”רשמים ממרכז החלל “

מירי ב: אנחנו היינו עם 3 ילדים בגילאים 13, 9 ו-4.5 וכל אחד גילה התעניינות כזו או אחרת באתר, הגדול בן ה-13 הבין את האנגלית, היה לו ממש נחמד ורוב הדברים עיניינו אותו, הקטן התרשם מהאסטרונאוטים ומהחלליות שבהן הוא ביקר, וכך גם הילדה בת ה-9. לדעתי כשעושים כזה טיול צריך לקחת בחשבון שבכל מקום יש כאלה שנהנים יותר וכאלה שנהנים פחות. עדיין שווה ללכת למקום, זה בהחלט מרשים (הילדים מאוד הזדהו עם הקטע הישראלי ועם אילן רמון). לגבי זמנים- מקדישים למקום יום שלם, מה גם שיש סיור באוטובוסים שאורך 3 שעות בערך ואי אפשר לפרוש באמצע. 

הקימחים: במרכז החלל ראינו דגמים של חלליות, את החללית אפולו, שיצאה כבר לפנסיה, מתקני שיגור רובוטים המשוגרים לירח, סרט IMAX ועוד. מאחר שכל ההסברים והסרטים היו באנגלית, לילדים היה קצת משעמם משום שלא הבינו את הכל. עומר השתעממה כבר בהתחלה, כששמה לב שאין מתקנים מעניינים. את הגר כלום לא עניין כי לא היו מתקנים ואנגלית היא לא מבינה, ורק ענבר הביעה קצת עניין. אני (אושרה) עוד ניסיתי לתרגם מידי פעם, אך זה לא אותו דבר. אחד הדברים שבגללם רציתי להגיע למרכז החלל הוא הנקודה הישראלית. להיות באזור ולא לחלוק כבוד? הגענו לאזור ההנצחה לחלל החלל האמריקאים ומיד חיפשנו את שמו של אילן רמון. היו עוד ישראלים באתר והיה מרגש לראות איך כולם (כמונו) מצלמים, מדברים בשקט ומרכינים ראש מול דמותו הניבטת מעל לוח אבן שחור. החסרנו פעימה, הזלנו דמעה והמשכנו את הסיור עם המחשבות. בסיכומו של דבר - קשה לומר שהיתה הנאה גדולה. הילדים בעיקר השתעממו מחוסר עניין ומחוסר הבנת השפה. קצת מאכזב לנוכח ההוצאה הכספית הלא מבוטלת ($130 לכולנו כולל מסים).