”קרחון הדכשטיין (Dachstein)“

בפעם הראשונה הגענו לאיזור ביום מקסים ללא ענן, בסביבות השעה 12 בצהריים. הכוונה היתה לעלות ברכבל לקרחון דכשטיין. מגיעים לעיירה רמסאו וממנה מגיעים לדרך שהיא בתשלום (מי שעולה ברכבל פטור מהתשלום). גילינו בכניסה שלא היינו היחידים שחשבו על הרעיון. היתה הודעה שכל החניונים מלאים, ונאמר לנו שזמן ההמתנה לרכבל הוא בן שעה לשעתיים! הומלץ לנו להגיע בין השעות 8-9 בבוקר! זו היתה אכזבה גדולה. אבל בגלל שמדובר היה באתר שהיה כ- 25 דקות נסיעה ממקום הלינה שלנו (פלכאו), לא התייאשנו וניסינו שוב ביום אחר. ואכן, לפי ההמלצה הגענו בסביבות 9 בבוקר. עולים ברכבל בכרטיס משולב עם כניסה למערת קרח. הנוף למעלה יפהפה, הגובה, 3000 מטר, ולכן יש למעלה שלג (אפשר גם לגלוש בסקי) ויש מערונת קרח, שמזכירה את זו שבשוויץ. לא גדולה, חצובה בתוך קרחון, ובה מוצבים מספר פסלים שנחצבו מקרח. חביב, אבל לא מדהים כיעד בפני עצמו. אגב, הרצפה מאוד מחליקה וצריך לנעול נעליים מתאימות וכפפות כדי להחזיק במעקה הקפוא. יש למעלה גם תצפית על הנוף המדהים, ממרפסת שבה חלק מהרצפה הוא מזכוכית, ואפשר להסתכל על התהום למטה. העלות למשפחה בת 5 נפשות בסביבות 100 יורו או קצת פחות (כשהיינו, לא היה כלול בכרטיס זלצבורגלנד, והיה כנראה חינם לבעלי כרטיס אזורי אחר. כיעד טיול, זה היה ביקור מוצלח בגלל מזג האויר הטוב, הנוף המדהים על פסגות ההרים, והשלג בפסגה אבל המערה עצמה, לא יותר מחביבה ובודאי לא בסדר הגודל של מערות הקרח באיזור. באיזור רמסאו יש כל מיני פעילויות נוספות. למשל, מכוניות קטנות שאפשר לרדת איתן מפסגת הר סמוך בשם planai.