מקצרין לחניון יהודיה
זה אחד הטיולים המהנים ביותר שאפשר לעשות בתקופה החמימה בארצנו - בין מאי לבין אוקטובר. הטיול משלב הליכה (לרוב לצד מים), שחייה בבריכות טבעיות והרבה מפלים ומים ומים ועוד הפעם מים. לא צריך רכב, וגם לא ציוד חסין למים. בקיצור - הטיול המושלם ותחליף מרענן להליכה לחוף הים ולאבטיח והגלידה שכל כך מאפיינים את הקיץ הישראלי. שימו לב כי הפרטים מעודכנים לסוף 2005, וכתמיד מומלץ מאוד להיעזר במפת סימון שבילים מס` 1 (גולן/אצבע הגליל)!
2/9/05 - יום 1
הגעה: אוטובוס לחצור הגלילית (361 מחיפה, יש גם קו מת"א דרך חדרה), קו 55 (או אחרים) מחצור לקצרין. יורדים ליד בית ספר שדה קצרין. עם יציאה ב-8:15 ממרכזית המפרץ בחיפה, התחלנו את המסלול ב-11:30. המסלול שלנו התחיל סמוך לבית ספר שדה בקצרין. הגענו בשני ראשים - איליה, אורן, דני, יעקב וקוסטה שהצטרף בכרמיאל - מחיפה, ותומר ושלומית (שולמית) הגיעו לחצור באוטובוס מהמרכז.
עשינו קניות חפוזות (30 דקות - 200 שקל), ותפסנו בשעה 10:30 קו 55 לקצרין. מלאנו מים והתארגנו ליד בית ספר שדה ופנינו דרומה אל המסלול השחור שמוביל לנחל זוויתן (חלקו הצפוני של המסלול האדום שהולך לאורך הנחל היה סגור זמנית - כדי להגיע אליו כדאי לרדת מהאוטובוס אחרי אזור התעשייה). מדובר בהליכה נחמדה בדרך די רחבה, ולאחר כ-1.5 ק"מ התחברנו לנחל זוויתן - פכפוך המים שלא יעזוב אותנו לכל אורך הטיול!
בעיקרון הכניסה לשמורה כרוכה בתשלום, אמנם פקחינו האהובים לא אמרו לנו דבר וכנראה שהם מוותרים מראש על כספם של מטיילים "שרוטים" שבוחרים ללכת ברגל מקצרין (לפני הטיול, כשביררתי פרטים עם הפקח טלפונית ואמרתי לו שאני מתכנן ללכת ברגל מקצרין - הוא היה בשוק ואמר: "למה לעשות את זה? תבואו עם האוטו לחניון - 20 שקל...", או משהו בסגנון).
בדרך עוברים טבע נחמד, ביצה טובענית (שהצלחתי לשקוע בה לעומק של סנטימטרים בודדים וללכלך בבוץ את הנעליים והמכנסים), ובסמוך - פרות רועות. הנעליים שלי כמעט נקרעו - חשוב מאוד להביא נעליים חלופיות ואמצעים לשפצור (בצהריים שפצרתי את הנעל על איזולירבנד, וזה שיפר את המצב - אבל לא לאורך זמן. צריך לקנות נעליים חדשות).
נכנסנו לזוויתן (מסלול אדום - ימינה), וצעדנו לאזור הבריכות הראשונות. יש שם שתי בריכות בגודל זהה פחות או יותר. זה נהדר! מדובר בפיר די עמוק, מלא מים נקיים - וזו פשוט דרך אלוהית להעביר שעה-שעתיים (למי שמממהר) בצהרי אוגוסט. שחינו קצת ואכלנו באזור הבריכות, והמשכנו לצעוד במורד הנחל בשביל האדום. עברנו ליד מפל זוויתן (לא ירדנו אליו מקוצר זמן - אמרו לנו שהשמורה נסגרת ב-17:00), ולאחר כחצי שעה נוספת ירדנו במסלול השחור אל תוך הנחל. לאחר הליכה קצרה הגענו לאזור בריכות משושי זויתן - יש שם 3 בריכות קטנות יותר (בהשוואה לבריכות הצפוניות של הזוויתן). עצרנו בבריכה השלישית לטבילה אחרונה ביום זה, ואחר כך התארגנו לעלות חזרה לכיוון החניון.
העלייה (כמו גם הירידה) לא קשה במיוחד - יש שם ממש מדרגות, שחלקן סותתו כנראה ביד אדם בהר, אם כי בטיול מנוחה כזה אתה נוטה להתלונן קצת. תוך 20 דקות של עלייה מאומצת אתה מוצא את עצמך שוב למעלה (כמו לעלות לבניין של כ-50 קומות...). המשכנו לצעוד, הפעם בשביל הירוק לכיוון דרום-מזרח, עד חניון יהודיה. שילמנו (14 ¤ לגולגולת) והתמקמנו בחניון, שהיה רווי משפחות וצעירים. בדרך כלל אני אוהב לישון בטבע - במקומות מבודדים, אמנם באזור יהודיה-זוויתן קיים רק חניון אחד והוא מפוצץ ובתשלום, לא נורא. בקושי רב אספנו מעט עצים מסביבת החניון (לא כדאי לבנות על זה להבא - יש לי הרגשה שאספנו פחות או יותר את כל מה שהיה שם - וזה לא הרבה), והתארגנו לאוכל ולינה.
יש במקום שירותים/מקלחות מסודרים והמתקן די נוח ונקי. אכלנו מרק, פסטה עם רוטב עגבניות ובזיליקום (וקצת יותר מדי פלפל באחת הנגלות...), עדשים ותה לקינוח. התכוונו להכין גם סיידר, אבל כוחנו נגמר ופרשנו לישון. בלילה דיברו לידינו כמה חבר`ה עם נרגילה (שלומית טענה שהיה לה ריח של גראס), ומספרים שהם דנו בבחורות רוסיות שהולכות עם הציצי בחוץ ועל "נאש קונטרול". אני הייתי כל כך עייף, שנרדמתי למרות כל הדיבורים. קבענו לקום ב-6:30 בבוקר.
לתחילת הכתבה
מחניון יהודיה לצומת יהודיה
3/9/05 - יום 2
השכמנו קום ב-6:30, התארגנו על הציודים והתחלנו לצעוד קצת לפני 8:00. חזרנו קצת במסלול של אתמול (הליכה בירוק ואז ירידה באדום חזרה לתוך הנחל), ושמנו פעמינו אל עבר בריכת משושים. ההליכה לאורך הקטע הזה של הזוויתן הייתה נהדרת - נחל יפהפה עם זרימה חזקה ונוף נהדר. אמנם הלחות הייתה גבוהה והזענו כמו סוסים, אבל היה כיף לדלג בין האבנים הענקיות בנחל (למרות התיקים הגדולים).
נחנו מספר פעמים בדרך, חצינו כמה ואדיות (כולל עלייה ממש קשה), ואז שמענו קול של זרימת מים רבים. אחרי ירידה ארוכה יחסית, מצאנו את עצמנו עומדים על גשר עץ, ומתחתנו שאון של קצף וגעש. הגענו לבריכת המשושים! המסלול השחור הקצרצר הביאנו לבריכה, שהייתה הומה אדם, ובמהרה חלצנו נעלינו ופשטנו בגדינו: המים הצוננים קראו לנו. המים קרים יותר מאשר בבריכות הזוויתן, והם באו בניגוד מושלם לחום וללחות. המפל בבריכת המשושים גרם לזרם חזק במים, כך שהיה קשה לשחות כנגדו. טיפסנו על אבנים חמות כדי לברוח מהקור, וצללנו ראש, בטן וגב (שלומית) לתוך המים הקרירים.
ארוחת צהריים וחצי שעה של שינה עצלה בצל, והיינו על הרגליים לטבילה אחרונה ויצאנו לדרך. עליית מדרגות מתונה יחסית (מסלול אדום), הביאה אותנו לדרך 4X4 (סימון ירוק - שמאלה/דרומה). הדרך הלכה לצד הוואדי הענק, במגמת ירידה, והביאה אותנו תוך כשעתיים לכביש עוקף כנרת, עם עודף זמן של כמעט כשעה.
האוטובוס שלנו יצא מצומת יהודיה (300 מטר מזרחית לסוף המסלול), ובזמן ההמתנה - חלקנו בחר להשתכשך בקטע של נחל משושים, הסמוך לתחנת השאיבה שבאזור, וחלקנו קטף סברס ונח. בבוא הזמן, באנו לתחנה (יש עליה שלט עם מספרי האוטובוסים) ונפרדנו כל אחד לדרכו.
תחנה המרכזית בטבריה איליה ודני פגשו חבר`ה בדואים, שטיילו 6 ימים מעכו לטבריה, וכן בחורה גרמנייה שעושה את הסטאז` שלה בלימודי הרפואה בבי"ח רמב"מ בחיפה. אנחנו באוטובוס, בטח תיכף נישן ואז נתעורר לתכנן עוד טיול, איפשהו, מתישהו ועם מישהו...
חזרה: מצומת יהודיה (התחנה על כביש 92 - הולכים מסוף המסלול כמה מאות מטרים שמאלה, ואז פונים עם הכביש ימינה (מול המסעדה) - קו 15 לטבריה (נסיעה ארוכה של כמעט שעה), או קו ישיר לת"א שיוצא מהמקום. מטבריה יש, כמובן, תחבורה למרבית המקומות המתורבתים בארץ. במוצ"ש תנועת האוטובוסים האלה דלילה, לכן כדאי לבדוק בדיוק מה קורה השבוע באגד.
לתחילת הכתבה
