”סלוני - הסיפור האמיתי“

רבות כתבו כאן על סלוני ועל שכונת ראסטוק ועל ביתם של איבן וברנרדה. כן גם אנו נפלנו בשביים של זוג מקסים זה שעליהם נכתב כאן רבות, על האירוח המקסים וכו`. אך יש לי להוסיף יותר. קודם כל יש להם שני חדרים בקומה עליונה עם מקלחת משותפת כיוון שהיינו באמצע אוקטובר 2004 והיה קר. החדרים הוסקו בתנורי עץ. ישנו אצל איבן שני לילות והפכנו לבני בית עם אירוח כמעט משפחתי, עם כוסות התה ומשקה אלכוהולי שאיבן מכין מתפוחים. מי שמגיע לבית של איבן, בית מספר 21, שימו לב - זהו הבית הימני כי באותה חצר בצד שמאל גרה גיסתו, אצלה לא משהו. 

וכאן שמענו את האמת על המקום הזה. כפר זה היה לפני המלחמה מלא טחנות קמח. הטורבינות לרוב הסתובבו בכח המים ומזה התפרנסו. כשבאו כוחותיו של מילושוביץ וכבשו את הכפר הוציאו להורג את הגברים שנשארו בכפר ואת הנשים אנסו. בכפר נולדו ילדים כתוצאה של מעשי אונס, והיום ילדים אלו מנודים. למזלו של איבן הוא הצליח למלט את משפחתו למקום מבטחים והוא עצמו נמלט לא הרחק מהכפר עד שנתפס ונכלא למשך כארבע שנים. 

כשחזר אחרי המלחמה נוכח שאת ביתו שרפו כמו יתר בתי הכפר את הטורבינות עקרו כמו את השאר ועד הים טורבינות אלו מתגוללות בחצרות הבתים. הכפר ראסטוק הוכרז על ידי האו``ם כאתר שימור עולמי, אך כמעט ואינו משתתף בהוצאות לשיקום הכפר. התושבים מציבים תיבות לבקשת תרומות מהתיירים. את הסיפור הזה סיפר לנו איבן עצמו במהלך יומיים ששהינו אצלו. נכון, דיברנו בעיקר בעזרת הידיים וצילומים של הכפר השרוף. מי שמגיע לשם ישים לב שאיבן השאיר עמוד מעמודי הבית שנשרף, כזכרון למה שהתחולל שם.