חזרה לארץ
בזמן לימודי התואר הראשון בעיר הקסומה בעולם, חלקתי מעונות צנועים באידלסון בגבעה הצרפתית בירושלים עם עוד שלוש חברות. כל לילה, קרוב לחצות, לפני שהיינו הולכות לישון, היינו מתכנסות ארבעתנו לראות את מהדורת החדשות של חצות באדיבות ערוץ שתיים. לא שהיינו מכורות לחדשות, היינו מכורות ליוסי עין-דור. יוסי עין-דור, מגיש החדשות הממושקף והזיפני של ערוץ שתיים, קנה לו שלא בידיעתו עדת מעריצות צמודות אשר היו עוקבות אחריו בדריכות. ולמה? בסוף כל מהדורת חצות, לא משנה מה היו החדשות של אותו היום ועד כמה גרועות הן היו, יוסי עין-דור היה מסיים את המהדורה במשפט אחד קבוע: "לילה טוב ושיהיה לכולנו רק טוב". משפט קצר שליווה אותנו למיטה לילה לילה, שיהיה לכולנו רק טוב. כמה פשוט, לא יומרני, לא מתחכם ולא ניתן לויכוח. רק טוב, איחול שתמיד יתאים לכולם, איש איש והטוב שלו, לכולנו. למה אני מספרת סיפורים מימי התואר הראשון כשאני כבר מסיימת את השני? חכו ותראו...
החזרה לארץ, כרוניקה של סיפור ידוע מראש:
- בשבוע הקרוב: אמא תבשל לי מה שאני רק אבקש.
- בעוד חודש: חוזרים לחיות על פסטה (יש דברים שלא משתנים...).
- בשבוע הקרוב: אני עוד אשאר קרובה לטריקו וסנדלי הטבע.
- בעוד חודש: בגדי ראיונות עבודה, חולצה לבנה מכופתרת ומכנסיים שחורות, אלא מה?
- בשבוע הקרוב: כל החברים שלי יבקרו ויתקשרו וישמחו שחזרתי.
- בעוד חודש: אחרי שבשיחות חולין אוציא מפי משפטים מעצבנים כמו "החצאית הזאת? עלתה לי רק 10 יורו ב H&M בוינה, אבל אני לא כל כך אוהבת את הדברים שלהם, אני מעדיפה לקנות בC&A בברצלונה..." ובאותה נשימה אזמין אותם לראות שוב את כל עשרות אלפי התמונות הנהדרות והמדהימות שצילמתי "כי הם פשוט חייבים", החברים שלי יחליפו ביניהם מבטים מתחמקים ויתהו האם הם באמת כל כך שמחים שחזרתי.
- בשבוע הקרוב: אני אתבאס שאני לא יכולה לקנות פלאפון בתעריף סטודנט.
- בעוד חודש: אני אתבאס שאני לא יכולה לקנות כרטיס טיסה בתעריף סטודנט.
- בשבוע הקרוב: אני אחזור ואכריז שמדינת ישראל היא המקום הכי נהדר בעולם.
- בעוד חודש: אני ארצה לשרוף את כל המערכת הבירוקרטית של מדינת ישראל דקה אחרי שאני אחטוף שוב דו"ח בגלל שאיחרתי בעשר דקות למדחן (בינינו, זה לא בדיוק עשר דקות, אבל מימדי הזמן יכולים להיות גמישים שמדובר בדו"ח ואין כמו הכחשה קלה...).
- בשבוע הקרוב: אחי יתן לי את האוטו מתי שאני רק ארצה.
- בעוד חודש: אם אני לא אסכים להיות מסונג`רת לקחת את ההורים, להקפיץ אותו לבסיס, ללכת לקניות בג`מבו וכו` אני יכולה לראות את האוטו רק בתמונות.
- בשבוע הקרוב: פלאפל וחומוס וחמוצים ומילקי ובמבה וביסלי גריל ועל האש בסמי בכיכר וקוסקוס של אמא...
- בעוד חודש: אין סיכוי שאני נכנסת לג`ינס שלי, חסה חסה חסה... (שונאת חסה, כמו לאכול דף ירוק).
- בשבוע הקרוב: הדיסק החדש של הפרויקט של עידן רייכל יתנגן לו בריפיט.
- בעוד חודש: כל פעם שאני אשמע שיר של עידן רייכל בגלגל"צ וזה יקרה הרבה, אני אשקול נקיטת אמצעים אלימים כנגד מקלט הרדיו.
- בשבוע הקרוב: הגברים הישראלים יראו לי מה זה גבוהים ובעלי גוף מרשים אחרי 7 חודשים באיטליה.
- בעוד חודש: הגברים האיטלקיים יראו לי מה זה רומנטיים ומגניבים אחרי חודש בישראל.
- בשבוע הקרוב: השלטים הירוקים בכניסה לחדרה ירגשו אותי.
- בעוד חודש: כרטים טיסה למזרח בהנחה באיסתא ירגש אותי.
- בשבוע הקרוב: אני אהיה מה-זה-שמחה-שחזרתי.
- בעוד חודש: ?????
שלום לך ארץ נהדרת 1
שלום לך איטליה, ארץ נהדרת, תודה לך שלימדת אותי להנות מאוכל, מקפה, מגלידה, מיופי, מאומנות, מצליל השפה. אירחת אותי יפה, נהניתי, אני עוד אשלח איזו גלויה, אחזור לאיזה ביקור, אחרי הכל, לא לחינם השקעתי 5 יורו סנט במזרקת טרווי...
שלום לך ארץ נהדרת 2
שלום לך ארץ ישראל, ארץ עוד יותר נהדרת, הבית שלי. שלום. התגעגעתי, התגעגעת גם את אלי? אני צריכה להגיד לך משהו. לא קל לחזור, לא קל גם לא לחזור. נכון, אני אופטימית, ואני יודעת שאין כמו בארץ, אבל לא, אני לא נאיבית, ואני גם יודעת שבארץ, לא קל... ממש... ולא נרד לפרטים, שתינו יודעות על מה אני מדברת. בכל זאת אני חוזרת, בטוחה יותר מתמיד שאני רוצה לחיות בישראל, אוהבת את מדינת ישראל, מקווה שמדינת ישראל תאהב אותי בחזרה (ותודה לדריה מעוז על השורה השחוקה).
היום האחרון
פתאום אני כל כך מתגעגע(ת): היום האחרון בבולוניה. בשעות בין ערביים אחרי יום של אריזה אגרסיבית טיפסתי על הדואה טורה. כבר סיפרתי לכם שבאיטליה יש אמונה תפלה, שסטודנט שמטפס על מגדל נטוי לא ישלים את לימודיו? ובכן, אמונה תפלה זו מוציאה מרשימת המגדלים הניתנים לטיפוס כמעט את כל המגדלים שאני מכירה באיטליה (כנראה שהשיעור ביסודות הבניין בפקולטאות להנדסה באיטליה חל ב-2.1 והסטודנטים הגיעו בהנג אובר עצבני, אחרת אין הסבר הגיוני למה רוב המגדלים באיטליה נטויים). אבל כבר גמרתי את כל הקורסים, התזה כמעט מוכנה, החלטתי להסתכן. בולוניה מגבוה נראית כל כך אדומה ושלווה. ירדתי להמולת הערב והלכתי לאכול את הספגטי בולונז האחרון שלי והסורבה שוקולד-צ`ילי האחרון. אני כבר מתגעגעת.
אני יושבת ברומא בפיאצה נבונה היפהפיה בלילה האחרון שלי בקונטיננט הישן. דן בראון רצח כאן קרדינל, עוד מעט יתחילו להביא לכאן תיירים במסגרת סיורי "מלאכים ושדים", בשבילי זהו המקום האידיאלי לגראנד פינאלה, התמצית של רומא. רוצה לחוות את הרגע, רוצה לשאוף אל הריאות את רומא, אבל לא יכולה. אני רוצה שיהיה כבר מחר, פתאום אני קולטת כמה אני מתגעגעת, ומעבר לגעגועים הברורים למשפחה ולחברים, אני מתגעגעת לדברים הקטנים והנעימים כל כך של השגרה בישראל כמו התשחץ של מוסף שבעה ימים בכל יום שישי, וההגדרה האחרונה שאני תמיד נתקעת בה (ציפור ממשפחת הציפורים שש אותיות מתחיל ב-ח...), הדודה שמנסה לשדך לי את הבן שלה בדרך לכספומט, שיחות הרות גורל בחוף אולגה, בדיחות בעברית. מצד שני, אני לא רוצה שיהיה כבר מחר כי אני יודעת שהחל ממחר אני אתחיל להתגעגע לאותם דברים קטנים ונעימים של שגרת הסטודנט בבולוניה, כמו לרדת לפיאצה מאג`ורה סתם בשביל לשבת, לחצות את האינדיפנדנצה (וכמעט להידרס) בדרך לגלידה, לתפוס שיחה עם החברים השוודים, הבלגים והקנדים שלי ולגלות בסוף כמה אנחנו דומים, לקום ברבע ל... ולאחר לכיתה.
בארץ
רק הקפה יישאר אותו הקפה - סגפרדו...
כולם אומרים לי "בארץ? אין לך למה להתגעגע. שום דבר לא השתנה, הכל נשאר אותו הדבר כמו שהיה כשיצאת". זה כל כך לא נכון. השינויים הם קטנים, לא מורגשים, אבל כמו ילד שלא רואים אותו שנה ופתאום מבינים כמה הוא גדל, ככה. צריך להתבונן היטב, הרבה דברים קרו השנה, יש לי הרבה עדכונים לעשות (לדוגמא: אמיר בן-עיון עזב את הבלי העולם הזה, חבל, דווקא היו לו שירים לא רעים. חוץ מזה, אני עדיין לא סגורה על זה שאני מבינה מה זה סודוקו, ותאמינו או לא- בשבילי סרטים כתומים זה עדיין "בני יהודה").
Back to life, back to reality
כמה עברתי בשנה האחרונה. עשר מדינות, עשרות אנשים, מאות תמונות, אלפי חוויות. חלום. ועכשיו? בחדר בגסטהאוס מחכות המזוודות הארוזות והחולצה הלבנה, שלובשים לראיונות עבודה במשרדי עורכי דין, נמצאת מגוהצת ונקיה בראש ערמת הבגדים, שיהיה קל להגיע. כבר עדכנתי את קורות החיים, שיהיו מוכנים למשלוח. הסטטוס משתנה בחזרה מסטודנטית לעו"ד. האם אני מוכנה לשינוי? האם יש לי ברירה? מחשבות, חששות, פחדים. וכולם מוצדקים. הרי אם נהיה נאמנים לקלישאות, "כל סוף הוא התחלה חדשה". והרי "כל ההתחלות קשות", וכל מי שעשה פסיכומטרי שלוש יחידות יכול להקיש מהמשפט הנ"ל שלא קל כרגע, ממש לא.
עוד מעט ונגיע
יאללה, יצאה כתבה מה זה כבדה. הרי ברור שמחר, כשאני אנחת בשדה התעופה, אני אבכה מרוב התרגשות כבר ברגע שאני אראה את הפטיטורה של בן גוריון בכניסה, ואני אחבק את המשפחה הנהדרת שלי כאילו לא ראיתי אותם איזה חצי שנה (באמת לא ראיתי אותם איזה חצי שנה). יום ירדוף יום ושבוע ירדוף שבוע, וכל הבעיות יפתרו מאליהן... (יש כזה שיר לא?). החיים באיטליה היו יפים, החיים בישראל יהיו עוד יותר יפים.
אני חוזר(ת) הביתה... והדרך שרה...
אז זהו, הביתה, הגיע הזמן. אבל דקה לפני שאני מחזירה ציוד ומוסיפה את התואר בדימ` אחרי התואר "כתבת שטח", ודקה לפני שאני עוברת להשתתפות אקטיבית בפורום אירופה (צופה פני עבר) ובפורום המזרח (צופה פני עתיד), הייתי רק רוצה לומר תודה רבה לצוות למטייל ברשת על הבמה. וחוץ מזה? שיהיה לכולנו רק טוב! שלכם, אתי אפללו, עו"ד (היי, אני לא משתחצנת, אני מתאמנת...).
איטליה - הדברים שהכי אהבתי
המדריך למטייל בגלקסיה: איטליה - שלושת הגדולים:
- הפיאצות הכי שוות- פיאצה דל קאמפו (סיינה), פיאצה נבונה (רומא), פיאצה סן מרקו (ונציה).
- הכנסיות הכי יפות- הדואומו (באורביטו), סן פיטרו (ואתיקן), כנסיית ג`זו (רומא).
- המוזיאונים שהם חובה- גלרית אופיצי (פירנצה), גלרית בררה (מילאנו), מוזיאוני הואתיקן (...הואתיקן). הרביעי בהפרש מאוד קטן- הברגלו (פירנצה).
- טיולי הטבע היפים- הדולומיטים, חוף אמלפי, צ`ינקווה טרה.
- המקומות שאני לא הייתי מפספסת- אסיסי, נאפולי, סיינה.
- הכי "קטנות ויפות"- ראוונה, מנטואה, לוקה.
- הדברים שחייבים לאכול באיטליה- פסטה, פיצה, גלידה (כמה מקורי, נכון?). טוב, אז בפירוט- פסטה, אני אוהבת את כולן. נסו ניוקי ברוטב גורגונזולה ואגוזים לאוהבי השמנת וראגו לאוהבי הבשר, פיצה מרינרה בנאפולי וגלידת שוקולד בסטפינו בבולוניה.
- המילים השימושיות ביותר באיטלקית- פרמסו/סקיוזה, גרצה, פרגו- סליחה, תודה ובבקשה. או לחלופין- קצו, מרד ו-בפנקולו, קללות עסיסיות.
- המקומות הכי אווירתיים- ונציה בתקופת הפסטיבל, ורונה, פלרמו.
- המקומות בהם תשקעו בתוך עדת תיירים מיפן- קפרי, סן ג`מיניאנו, המגדל הנטוי בפיזה.
- הכי איטלקי- ללכת עם משקפי שמש גם בחורף, לשתות קפה בעמידה, לאכול פיצה עם סכין ומזלג.
- דברים שתמצאו (כמעט) בכל בית מלון באיטליה- בידה, הברית החדשה, פקידת קבלה שהאנגלית שלה ברמת ה- Candy can do it.
- הדברים הכי קיטשיים שאתם יכולים להביא כמתנות מאיטליה- פסל קטן של דויד, כוס נוטה ממגדל פיזה, פסטה בצבעים.
- הדברים ששווה להביא מאיטליה- בקבוק לימונצ`לו, בקבוק בלסמי ופרמזן.
- המקומות עם הבגדים הכי שווים במחירים יחסית סבירים- רשת פרומוד (הצרפתייה למעשה), רשת מונטבי, וסטפנל (רק בסיילים).
