פעם שניה תוך ארבע שנים ביקור באיים האזורים. אחד האזורים היפים, הקסומים והמיוחדים המוכרים לי.
הפעם צירפתי לטיול חברים נוספים כדי שיחוו איתי את הקסם של האיים הללו. יצאנו, עם מטיילים נוספים, במאורגן עם המדריך האהוב עלינו זהר אשכר, חברת סולו דרימס.
האיים האזורים היא קבוצת איים השייכים לפורטוגל אך נחשבים לאזור אוטונומי ונמצאים בלב האוקיינוס האטלנטי, 1500 ק"מ מליסבון. לקבוצת האיים משויכים 9 איים. ביקרנו ב-4 מהם היותר מתויירים.
יש ביניהם חלוקה מנהלית מסודרת: בפיאל נמצא הפרלמנט
בטרסירה נמצא בית המשפט העליון והבסיס הראשי של חיל האוויר האמריקאי
בסאו מיגל נמצא המרכז המנהלי של האיים והקמפוס המרכזי של אוניברסיטת האיים שהוקמה בשנת 1975
בהורטה נמצאת המועצה המחוקקת
אפשר, אם יש זמן וסבלנות לטייל עצמאית. הקושי העיקרי תאום טיסות והזמנת רכב בכל אי.
האיים האזורים התגלו בשנת 1427 ע"י אחד מרבי החובלים שהפליגו עם אנריקו הספן והחלו להיות מיושבים עשר שנים מאוחר יותר.
האיים הגעשיים יוצרים נוף יוצא דופן של הרים גבוהים, לועות הרי געש ובתוכם אגמים, מערות לבה מדהימות, מעיינות תרמיים ובריכות בוץ. שילוב בין ירוק עד לכחול עמוק של האוקיינוס ותושבים מסבירי פנים. האיים מכוסים צמחיה עשירה: עצי דולב, ארזים יפניים, פרחי הורטנזיה (Hoetensia) בשלל צבעים המגיעים לגובה של 2.5 מ' ופרח יפהפה בשם גי'נג'ר לילי שהובא לכאן מדרום אמריקה. אין פיסת אדמה ריקה, גווני הירוק השונים "משגעים" את העין שאינה יודעת שובע מהמראות. האקלים מתון כל השנה בגלל השפעת זרם הגוף (בין 18-22 מעלות) לכן ניתן לבקר כאן רוב ימות השנה.
הנקודה הישראלית קשורה לעזרת האיים ב-1973 כתחנת תדלוק לרכבת האווירית מארה"ב ארצה. גם מטוסי החמקן שהגיעו מאוחר יותר קבלו אישור נחיתה ותדלוק באיים.
האי סאו מיגל Sao Migel האי הירוק
האי סאו מיגל הגדול באיים מונה כ-180,000 תושבים שחלקם הגדול מתגורר בעיר פונטה דלגדה Ponta Delgada. האי מכונה גם האי הירוק על שום עשרות, ואולי יותר, גווני ירוק בכל מקום אליו צופים. טיילנו באי 5 ימים ולנו במלון המצויין, אם כי מעט מרוחק מהמרכז Double Tree by Hilton Lagoa.
בירת האי קיבלה את פנינו בגשם. לא נעים אבל לא נורא... מיהרנו לרכוש מטריות, שוטטנו בין הסימטאות, הכרנו פירות וירקות חדשים בשוק וכמובן סעדנו במסעדת דגים טובה
זכינו להיכנס לבית הכנסת הקטן "שער השמים" שנבנה בשנת 1836 ונחשב לעתיק ביותר בפורטוגל.
בית הכנסת היה סגור למעלה מ-50 שנה ורק בשנת 2015 נפתח מחדש כאתר התייחדות יהודי ומשמש כיום בעיקר כמוזיאון המנציח את הקהילה היהודית וכספריה. בבית הכנסת אולם תפילה קטן ותצוגת קבע.
העיר כולה, כמו ערים אחרות ברחבי האיים, מרוצפת באבני לבה קטנות שחורות ואבנים לבנות שיובאו לכאן. המראה נפלא, מעניין ויוצא דופן
היום השני בסאו מיגל הוקדש לצד המזרחי של האי אזור פורנש Furnas.
כ-20 דקות נסיעה לאורך החוף לכוון מזרח נמצאת Vila Franca do Campo. זו הייתה בירת האיים עד שנחרבה ברעידת אדמה ב-1522. ירדנו לקו החוף וצפינו באיון קטן בו התפתחה לגונה המשמשת בית למיני ציפורים, צמחים, דגים ודולפינים. ניתן להגיע לאיון בשייט קצר מהמרינה הצמודה לחוף.
ממתק מסורתי שנפוץ באי נקרא על שם העיירה. הממתק שנמכר בבודדים מכיל חלב ממותק וקורנפלור. טעים אך מתוק מדי
המשך הדרך הובילה אותנו לאזור פורנש Furnas שהוא מכתש בקוטר 7 ק"מ ובו מאות מעיינות טבעיים קטנים. אחת החוויות היא הגן הבוטני הנפלא טרה נוסטרה Terra Nostra. בגן צמחים ייחודיים מהאיים בצד צמחים מכל העולם והחוויה היא מבחר בריכות ומעיינות חמים בטבע. ג'קוזי טבעי של מים חמים ובריכות גופרית. גם כאן צבע המים החום אינו לכלוך אלא ברזל
שיא החוויה כניסה לבריכת המים החמים שנבנתה כבר בשנת 1780 והורחבה מאוחר יותר למימדיה כיום. אל הבריכה מגיע מעיין שמזרים אליה מים בטמפרטורה של 35 מעלות. אני לא נוהגת להיכנס למים בטיולים אך כאן זו הייתה חוויה מיוחדת
מכאן, באותו אזור לפומרלות. בתוך בורות באדמה מבשלים תבשיל מיוחד (דומה לחמין שלנו) משך שעות ארוכות. התבשיל נקרא קוזידו Kozido. צפינו בהוצאת הסירים הענקיים מן האדמה והעברתם לטנדרים ולמסעדות סמוכות. התהליך היה יותר מהנה מאשר התבשיל אותו אכלנו לארוחת צהרים
שני גברים חסונים הוציאו את הסיר והעמיסו אותו על טנדר שחיכה בסמוך
בסמוך אדים גיאותרמים ומים רותחים מבעבעים ועולים מן האדמה
לקראת צהרים הגענו למסעדה כדי לאכול את מה שהתבשל בסיר... מלצר חביב קיבל את פנינו וכלאחר כבוד הובלנו אל השולחנות שהיו ערוכים לכבודנו עם עשרות סועדים נוספים
שבעים וטובי לב יצאנו אל עבר תצפית יפייפיה על הנוף: Miradouro do Pico do Ferro קלדרת פורנאש והלגונה. זהו נוף ייחודי בתוך צמחיה שופעת. הלגונה, הנמצאת במכתש געשי עתיק, עם מים ירקרקים ורגועים והמדרונות הירוקים מדהים ביופיו, ומשרה אוירה של שלווה ורוגע.
ביום השלישי באי סאו מיגל טיילנו בחלקו הצפוני. התחלנו במפעל התה של גוריאנה הוא הוותיק ביותר באירופה הפועל ברציפות מ-1883. סיור במפעל לימד אותנו על מכונות עתיקות ומעניינות, על התהליך של הייבוש ו"זכינו" כמובן לטעימות. שדות עלי התה נראו למרחוק כשהם מוקפים בשיחי הורטנזיות, הצמחים השולטים כמעט בכל נוף. לראות ולא להירגע מהגודל, מהצבעוניות ומיכולת הצמח לגדול באופן טבעי בשטחים נרחבים
בסמוך תצפית מופלאה על החוף Miradouro de Santa Iria אחת מיני תצפיות רבות שאחת יפה מקודמתה.
וכמובן שיחי הורטנזיה בשלל צבעים וגוונים
בהמשך הדרך פארק טבע מרהיב בצפון-מזרח האי: Ribeira dos Caldeiros
בפארק שני מפלי מים משני צידי הכביש. אחד נקרא "ביתו של הטוחן" והשני נקרא "הינומת הכלה"...כמו כן שוחזרה במקום טחנת מים עתיקה. הצמחייה עשירה ושופעת וכוללת שרכים, עצי ארז וכמובן הורטנזיות מהממות בשלל גוונים. יש מסלולי טיול בפארק שלצערי מפאת קוצר הזמן נאלצנו לקצר
עדיין לאורך החוף הצפון-מזרחי סיור קצר בעיירה הקטנה והפחות מיושבת Nordeste. בשיטוט קצר בעיירה נראה היה כי היא די נטושה. מעט החנויות היו סגורות ותושבים לא נראו. לכן חלפנו על פניה ביעף
ממש קרוב עוד תצפית נפלאה על החוף וסביבותיו Miradouro das Ponta do Sossego. האמת השמות ממש חסרי משמעות לאור העובדה שיש כל כך הרבה תצפיות וכולן מהממות
בהמשך הנסיעה דרום-מזרח לכיוון הבירה פונטה דלגדה. עצרנו בישוב פובואסאו Povoacao. לכאן הגיעו המתיישבים הראשונים של סאו מיגל בשנת 1427. המקום הרשים אותם שכן היה מכוסה צמחיה עשירה ועצי ארז מה שהעיד על אדמה פורייה. חמש שנים מאוחר יותר הגיעו ראשוני המתיישבים ובחרו לבנות את ביתם במקום. הם העבירו בקר, זרעו חיטה וקטניות והפכו את המקום להתיישבות רשמית.
האבן מוצבת על שובר הגלים בישוב ומעוצבת בצורת שושנת רוחות מוקפת דולפינים. מסמלת את היות הישוב, כאמור, מקום ההתיישבות הראשון באי סאו מיגל. שושנת הרוחות מסמלת את המצפן של מגלי הארצות הפורטוגלים, והדולפינים מייצגים את החי הימי באוקיינוס האטלנטי.
קו החוף של הישוב סלעי ושחור
היום הרביעי הוקדש למרכז האי. התחלנו בסיור מעניין במפעל קרמיקה שכל העבודה בו נעשית באופן ידני. גושי החימר הופכים בתהליך ארוך וקשה לכלים מעוצבים ויפים
ליד העיירה Ribeira Grande (אליה נשוב מאוחר יותר)
נמצא גו'נגל שופע צמחיה אקזוטית, שרכים גבוהים, פרחים ואפילו הציפור הקטנה באירופה Serra (אותה ראינו אך לא הצלחנו לצלם). כן הצלחנו לצלם ציפורים אחרות יפות וצבעוניות. זהו פארק יפהפה הנקרא Caldeira Velha. נמצא בגובה 628 מ' מעל פני הים ומעבר לצמחיה יש בו 4 בריכות של מים תרמים בדרגות חום שונות כשזו הנמצאת מתחת למפל היא המרשימה ביותר. גווני המים החומים-כתומים נובעים מהמצאות ברזל בקירות הבריכות. מקומיים ממליצים לקלף מעט מהקירות ולמרוח על הגוף..
עוד תצפית ועוד אחת והמראות כל כך יפים ומרגיעים... Miradouro de Coroa Mata
מהתצפית נראה האוקיינוס מצד אחד והתיישבות חקלאית מהצד השני
מזג האוויר לרוב היה בעדנו. אבל לפתע התקדרו השמים ורוח החלה לנשוב. ענן כבד "התיישב" מעל. ומה שראינו היה בעיקר את שביל החלב... אגם האש Lagoa do Fogo הוא האגם הגבוה ביותר באי ומשתרע לאורך 5 ק"מ ולרוחב 3.5 ק"מ. התמונות לקוחות מהטיול הקודם שלי וההפסד היה של כולנו
המשכנו לטייל בעיר Ribeira Grande השנייה בגודלה באי אחרי פונטה דלגדה. שעת צהרים, מעט חנויות פתוחות במרכז העיירה. תושבים נחו בצל עצי ענק אחרים שתו בירות ונהנו.
תצפית יפה על שפך הנהר לים והשלווה מסביב עוררה קנאה...
העיר מוכרת, בין היתר, הזכות מפעל הליקרים הנמצא בה ולידו חנות וטעימות כמובן. קשה שלא להתרשם מהמבחר ולכן דוגמית קטנה נקנתה למזכרת. הליקר היותר מפורסם הוא זה העשוי מפסיפלורה
בהתקרבנו לבירה פונטה דלגדה עצרנו במטע אננס יחיד מסוגו באירופה Pineapples A Arruda. זכינו להסבר מקיף על הגידול הייחודי וצעדנו לאורך החממות הצבועות לבן (כדי להימנע משמש ישירה)בהן גדל הפרי. בגלל הקושי בגידול שמצריך עבודת ידיים רבה הלכו ופחתו בשנים האחרונות חממות הפרי אבל האננסים המצוינים מיוצאים לכל אירופה במחירים גבוהים
היום האחרון באי סאו מיגל עמד גם הוא לצערנו בסימן עננות וטפטופים. התחלנו בנסיעה קצרה לחוף
Praia do Populo. חוף סלעי, חול שחור וולקני ומדוזות שנפלטו לחוף. אפילו בית הקפה הקטן בחוף היה סגור. מלבד המציל שעמד כשבגד הים בלבד לגופו וחיכה לגולשים לא נראו אנשים נוספים.. ובכל זאת המראה היה נפלא, סגרירי ומיוחד. עשרות מדוזות מסוג ארסי בגוונים כחול סגול נפלטו לחוף
בכפר הקטן Capelas נמצא מוזיאון ייחודי ששווה להקדיש לו זמן ולנו הוא פשוט התאים בגלל מזג האוויר
Oficina Museu. נפתח בשנת 1998 ע"י זו'אזו' מלו, פרופסור למתמטיקה לשעבר שהקדיש למעלה מ-30 שנה לאוסף פרטי, בין הגדולים ביותר, של כלים וחפצים כמו: בולים, מצתים, עטים, צדפים, צחקי עפרונות, מכוניות מקופסאות גפרורים, מחזיקי מפתחות ורבים נוספים. האוספים מסודרים בארונות בחדרים משני צידי מסדרון ארוך בביתו הפרטי של האספן.
מקום מיוחד תופסות תמונות של עבודות יד מסורתיות כמו פרחים העשויים מקליפות שום ובצל
כמו כן יש במקום חדר עבודה של נפח, של סנדלר, של ספר, בית דפוס, כרכית ספרים, חנות צעצועים ועוד ועוד
בחנות הקטנה במקום פגשנו את האדון המבוגר בשנות ה-90 לחייו מחשב עלות של פריט שרצינו לקנות
שהינו במקום שעה ארוכה, מעניינת ומרתקת. מומלץ למי שזמנו בידו או שמזג האוויר בחוץ לא נעים לבילוי בטבע. מזג האוויר לצערנו לא השתנה. עוד תצפית יפה אחת על האוקיינוס והצוקים השחורים הדרמטיים
Miradouro das Pedras Negras
זו דוגמית קטנה למזג האוויר העצוב והקודר שמנע מאיתנו לראות את המראה המפורסם ביותר של האי - לוע הר געש קדום, שבתוכו שני אגמים צמודים כחול וירוק. תצפית Vista do Rei
הצילום מטיול קודם
ובכל זאת ולמרות מזג האוויר נהננו מפריחת הורטנזיות סגולות וורודות בשולי הדרך. הפרח הוא חלק בלתי נפרד מהנוף באי הזה במיוחד (אבל גם באחרים)
האי טרסיירה Terceira האי הסגול
הוא התגלה שלישי ע"י הפורטוגזים (בשנת 1432)ומכאן שמו. סגול על שום פרחי ההורטנזיה הוורודים-סגולים שמציפים את האי. גרים בו כ-54,000 תושבים. זהו האי השלישי בגודלו מבין תשעת האיים האזורים אם כי הוא קטן.. 29 ק"מ אורך ו-17 ק"מ רוחב. ככה שאפשר לנוע מצד לצד בהתאם למזג האוויר
הבירה אנגרה דו הרואיז'מו Angra do Heroismo הוכרזה כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו בזכות הארכיטקטורה של הבניינים. הרחובות מרוצפים אבני לבה קטנות והבתים צבועים בצבעי פסטל נעימים. עיר שנעים וכיף לשוטט בה.
הגענו בשעת צהרים למלון היסטורי המחודש Hotel Torel Terra Brava. מלון מיוחד ומומלץ.
ערב חגיגות סנזו'אנינש - החג של גו'ן (יוחנן המטביל). זוהי החגיגיה הגדולה באיים שנחוגה משך 10 ימים בסוף חודש יוני. השנה החג ציין 50 שנה לאוטונומיה של האיים. בחגיגות שילוב של קרנבל, מירוצי שוורים ותערוכות פרחים. לאורך הרחוב נמתח שטיח אדום ובשעת לילה צעדו בסך בתהלוכה מסודרת ומאורגנת צעירים ומבוגרים לקול תשואות הקהל. המרפסות קושטו בשטיחים עבודת יד ובפרחים.
הביקור באי היה קצר מדי אבל מה שראינו היה נפלא. התחלנו בעליה להר ברזיל בגובה 205 מ'. זהו הר געש קדום מעל נמל העיר ממנו תצפיות יפייפיות על העיר וסביבותיה
בפסל מונצחת דמותו של אלפונסו ה-6 מלך פורטוגל (מאה 17) שבשל מוגבלות פיזית ומחלת נפש הודח ע"י אחיו מהשלטון והעביר את שנותיו האחרונות בחדר הכלא בארמון סינטרה
יכולנו לשבת שעות ולהינות אבל זמננו קצר
מההר ירדנו רגלית למרכז העיר דרך גנים בוטניים נהדרים שהוקמו בסוף המאה ה-19
Duke of Tetceira Garden. הגנים בנויים במפלסים שונים. הצמחייה מגוונת מאד וכוללת עצים עתיקים וצמחים אקזוטיים וכמובן פרחים עונתיים בשלל צבעים
המשכנו לנוף "שמיכת הטלאים" מפסגת Serra do Cume. פנורמה מרהיבה של הקלדרה הענקית של האי, המחולקת לשדות מרעה ירוקים וגדרות אבן שנראים מלמעלה כשמיכת טלאים.
40,000 ראשי בקר חיים באי במרעה טבעי. בגלל הגשמים התכופים אין בעיית מזון. כל חקלאי יודע מהם שטחי הגיזרה שלו. כשהעדר מסיים ללעוס בחלקה אחת נפתחת גדר והעדר עובר לחלקה סמוכה.
נקודת התצפית נמצאת מעל העיר Praia do Vitoria שהיא יפה כשלעצמה
נמל התעופה של האי, השני בגודלו באיים, משמש גם כבסיס צבאי וגם כנמל תעופה בינלאומי
איזה כיף לטייל עם חברים
מהתצפית החלטנו לטייל קצת רגלית לאורך שדרת הורטנזיות משני צדי הדרך
ואנחנו הנשים לא לבד... הבעיה שאת הגברים קשה לאסוף לצילום אבל לפחות את חלקם הצלחנו
החוף הצפוני של האי אזור מופלא ומיוחד ששווה עצירה ואם יש זמן גם כניסה לרחצה ביסקויטוש Biscoitos. אלו הן בריכות טבעיות יפות שנוצרו בין סלעי הבזלת. הרשות המקומית, כדי להקל על אורחים ובני הישוב לרחוץ בים סללו מדרכות, בנו מעקות ומדרגות והתוצאה חוויתית. עונת הרחצה נמשכת 3 חודשים בלבד ואז מתקיימים גם שירותי הצלה.
מפאת קוצר הזמן לא טבלנו בים אבל לרשות המתרחצים יש מלתחות ושירותים. ביקור באי בלי להגיע לכאן לוקה בחסר...
ביקרנו גם במערת לבה גרוטה דל נטאל Gruta do Natal הידועה גם כמערת חג המולד
זוהי מנהרת לבה בה צעדנו עטויי קסדות בשבילים מסודרים ומוארים בין זרמי לבה שהתקררו. עדיין לא הצליחו לתארך את שנת ההתפרצות. צעדנו בשביל נוח להליכה מלבד מספר מקומות שצריך היה להתכופף
המערה נחנכה בדצמבר 1998
זאת סביבת המערה: ירוק בהמון גוונים ושיחי הורטנזיה משגעים
עוד חוויה חביבה נקרתה לנו בעת שעצרנו ליד עדר פרות ומחלבה ניידת בצידו. הבעלים סיפרו שכל הרפתנים באיים האזורים קיבלו אישור מהאיחוד האירופי לשווק חלב מפרות שרועות במרעה טבעי.
את הנעליים כיסינו בכיסוי וצעדנו בכיף בין הפרות שלא נראה היה שהן התרגשו לבואנו. פרה גדולה הסתובבה וליקקה את עגלתה הקטנה שנולדה שעתיים קודם לכן
ניידת החליבה לפני שהגיעו הפרות
ולפי התור הן התקרבו והחלו לעבור חליבה. מאחורי ניידת החליבה עמד טנדר מוכן להסעה למכון פיסטור.
קבלנו טעימות חלב בלתי מפוסטר וחמים והצטלמנו עם הבעלים שנראה היה ששמחו לאורחים
אמירה מקובלת באיים האזורים אומרת שיש באיים כ-250,000 בני אדם וכמספר הזה פרות
בצער נפרדנו לעת ערב מהאי טרסיירה והמראנו לאי פאיאל Faial
האי פאיאל Faial האי הכחול
הוא נקרא כך בגלל גווני הכחול הרבים של פרחי ההורטנזיה הגדולים והמרהיבים הצומחים בצידי הדרכים בכמויות בלתי ניתנות לתפיסה.
באי מתגוררים כ-15,000 תושבים. זהו האי החמישי בגודלו בין האיים האזורים אך השלישי במספר תושביו.
אורכו 21 ק"מ ורוחבו המירבי 14 ק"מ. בירת האי העיר הורטה Horta. לנו מספר לילות במלון הטוב Azoris Faial Garden.
התצפית הראשונה עם הגיענו הייתה Ponta Furada. נוף נפלא על אזור החוף של האי עם צורות סלע ייחודיות של מערות וקשתות. ים כחול ומצוקים שמגיעים קרוב בצבעי שחור/חום בזלתי. התצפית קרובה לבירה
הנמל של העיר הפך במאה ה-17 לתחנת חובה לעוברים מאירופה לאמריקה ולהפך. המטוסים הראשונים שחצו את האוקיינוס חנו באי חניית ביניים.
ההר הנשקף מול הנמל הוא הר פיקו הגבוה בהרי פורטוגל 2351 מ'שהוכרז כשמורת טבע. לרוב מוקף בעננים ומדי פעם מציצה פסגתו
לאורך הנמל גלריה של אומנות שציירו שייטים שהגיעו לעיר מתוך אמונה כי הציור יעזור להם להמשיך דרכם בביטחה
ותוך כדי שוטטות פגשנו זוג שייטים שהגיעו מארה"ב והיו נלהבים להוסיף את הציור שלהם
לקראת חשיכה נכנסנו לבר של פיטר שנוסד בשנת 1918 והוא אחד העמוסים והתוססים בעיר. מקום מפגש למלחים ונוסעים המגיעים מכל העולם ולמקומיים כמובן. הבר כל כך מלא שמנהליו הוסיפו לעצמם שטח סמוך לנמל והמלצרים אצים רצים עם כוסות המשקה
מאחר ומזג האוויר בפונטה דלגדה לא איפשר שייט לוויתנים יצאנו עם בוקר לשייט באי פאיאל. המראות והשמחה שמילאה אותנו היו שוות את נדנודי הסירות... זנבות לוויתנים ודולפינים וזרנוקי מים מילאו את פינו שמחה וצהלות...
סיור באחד האתרים המרשימים ששינה את צורתו בעקבות התפרצות געשית חזקה ביותר הוא
פונטה דוש קפלינוש Vulcao dos Capelinhos.
במערב האי, הר הגעש קפלינוס Capelinhos. בשנת 1957 התחילה התפרצות געשית שנמשכה 13 ח'. הלבה שפרצה מהים יצרה הר געש צעיר שפלט לבה ואפר שכיסה את כל האזור כולל כפרים סמוכים. רבים מתושבי האי הפכו לחסרי כל. סנטור צעיר בשם גו'ן קנדי איפשר לרבים להגר לארה"ב. מחצית מתושבי האי היגרו וכן רבים מתושבי האיים הסמוכים.
תחילה עברנו ב"כפר" בעל אותו שם ממנו נותר אפר בלבד. כאן חיו, עבדו ויצרו כמה עשרות אנשים ש"נעלמו" תוך זמן קצר
בשנים האחרונות מתרבים המהגרים מהיבשת אל האיים במטרה להיטיב את איכות חייהם. לכן כיום רוב התושבים בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית. שטח האי הורחב ב-2.5 ק"מ כתוצאה מההתפרצות. הנוף הגעשי מרשים, עוצמתי ומוכיח שכוחות הטבע האיתנים משנים סדרי עולם. בניגוד לרוב שטח האי, כאן הנוף צחיח, סלעי וחסר צמחיה. במקום הוקם מרכז מבקרים מעניין Capelinhos Volcano Interpretation Center. במרכז מוצגים סרטי מולטימדיה מאלפים ותצוגה גאולוגית של שכבות הסלע ורצועות הלבה
סמוך למרכז המבקרים נמצא מגדלור ישן ממנו תצפית נהדרת על הסביבה. מי כמוני תוותר... 144 מדרגות אבל היה שווה. (2022 מימין ו-2026 משמאל)
מבט מלמעלה
תצפית אחרונה מאי מקסים - Miradoure Sra da Conceicao. נקודת התצפית נמצאת בראש הר אספלמקה. מלמעלה נשקף מפרץ הורטה שנחשב לאחד היפים בעולם. במקום מוצב פסלה של מריה הבתולה המגינה על העיר בגובה 28.5 מ'
ולפני פרידה מהאי הקסום מזכרת...
בצער רב עזבנו את האי למחרת ועלינו על מעבורת אל עבר האי פיקו Pico
האי פיקו Pico האי השחור
הוא מכונה האי השחור על שום שדות הלבה והנופים הגעשיים האפורים-שחורים הנמצאים בו. במרכזו שוכן הר פיקו הגבוה בהרי פורטוגל 2,350 מ' שנתן לאי את שמו: פיקו=שיא. לרוב מקיפה אותו טבעת עננים.
פיקו, האי השני בגודלו מבין האיים האזורים והצעיר שבהם, מאוכלס ב-12,000 תושבים. האי הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו בשנת 2004. בירת האי מדלנה Madalena
סיור בכפר קטן בצפון האי בין בתי אחוזה עם מתחמי ייצור יין. הבתים, שבחלקם עדיין מיושבים, בייחוד בתקופת הבציר, מוקפים כרמים ובוסתני תאנים.
ואפילו חובב קקטוסים מתגורר במקום
באזור צורות סלע מיוחדות שמגיעות לתוך הים וגורמות מערבולות חזקות במערות געשיות. החוף משונן ומחוספס. הגלים חצבו מערות בחוף הלבה כך שבמקומות מסוימים רסס הגלים עולה כלפי מעלה. ביום מעט מעונן, כפי שחווינו, החוויה מתעצמת
במזג אוויר סגרירי המשכנו לאגם הקפיטן Lagoa do Capitao. האגם נמצא במרכז האי בגובה כ-800 מ'. זהו לוע הר געש שמתמלא מדי שנה מי גשמים ולצידו ברבורים ועופות אחרים שחורי כנף. האגם מוקף צמחיה מקומית ייחודית כמו שיחי אריקה אזוריקה
בכפר קטן בשם לזץ' Lajes לחופו של הים, מול המזח והנמל, הוקם מוזיאון הציידים - צייד הלויתנים היה מקובל באזור עד שנת 1984. הלויתנים סיפקו מקור מזון, חימום ותעשיה. המוזיאון שוכן בתוך מפעל חשוך לעיבוד הלויתנים מהמאה ה-19. צפייה בסרט קצר, מיד בכניסה, מכניסה את הצופה לחשיבות הרבה שהייתה לתושבים לצוד את החיה הענקית הזו. כל הכפר עזר במלאכה. בראש מגדלים או בראשי צוקים בסביבה עמדו דרך קבע צופים ומשקפות בידיהם. ברגע שזיהו היו מדליקים רקטות קטנות וכולם, כאיש אחד, עזבו את עיסוקיהם וירדו לים. הסירות היו מוכנות וכן הצלצלים וחניתות
מאד מרשימות עצמות הלסתות המצוירות שהפכו את המוזיאון לאתר מיוחד במינו
הספקנו למהר ולראות את מוזיאון היין שנמצא בתוך מנזר כרמליתי לשעבר בעיר הבירה וסביבתו כרמי גפנים.
תנאי מזג האוויר וקרקע הלבה אפשרו נטיעת כרמי יין בעיקר מסוג וורדלחו Verdelho.
אלא שרוחות ומליחות מהאוקיינוס האטלנטי כמעט ושיבשו את כוונת הכורמים. אלו מצאו דרך מיוחדת, אם כי קשה, לגדל ענבי יין. הם סחבו סלעי בזלת וסידרו אותם בשורות ישרות שיצרו סוג של חומה שמגינה בפני הרוח. החומות יצרו מבנה גדול ומורכב של רשת. קשה להאמין שאלו מעשי ידי אדם. מאחר והחלקות קטנות ואי אפשר להכניס ציוד חקלאי כבד כל העבודה נעשית באופן ידני
עוד בחצר המוזיאון חורשת עצי דרקון Dracaena Draco. אלו עצים עתיקים מאד המשתלבים בנוף הנפלא של הכרמים והים. הם מתאפיינים בענפים עבים ובשרף אדום
ביקורנו הקצר באי המקסים הזה תם. מעבורת החזירה אותנו לפאיאל ומשם בטיסה לליסבון והביתה.
סיכום
כאמור פעם שנייה לביקור בחלק מהאתרים והנופים שכבר חוויתי ובכל זאת עדיין חושבת שהאיים האזורים הם אחד המקומות היותר יפים, מעניינים ומרשימים שאני מכירה מטיולי הרבים על פני הגלובוס. השילוב המושלם של היסטוריה, דת, תופעות גיאולוגיות, צמחיה (במיוחד שיחי הורטנזיות),ובעיקר נופים שקשה בכלל לתאר הם הייחוד של המקום ושבועיים הם בהחלט זמן קצר מדי להנאה מושלמת.
ולפני הטיסה הביתה זריחה אחרונה מעל מפרץ פאיאל
