כבישי אגרה מהירים, מחזה נדיר ביותר באפריקה.

לא אתייחס כאן לכל עניין הקורונה, הרי שעד שמטייל יקרא זאת המגיפה מזמן תיגמר. אומר רק שהיינו התיירים היחידים במדינה (סגירת גבולות זמנית לדרכונים אירופאיים) שגם בשגרה לא משופעת בתיירות, בלשון עדינה, ושבגלל המגיפה נמנענו מתחבורה ציבורית והסתמכנו רק על מוניות, מה ששלל את תואר "טיול תרמילאים" למרות שהיו לנו רק תרמילים :-)

נתחיל בשאלה "למה סנגל". זו שאלה טובה ולא פשוטה. הרעיון היה היכרות עם מערב אפריקה - אזור בשטח של אירופה ובו 20 מדינות, עולם בפני עצמו שלא נחשפתי אליו. אני מת על אפריקה, פורח שם ותמיד חולם לחזור; אחרי פעמיים במזרח היבשת, פעמיים בדרומה ופעם בצפונה החלטתי שזהו, אני מתגבר על הפחד ומכניס ראש בריא למיטה חולה: מערב היבשת, שידוע יותר באלימות ובמחלות מאשר באריות ובפילים. אין יונקים גדולים במערב, אין טיולי ספארי אמיתיים, חלק גדול מהמרחב הוא מוסלמי או דובר צרפתית ובעיקר גם וגם, ובנוסף גם ממש רחוק: 8 שעות טיסה (יקרה) מאיסטנבול. רק לסיבור האוזן, דקר קרובה יותר לברזיל מאשר לטוניס - 17.5 מעלות מערב לגריניץ'. ועדיין, בתוך כל זה, סנגל נחשבת למדינה יציבה פוליטית ופחות מסוכנת, עם שלד צרפתי בדמות 17,000 איש שעוד חיים בה ומתחזקים עסקים מתוקתקים (מתוך אוכלוסיה של 17 מיליון), היסטוריה מרתקת ועגומה של מרכז לייצוא עבדים לאמריקה, מפגש של אזורי אקלים מנוגדים וכמובן הבונוס הגיאוגרפי לחנונים: הנקודה המערבית ביותר בעולם הישן, של לפני גילוי אמריקה. אז יאללה, עידו, אתה בא?

אז מה יש לראות בסנגל? שתי ערים קולוניאליות ששימשו כערי בירה של מערב אפריקה הצרפתית (דקר, סאן לואי); האי גורה הוא בעיני האקטרציה המושכת ביותר - האי ממנו יוצאו עבדים לאמריקה, Île de Gorée; נופי סאוונה עשירים בעצי באובב, מדבר שפוגש חוף ים; הדלתא בדרום שמציעה נוף אחר לגמרי ומקום להירגע; פארק צפרות מרשים בצפון אליו מגיעות בחורף הציפורים הנודדות מאירופה; אי הצדפים - האי פאדיות' שבנוי מקונכיות קטנות ובו בית הקברות שאינו מן העולם הזה; שווקים ואקשן רחוב אפריקני אוטנטי שלא מתייפיף לתיירים, כמו גם מטבח עשיר וטעים; ולסיום - למי שזה מדבר אליו - הנקודה המערבית ביותר בעולם הישן, לפני גילוי אמריקה,נמצאת בקצה העיר דקר. האגם הורוד, Lac Rose או Retba, היה מאכזב והצריך דמיון מפותח כדי לראות ורוד במים שלו - וזאת למרות שבאנו בעונה הנכונה, החורף, ולא היתה רוח מיוחדת. טיול טרקטורונים בדיונות שמסביב היה פיצוי חביב ולא צפוי.

קצת על האיסלאם כאן: אומנם 95% מהתושבים מוסלמים, מסגדים יש בכל מקום והמילה "שלום" בשפה המקומית, וולוף, היא "סלאם עליכום" - אבל זו ממש לא מדינה דתית. שמרנית כן, אבל אחרת מארצות ערב. שמעתי מיודע דבר מקומי שהאיסלאם במערב אפריקה הוא יותר התרסה מול הקולוניאליזם והמיסיונרים הנוצרים, שכבשו ושיעבדו, סוג של אמירה עצמאית ועמידה על שלנו, ולא באמת אמונה פנימית חזקה שמושרשת עמוק בתרבות. הסנגלי הממוצע לא מבקר במסגד, לא קורא קוראן ולא יודע מילה בערבית - ובאמת שניסיתי, עם המעט שאני יודע. אבל הם מאוד גאים להיות מוסלמים וכשהסתובבנו עם כאפייה ומחרוזת תפילה מוסלמית (מיסבחה) ובירכנו אנשים ברחוב, הם יצאו מגדרם מרוב אושר, כאילו אומרים: הנה, עכשיו יש גם לבנים כמונו, צדקנו כל הזמן!

פרקטיקה: נתחיל בביטחון האישי, שהיה הפתעה גדולה לטובה. ציפיתי למקום באמת קשוח, לא פחות מיוהנסבורג או ניירובי. זה לא! קראתי על אין סוף נודניקים שנדבקים לתיירים בכל מקום ובמיוחד בדקר ולא נותנים להם מנוח - זה לא! קראתי על אין סוף יתושים וחרקים אחרים שגומרים אותך - גם זה מוגזם מאוד. עירנות מירבית ושכל ישר תמיד מחויבי המציאות, זה ברור, ומעבר לזה אני ממליץ בחום פשוט לא להסתובב בעיר עם תיק גב. כלום, לא גדול, לא קטן, לא תיק למצלמה - שום דבר. גם לא להתסובב עם ארנק ובטח שלא עם דרכון (כן לקחת צילום דרכון). להשאיר הכל בחדר, עדיף בכספת אם יש, ולצאת לעיר עם כסף מזומן שיספיק לאותו היום, בלי כרטיס אשראי, טלפון נייד בכיס קדמי ומצלמת פוקט בכיס השני אם חייבים - וזהו. אם קונים משהו אז מחזיקים שקית.. כמו המקומיים. כשיוצאים ככה לעיר כבר מרגישים יותר נוח. הלכנו שעות בדקר ורק בכיכר העצמאות ניגש איזה בחור חלקלק שניסה למכור טיול מודרך, וחוץ מזה - יוק, לא משכנו תשומת לב והרגשנו ביטחון לגמרי סביר. ערב אחד גם חזרנו ברגל ממסעדה למלון בחושך, כחצי שעה, זה לא מומלץ (עדיף מונית) אבל באמת לא סוף העולם. סאן לואי (באי) אפילו יותר בטוחה וגם בערב אפשר להסתובב בלי חשש. פה-ושם ניגש מישהו אבל לא בצורה מאיימת או מטרידה מדי. בקשר ליתושים, זה תלוי בעונה ואם כבר בוחרים להגיע למערב אפריקה רצוי מאוד שזה יהיה בחורף - העונה הקרירה והיבשה שגם סובלת הרבה פחות מיתושים (דצמבר-מרץ). תכשיר נגד יתושים להביא בכל מקרה. ברבים מהמלונות יש כילות יעילות, מוסקיטיור. כדורים נגד מלריה לקחנו כי המליצו בלשכת הבריאות, אבל תכל'ס... חארטה, זו לא מדינה של ג'ונגלים ובכל הטיול נעקצתי אולי פעם-פעמיים.

עלויות: הממ... הייתי אומר שזו לא מדינה זולה, במונחים אפריקנים. המטבע, הוא הפראנק המערב אפריקני (CFA) שמשמש 8 מדינות, צמוד ליורו בשער קבוע מה שמונע אינפלציה. ארוחה במסעדה מקומית תעלה כ-4 אירו, ובמלון כ-8 אירו. מונית למרחק 30 דקות נסיעה עולה 7.5 אירו. מונית מדקר לסאן לואי, 4 שעות, 270 ק"מ, עולה כ-100 אירו. מונית מהשדה למרכז דקר - 35 אירו. לילה ברמת 3 כוכבים בדקר או בלודג' ממוצע בדלתא - 75 אירו לזוג עם ארוחת בוקר (לרוב קונטיננטלית). לילה בגסט האוס תרמילאים בסאן לואי ובערי שדה אחרות כבר יורד ל-25-30 אירו לחדר. מעבורת הלוך-ושוב לאי גורה 8 אירו, ולאי Ngor רק 1.5 אירו. חצי שעה על טרקטורון פלוס חצי שעה בסירה באגם הורוד - 45 אירו, אחרי מיקוח קשה. מדריך + רכב ונהג מסאן לואי לפארק הלאומי דיודג', מרחק שעתיים נסיעה לכל כיוון - 50 אירו לאדם, כולל דמי כניסה ופירוג (קאנו ממונע). 6 שעות בפירוג בדלתא סין-סאלום - 3 שעות לכל כיוון - 90 אירו, לא משנה כמה אנשים. שתיל באובב (שגם הגיע הביתה) 8 אירו, כמו גם ציור חול קטן, המזכרת האוטלימטיבית. שקית 200 ג' בוטנים - 0.75 אירו. המשקה הלאומי, ביסאפ, סביב 1 אירו. מחירי התחבורה הציבורית זולים מאוד, למשל 7.5 אירו ב-סט-פלס, הפיז'ו המצ'וקמקת, מדקר לסאן לואי - הייתי עושה את זה לולא הקורונה, חוויה בפני עצמה. בסה"כ הכללי 8 לילות עם כל ההוצאות הסתכמו אצלנו ב-1,500 אירו לשני מטיילים, שליש מזה על מוניות.

יותר בהרחבה על המקומות:

דקר הבירה מצדיקה שני ימים מלאים, לא יותר. אם נוחתים בערב, אז 3 לילות. היה לנו נוח להתמקם בפלאטו, מרכז העיר. המלון היה מצוין ובאזור בטוח מאחורי בית הנשיא, שמו Union Amicale Corse, מומלץ בחום. בעל המקום הצרפתי ז'אן מישל יכול לארגן נהג לכל מקום, בתוך העיר ומחוצה לה, מישהו שאפשר לסמוך עליו עם רכב נורמאלי. יום אחד יכלול את מרכז העיר, סביב כיכר העצמאות (בה מתנוסס בגאווה דגל ישראל מחלון השגרירות), עם מוזיאון IFAN ואחת מהמאפיות הצרפתיות הטובות, ומשם לנמל למעבורת לאי גורה Île de Gorée - סיבה בפני עצמה להגיע לסנגל. האי מצריך כ-4 שעות טיול (רגלי) והוא מרתק, יפה ופוטוגני, פשוט חובה. כל שעה או שעה וחצי יוצאות מעבורות לכל כיוון (כ-20 דקות שייט). גולת הכורת באי הוא בית העבדים (1776, שופץ ושוחזר להפליא), אבל השוטטות בו נעימה מאוד, המבנים קולוניאליים מרשימים והאוכלוסיה שגרה עודנה אותנטית ומסקרנת. באמצע מגרש הכדורגל יש עץ באובב ענק. חיים פה גם עניים מרודים וגם מיליונרים זרים כמו ג'ורג' סורוס שמחזיק פה וילה.

ביום השני אפשר להתמקד בצד השני של העיר, הצפון-מערבי, לרבות השוק בשכונת מדינה, המסגד הגדול, המונומנט המאוד מרשים אפריקה רנסנס, הנקודה המערבית ביותר באפריקה ולסיום האי נ'גור, שאותי די אכזב - יש חוף, אוקיי, לא יפה כמו אשדוד אבל בסדר, יש מסעדת גריל טובה לידו אבל אין יותר מזה מה לעשות והאי עצמו רחוק מלהרשים כמו האי גורה. מי שגולש - זה כן, גן עדן (בצד הצפוני של האי). אפשר לשחות בחורף, המים לא קרים מדי. מי שאוהב אוכל קוריאני ימצא מסעדה ממש אוטנטית במרכז העיר בשם Le Seoul (ויש עוד 4 קוריאניות ברחבי העיר). על מסעדה מקומית אין לי המלצה מיוחדת, הכל היה נחמד ולא מדהים.

האגם הורוד (Lac Rose/Retba): אגם מלח (עד 40%) שחיה בו בקטריה שבחורף צובעת את המים בוורוד. כאמור היה מאכזב כי הוא לא באמת ורוד. נכון, יש אנשים שאשכרה חוצבים בו מלח ויש מיני-תעשייה סביב זה שנחמד לראות. יש כאמור טיולי טרקטורונים בדיונות שמסביב שם אפילו מסתובבים גמלים. בסך הכל אני חושב שזה לא חובה, רק אם אתם במונית עוברים בדרך. אגב האגם היה נקודת הסיום הקבועה של מירוץ פריז-דקר המפורסם, עד שהוא הועתק ליבשת אחרת כי אל-קאעידה השתלטו על מדבריות מאלי השכנה.

סאן לואי (Saint Louis). הו, סאן לואי... להבדיל מרוב רובן של ערי אפריקה שנראות כמו ג'באליה, זו עיר שנראית כמו ג'באליה אבל רואים עליה שהייתה פעם, לפני מאה שנה, פריז של אפריקה. בתבנית גיאוגרפית שמזכירה את מנהטן, אי צר וארוך בין שני נהרות המחובר בגשרים ליבשת משני צידיו, מרושת ברחובות שתי וערב בוציים שברובם אין אספלט, ומלא רובו ככולו בבתים קולוניאלים כיאה למושבה הצרפתית הראשונה באפריקה ועיר הבירה עד 1902. שתבינו: האתר מס' 1 בעיר לפי לונלי פלאנט הוא Faidherbe Bridge,גשר הברזל שעיצב אייפל ונחנך ב-1897, באורך 500 מ'. אם גשר הוא ההיי-לייט, סימן שכל השאר נבל. ועדיין, יש בה ייחודיות וקסם לא מוסבר, שדיברו אלי הרבה יותר מאשר אל הבן שבשלב מסוים הספיק לו וחזר לחדר (Wifi). כמו גברת מזדקנת ומוזנחת, שהייתה פעם משהו באמת מיוחד. פה-ושם שופצו ושומרו בתים מהמאה ה-19, שנראים כמו תלושים מהמציאות כי מימינם ומשמאלם הטיח מתקלף, החלונות סדוקים, המדרכה שבורה או לא קיימת, המרפסות מתפרקות, חלק מהבתים הם חירבות ממש אבל עדיין מאוכלסים - פריים לוקיישן... מכולות קטנות בגודל 5X5 עם נורת ליבון אחת חלושה מוכרות מרלבורו רוז' תוצרת סנגל בחמישה שקלים לחפיסה ומגוון מצרכים ומוצרים לתחזוקת הבית. אין סופר מרקט, אין קולנוע (בכל סנגל אגב אין בית קולנוע), המוזיאון היחיד שמצאנו היה מוזיאון צילום שנראה שהושקע הרבה בהקמתו אבל אינו מרשים. כנסייה יפה, מסגדים לרוב, מספרות (4 אירו), מסעדות כולל קרפים צרפתיים וסוג של טיילת לאורך החוף אלא שהחוף מלא אשפה וסירחון. ולמרות כל זאת, יש בה משהו, היא לא סתם במעמד אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אמרו לי שהיא בור ללא תחתית - שכל התרומות שגויסו נכנסו לכיסים הלא נכונים וכך היא נותרה בעילבונה, מחכה לימים טובים שעוד יגיעו - אמן.

הפארק הלאומי דיודג' (Djoudj) - נחשב לגן עדן לצפרות ונמצא 90 ק"מ צפון-מזרחית לסאן לואי, כשעה וחצי נסיעה במונית (אין אופציה לתחבורה ציבורית). מדריך דובר אנגלית ונהג ביקשו 52 אירו לאדם לנסיעה, כולל כניסה (7.5 אירו) ופירוג (6 אירו). בכניסה נמצא מלון דיודג' הסגור והנטוש. אין נפש חיה, לא תוכלו לקנות בקבוק מים אפילו. נכנסים עמוק פנימה עד למעגן הסירות (Pirogue), בדרך רואים פלמינגו, ציפורי-נחש, נשרים וחסידות, ואחרי כמעט שעה הפלגה מגיעים לגולת הכותרת: אי השקנאים, בו הם מתמקמים ומזדווגים. מאות רבות של שקנאים ענקיים, במטס מרשים מעל ראשינו, נוחתים ברעש על המים בעוד אחרים ממריאים, משקשקים בכנפיהם ודגים דגים. מראה נפלא, באחד היובלים של נהר סנגל, הוא הגבול בין סנגל למאוריטניה. ביקור של שעתיים בשמורה ממצה וחוזרים לסאן לואי. בדרך, אם זה מעניין מישהו חוץ ממני, חוצים את האלכסון בו קו האורך שווה לקו הרוחב (16 מעלות, 13 דקות, 51 שניות - צפון ומערב).

דלתת סין-סאלום (Sine Saloum Delta) - במעבר חד מהצפון לדרום דרך העיר צ'ס, כאן משתנה האקלים מחצי מדברי לחצי טרופי, ושופע במים. שני נהרות ענק נשפכים לאוקיאנוס במרחק קצר זה מזה, ומחוברים זה לזה בנהרות ונחלים בגדלים שונים היוצרים איים רבים שכולם ביחד יוצרים את הדלתא המפורסמת. אין אף גשר באזור, גם לא שדה תעופה (וגם לא כספומט), כך שהגישה היחידה לכפרים המעטים שפזורים על האיים היא בעזרת סירות. מקום אחד שחובה להזכיר, ממש בכניסה לדלתא בכפר Guilor שעוד מגיע אליו כביש, הוא מוזיאון האומנות המערב אפריקנית MAHICAO , כנראה הטוב מסוגו במערב היבשת. אוצר המוזיאון והבעלים, רג'ינאלד הצרפתי, הרהוט והלהוט, השקיע כאן מיליון אירו באיסוף פריטים נדירים שלא ניתן למצוא במוזיאון הלאומי בדקר, מלווה בהסברים מאלפים באנגלית של מי שמקצועו הוא סוחר אומנות אפריקנית. לדבריו ב-10 שנים מאז שפתח את המקום, אנחנו התיירים הראשונים. לא להחמיץ! בסמוך למוזיאון ובאותה בעלות, מסעדת שף צרפתית (אשתו הסנגלית של רג'ינאלד) בשם Le Miam Miam, מומלצת מאוד - מדג בראקודה חצי-מבושל ועד פונדו שוקולד נפלא, עם בר משקאות מלא. העיירה העיקרית, שהיא לא יותר מכפר גדול, נקראת דאנגנה וממנה אפשר להשכיר פירוג לשיט בדלתא ככל שתחפצו. פתחתי מפה, בחרתי כפר שתקוע עמוק עמוק בפנים ומחייב כמה פניות בין נהרות, ואמרתי: קחו אותי לשם. 3 שעות הפלגה, שעה יותר ממה שאמרו לנו, הביאו אותנו לכפר Bassoul, שמחובר גם לכפר Bassar. במרכז הכפר מסגד ענק ומפואר, שאי אפשר שלא לתהות "מה??" - מאוחר יותר אמרו לי שמועמאר קדאפי תרם מיליונים רבים להקמת מסגדים בכל מיני חורים במערב אפריקה, כדי להפיץ ולחזק את האיסלאם. המוני ילדים, שאני לא בטוח אם כולם פגשו אדם לבן מימיהם, מתרגשים מבואינו ומתלהבים להצטלם. אישה אחת הזמינה אותנו הביתה ומכרה לנו בננות וקלמנטינות טובות. סחורות נכנסות במעגן הקטן ומובלות ע"י חמור ועגלה. מיותר לציין שאין כלי רכב בכפר. 3 שעות חזרה דרך סבך עצי מנגרוב שעליהם תלויות קונכיות לבנות, נהנות ממפגש המים המתוקים והמלוחים. מצפון לדאנגנה, לאורך גדת הנהר בכניסה לדלתא, באזור אליו עוד מגיע הכביש, מפוזרים לא מעט ריזורטים ברמות שונות שמציעים נוף נהדר, שלווה ואוכל טוב. אפילו בריכה וספורט ימי. המחירים החל מ-75 אירו ל-B&B. באחד הריזורטים יש חדרים שבנויים בתוך עץ באובב - כן, בתוך, למעלה, על הענפים הענקיים. חלום ילדות.

רצועת החוף הדרומית (Petite Côte) - מספר אתרים מעניינים לאורך רצועת החוף שבין דקר לדלתא. עץ הבאובב הקדוש - Baobab Sacre - גילו 850 שנה והוא עצום מימדים להדהים. היקפו 35 מטרים ומאחת הפינות אפשר להשתחל פנימה, אל תוככי העץ. בפאתי הכפר Fadial. מדרום לו שוכן על החוף אזור Palmarin, שהופך לחצי-אי צר וארוך שממזרחו שפך נהר וממערבו האוקיאנוס. בקצה ממש, איפה שמסתיים כביש החוף הסנגלי, נמצא הכפר Djiffer, שכמו ששמו מרמז, הוא בהחלט ג'יפה. חמור רתום לעגלה מתרוצץ על שפת המים ומשנע סחורות מפה לשם, שוק גדול מבורדק ונשים בתלבושות צבעוניות וכיסוי ראש יוצרות פסיפס של צבעים וריחות. קילומטרים ספורים צפונה משם נמצאות בריכות המלח של פלמרין, שידועות בצבעים השונים של המים בכל בריכה, בהתאם למליחות. תמונות אוויר מרשימות מאוד הביאו אותי לכאן, אבל על פני הקרקע קשה להתרשם מצבעים ומהמקבץ המרשים שנראה מהאוויר, והמקום די מאכזב. עוד כ-45 דקות צפונה מפלמרין נמצא היהלום האמיתי, בטופ-3 של סנגל לטעמי: אי הצדפים פאדיות' (Fadiouth). האי מחובר ליבשה בגשר עץ להולכי רגל, תיירים משלמים על הכניסה (כ-4 אירו). תושבי האי הם נוצרים, שמהווים בסה"כ 5% מאוכלוסיית סנגל (95% מוסלמים) והאי עצמו בנוי מ...צדפים. הסיפור הוא שהקונכיות גדלות בשפע על גזעי עצי המנגרוב, המקומיים אוכלים אותם ו... זורקים את הצדפים. עד מהרה כל הרחובות הם בעצם שבילי צדפים, והצדפים גם שימשו כתחליף לחצץ בבנייה המקומית והיכן שהטיח מתקלף - כלומר ב-90% מהבתים - רואים את הצדפים כפסיפס בתוך הבלוקים. זה המקום היחיד בסנגל בו ראינו חזירים, ובשפע (נוצרים אמרנו). השיטוט בכפר מעניין, אבל גולת הכותרת ללא ספק היא דווקא, מה לעשות - בית הקברות של הכפר. ממוקם באי נוסף שמחובר בגשר נוסף, נמצא בית קברות גדול ועתיק משותף לנוצרים ומוסלמים, אחרון הנפטרים כך ראינו הובא למנוחות בשנת 2020 כך שהוא פעיל למדי. הקברים - במקום לוחות אבן כמצבות, מכוסים בגל של צדפים בגובה עד חצי מטר, מתוכם מבצבצים צלבים עם שמות המתים. בתוך הפסטורליה המקאברית הזו מפוזרים כתריסר עצי באובב ענקיים, שמשרים למקום נופך קסום, מיוחד מאוד, מרשים ואפילו נוגע ללב. מוקף בנהרות מכל עבר, טבול בירוק עז של מנגרובות, האי הזה הוא פשוט אגדה.

לסיום, מי שמחפש חוף טוב, מקום להירגע, נווה מדבר עם שירות מודרני, ימצא מבוקשו בעיר החוף סאלי (Saly) אצל צרפתי מזדקן ואינטליגנט בשם ז'אן פול, שרואה i24News ויודע הכל על ישראל למרות שהוא לא יהודי וגר בסנגל 50 שנה. הוא בנה חווה ובה מלון נפלא בסגנון אדריכלי שמזכיר את סאן לואי בתפארתה. המקום נקרא La Ferme de Saly (בטופ של ההמלצות בלונלי פלאנט), חדר זוגי עולה רק 30 אירו, במקום מוגשות ארוחות בכל השעות והמרחק לשדה התעופה הבינ"ל החדש (DSS) הוא 50 דקות בלבד. לשבת בערב על שפת המים על בירה עם ז'אן פול וחבריו, אולי גם עם תיירים מזדמנים, ולשמוע סיפורים על סנגל - זה סנגל!

תיירת מגינאה בבית העבדים, שצבע קירותיו הולם את הגברת. האי גורה

בית העבדים. למטה ננעלו עבדים, גם ילדים, והאירופאים גרו בקומה העליונה. הרבה שועי עולם ביקרו פה

דלתת סין-סאלום. באובב מאחורי מנגרוב

שוטפים באדיקות בימר שראתה ימים הרבה יותר טובים. דקר

מונומנט הרנסאנס, להוקרת השחרור מעבדות. דקר

מפיקים מלח באגם הורוד. מלח יש, ורוד אין. Lac Rose

בריכות המלח של פלמרין. מלמעלה זה נראה יותר טוב

אי השקנאים, נהר סנגל, הפארק הלאומי Djoudj. אלפי ציפורים נודדות מאירופה

בנקודה המערבית ביותר באפריקה. רון (מימין) ועידו פז

Djiffer, קצה כביש החוף הסנגלי

הו סאן לואי! משופץ מול מוזנח, מראה קלאסי בעיר שהייתה בירה מפוארת

אל-חאג', אומן החול של האי גורה, בפעולה

ציורים שכולם 100% כנפי פרפרים טבעיות

בכפר המבודד Basoul, עמוק בדלתא Sine Saloum

"הבאובב הקדוש". 35 מטר היקף, 850 שנה. הכפר Fadial

מטס בשמורת הטבע Djoudj בצפון הרחוק

כיכר העצמאות, מרכז דקר. שגרירות ישראל נמצאת על הכיכר ולא מתחבאת

הדלת שממנה אין חזרה לאפריקה. Door of none return, House of Slaves , Ile de Goree

המיניבוסים הצבעוניים הם מסימני ההיכר של דקר. השוק בשכונת מדינה

רג'ינלאנד במוזיאון Mahicao שבדלתא, הטוב ביותר בסנגל

המאכל הלאומי של סנגל נקרא Thieboudienne. דג, אורז ברוטב עגבניות, ירקות מאודים ותפו"א

גשר הפלדה של גוסטב אייפל, Faidherbe, מ-1897. במקור נבנה עבור נהר הדנובה, בסוף הובל לסאן-לואי

מעגן פירוג בסאן לואי. לפי האגדה, השם "סנגל" משמעו "הפירוג שלנו" - Senu Gal בשפת Wolof