שביל ישראל - כל מה שצריך לדעת

מידע שטוב לדעת מראש

1. כל הדבר הזה שנקרא סימון שבילים? תאלצו לאלתר בכמה מקומות. וכשאני אומר כמה, אני מתכוון בכל השביל.
2. מפות מעודכנות? לא משנה אם תקנו את המפות הכי עדכניות, יש מצב שזה לא יעזור לכם. יש חלקים בארץ שנתונים לבנייה מתמדת, בין אם זה כביש 6 או גשרים אינסופיים. חוץ מזה, מוציאים עדכון רק כל כמה שנים. אני הלכתי עם מפות לא מעודכנות. כן, סבלתי הרבה.
3. אל תחפשו היגיון בשביל. השביל לפעמים הולך בתוואי שייראה לכם לא הגיוני בעליל לנוכח שביל אחר שיותר סימפטי והולך בדיוק לאותו כיוון. אתם תיהיו צודקים לגמרי אם תחשבו ככה וזה נכון. שלא לציין מקומות שבהם השביל לוקח פניות/עליות/ירידות לא הגיוניות כדי שתראו משהו מיוחד וחוזר בחזרה אחרי 20 מטר.
4. יש אמנם שביל מסומן, אבל אתם חופשיים לתכנן שביל משלכם. לחתוך לים המלח? ללכת לטייל בירושלים? להגיע לחרמון? תעשו מה שאתם רוצים. 
5. אין טעם ללכת כל יום מעל 20 ק"מ. אתם תרגישו את זה ברגליים אחרי כמה זמן, במיוחד אם זה בהתחלה ואתם יצאתם לשביל כדי לראות ולהנות. אתם לא בשום מירוץ. תעשו לכם ולגוף שלכם טובה, וקחו יום מנוחה בשבוע. אני העדפתי לנוח שישי/שבת.
6. השיקול מאיפה להתחיל די תלוי בכם. עדיף להתחיל במרץ בצפון כדי להנות מהפריחה ולא להגיע לשם כשכבר הכל מת. אבל עדיין ניתן ללכת הפוך. הקטע הכי קשה בכל השביל הוא המדבר שמתחיל אחרי ערד. אני התחלתי את השביל מהדרום באמצע מאי. כן, אל תשאלו, סיפור ארוך.
7. תמיד תסחבו מספיק מים. אפילו אם נראה לכם שזה עודף ולא תצטרכו כל כך הרבה. תמיד עדיף שיהיה יותר מאשר שלא יהיה בכלל. 
8. יש הרצאה על שביל ישראל במשרדים של משרד להגנת הטבע בת"א כל יום ראשון, כל שבועיים. ההרצאה עצמה עולה 20 ש"ח ואתם לא תזכו לאינפורמציה שונה מזו שתוכלו למצוא באינטרנט. הפרס האמיתי בהרצאה הוא שאחריה כל מפה מנויילנת תעלה לכם 53 ש"ח. בהתחשב שאחת כזאת עולה בסביבות 80, אתם תחסכו הרבה.
9. אה, אתם גם יכולים להירשם שם ויתנו לכם מדליה לפי כמות השבילים שאתם עושים. אבל את זה אף אחד לא עושה באמת. טלפון: 03-6388719 תתקשרו בין 09:00-15:00.
10. תסחבו עליכם כמה מפות ולא את כל הסט. אם אתם מתחילים במדבר, קחו את ה-5 הראשונות, כי המדבר גדול. כשתראו שאתם עומדים לעבור למפות הבאות תבקשו להיפגש עם ההורים/חברים שיקפיצו לכם את המפות הבאות. כולנו יודעים שהם יבואו בכיף.
11. אם יש משהו יותר מדהים מכל השביל, זה האנשים שתפגשו בדרך. בין אם זה מטיילים אחרים או סתם אנשים, תמיד יהיו מלאכי השביל. מי הם? אנשים טובי לב שפותחים בפניכם את ביתם ומציעים לכם ארוחה חמה, מקלחת ולפעמים אפילו יותר. רשימה מלאה של אותם אנשים תוכלו למצוא למטה (מעודכנת, רוב הסיכויים שהיא לא תיהיה). אל תפחדו לדבר עם מלאכי השביל - הם שם בשבילכם. מצד שני, אל תיפלו עליהם כמו שלא הייתם נופלים על חבריכם. תשתדלו לכבדם כמו שהייתם מכבדים את עצמכם. לרשימת מלאכי שביל לחצו כאן.
12. מומלץ לבקר באחת מחנויות למטייל, כי למוכרים שלהם יש מושג על מה הם מדברים והם יכולים לעזור לכם בבחירת ציוד, תכנון ועוד, שלא כמו מקומות אחרים. בנוסף לכל, יש גם הרצאות בחינם בסניפי למטייל מאנשים שעשו את השביל.

לתחילת הכתבה

דגש מיוחד: איזור הדרום

השביל עצמו מתחלק (לא בצורה הגיונית אלא מעשית) להליכה עד ערד והשביל אחרי ערד. למה? כי מערד ודרומה אין מים. כן, פשוט ככה. מקורות המים הם מאוד מצומצים יחסית לצפונה משם ואתם תצטרכו או לסמוך על חבר שיקפיץ לכם מים או להטמין מים. הטמנה היא לא דבר כזה מסובך וניתן לעשות אותה עם כל רכב פרטי, זו רק שאלה של תכנון מראש ולעשות את זה עם קצת שכל. אם אתם הולכים בקצב סביר, המדבר אמור לקחת לכם בין 3-4 שבועות. בכל אופן, אני ממליץ תמיד לתכנן מראש בהליכה במדבר. אי אפשר לקום כל בוקר כמו בצפון ופשוט להחליט עד לאן הולכים. זה לא עובד ככה במדבר.

רשימת מקורות מים מערד ודרומה:

• אם אתם אמיצים ורוצים מים מהבדואים ששוכנים דרומית לערד.
• מפעל הסיד שפועל ליד נחל חימר וכביש 258. רק בימי השבוע.
• במצד תמר יש מחצבה ויש שם מים. יש קרבה לכביש במקרה חירום.
• לפני/אחרי מעלה חצבה
• בסיס כמוס ליד מצפה המכתש הקטן
• עין ירקעם (אם היה מספיק גשם) - כמובן לטיהור.
• מפעלי אורון אחרי המכתש הגדול
• עין חווה וגבי חווה. מים לטיהור.
• חניון בארות - סטייה של 3 ק"מ לכל כיוון .
• חניון לילה עין ערוד(ליד קיר האמוניטים). יש שם ברז סגול ליד הכניסה. לא יודע אם זה מים טובים, אבל אני שתיתי.
• ספיר
• צופר (סטיה)
• בלדד (סטיה)
• פארן (סטיה)
• אשראם במדבר (שיטים).
• שיזפון , נאות סמדר.
• שחרות.
• פארק תמנע - בכניסה לפארק יש מים מליחים. אבל תמיד יש ג`ריקן עם מים טובים לשתייה. כמו-כן, בצידו השני של הפארק, ליד האגם, גם יש מים.
• באר אורה (סטייה 3 ק"מ)
• מעבר גבול נטפים - סטיה של 1.5 ק"מ לכל כיוון

תיאומים (מי צריך את זה בכלל?) - בגדול, לא צריך. הדרום מהווה את עיקר הבעיה, בעקבות ריבוי שטחי האש. השביל עצמו לא עובר בשום שטחי אש, אך הוא עובר בקרבתם. כמו כן, בקטע של הר צפחות השביל עובר קרוב מאוד לגבול עם מצרים. אין מה לפחד, אבל הצבא שלנו חושב אחרת. כשאני התחלתי את השביל בדרום (מאי 08) היו הרבה התראות לגבי סיני. בגלל קרבתו של השביל לגבול מצרים, כשהתקשרתי לצבא נאמר לי שאסור לי לטייל בכל הקטע שקרוב לגבול. כלומר, אני חייב להתחיל מעין נטפים, ליד מעבר גבול נטפים. חשבתי לעצמי, תמיד יש ויהיו התראות על סיני ואני עוד לא נכנס לחצי אי הזה, אז מה הבעיה? בחרתי לא להתעלם מהצבא והתחלתי מעין נטפים. כמה שזה נשמע אבסורדי, כל מי שעבר אותי דרומה, שאל לגבי הקטע הספציפי הזה ואם אפשר לעבור. בסןף גם שמעתי סיפורים על אנשים שהתעלמו מהצבא וניסו ללכת להר צפחות. למה ניסו? כי הצבא בא לקחת אותם. לשיקולכם.

לתחילת הכתבה

ציוד הכרחי:

• תיק של 70 ליטר- עם פחות יכולה להיות לכם בעיה מבחינת מערכת הגב ואתם לא צריכים יותר.
• שק"ש- כל שק"ש רגיל יספיק. אנחנו לא באנטרטיקה ואין טעם לחפש את האחד שיחמם אתכם במינוס 8 מעלות
• מקל הליכה- מאוד מומלץ. נותן תמיכה וקצב ועוזר פלאים בעליות וירידות. כמובן שלא צריך להיות מטורפים ולקנות אחד ב-500 שקל. אם אתם לא מתכננים לעשות טיולים יותר קשים, אחד ב-100 שקל יסדר אתכם.
• אלתוש- לא צריך להסביר פה. עדיף לקחת אחד שהוא רול, אבל גם משחה עובדת.
• גזייה-סטנדרטית תספיק לכם, אבל אם אתם רוצים משהו יותר מטורף, לכו על זה. כלל בשביל הוא, כמה שיותר ת"ש, ככה יותר טוב. רק אל תשכחו להעמיס בלוני גז, כן?
• לדרמן ואולר שכולל כפית, מזלג וסכין - אין כמו לראות את חבריך מנסים לאכול ספגטי עם כפית.
• שמן כספריי - כולנו יודעים שהבעיה הגדולה בלהביא שמן זה שהוא ינזל לתוך התיק. אז הפיתרון הוא לקנות שמן בפחית ספריי. יחזיק לכם המון זמן ותדעו שהוא לעולם לא ישפך לכם.
• אוהל- אם אתם מטיילים בעונות היותר קרות, קחו אחד ששוקל כמה שפחות וקל להרכבה.
• אם אתם בלי אוהל, כילה-הדרך הכי יעילה להוריד מכם את כל החרקים המציקים האלו.
• ציוד תפירה-אתם לא יודעים מה יכול להיקרע לכם באמצע המדבר ועדיף שיהיה משהו שיעזור לכם לתקן אותו.
• פק"ל עזרה ראשונה - לא צריך להתפרע פה, אבל הדברים הבסיסיים יספיקו. פדי גזה, תחבושות שונות, יוד, משחה נגד שפשפות, נגד פטריות.
• נייר טואלט - 2 גלילים יספיקו לכם להמון זמן. אין טעם לסחוב יותר מ-2 לשבוע / שבוע וחצי. חשוב להוציא את הגליל עצמו ולמעוך את הנייר כדי שיקח פחות מקום. את הנייר טואלט שאתם תשתמשו, תשרפו איפה שאפשר. תעשו לטבע טובה.
• פק"ל קפה/תה-משקל עודף, אבל אי אפשר בלעדיו. פינג`אן, כוסות זכוכית מתאימות, קפה שחור משובח וכמה שקיות תה טובות.
• מגבת - אל תקחו אחת כמו זאת שאתם מתקלחים איתה בבית, אבל שתהיה יותר גדולה מכזו של מטבח.
• ציפה/פנימית פליז - לא חובה בכלל, אבל אם אתם רוצים ליצור צל כלשהו באמצע היום, זה שילוב לא רע עם המקלות הליכה.
• היגיינה אישית - זה כולל סבון (מוצק), דיאודורנט כלשהו (עדיף סטיק מאשר ספריי), מברשת ומשחת שיניים וזהו. אבל אתם יכולים להתפנק בבקבוק קטן של שמפו או במנקי אוזניים.
• קרם הגנה.
• שקית שתייה-אם אתם רוצים נוחות, קנו אחת של 5 ליטר. היא תסדר אתכם לרוב הטיול (חוץ מהמדבר שתצטרכו יותר מים). אם לא, אתם תמיד יכולים לסחוב כמה בקבוקים. לכו על אלו של עין גדי של 2 ליטר.
• גפרורים/מצתים-לא צריך להתפרע פה בכלל, אבל מצת אחד או שניים יספיקו ותביאו כמה קופסאות של גפרורים.
• זה תלוי בעונה וכמה אתם בהירי עור, אבל לרוב מומלץ ללכת על חולצה עם שרוולים ארוכים שעשויה מבד נושם. כמו-כן, המכנסיים שהכי טוב לטייל בהם הם מכנסיים שהופכים לקצרים יותר בעזרת חלקים שיורדים עם ריצ-רץ.

רשות / ת"ש:

• מצלמה זה חובה. יומן דרך גם. אני צילמתי המון בשביל. כמה המון? מעל 8,000 תמונות. כן, אני תייר מזורגג. איך הצלחתי? הרבה נחישות ו-3 כרטיסי זיכרון. 2 של 2 ג`יגה ואחד של 1 ג`יגה. לא הייתם רוצים להיתקע במקום יפה בלי אפשרות לצלם, כן? רק אל תגזימו כמוני.
• אין כמו להתעורר בבוקר ולשמוע את אינפקטד/מאיר אריאל/אהוד בנאי/בוב דילן. בשבילי היה חובה נגן אמ.פי 3 ורמקולים. אתם יכולים להסתפק רק בנגן. למדבר עדיף לקחת סוללות רגילות, כי אין איפה להטעין. כשתעברו את ערד, תורידו את העומס של הסוללות הרגילות ותחליפו לנטענות. אל תשכחו את המטען.
• ספרים. כן זה משקל נוסף, אבל אני בטוח שאתם מבינים שזה שווה את זה. תביאו אחד או שניים. לא צריך יותר.

לתחילת הכתבה

טיפים ספציפיים ובעיות נקודתיות בסימון השביל

כל הדרך מאחוזם לא מסומנת. אין שם שביל. במיוחד אם אתם מגיעים מדרום מתל קשת. מה שאתם צריכים לעשות, זה אחרי שאתם עוברים את השער לאחוזם, תמשיכו עם הגדר לכיוון כללי מזרח עד שתצאו מהישוב ותגיעו למסילת רכבת. משם תמשיכו ללכת בין הכרמים והכבישים מזרחה עד שתראו מרחוק כמה חורשות. מזהים? זה ה-3 חורשות שמסומנות במפה.

מתל ערד לדוריג`את אין סימון, רק המון שבילי עפר (אבל ממש המון). תלכו בכיוון כללי מערבה עד שתגיע למחצבה הענקית שקיימת שם. איך תזהו? ענני האבק יתנו לכם רמז קטן. יש שם שביל שחור ממש לפני הכניסה למחצבה, אם תלכו ממנו קצת מזרחה, תפגשו באורח פלא את שביל ישראל.

אחרי שתעברו את נחל אלכסנדר, ממש לפני חדרה, אתם תגיעו למסילת רכבת. כל הדרך תהיה בחול ים רציני. ו-2 ק"מ יראו לכם כמו 10. בנוסף לכל, וכאן הקאטצ` האמיתי, המעבר רכבת הוא מנהרה קטנה שלא יכולה להכיל גמד ממש נמוך.

לתחילת הכתבה