”אטרקציות בפריז עם ילדה בת 12“

חזרנו, אב ובתו בת ה-12, ממסלול ארוך וצפוף שכלל את פריס (שני לילות), רכבת להולנד (3 לילות), טיסת פנים באיזיג'ט לשוייץ (4 לילות), 4 לילות באוסטריה וחזרה ללילה אחרון בשוייץ לפני חזרה לארץ מציריך.

ההתחלה היתה צולעת: נהג מונית שלא התעורר ותור מטורף בבדיקות הבטחוניות (אלה שלאחר בקורת הדרכונים) בצפיפות בלתי נסבלת שכמעט וגרמו לנו לאחר לטיסה. גם בפריס: המתנה של שעה למזוודות וזחילה בת שעתיים לעיר (אלברט הנהג שסוכם עמו מבעוד מועד הוא אדם נחמד וסבלני שעשה את המכסימום עבורנו אבל הפקקים האין סופיים גרמו לנו להתחרט על כך שלא העדפנו רכבת ומטרו).

על האטרקציות בפריס אין הרבה מה להוסיף: לובר - עומס סביר וביקור באגף סוליי ודנון, שער הנצחון - היה סגור עד 7 בערב בגלל אירוע כלשהו, עלינו לקראת החושך (9 יורו למבוגר, חינם לילד), כנסיית הנוטרדאם - ויתרנו על המגדלים לטובת הכנסיה עצמה, האכלת יונים בחזית ומציאת שני סניפים של גלידת אמורינו במקום. המטרה העיקרית - ברטיון. חנויות טויוטה, למבורגיני ורנו בשאנז אליזה, שוקו טעים ב"מרטה'ס קפה" ברחוב גרנד ארמי 11 (הבעלים, אוליביה, היה הרבה בארץ ויש לו קרובים בדימונה), אייפל - התורים המטורפים הניאו אותנו מלחשוב אפילו על טיפוס, כך גם במוזיאון השעווה-גרווין: תור ארוך שמרתיע את הילדים לבזבז שעות בעמידה סתמית בתור. ביקור של שעה וחצי בגלרי לפייט: תיקרה מדהימה, מחירים - עוד יותר. ראינו שם אנשים שמנקים, ששומרים, שמסדרים בגדים, אבל היו חסרים לנו אלה, איך קוראים להם? אה, כן, קונים. ממה הם, לעזאזאל, מתפרנסים שם? ממליונרית אחת שתגיע לקראת הערב ותקנה שתי חולצות במחיר של הסובארו שלי? לא ברור להדיוט כמוני.