”אטרקציות בעיירה קלרבו (Clervaux)“

העיירה Clervaux נמצאת כמעט בקצה הצפוני ביותר של המדינה. זו עיירה קטנטונת וחביבה, ההולכת ומתגלה בין הגבעות המקיפות אותה, ככל שמתקרבים אליה. במרכז יש טירה לבנה וקרוב אליה כנסיה בסגנון רומנסקי (כך נדמה לי). במרחק מהעיירה, על המדרון, נראה צריח של מנזר. כל אלה משווים לה מראה יפה מאוד. הטירה הלבנה היא, כמובן, טירה היסטורית, שחומותיה נהרסו בשלב מסויים של ההיסטוריה. כיום היא משמשת בית לשלוש תערוכות: העיקרית, החשובה והגדולה - ``משפחת האדם``, ``Family of man``, היא תערוכת צילום מקיפה על בני אדם בכל העולם, בסיטואציות שונות של החיים. התערוכה הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק בשנת 1955, קיבלה פרסום רב, והספר המלווה את התערוכה הופץ בכל העולם. התערוכה הוענקה במתנה לממשלת לוקסמבורג, בזכות מוצאו של האוצר שלה, אדוארד שטייכן, שהוא יליד המדינה. התערוכה היתה ניסיון ליצור פרויקט אמנותי חוצה גבולות בתקופה של המלחמה הקרה. לפני כמה שנים, זכתה במעמד של אתר מורשת עולמי מטעם אונסקו.

למעשה, רציתי להגיע ללוקסמבורג בשביל התערוכה הזאת, ואכן יש בה קסם רב. צילומים רבים ש``תופסים את הרגע`` בחייהם של אנשים, עם הבעות פנים חולפות, סיטואציות אנשיות יפהפיות. יש תמונה מישראל - אנשים רוקדים במעגל. התערוכה מציגה אחד לאחד את כל מה שיש בספר לפי נושאים, והיא פנינה, לדעתי, לחובבי צילום ולחובבי בני האדם באשר הם. כל זאת - על אף שאין בה הפתעות (למי שמכיר את הספר).

בטירה מוצגות גם תערוכת דגמים של טירות האפייניות ללוקסמבורג ותערוכה קטנה הקשורה בקרב הארדנים. לא הלכנו לראות את התערוכות הנוספות.
למען הגילוי הנאות יש לומר שהבנות שלי השתעממו נורא. אבל אני חושבת שהקטנה היתה יכולה ליהנות עד שלב מסויים, לולא ההשראה הלא מבורכת של הבנות הגדולות. יש גם בני נוער שיהנו מהתערוכה. זה עניין אינדווידואלי. בכל אופן, בעלי, שלא ידע בדיוק למה הוא הולך, ואינו חובב אמנות, נהנה מאוד.

לפני שהגענו לטירה הלכנו לבקר במוזיאון הצעצועים, הנמצא בקצה המדרחוב האחד והיחיד בעיירה. הבת הקטנה (קצת פחות מגיל שבע) לא רצתה לצאת משם. יומיים קודם לכן היינו בטרייר וביקרנו גם שם במוזיאן צעצועים. הגענו עם ציפיות נמוכות. הבת הקטנה שמחה לראות מוזיאון צעצועים נוסף, וחשבנו שלא יזיק. ציפתה לנו הפתעה. המוזיאון אפוף קסם שקשה להסביר. מדובר במוזיאון קטן. במוזיאון בטרייר יש הרבה יותר חדרים ותצוגות. אבל כאן הכל מסודר בחן רב וביד אוהבת. מוצגים רבים אינם נעולים מאחורי דלתות זכוכית, והם מסודרים כאילו בנונשלנטיות ביתית מזמינה למגע ולהתבוננות. היו מוצגים פתוחים שהיה ברור שהם עדינים ולא רצויי לגעת בהם, ובכל זאת הם פתוחים. במוזיאון אך ורק צעצועים ישנים ועתיקים. נחמד לאמא ולאבא להיזכר בילדות ולהראות לעוללים מה היה לנו. יש גם צעצועים מימי סבא וסבתא. אין פלסטיק כמעט. הכל ממתכת. יש ``מכנו`` שבנו ממנו את מגדל אייפל והליקופטר גדול. אבל יש גם צעצועים על קפיץ, בובות, חיות רכות, עגלות, מכוניות, אופניים ישנים שמעולם לא ראיתי כמותם (וגם כאלה כמו שהיו לי פעם). יש גם פטיפון ישן ומצלמה גדולה ומסורבלת מהדור הראשון של המצלמות. זה לא מגרש משחקים שעושים בו בלגן. ברור לכל שיש לשמור על הסדר, לא להזיז ולהחליף מקומות, לא לעשות פעולות דרסטיות, אבל הכל קרוב ונגיש ומוחשי.

יש לשים לב היטב לשעות ולימי הפתיחה: הטירה הלבנה סגורה ביום שני ואילו מוזיאון הצעצועים סגור ביום שלישי. למוזיאון הצעצועים יש הפסקת צהריים בין 12.00 ל-14.00. יש שם גברת חביבה, ששאלה אותנו אם אנחנו מספרד, והיא, ככל הנראה, זקוקה לשלף שטונדה בצהריים. לשכת התיירות של העיירה נמצאת בחצר של הטירה.