”חיטהורן - ונציה של הולנד“

לעיירה חיטהורן הגענו בשעות הצהריים המאוחרות לאחר בעיות שילוט לא קטנות וחיפשנו מקום לאכול, לפני שנהנה מסיור בעיירה ושיט בתעלות המים המפורסמות. העיירה אכן מלאה בטבע ובאווירה נעימה ומרגיעה והבתים בעיירה בנויים כל אחד על גבי מעין רפסודה שעליה יש גינה קטנה ובית שנבנה על ידי המקומיים עצמם. עם זאת, מסתבר שאנשי העיירה יודעים מספר מלים מצומצם באנגלית (בעיקר הדור הצעיר), מה שהקשה עלינו להסביר את עצמנו ולהבין את ההנחיות של המקומיים לגבי מקום שאפשר לאכול בו. לאחר חיפוש לא קצר, מצאנו זוג מבוגרים שישבו בנחת על זוג כסאות עץ בגינה הפרטית שלהם, וביקשנו מהם עזרה. באמצעות מספר סימני ידיים ופנטומימה של אכילה, הבנו כי מחוץ לעיירה אמור להיות מרכז מסחרי קטן ובו מספר מסעדות. כמו כן, זכינו לטיול קצר והיכרות בגינה של הזוג בשפה חצי הולנדית חצי אנגלית, אבל מאוד מהנה. בעיות השילוט, בצירוף שיפוץ הכבישים, גרמו לנו להסתובב במעגלים כחצי שעה עד שהגענו למקום וגילינו בעיה חדשה - מקומות החניה היחידים שייכים לבתים הפרטיים או חלק מחניון בתשלום. הרעב הכריע והסכמנו לשלם ולהתחיל לחפש את המרכז המדובר. המסעדה הקרובה הייתה מעין דוכן מטוגנים שנראה מעט מפוקפק, ולאחר מסעדת יוקרה שגם לא התאימה לטעמנו. רק לאחר רבע שעה של הליכה בטבע, הגענו לדוכן מזון מהיר מכובד יותר ולפני שהספקנו להחמיא לעצמנו על הגילוי, שמענו את קהל הישראלים שכבר היה במקום. היה מבחר של המבורגרים, סלטים ומטוגנים אחרים, ולקינוח היה דוכן גלידות בייצור עצמי, שנהנו לאכול באווירה פסטורלית לצידה של אחת מתעלות המים. שבעים ומרוצים היינו מוכנים לשיט בתעלות, אך בשעה 17:00 הסתיימה השכרת הסירות לצערנו. נהנו מעט מהליכה בטבע, אך פספסנו את האטרקציה המרכזית. קצת חבל.