מידע שטוב לדעת מראש

שביל ישראל הוא חתיכת שביל. הוא לא נופל מהרבה שבילים בעולם הן ברמת הקושי והן ברמת היופי. כמו כל שביל, גם אותו ניתן לעשות בחלקים, אך חלק מהחוויה הוא ללכת לכל אורכו. אם עושים דבר כזה, משך הזמן הוא לא ארוך ונע בין חודש ל-3 חודשים. כל זה תלוי בעונה וכמובן בקצב ההליכה. החודשים שהכי מתאימים להליכה בשביל הם: מרץ-מאי (מצפון לדרום), ספטמבר-פברואר (ינואר ופברואר הם חודשים בעיתיים בגלל הגשם).

כל מה שכתוב כאן נכתב על פי החוויה שלי בשביל והניסיון שלי, ואינכם צריכים לקחת את המידע הזה כמו שהוא. קחו מה שנוח לכם איתו ותתעלמו מהשאר. אני רק מספר על דברים לפי ההליכה שלי בשביל ולא בשום דרך אומר לאנשים שהם חייבים לעשות בדיוק כמוני.

 חשוב לומר את הדברים הבאים, לפני שתמשיכו הלאה. אם יש סיבה לקרוא את כל הגיבוב שממשיך למטה זה רק בגלל הניסיון שצברתי בללכת בשביל. הנה כמה דברים מאוד חשובים שאני הייתי שמח לדעת לפני שהתחלתי ללכת:
  1. כל הדבר הזה שנקרא סימון שבילים? תאלצו לאלתר בכמה מקומות. וכשאני אומר כמה, אני מתכוון בכל השביל.
  2. מפות מעודכנות? לא משנה אם תקנו את המפות הכי עדכניות, יש מצב שזה לא יעזור לכם. יש חלקים בארץ שנתונים לבנייה מתמדת, בין אם זה כביש 6 או גשרים אינסופיים. חוץ מזה, מוציאים עדכון רק כל כמה שנים. אני הלכתי עם מפות לא מעודכנות. כן, סבלתי הרבה.
  3. אל תחפשו היגיון בשביל. השביל לפעמים הולך בתוואי שייראה לכם לא הגיוני בעליל לנוכח שביל אחר שיותר סימפטי והולך בדיוק לאותו כיוון. אתם תיהיו צודקים לגמרי אם תחשבו ככה וזה נכון. שלא לציין מקומות שבהם השביל לוקח פניות/עליות/ירידות לא הגיוניות כדי שתראו משהו מיוחד וחוזר בחזרה אחרי 20 מטר.
  4. יש אמנם שביל מסומן, אבל אתם חופשיים לתכנן שביל משלכם. לחתוך לים המלח? ללכת לטייל בירושלים? להגיע לחרמון? תעשו מה שאתם רוצים. 
  5. אין טעם ללכת כל יום מעל 20 ק"מ. אתם תרגישו את זה ברגליים אחרי כמה זמן, במיוחד אם זה בהתחלה ואתם יצאתם לשביל כדי לראות ולהנות. אתם לא בשום מירוץ. תעשו לכם ולגוף שלכם טובה, וקחו יום מנוחה בשבוע. אני העדפתי לנוח שישי/שבת.
  6. השיקול מאיפה להתחיל די תלוי בכם. עדיף להתחיל במרץ בצפון כדי להנות מהפריחה ולא להגיע לשם כשכבר הכל מת. אבל עדיין ניתן ללכת הפוך. הקטע הכי קשה בכל השביל הוא המדבר שמתחיל אחרי ערד. אני התחלתי את השביל מהדרום באמצע מאי. כן, אל תשאלו, סיפור ארוך.
  7. תמיד תסחבו מספיק מים. אפילו אם נראה לכם שזה עודף ולא תצטרכו כל כך הרבה. תמיד עדיף שיהיה יותר מאשר שלא יהיה בכלל. 
  8. יש הרצאה על שביל ישראל במשרדים של משרד להגנת הטבע בת"א כל יום ראשון, כל שבועיים. ההרצאה עצמה עולה 20 ש"ח ואתם לא תזכו לאינפורמציה שונה מזו שתוכלו למצוא באינטרנט. הפרס האמיתי בהרצאה הוא שאחריה כל מפה מנויילנת תעלה לכם 53 ש"ח. בהתחשב שאחת כזאת עולה בסביבות 80, אתם תחסכו הרבה.
  9. אה, אתם גם יכולים להירשם שם ויתנו לכם מדליה לפי כמות השבילים שאתם עושים. אבל את זה אף אחד לא עושה באמת. טלפון: 03-6388719 תתקשרו בין 09:00-15:00.
  10. תסחבו עליכם כמה מפות ולא את כל הסט. אם אתם מתחילים במדבר, קחו את ה-5 הראשונות, כי המדבר גדול. כשתראו שאתם עומדים לעבור למפות הבאות תבקשו להיפגש עם ההורים/חברים שיקפיצו לכם את המפות הבאות. כולנו יודעים שהם יבואו בכיף.
  11. אם יש משהו יותר מדהים מכל השביל, זה האנשים שתפגשו בדרך. בין אם זה מטיילים אחרים או סתם אנשים, תמיד יהיו מלאכי השביל. מי הם? אנשים טובי לב שפותחים בפניכם את ביתם ומציעים לכם ארוחה חמה, מקלחת ולפעמים אפילו יותר. רשימה מלאה של אותם אנשים תוכלו למצוא למטה (מעודכנת, רוב הסיכויים שהיא לא תיהיה). אל תפחדו לדבר עם מלאכי השביל - הם שם בשבילכם. מצד שני, אל תיפלו עליהם כמו שלא הייתם נופלים על חבריכם. תשתדלו לכבדם כמו שהייתם מכבדים את עצמכם. לרשימת מלאכי שביל לחצו כאן.
  12. מומלץ לבקר באחת מחנויות למטייל, כי למוכרים שלהם יש מושג על מה הם מדברים והם יכולים לעזור לכם בבחירת ציוד, תכנון ועוד, שלא כמו מקומות אחרים. בנוסף לכל, יש גם הרצאות בחינם בסניפי למטייל מאנשים שעשו את השביל.

לתחילת הכתבה

דגש מיוחד: איזור הדרום

השביל עצמו מתחלק (לא בצורה הגיונית אלא מעשית) להליכה עד ערד והשביל אחרי ערד. למה? כי מערד ודרומה אין מים. כן, פשוט ככה. מקורות המים הם מאוד מצומצים יחסית לצפונה משם ואתם תצטרכו או לסמוך על חבר שיקפיץ לכם מים או להטמין מים. הטמנה היא לא דבר כזה מסובך וניתן לעשות אותה עם כל רכב פרטי, זו רק שאלה של תכנון מראש ולעשות את זה עם קצת שכל. אם אתם הולכים בקצב סביר, המדבר אמור לקחת לכם בין 3-4 שבועות. בכל אופן, אני ממליץ תמיד לתכנן מראש בהליכה במדבר. אי אפשר לקום כל בוקר כמו בצפון ופשוט להחליט עד לאן הולכים. זה לא עובד ככה במדבר.

הטמנות - העקרון בהטמנות הוא כזה: אחרי שתכננתם את השבוע / שבועיים במדבר ואתם כבר יודעים איפה תישנו כל יום, אתם יודעים איפה תצטרכו להטמין מים. כל הטמנה צריכה להכיל לפחות את הכמות היומית שלכם ועוד קצת, אם בא לכם להתפנק על שטיפה ושאר דברים. לדוגמא, אני סחבתי כל יום 6.5 ליטר ומכיוון שהלכתי עם עוד חבר הטמנו כל פעם שמינייה של מי עדן. 12 ליטר בסך הכל, כל פעם. מן הסתם לא הגענו להטמנה בלי מים ולכן זה הספיק. חשוב לזכור גם להטמין אוכל. כאן אתם יכולים לפנק את עצמכם עם פחיות שימורים משלל הסוגים ולא לשכוח דברים בסיסייים כמו נייר טואלט ובלוני גז. את ההטמנות של האוכל והמים אני ממליץ להפריד ואם אתם ממש פרנואידים, אתם יכולים גם להפריד את המים לכמה מקומות. כל הטמנה תעטפו ב 2-3 שקיות זבל ותדאגו לקשור אותן היטב.
העיקרון המנחה הוא שאתם צריכים לישון "רק" בחניוני לילה. מה זה חניוני לילה בדרום? בגדול זה מקום שמתוחם באבנים. חלק מהפעמים אתם לא תבינו שאתם בחניון לילה עד שתראו שלט (אם יהיה לכם מזל ויהיה אחד), כי הרי בכל המדבר יש מקומות שנראים כאילו הם מתוחמים. בגדול, ברוב החלקים של הדרום פזורים "חניוני לילה" במרחקים של יום הליכה אחד מהשני. כשתלכו להטמין מים תגיעו לחניוני לילה האלו (תוכלו לזהות אותם לפי השילוט בכביש) והבעיה הבאה שתתקלו בה היא איפה להטמין ואיך לעזאזל חופרים באדמה הקשה הזאת. ובכן, מה שתעשו הוא כזה: אל תטמינו בתוך המתחם של חניון הלילה. חפשו איזו גבעה סמוכה לחניון, או הר קרוב, אבל לא משהו שהוא היחידי שבולט בשטח, כן? לא צריך להיות בדואי כדאי להבין איפה הטמנתם. כשתגיעו לגבעה/הר תתחילו לחפור בדופן שלו, איפה שהוא נפגש עם האדמה ותוכלו כך, לחפור בקלות, וגם להצמיד את ההטמנה לדופן ולכסות אותה כך שזה יראה טבעי. חשוב מאוד לרשום כל פרט על ההטמנה ולצלם למקרה הצורך. מכל מיני כיוונים ופרספקטיבות. תעשו ככה לכל ההטמנות ואתם תיהיו מסודרים.

רשימת מקורות מים מערד ודרומה:

  • אם אתם אמיצים ורוצים מים מהבדואים ששוכנים דרומית לערד.
  • מפעל הסיד שפועל ליד נחל חימר וכביש 258. רק בימי השבוע.
  • במצד תמר יש מחצבה ויש שם מים. יש קרבה לכביש במקרה חירום.
  • לפני/אחרי מעלה חצבה
  • בסיס כמוס ליד מצפה המכתש הקטן
  • עין ירקעם (אם היה מספיק גשם) - כמובן לטיהור.
  • מפעלי אורון אחרי המכתש הגדול
  • עין חווה וגבי חווה. מים לטיהור.
  • חניון בארות - סטייה של 3 ק"מ לכל כיוון .
  • חניון לילה עין ערוד(ליד קיר האמוניטים). יש שם ברז סגול ליד הכניסה. לא יודע אם זה מים טובים, אבל אני שתיתי.
  • ספיר
  • צופר (סטיה)
  • בלדד (סטיה)
  • פארן (סטיה)
  • אשראם במדבר (שיטים).
  • שיזפון , נאות סמדר.
  • שחרות.
  • פארק תמנע - בכניסה לפארק יש מים מליחים. אבל תמיד יש ג`ריקן עם מים טובים לשתייה. כמו-כן, בצידו השני של הפארק, ליד האגם, גם יש מים.
  • באר אורה (סטייה 3 ק"מ)
  • מעבר גבול נטפים - סטיה של 1.5 ק"מ לכל כיוון

תיאומים (מי צריך את זה בכלל?) - בגדול, לא צריך. הדרום מהווה את עיקר הבעיה, בעקבות ריבוי שטחי האש. השביל עצמו לא עובר בשום שטחי אש, אך הוא עובר בקרבתם. כמו כן, בקטע של הר צפחות השביל עובר קרוב מאוד לגבול עם מצרים. אין מה לפחד, אבל הצבא שלנו חושב אחרת. כשאני התחלתי את השביל בדרום (מאי 08) היו הרבה התראות לגבי סיני. בגלל קרבתו של השביל לגבול מצרים, כשהתקשרתי לצבא נאמר לי שאסור לי לטייל בכל הקטע שקרוב לגבול. כלומר, אני חייב להתחיל מעין נטפים, ליד מעבר גבול נטפים. חשבתי לעצמי, תמיד יש ויהיו התראות על סיני ואני עוד לא נכנס לחצי אי הזה, אז מה הבעיה? בחרתי לא להתעלם מהצבא והתחלתי מעין נטפים. כמה שזה נשמע אבסורדי, כל מי שעבר אותי דרומה, שאל לגבי הקטע הספציפי הזה ואם אפשר לעבור. בסןף גם שמעתי סיפורים על אנשים שהתעלמו מהצבא וניסו ללכת להר צפחות. למה ניסו? כי הצבא בא לקחת אותם. לשיקולכם.

לתחילת הכתבה

אוכל ובישול לאורך השביל

אם יש משהו שיותר חשוב מהציוד שלכם או כמה מים תסחבו, זה מה אתם תאכלו. אחרי הכל, המאמץ בשביל שונה מהיום יום הרגיל ולכן, תצטרכו לאכול כמו שצריך כדי שהגוף שלכם לא יישבר תחת המאמץ. מה זה כולל? 3 ארוחות מסודרות ביום. הפתעה. אספקה שבועית כוללת בתוכה את הדברים האלו (אספקה לאחד - אם אתם יותר תחשבו בהיגיון): 1 ק"ג אורז, ממרח כלשהו, קופסת תיבוליות, שקיות מרק נמס, כיכר לחם, 3 פחיות טונה, 2 שקיות פירה אינסטנט, חצי קילו פסטה/איטריות/פתיתים, אגוזים ופירות יבשים. מן ההיגיון שלא כל שבוע תקנו ממרח. יש דברים שלא נגמרים בשבוע, כן?

חשוב להדגיש, שבשביל אתם לא אוכלים כדי להיות שבעים לגמרי. אתם אוכלים בעיקר בשביל התזונה עצמה. אז אין היגיון בלהכין חצי קילו פסטה כל ארוחה, או לאכול 2 פחיות טונה כל יום. זה אמנם יהיה מאוד בריא, אבל לא צריך לאכול כל כך הרבה.

ארוחת בוקר: אתם קמים בבוקר ואין לכם כח לכלום. אז או שאתם אוכלים לפני ההליכה בבוקר או שאתם הולכים קצת בבוקר ואז מוצאים מקום טוב לנוח ושם אוכלים. החלטה שלכם. בגדול, לחם עם ממרח כלשהו יסדר אתכם. עדיף משהו מזין כמו חמאת בוטנים או חלבה. אבל ריבת חלב או שוקולד זה גם טוב. ואתם מוזמנים להתפרע בממרחים. לי היה ממרח מרשמלו. אפשרות נוספת זה גם סולת, או דייסה. מכינים אותה ושמים בפנים קינמון או שוקולד וזה גם ייתן לכם את המרץ להליכה עד הצהריים. יש סוג של גבינה שבאה בסליל כזה שנקראת פרומעז שמכילה איזה 28% שומן. היא תוכל להחזיק לכם יום יומיים וגם היא די תענוג. ואם לא מצאתם אותה, תמיד אפשר לקחת גבינה צהובה.

ארוחת צהריים: כאן אתם חייבים לתת לגוף שלכם פחמימות. מה זה אומר? לבשל. אורז, פסטה, עדשים, פתיתים, איטריות. אם יש לכם מקור מים במנוחה אז עדיף שתבשלו פסטה כי זה צורך הכי הרבה מים. חוץ מזה, אתם יכולים גם להוסיף קבנוס / סלמי / טונה לעסק. לא לשכוח שיש לכם תבלינים, אבקת מרק נמס (כגון נמס בכוס) ותיבוליות. החבר הכי טוב שלכם הוא תיבוליות. פלאים מה שאפשר לעשות עם תיבולית אחת. כל זה כמובן זו ארוחה מאוד גדולה יחסית, אז אתם יכולים לבחור אחת מהאופציות. ואם אתם לוקחים את הפן היותר בשרי אתם יכולים גם להוסיף טחינה לעסק. תמיד יש גם אפשרות להכין פירה מאבקה. הדבר הכי קל שאפשר להכין וגם יחסית משביע. ועוד משהו: אם פתחתם סלמי, תשתדלו לאוורר אותו, אם הוא יהיה סגור בתיק שלכם כמה ימים, העובש לא יהיה סימפטי.

ארוחת ערב: פה בעצם, זה אותו דבר כמו ארוחת הצהריים. אם אכלתם בצהריים סלמי עם טחינה, תלכו הפעם על אורז. וההפך.

בין לבין: חשוב לציין שאתם יכולים בין ארוחות להתפנק על פירות יבשים לצורתם (תמרים, צימוקים, משמשים) וגם אגוזים. שני הדברים האלה הם מקור עיקרי לאנרגיה והם יעשו לכם כיף כשהם בערך יהיו הדברים המתוקים היחידים שלכם מלבד הממרח. וגם אל תחששו מלפנק את עצמכם עם משהו טוב פה ושם: וופלים, עוגיות, במבה.
בישול: כל מי שכבר יודע איך לבשל אורז ושאר מטעמים אחרים שיעבור הלאה. זה בשביל אלו שאין להם מושג לגבי כמויות, יחס מים וכל הדברים האלו שכרוכים כדי לבשל אורז. כדי לבשל כל סוג של פחמימות, החוק הבא תקף ברוב המקרים (חוץ מספגטי): על כל כוס אורז (לדוגמא) שתרצו לבשל, תוסיפו 2 כוסות מים. עכשיו כמובן אתם שואלים מה זה כוס. התשובה פשוטה: בכוס שאתם משתמשים בה כדי לשים אורז, תשתמשו כדי להוסיף מים.
כדי לבשל אורז, תשמנו היטב את המחבת / סיר או מה שלא הבאתם לטיול ותתנו לזה כמה שניות כדי להתחמם מהגזייה. תוסיפו את האורז ותבחשו קלות כדי שיתערבב עם השמן ולא ישאר בצדדים. תנו כמה שניות בודדות כדי שלא יווצר אורז שרוף בתחתית ותוסיפו מיד את המים. תבחשו קצת ותסגרו עם מכסה. כל 5-10 דקות תבדקו את העיסה ותראו שלא נדבק לכם אורז למטה ושהמים מבעבעים עד שהם יעלמו. בכל שלב שתרצו, עדיף אחרי שהוספתם את המים, אתם יכולים להוסיף את התיבלון שלכם. תיבולית, מרק נמס, כל מה שבא לכם. תדאגו רק לבחוש את העסק היטב. אחרי כמה זמן, תטעמו את האורז, רך מספיק? כבו את הגזייה, תוסיפו מלח לפי הטעם ובתאבון. ה"מתכון" תופס גם לגבי פתיתים.
לגבי ספגטי, אם תקראו את ההוראות מאחורי האריזה תשימו לב שעל כל 100 גרם צריך ליטר מים. אסם כנראה לא יודעים שיש מחסור מים בארצנו וקצת הגזימו עם הכמות. ליטר מים טוב עם כמות של 200 גרם ספגטי. אתם צריכים שהמים יכסו היטב את הספגטי כדי שהוא יספוג אותם ויתרכך. תדאגו קודם להרתיח את המים ואז להכניס את הספגטי. תוסיפו קצת מלח ושמן כדי שהספגטי לא ידבקו ותכסו. כל כמה דקות תבחשו עד שהספגטי נהיה רך מספיק לאכילה. אם במקרה נראה לכם שצריך להוסיף עוד מים, תוסיפו. תבשלו לפי מה שנראה לכם. אני נותן לכם פה את הכללים הבסיסיים.

לתחילת הכתבה

מתיחות - לא לפספס

כמו-כן, כמה שזה נראה בנאלי, חשוב וכדאי מאוד לעשות מתיחות לפני ואחרי כל הליכה. כלומר, אתם קמים בבוקר, תעשו מתיחות. הלכתם עד הצהריים, מתיחות שחרור. שרירים תפוסים באמצע השביל הם משהו שלא כדאי לחוות. הדגש הוא שכל מתיחה צריכה להיות בין 8-11 שניות, ותדאגו למתוח כמו שצריך. יש גם הבדל בין המתיחות שתעשו לפני ההליכה ואחרי ההליכה. דוגמאות לכמה מתיחות בסיסיות תוכלו למצוא פה. וגם סרט שמראה איך לעשות חלק מהמתיחות פה.
לתחילת הכתבה

ציוד הכרחי:

ציוד חובה:
  • תיק של 70 ליטר- עם פחות יכולה להיות לכם בעיה מבחינת מערכת הגב ואתם לא צריכים יותר.
  • שק"ש- כל שק"ש רגיל יספיק. אנחנו לא באנטרטיקה ואין טעם לחפש את האחד שיחמם אתכם במינוס 8 מעלות
  • מקל הליכה- מאוד מומלץ. נותן תמיכה וקצב ועוזר פלאים בעליות וירידות. כמובן שלא צריך להיות מטורפים ולקנות אחד ב-500 שקל. אם אתם לא מתכננים לעשות טיולים יותר קשים, אחד ב-100 שקל יסדר אתכם.
  • אלתוש- לא צריך להסביר פה. עדיף לקחת אחד שהוא רול, אבל גם משחה עובדת.
  • גזייה-סטנדרטית תספיק לכם, אבל אם אתם רוצים משהו יותר מטורף, לכו על זה. כלל בשביל הוא, כמה שיותר ת"ש, ככה יותר טוב. רק אל תשכחו להעמיס בלוני גז, כן?
  • לדרמן ואולר שכולל כפית, מזלג וסכין - אין כמו לראות את חבריך מנסים לאכול ספגטי עם כפית.
  • שמן כספריי - כולנו יודעים שהבעיה הגדולה בלהביא שמן זה שהוא ינזל לתוך התיק. אז הפיתרון הוא לקנות שמן בפחית ספריי. יחזיק לכם המון זמן ותדעו שהוא לעולם לא ישפך לכם.
  • אוהל- אם אתם מטיילים בעונות היותר קרות, קחו אחד ששוקל כמה שפחות וקל להרכבה.
  • אם אתם בלי אוהל, כילה-הדרך הכי יעילה להוריד מכם את כל החרקים המציקים האלו.
  • ציוד תפירה-אתם לא יודעים מה יכול להיקרע לכם באמצע המדבר ועדיף שיהיה משהו שיעזור לכם לתקן אותו.
  • פק"ל עזרה ראשונה - לא צריך להתפרע פה, אבל הדברים הבסיסיים יספיקו. פדי גזה, תחבושות שונות, יוד, משחה נגד שפשפות, נגד פטריות.
  • נייר טואלט - 2 גלילים יספיקו לכם להמון זמן. אין טעם לסחוב יותר מ-2 לשבוע / שבוע וחצי. חשוב להוציא את הגליל עצמו ולמעוך את הנייר כדי שיקח פחות מקום. את הנייר טואלט שאתם תשתמשו, תשרפו איפה שאפשר. תעשו לטבע טובה.
  • פק"ל קפה/תה-משקל עודף, אבל אי אפשר בלעדיו. פינג`אן, כוסות זכוכית מתאימות, קפה שחור משובח וכמה שקיות תה טובות.
  • מגבת - אל תקחו אחת כמו זאת שאתם מתקלחים איתה בבית, אבל שתהיה יותר גדולה מכזו של מטבח.
  • ציפה/פנימית פליז - לא חובה בכלל, אבל אם אתם רוצים ליצור צל כלשהו באמצע היום, זה שילוב לא רע עם המקלות הליכה.
  • היגיינה אישית - זה כולל סבון (מוצק), דיאודורנט כלשהו (עדיף סטיק מאשר ספריי), מברשת ומשחת שיניים וזהו. אבל אתם יכולים להתפנק בבקבוק קטן של שמפו או במנקי אוזניים.
  • קרם הגנה.
  • שקית שתייה-אם אתם רוצים נוחות, קנו אחת של 5 ליטר. היא תסדר אתכם לרוב הטיול (חוץ מהמדבר שתצטרכו יותר מים). אם לא, אתם תמיד יכולים לסחוב כמה בקבוקים. לכו על אלו של עין גדי של 2 ליטר.
  • גפרורים/מצתים-לא צריך להתפרע פה בכלל, אבל מצת אחד או שניים יספיקו ותביאו כמה קופסאות של גפרורים.
  • זה תלוי בעונה וכמה אתם בהירי עור, אבל לרוב מומלץ ללכת על חולצה עם שרוולים ארוכים שעשויה מבד נושם. כמו-כן, המכנסיים שהכי טוב לטייל בהם הם מכנסיים שהופכים לקצרים יותר בעזרת חלקים שיורדים עם ריצ-רץ.

רשות / ת"ש:

  • מצלמה זה חובה. יומן דרך גם. אני צילמתי המון בשביל. כמה המון? מעל 8,000 תמונות. כן, אני תייר מזורגג. איך הצלחתי? הרבה נחישות ו-3 כרטיסי זיכרון. 2 של 2 ג`יגה ואחד של 1 ג`יגה. לא הייתם רוצים להיתקע במקום יפה בלי אפשרות לצלם, כן? רק אל תגזימו כמוני.
  • אין כמו להתעורר בבוקר ולשמוע את אינפקטד/מאיר אריאל/אהוד בנאי/בוב דילן. בשבילי היה חובה נגן אמ.פי 3 ורמקולים. אתם יכולים להסתפק רק בנגן. למדבר עדיף לקחת סוללות רגילות, כי אין איפה להטעין. כשתעברו את ערד, תורידו את העומס של הסוללות הרגילות ותחליפו לנטענות. אל תשכחו את המטען.
  • ספרים. כן זה משקל נוסף, אבל אני בטוח שאתם מבינים שזה שווה את זה. תביאו אחד או שניים. לא צריך יותר.

לתחילת הכתבה

טיפים ספציפיים ובעיות נקודתיות בסימון השביל

כל הדרך מאחוזם לא מסומנת. אין שם שביל. במיוחד אם אתם מגיעים מדרום מתל קשת. מה שאתם צריכים לעשות, זה אחרי שאתם עוברים את השער לאחוזם, תמשיכו עם הגדר לכיוון כללי מזרח עד שתצאו מהישוב ותגיעו למסילת רכבת. משם תמשיכו ללכת בין הכרמים והכבישים מזרחה עד שתראו מרחוק כמה חורשות. מזהים? זה ה-3 חורשות שמסומנות במפה.

מתל ערד לדוריג`את אין סימון, רק המון שבילי עפר (אבל ממש המון). תלכו בכיוון כללי מערבה עד שתגיע למחצבה הענקית שקיימת שם. איך תזהו? ענני האבק יתנו לכם רמז קטן. יש שם שביל שחור ממש לפני הכניסה למחצבה, אם תלכו ממנו קצת מזרחה, תפגשו באורח פלא את שביל ישראל.

כל הקטע של החוף, זה שעובר בין תל אביב עד לקיסריה, מסומן פחות ממה שהייתם מצפים. יש כמה פחים רווי חלודה שתוכלו לראות תקועים על המצוק, אבל זה הכל. המטרה שלכם היא ללכת על החוף, כל הזמן. השביל לא זז ממנו, רק עד שהוא מגיע לחוף געש. ואתם תדעו מה זה חוף געש כשתגיעו אליו. משם הוא פונה בשביל עפר מזרחה קצת ואז ממשיך צפונה בחולות מעל החוף. מילה לעצה? אין כל-כך אפשרות לעצור אחרי הרצליה ועד חוף געש. תדאגו לא להיתקע שם בשעות החום. מצד אחד הים, ומצד שני מצוק. לא כיף.

 אם אין לכם מפה מעודכנת מהזמן האחרון כדאי שתדעו שליד עין עקב (שדה בוקר) השביל שונה והוא עובר קודם דרך חוד עקב, שהוא מצוק מסיבי. אם אתם חושקים להגיע למדרשת בן גוריון בלי לעבור את הדבר הזה, פשוט תלכו עם שביל ה"ג`יפים" שפונה מערבה למדרשה ולא עם שביל ישראל. אם כן תבחרו לחתוך למדרשה, אתם תגיעו אליה מהכיוון הדרומי ויהיה עליכם לעלות את העלייה המפותלת עד לקבר בן גוריון. כדי לצמצם נזקים, תוכלו לעלות בשביל האדום שחותך את כל העלייה הזאת ממש בצד המערבי שלה. איך שתגיעו לכביש שממשיך לתוך עין עבדת, אתם תראו שהשביל הכחול שממשיך מערבה גם ממשיך צפונה עם שביל אדום שעולה בקו ישר את כל הסיבובים של הכביש.
שביל ישראל כבר קיים הרבה זמן. זה אומר שאנשים כבר המציאו מסלולים חדשים לשביל וכרגע יש שביל ישן ושביל חדש. איפה זה בא לידי ביטוי? בדרום. השביל הישן עובר ברובו על כביש 40 מליד מעלה פארן עד צומת ציחור. הליכה של נטו כביש. השביל החדש פונה מצומת ציחור מזרחה ועובר דרך צופר, ספיר וחוזר מערבה למצפה רמון. תבחרו אתם מה לעשות, אבל אני רק אומר שאני עשיתי את השביל הישן ואת הקטע הזה עשיתי באופניים. תענוג לא נורמלי.

 האזור שליד מודיעין מתפתח בקצב מטורף. רכבות, גשרים וכבישים חדשים. השביל שם נמחק לגמרי. באמת. והמפה האחרונה שיצאה לאזור לא מעודכנת בכלל. אם אתם מגיעים מהדרום (שעלבים), אז תלכו לפי כיוון כללי ליד כביש 1 ותפנו מזרחה כשאתם יכולים במטרה להתקרב לפסי רכבת. אז אתם כבר אמורים לפגוש את השביל. יש מצב שבדרך אתם תצטרכו לעבור דרך שערי בקר. אל תדאגו, זה או לקפוץ מעל, או למצוא את הפתיחה המיוחדת באחד מהצדדים ולעבור. אל תשכחו לסגור בחזרה.
אם יש דרך שהיא הכי מתסכלת בכל השביל היא תהיה הקטע שבין ניר עציון לעוספיה. למה? הנה הסבר קצר. כשאתם תלכו או מעוספיה או מניר עציון אתם תבינו שהשביל בו אתם הולכים הוא לא לבני אדם נורמלים, אלא למטפסי הרים מקצועיים. אתם תעלו ותרדו שם בשיפועים שלא סימפטיים לגוף האדם. שלא לציין, עם עוד 20 קילו על הגב. כמו כן, השביל מסתעף כל כך הרבה שם, שאתם לא תדעו מה לעשות עם עצמכם. והוא לא מסתעף בצורה נחמדה ומצחיקה כמו המילה מסתעף - הקטע כולו רווי בעליות וירידות לא הגיוניות וקשות. מיד אחרי מערת אצבע (ליד ניר עציון), אם אתם ממשיכים לכיוון עוספיה, אתם תעברו כביש שמוביל למלון יערות הכרמל. מה שחשוב הוא שמיד לאחר הכביש הזה יש פארק עם מים ושירותים.

 הקטע שמעל קרית שמונה הוא גם מעצבן, למה? אתם הולכים על נטו כביש עם עליות קשות וירידות לא פשוטות גם הן. תתכוננו לכאב ברכיים רציני, כי ה-6 קילומטר האלו ינסו לשבור את רוחכם. ואתם תחיו בפיקציה שאתם מטפסים/יורדים בגובה.
לפני קיבוץ דן קיים נחל שניר ושביל ישראל עובר בתוך הגן לאומי עצמו. אם אתם באים מהצפון, אתם מגיעים לשער הכניסה ויכולים להיכנס ולשלם. אם אתם מגיעים מהדרום, אתם תתקלו רק בשער היציאה שלא תוכלו לעבור דרכו. יש שביל מסודר שעובר מזרחית לנחל אז פשוט תמשיכו איתו ואתם תגיעו לכניסה לגן הלאומי.

 שימו לב שבהר מירון, אם באתם מדרום, אתם לא ממשיכים עם השביל האדום. ברגע שיש לכם פיצול עם שביל שחור, קחו אותו ותמשיכו עם השחור. לא תראו באזור שום סימון של שביל ישראל, אבל לאחר כמה מאות מטרים עם השביל השחור, תבחינו באחד. העלייה להר מירון היא הרבה יותר קלה ממה שמצופה לאחר שמסתכלים במפה ומגלים שעולים לגובה 1,200 מטר. עלייה מתונה ונופית. תהנו מהבריזה.

נחל עמוד הוא מסלול מאוד יפה. בנוסף לכך, אחרי המפגש שלו עם הכביש ליד כחל, הוא גם נהיה קצת קשה. וחזירי הבר לא עוזרים. כשנחל עמוד מסתיים ליד מירון, ממש ליד הכביש יש חניון עם ברזי מים ושירותים. השירותים לא יהיו פתוחים, אבל הברזים יעבדו. עדיף מאשר לעלות למלא מים במירון.
כשמגיעים לנתניה, השביל עובר בעקרון על הטיילת המפוארת של נתניה. שימו לב, כי הסימונים מתחילים להיעלם בשלב כלשהו בתוך העיר. פשוט תדאגו להגיע לחוף ואתם תסתדרו.

 תנסו לא להגיע לאזור התעשייה של שהם בשעות הצהריים. אין שם צל בגרוש וגם אין שם מה לעשות, חוץ מהבאסטה של על האש. המלצה שלי, השניצל.

 כשתגיעו לאזור של נחל חדרה, ליד תחנת הכח המפורסמת, תראו טיילת מושקעת עם שלל מקומות ישיבה, דשא, צל וגם ברזיות לשפע. השביל עצמו לא עובר בפארק של קיסריה, אלא עוקף אותו ואתם חייבים לעצמכם לטייל קצת בקיסריה העתיקה. כשתגיעו לשדות ים, תרדו לחוף ומשם תמשיכו על החוף צפונה ותמצאו את עצמכם אחרי כמה דקות בתוך קיסריה. תרשו לעצמכם להתפנק. כדי לחזור בחזרה לשביל פשוט תמשיכו בכיוון כללי צפונה עד שתגיעו לתל עפר שאחריה תהיה אמת מים (לא הרצינית) ותתחברו ישר לשביל באורח פלא.
אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל עד היום אין לי שום משג איך מגיעים למנזר של יוחנן ליד אבן ספיר. מה שאני כן יכול להגיד לכם, שזה לא מהחניון של הסטף. או מכל כיוון הגיוני אחר.

 ממש אחרי מצודת ישע (שוב אם אין לכם מפה ממש מעודכנת) השביל לוקח דרך נופית יפה בשם נחל קדש. ובתור נוף, תוכלו לראות את עצמכם סובלים בהליכה בנחל הארור הזה. בסופו של דבר, אתם תעשו מן סיבוב פרסה ותחזרו לכביש.
לפני שתגיעו לערד, או אפילו למצפה זוהר, אתם תלכו על השביל הכחול. להפתעתכם הגמורה, אתם תמצאו שהוא בקושי מסומן. ברגע שאתם עוזבים את הירוק לטובת הכחול, תצטרכו להמשיך בכיוון כללי מזרחה לעבר ים המלח והכביש שאליו תתחברו לבסוף. וגם מדי פעם תוכלו למצוא סימון כחול.
אם אתם הולכים בדרום בשביל הישן, יש את הקטע שעובר בין מעלה פארן לקיר האומניטים. הדרך אמנם לא קשה, אבל ביום חם, יהיה לכם קשה בגלל המחסור בצמחייה שקיים שם. אין שם שום עץ בכל הדרך הארוכה הזאת (כ-15 ק"מ). בערך באמצע הדרך, יש אנדרטה לזכרו של אליעזר הימלפרב ז"ל שתוכל לספק לכם צל כלשהו לזמן קצר.

שן רמון אולי נראה כמו וואחד פיסטין, אבל אין לכם מה לדאוג. העלייה קלה, נוחה ולא ארוכה בכלל. בהמשך, לפני העלייה למצפה רמון, איפה שהשביל פונה מערבה, ממש איפה שנמצא החניון יום, יש עץ שיטה ענקי שיספק לכם צל מבורך.

אחרי שתעברו את נחל אלכסנדר, ממש לפני חדרה, אתם תגיעו למסילת רכבת. כל הדרך תהיה בחול ים רציני. ו-2 ק"מ יראו לכם כמו 10. בנוסף לכל, וכאן הקאטצ` האמיתי, המעבר רכבת הוא מנהרה קטנה שלא יכולה להכיל גמד ממש נמוך.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה